הגרעין האיראני: עדכון סטטוס

   לפני כחודשיים כתבתי את הפוסט איראן – הכינו את המקלטים, בו ניתחתי את פעולותיהן של ארה"ב וישראל ואת הרטוריקה של מנהיגיהן, במיוחד נתניהו, והסקתי שמתקפה באיראן – תהא אמריקנית-ישראלית, ישראלית באישור ארה"ב, או ישראלית חד-צדדית – היא רק שאלה של זמן. בחלוף חודשיים מלאי הדלפות ופרסומים נוספים וגם לא מעט דיפלומטיה, מצאתי לנכון לכתוב פוסט המשך במטרה לבחון אם הערכתי הקודמת עדיין תקפה, או שמא יש לעדכנה. אתחיל בסקירה שטחית ובהחלט לא ממצה של האירועים והפרסומים בזמן שחלף:

  • פורסם כי תקיפה ישראלית תדרוש סד"כ של כ-100 מטוסים, ותהיה קשה הרבה יותר לביצוע מהתקיפות בעיראק ובסוריה בשל המרחק הרב והצורך בפגיעות מדויקות במטרות תת-קרקעיות. ייתכן כי זה מעבר ליכולותיו של חיל האויר. (ראו גם את הכתבה המקורית באתר CNN).
  • פורסם כי לפי הערכת הפנטגון, תקיפה תעכב את פרויקט הגרעין בכחצי שנה בלבד. הערכה זו גם מסתדרת עם מחקרים אקדמיים שקבעו שהשמדת הכור העיראקי ב-1981 השיגה דחיה של כ-8 שנים בלבד. על כך כתבתי בהרחבה בפוסט תקיפת הכור העיראקי – האמנם הצלחה? על שני חלקיו, קריאה מומלצת ביותר (אם יורשה לי להמליץ על פרי עטי).
  • פורסם כי ישראל מצטיידת בעוד צוללות גרמניות המסוגלות לשאת נשק גרעיני. צוללות אלו אמורות לספק לישראל יכולת מכה גרעינית שניה ובכך למסד מאזן אימה גרעיני, בדומה לזה שהתקיים בין ארה"ב לברה"מ ומתקיים כיום בין הודו לפקיסטאן (מאזן שנודע בספרות בשם Mutual Assured Destruction, או בקיצור MAD, ולא בכדי). עם זאת, צוללות אלו גם מאפשרות לישראל לתקוף את מתקני הגרעין עם נשק גרעיני טקטי, אפשרות שכבר הודלפה בעבר, כנראה במסגרת מנופי לחץ דיפלומטיים, אבל לכו תדעו. כנגד המדיניות הגרמנית לספק לישראל צוללות בעלות יכולת השמדה המונית יצא לאחרונה הסופר הגרמני בעל העבר הנאצי גינתר גראס. שירו, שכבר הוקע כאנטישמי (ובשיר עצמו הוא אף חזה שכך יהיה, אבל בשביל זה לא צריך להיות גאון גדול), למעשה מותח ביקורת בעיקר על המדיניות הגרמנית לספק לישראל יכולת השמדה המונית כדי לפצותה על השמדה המונית ומביע חשש שגרמניה שוב תישא באשמה (עוד בנושא זה אפשר לקרוא בפוסט מצוין של יוסי גורביץ). יחד עם זאת, ראו ניתוח ספרותי זה הקובע שהשיר אכן ממשיך מסורת אנטישמית.
  • פורסם כי הסנקציות מתחