אני לא תמיד תומך בעמדת מערכת הבטחון

בתשובה לשאלה "… מערכת הבטחון מסרבת באופן גורף לאשר לסטודנטים מהרצועה לצאת ללימודים בגדה, גם אם אינם חשודים בפעילות טרור … מה דעתך בנושא?", ענה יאיר לפיד בקיר הפייסבוק שלו:

אין לי כוונה לדון, שוב, ביאיר לפיד או להמשיך לרדת עליו. ייתכן שהדחף הבלתי פוסק ללעוג ללפיד נובע, כפי שכותב שלום בוגוסלבסקי, מהצורך לנפץ את המראה המעוותת שהוא מהווה עבורנו, כביכול קהל היעד שלו. אבל דבקותו הפחדנית של יאיר לפיד בקונצנזוס, בוודאי בכל הקשור לנושאים בטחוניים, יכולה לשמש מעין ברומטר לעמדת הציבור, ועמדתו זו מהווה אינדיקציה ברורה שהרוב המוחלט של אזרחי ישראל מסכים עימו. כמובן שזה לא מפתיע, צה"ל הרי הוא "צבא העם" (לפחות בתאוריה), ומיתוס זה – יחד עם הילת העבר שכבר הפכה לשורה של מיתוסים בפני עצמם ("מעטים מול רבים" ב-48, הנצחון המוחץ של ששת הימים, מבצע אנטבה, הפצצת הכור הגרעיני בעיראק) – נבנה כחלק מהתשתית ההכרחית של החברה במדינה כשלנו הזקוקה לאספקה שוטפת של חיילים חדורי מוטיבציה.

אולם התמיכה האוטומטית של הציבור בעמדת מערכת הבטחון, ובוודאי כשעמדה זו מושמעת מאדם המתיימר להיבחר לכנסת שאמורה בין השאר לפקח על מערכת הבטחון, היא עמדה מסוכנת ביותר. אפשר להרחיק לכת עד מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה כדי להיווכח בזאת, אבל כדי להדגים שאין פה חריגות סטטיסטיות בודדות ומובנות על פני 63 שנים, אתמקד בשלושה אירועים אקטואליים ביותר, מהשבועות האחרונים.

הארוע הראשון הבולט ביותר הוא ההחלטה לשחרר את חאדר ע'דנאן, הדובר הרשמי של הג'יהאד האסלאמי, ממעצר מנהלי, לאחר שזה שבת רעב במשך 66 ימים. מעצר מנהלי, כלי דרקוני המאפשר למדינה לעצור אדם ללא העמדתו לדין, מוצדק כאשר צעד זה מהווה מעין מוצא אחרון להצלת חיים. ואיך אפשר להתווכח עם השב"כ, כשזה טוען שיש בפניו ראיות חסויות שמעידות על הכרחיותו של מעצר מעין זה?! אלא שגם השב"כ טועה, והשחרור הצפוי של ע'דנאן, כנראה בעקבות לחץ בינלאומי לרבות מעורבות מצרית והחשש שמותו הצפוי (אם היה ממשיך לשבות רעב) יצית גל חדש של אלימות בשטחים, מעיד שכנראה לא סכנה בטחונית ולא נעליים. אבל ע'דנאן לא לבד, וכמוהו יש כיום מעל 300 עצירים מנהליים, עליה של 50 אחוזים בשנה האחרונה בלבד (תודה ליוסי גורביץ' על הנתונים), דבר שמלמד שכנראה כלי המעצר המנהלי הפך להיות ממוצא אחרון להצלת חיים (לפחות בתאוריה) לעוד כלי בארסנל הרחב של מערכת הבטחון לתחזק את השליטה המתמשכת בפלסטינים בשטחים. קשה להאשים את מערכת הבטחון, כי שימור שליטה על עם החפץ בהגדרה עצמית הוא משימה אשר רק נהיית קשה יותר מיום ליום, משימה שאף דמוקרטיה לא הצליחה בה בהיסטוריה המודרנית (כנראה בגלל זה אנחנו עדים לאחרונה לגל של הצעות שנועדו לצמצם את הדמוקרטיה לכדי יישות אמורפית, תחת שם הקוד הקונצנזואלי "מדינה יהודית ודמוקרטית", אשר נועדה למעשה להיות דמוקרטית עבור חלק מצומצם מהאוכלוסיה בלבד). אולם אפילו כשמאמצים את זוית הראייה של מערכת הבטחון, ניתן בקלות לראות איך שימוש נרחב בכלי הזה – כלי אנטי-דמוקרטי, אני מזכיר – מהווה חרב פיפיות. באמצעות שימוש בהתנגדות פסיבית של שביתת רעב הצליח ע'דנאן – אדם שהסית לפיגועי התאבדות – לעורר אהדה בינ"ל, בין השאר של שרת החוץ של האיחוד האירופי קתרין אשטון שהביעה את התנגדותה לשימוש הנרחב שישראל עושה במעצרים מנהליים בשטחים. יתרה מזו, נראה כי שביתת רעב כבר החלה להיות הטרנד החדש של העצורים המנהליים, ולע'דנאן כבר יש יורשת אחת לפחות (לפי הדיווח, היא הוחזקה במעצר מנהלי במשך שנתיים וחצי [!!!] עד ששוחררה בעסקת שליט).

שחרורו של ע'דנאן מלמד אותנו שמערכת הבטחון בהחלט יכולה לטעות. השימוש הנרחב במעצרים מנהליים – מעצרים שנעשים ללא העמדה לדין באישור שופט (בבית דין צבאי) ללא נוכחות הנאשם – בנוסף לנזק שהוא מסב לתדמיתה של ישראל (ונראה כי הקרב המכריע ביותר מול הפלסטינים הולך להיות דווקא הקרב על דעת הקהל העולמית), מסב נזק ממשי לדמותה של ישראל, לדמוקרטיה שלה. דוגמא נוספת לפגיעה בדמוקרטיה, גם היא דוגמא אקטואלית, היא סוגיית הבידוק בשדה התעופה. אם נושא המעצרים המנהליים נוגע רק לפלסטינים מעבר להרי החושך, ולאלה ביניהם שאינם "צדיקים" ממילא (וגם זה לא מדויק: השב"כ משתמש בכלי הזה גם נגד פעילי ימין קיצוני), סוגיית הבידוק מדגימה לנו איך מנגנוני בטחון לא מסוגלים מטבעם לעצור בקו הירוק, וההתנכלויות וההשפלה לאזרחים הערבים בבידוק הבטחוני כבר נידונה בהרחבה במקומות רבים. לפני קצת יותר משבוע פורסם שעיתונאית ערבייה מנצרת החליטה שלא תוכל לעבור את ההשפלה הזאת שוב, לאחר שלפני 27 שנים, בעודה בת 12, חיטטו הבודקים בביציו של אביה, קרעו מזוודות, ולקינוח תחבו ידיים בשערותיה. ובכן, השבוע הסתבר שמנגנוני הבטחון כבר לא מפלים לרעה "רק" ערבים, וכעת גם יהודים הנוסעים עם ערבים "זוכים" למנות בידוק והשפלה נוספות.

הדוגמא העדכנית השלישית היא כיפופי הידיים בין משרד הבטחון למשרד האוצר בנוגע לגודלו של תקציב הבטחון. יש לציין שדוגמא זו איננה רק עדכנית אלא ריטואל החוזר על עצמו בכל שנה כשמגיע הזמן "לדון" בתקציב. בניגוד לשתי הדוגמאות הקודמות, אין פה טעות ברורה לעין כמו סוגיית המעצרים המנהליים והבידוק הבטחוני החודרני, אך יש פה המחשה ברורה לכל האזרחים – ובמיוחד לאלו המבקשים לייצגנו – בדיוק מדוע מערכת הבטחון צריכה פיקוח אזרחי במקום תמיכה אוטומטית. הרי ללא פיקוח כזה, ללא הדרישה לשקיפות בתקציב הבטחון, ללא היכולת להגיד לצה"ל שיפסיק לשמור על השמנת שלו באמצעות ספינים והפחדות מתוקשרות – מסגירת מפעלים שמספקים ציוד לצה"ל ועד אי הצבת "כיפת ברזל" בעורף – ויתחיל לקלוט שהוא עובד בשבילנו – ללא כל אלה (ואלה אכן חסרים מאוד), אל לנו להתפלא שתקציב הבטחון הצבאי מתועדף באופן קבוע מעל לשאר תקציבי הבטחון החברתי והאזרחי (כלומר, החינוך, הבריאות, הרווחה, המשטרה, הכבאות, וכד').

ואם לא השתכנעתם עד כה מהצורך לשמור על ספקנות בריאה אל מול עמדת מערכת הבטחון, אם לא השתכנעתם שתמיכה אוטומטית זו של הציבור מסייעת לטייח טעויות חוזרות ונשנות, מסוכנת לדמוקרטיה ומובילה להעדר פיקוח אזרחי, אולי תשתכנעו בכל זאת מלהיזכר אלו דמויות עמדו בראש מערכת הבטחון. הליכתם של מספר רב של בכירים לשעבר אל הפוליטיקה והגברת החשיפה שלהם בפני הציבור בעקבות זאת, הן בדיבורים והן במעשים, מאפשרות לבחון איזה סוג אנשים בדיוק עומד בראש המערכת הזוכה לתמיכה ציבורית אוטומטית ועקבית. ובחינה זו אכן חושפת שלא מדובר בגדולי הדור, אלא באנשים ממוצעים להחריד: דיכטר, מופז, יעלון, וילנאי, עמי איילון, וכן גם המוח האנליטי ביותר בזמננו אהוד ברק. אל תשכחו: האנשים שעומדים כיום בראש מערכת הבטחון על זרועותיה השונות קודמו לתפקידם ע"י הלשעברים הבינוניים הנ"ל ואחרים מסוגם.

ולסיום, קליפ קטן (אני חושב שמקורו מלאטמה, אבל אני לא בטוח) המסכם היטב את הנושא. על אף הטייתו הימנית של הקליפ, אני סבור שבהחלט אפשר להיווכח ממנו שעמדותיהם של כל מיני מומחי בטחון מטעם עצמם, כמו גם מטעם צה"ל, השב"כ והמוסד, לא שוות הרבה יותר מכל עמדה אחרת הנסמכת על השכל הישר.

***

אני רוצה להודות לכפיר על הקליפ (הקליפ נמצא גם בתגובות לפוסט איראן – הכינו את המקלטים) ולגרישה, שהסב את תשומת ליבי להודעת הפייסבוק של יאיר לפיד.

[עדכון: הקליפ הוא מישראל שלי]

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “אני לא תמיד תומך בעמדת מערכת הבטחון

  1. השאלה המעניינת: איך זה שמי ששירת בצבא ומכיר מקרוב את כל פגמיו עדיין מתייצב על הרגליים האחוריות כנגד כל פקפוק או זלזול בצבא "מבחוץ"?
    שאלה למתקדמים, איך זה שדווקא השקמיסטים והאפסנאים, רודפי הפטורים ואלופי הזלזול וההתחמקות מתגלים כפטריוטים הכי נחרצים כשרק אומרים לידם את המילים "ערבים" או "שמאל"?

    • אני שואל את עצמי את השאלה הראשונה (המעניינת) כבר זמן מה, במיוחד בכל מה שקשור לתמיכה בעמדת הצבע בנוגע לתקציב הבטחון. מספיק להיות טירון בצבא בשביל לראות כמה בזבוז, חוסר יעילות ואבטלה סמויה יש. אבל נראה לי שנתקלתי ברמז ראשון לתשובה אפשרית: זה לא הטיעון עצמו נגד עמדות הצבא, אלא כוונת הטוען, שפועלו הרב למען "קץ מדינת היהודים" ידוע זה כבר. הרמז הגיע מהבלוג הבא (שמתייחס למאמר האחרון של גרוסמן בהארץ"): http://davidmerhav.wordpress.com/2012/02/26/%D7%93%D7%95%D7%99%D7%93-%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%9E%D7%9F-%D7%95%D7%A7%D7%A5-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D/

      אני אשאיר את השאלה למתקדמים פתוחה, גם כי אין לי תשובה וגם כי אני לא משוכנע שההכללה שלך נכונה. למשל, חבר טוב שלי מהצבא היה אפסנאי, ועמדתו לגבי מערכת הבטחון קרובה לעמדתי. גם ברור לי שיש הרבה רודפי פטורים דוקא מהשמאל, שמעדיפים את הדרך הקלה של הפטורים על פני הדרך הקשה של הסרבנות.

  2. שלום יניב,
    אני חושב ש

    הקליפ הוא של ישראל שלי לא של לאטמה (להם יש קליפים קצת יותר שנונים).
    אם תשים לב לסייפא שלו תגלה גם את ההבדל בין הגישה של השמאל הלא ציוני לימין – "אוהבים אתכם" נאמר ברצינות, גם "מעריכים אתכם", משום שהאנשים האלה הם באמת משכמם ומעלה ,עשו עבודת קודש בהגנה על עם ישראל ולקרוא להם ממוצעים בתפקיד שביצעו היא אי הכרת הטוב ברמות מזעזעות. אלא מה – זה שהם יודעים להתמודד עם טרוריסטים ברמה המבצעית אינו הופך אותם למדינאים טובים אוטומטית – עם זה אני מסכים משום שזה תפקיד שונה לגמרי.
    אני חש יותר מידי פעמים (ותקן אותי אם אני טועה) שכאשר מישהו מהשמאל מביע ביקורת כנגד צה"ל היא נעדרת מרכיב חשוב מאין כמותו "שותפות גורל", כלומר אם מחבל מהחמאס או מהפתח היו אומרים את הדברים הניסוח היה דומה.

    בנוגע לאישיות שקישרת (גורביץ') מספיק לקרוא ציטוט אחד שלו כדי להבין את המטריה "יש מצבים שבהם אלימות היא נדרשת ומוצדקת, כמו התנגדות לפלישה או כיבוש. אך יש להגביל אותה לאנשים המבצעים תפקידי לחימה או נושאים נשק, בין אם הם במדים ובין אם לא".
    כלומר האיש קורא לטרור נגד חיילי צה"ל ומרחיב טיפה – גם מילואימניקים לא במדים (אם הבנתי נכון) הם מטרה לגיטימית.

    לא הבנתי גם מה ה"מיתוס" במבצע אנטבה או בשאר הדוגמאות שהבאת (אתה טוען שלא היה מבצע אנטבה או שהעובדות הידועות לא נכונות?)

    בנוגע למחבל ששבת רעב אני מסכים – מערכת הביטחון צריכה להסיק מסקנות ולא לעצור אנשים כאלה (פתרונות בקוטר 5.56 יותר ישימים במקרים כאלה).

    בנוגע ליללות הגברת שנבדקה בשדה התעופה אהבתי את התגובה הראשונה (משום שגם חוויתי אותה כשטסתי למוטורולה (לפני שהגעת) וכמעט פיספסתי טיסה פנימית עקב כך):
    "גישתך כנציגת "גישה" ברורה. גישת הבודקים גם כן. אחריותם היא שלא נתפוצץ באויר. מתי עברת לאחרונה עם דרכון ישראלי בארה"ב? מכיוון שאנחנו תקועים במזה"ת יחד עם אין-ספור מוסלמים, שבודדים מהם נוהגים להתפוצץ או לפוצץ או לטוס עם מטוסים לתוך בנינים גבוהים, גם אני זוכה לבדיקה כפי שתארת, למרות היותי אשכנזי "אסלי". להבדיל ממך, אני מודה לבודק על דאגתו לשלומי הגופני והשארותו נוכח"

    עם זאת אני מסכים במליון אחוז שבודק או שוטר שעושה דברים אך ורק לצורך השפלה תוך ניצול תפקידו צריך להיות מועף כמו טיל מתפקידו ישר לכלא.

    ודבר אחרון – מדינת ישראל היא (כמה מדהים) מדינה יהודית בנוסף או לפני היותה דמוקרטיה.

    • שלום כפיר,
      הקליפ הציג את הלשעברים האלה באור די מגוחך כמשועממים, מובטלים ורודפי פרסום. בצירוף מקרים משעשע, תגובתך מאששת את מה שכתבתי בתגובתי לעידו על כך שתוכן הביקורת כבר לא מהותי כמו ה"כוונות" המדומיינות שמייחסים למבקרים, כי מוזר שמספיק לך ה"מצדיעים לכם" בסוף הקליפ כדי שהביקורת לא תצרום לך. וזאת למרות שהזלזול בלשעברים בקליפ עולה על שלי. אני בסה"כ כתבתי שהם אנשים בינוניים, כמוני וכמוך. נכון, הם תרמו לביטחון כמו שאתה כותב, אבל גם פה תגובתך מדגימה בדיוק את ההאדרה של מע' הבטחון שכנגדה אני יוצא – אני "לא מכיר להם טובה ברמות מזעזעות" בגלל תרומתם לבטחון המקודש. על מורים, אחיות וכבאים – שתורמים לבטחון לא פחות – לא היית חושב לכתוב כך. מעבר לכך, אתה מסכים איתי שהלשעברים היו מדינאים בינוניים, אבל לובשי מדים בישראל מעצבים את המדיניות לא פחות מהמדינאים עצמם. למשל מספיקות ההתבטאויות כנגד קיצוץ תקציב הבטחון שיביא לאסונות כאלה וכאלה כדי לבטל או לצמצם את הקיצוצים. מהבחינה הזאת, הם מדינאים בפועל עוד לפני שמגיעים לפוליטיקה, וכדאי לזכור זאת.

      לגבי שאר הנושאים, אתייחס בקצרה:

      גורביץ' הובא לצורך הנתונים מהפוסט שלו. אם יש לך נתונים אחרים, אנא הבא קישור. מעבר לכך, אתה מוזמן לשטוח את הביקורת עליו בבלוג שלו. (ובקצרה: אתה מבלבל בין קריאה לאלימות לבין תפיסה שאלימות לגיטימית מבחינת מוסר ומבחינת החוק הבינ"ל. לא ארחיב יותר בנושא ואין זה אומר שאני מסכים עימו).

      במיתוס הכוונה איננה שהארועים לא קרו, אלא שהמשקל שניתן לאירועים האלה מופרז. הארועים הרבים שבהם צה"ל נחל כשלונות מושכחים, וכתוצאה אין לנו הערכה אמיתית של יכולתה של מע' הבטחון, מה שמסייע להאדרתה ולתמיכה האוטומטית.

      לא טענתי שלא צריך בידוק בטחוני, אלא שצריך לעשות את זה באופן שאינו מפלה ומשפיל ערבים (שהם אזרחים, לא תיירים) וכיום גם את החברים היהודים שלהם. האפליה וההשפלה הן לא תוצאה של ניצול תפקיד לרעה אלא המדיניות, אחרת היו משרשים אותן מזמן.

      לא טענתי שהמדינה לא יהודית ואני לא מבין את הקשר.

      אבל בשורה התחתונה, לא הצלחתי להבין מתגובתך: אתה מסכים עם יאיר לפיד ותמיד תומך אוטומטית בעמדות מע' הבטחון?

    • "על מורים, אחיות וכבאים – שתורמים לבטחון לא פחות – לא היית חושב לכתוב כך."
      גם להם יש תרומה משמעותית וחשובה (שלא קשורה לביטחון לא הבנתי מה הקשר לביטחון)
      אבל לא שמעתי עדיין על אחות או מורה המחרפת נפשה יום יום על מנת שמחבל לא יתפוצץ באוטובוס שלנו.
      הביטחון אכן מקודש מפני שהחיים הם מקודשים.
      ראשי מערכת הביטחון דואגים ל… (כמה מפתיע) ביטחון. וכל עוד מובעת עמדה מקצועית מצידם יש לשמוע אותה ולהתייחס אליה ברצינות, אינני מבין מה הבעיה בכך וכיצד זה הופך אותם לפוליטיקאים.

      לגבי ההערכה למערכת הביטחון:
      ההערכה אליה איננה פונקציה של ההצלחה שלה ולא הבנתי מה הקשר בין הדברים.
      זה שהיו גם כשלונות – כולנו יודעים וזה איננו מעלה ואיננו מוריד מהעובדה שיש אנשים שם שעושים ימים כלילות פשוטו כמשמעו, כדי שאני ואתה נוכל לכתוב בבלוג ולא לדאוג איך מתחמקים מחר מהמחבל המתאבד שיעלה על האוטובוס שלנו.

      אבל בא ואאתגר אותך קלות – תן שתי דוגמאות בהן תמכתך בעמדת מערכת הביטחון (שהרי הכותרת שלך הייתה "אני לא תמיד תומך…" אבל תוכן הדברים נשמע יותר כמו "אני תמיד לא תומך…")

      לגבי הבידוק הבטחוני:
      אם בעיקר ג'ינג'ים היו נוהגים להתפוצץ באוטובוסים ולנסות לחטוף מטוסים אני בטוח שהיו בודקים את האזרחים הג'ינג'ים בדיקה מעמיקה יותר (גם אם רוב הג'ינג'ים לא היו מחבלים) וגם את חבריהם השחרחרים של הג'נג'ים. אני בתור ג'ינג'י הייתי אומר תודה לבודק מפני שיכול להיות שג'ינג'י אחר היה מפוצץ את המטוס יחד איתי לולא הייתה בדיקה מחמירה לג'ינג'ים דווקא…
      השיטה הישראלית (של לבדוק יותר מעמיק אנשים העונים לפרופיל מסויים) אומצה ע"י אנשי בידוק של מקומות אחרים בעולם דווקא מפני שהיא אפקטיבית ביותר יחסית לשיטות אחרות.

      הערתי: "ודבר אחרון – מדינת ישראל היא (כמה מדהים) מדינה יהודית בנוסף או לפני היותה דמוקרטיה."
      הייתה תגובה למה שכתבת כאן:
      "(כנראה בגלל זה אנחנו עדים לאחרונה לגל של הצעות שנועדו לצמצם את הדמוקרטיה לכדי יישות אמורפית, תחת שם הקוד הקונצנזואלי "מדינה יהודית ודמוקרטית", אשר נועדה למעשה להיות דמוקרטית עבור חלק מצומצם מהאוכלוסיה בלבד)"

      זה שמר לפיד תומך או לא תומך במשהו מעניין אותי כשלג דאשתקד.
      אני תומך אוטומטית בכל עמדות מערכת הביטחון המתייחסות מבחינה מקצועית לנושא הביטחון. כמו שהייתי תומך בכל עמדה של בעלי מקצוע המביעים את עמדתם המקצועית.

    • נראה לי שאתה מתבלבל בין הערכת מערכת הבטחון מבחינה ערכית לבין הערכת יכולות המערכת. זה אותו פועל (להעריך), אבל במשמעויות שונות. העלית נקודה טובה – חלק מהתמיכה האוטומטית שמע' הבטחון זוכה לו נובע מההערכה לכך שהם עושים למען בטחוננו. אבל זו טעות לתמוך באופן אוטומטי. קודם כל כי מע' הבטחון טועה ויכולה לטעות, והראיתי בפוסט איך. שנית, כי המע' פחות כל-יכולה ממה שהתרגלנו לחשוב (התרגלנו לחשוב בעיקר על המיתוסים שהזכרתי ושוכחים את הכשלונות). שלישית, וכנראה הכי חשוב, כי ה"בטחון" כעמדה "מקצועית" כבר מזמן הפך קרדום לחפור בו. מע' הבטחון והממשלה משתמשות בזה כדי לקדם את מטרותיה בלי קשר לבטחון. לדוגמא, פורסם שגלנט ניסה לתרץ השתלטות על קרקעות בסיבות בטחוניות של נתיב מילוט שהוא צריך לבית שלו. אמנם מדובר פה על שחיתות אישית, אבל הוא מייצג תופעה. נעשה שימוש בשיטה הזו של צרכים "בטחוניים" כדי להרחיב התנחלויות ולהפקיע שטחים לטובת גדר הבטחון. בג"ץ כבר גרם לשינוי התוואי במקומות מסוימים (אבל לא נענה לכל העתירות, אז אולי הוא לא "אנטי-ציוני" כמו שאתה חושב) כי לא השתכנע בכוונות בטחוניות. לכן, כשאתה אומר שאתה תומך אוטומטית בכל עמדה מקצועית של מערכת הבטחון, אתה פותח תיבת פנדורה, כי איך אפשר לדעת איפה עובר הגבול בין מקצועי לפוליטי?

      איתגרת אותי באמת כשביקשת ממני לתת שתי דוגמאות שבהן תמכתי בעמדת מע' הבטחון. הצלחתי למצוא את ההחלטה לשחרר את שליט (שחרור המחבלים קיבל את המלצת הרמטכ"ל), ההחלטה לסיים את בניית הגבול מול מצרים, וגם ההתנקשויות המסתוריות באיראן מקובלות עליי. אבל הייתי צריך להתאמץ כדי למצוא את הדוגמאות, וחשבתי לעצמי למה. התשובה שלי היא שההחלטות הבטחוניות הן למעשה החלטות פוליטיות-מדיניות. למשל, ההתנתקות, הנסיגה החד-צדדית מלבנון, הסיכולים הממוקדים, עופרת יצוקה ומלחמת לבנון. כל השיקולים פה הם אמנם בטחוניים, אבל גם מדיניים. תפיסת הבטחון הכוללת צריכה להיות שילוב של מדיניות חוץ, מדיניות פנים ובטחון. ולכן הגבול כ"כ מטושטש. ובגלל זה – במיוחד כי ניתן משקל רב להמלצות הדרג הצבאי, השב"כ והמוסד – הגנרלים הופכים למעשה למדינאים בפועל עוד לפני שהגיעו לפוליטיקה. ומכיון שמנסיוננו (ככתוב בפוסט) ראינו שמדינאים גדולים הם לא, צריך לקחת בערבון מוגבל את ההמלצות הבטחוניות שלהם. כמובן שאני לא אתווכח עם בוגי איך הכי טוב לכבוש הר, אבל ההחלטות הבטחוניות הן הרבה מעבר לזה.

      סיכון החיים הנובע מעיסוק בבטחון הוא עוד מיתוס. למעשה, מעט מאד אנשים באמת מסכנים את חייהם. הבכירים במע' הבטחון שהופכים למדינאים בינוניים כבר זמן רב מסכנים את חייהם מאחורי פלזמות בלבד. יתרה מזו, גם שוטרים וכבאים מסכנים את חייהם בשביל הבטחון, אבל הם צריכים להאבק על תקציבים ועל שכר מול האוצר. המורים והאחיות מספקים בטחון אזרחי. בלי מורים טובים לא יהיו לך חיילים, בלי אחיות לא יהיו לך חיילים בריאים. לכולם חלק בתשתית האזרחית והצבאית שמספקת בטחון. אבל רק לובשי המדים מקבלים תקציבים והאדרה, השאר נאלצים לשבות.

      בקצרה לגבי הנושאים האחרים:

      בידוק – אין לי מה לחדש. אף שכיום יש אמצעים טכנולוגיים שמייתרים את הפרופיילינג (ומהודעות תקשורת לפחות יש כוונה להשתמש בהם בעתיד, כך שכנראה אני לא היחיד שחושב שאפליה זה רע), הבעייה היא לא בפרופיילינג כמו בחוסר הכבוד. תקרא בלינקים בפוסט על שאלות חודרניות ובדיקות חודרניות.

      מדינה יהודית – לא מבין למה היהודיות של המדינה באה אצלך תמיד בסתירה לדמוקרטיה. מה קשור החוק האוסר על קריאת חרם על מוצרי התנחלויות ליהדות? מה קשור הניסיון להחליש את בג"ץ – בגלל שהוא הסעד היחיד של הפלסטינים, שאינם מיוצגים בכנסת ובממשלה – ליהדות? התשובה: לא קשור, אבל כמו שכתבתי, מדינה "יהודית-דמוקרטית" הפכה להיות שם קוד לצמצום הדמוקרטיה בשביל לאפשר את המשך השליטה על הפלסטינים. (הנקודה הזו לא קשורה לפוסט, ולא נראה לי שארחיב עליה יותר בתגובות)

  3. פינגבק: תקיפת הכור העיראקי – האמנם הצלחה? (חלק א’) | חיים שרירותיים

  4. פינגבק: תקיפת הכור העיראקי – האמנם הצלחה? חלק ב’ | חיים שרירותיים

  5. אני איש ימין ואני רוב הזמן לא תומך בעמדת 'מערכת הביטחון', אני יודע שזו מערכת גרועה ומסורבלת וצריך לשנות אותה מהיסוד

    בנוגע לנאום הצ'חצ'חים של עידו…

    • עידו מוזמן להגיב לך.
      בוודאי שמת לב לתשובתי לתגובתו זו. תוכל להסיק ממנה את עמדתי בנושא.

  6. פינגבק: למען הסדר הרע | חיים שרירותיים

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s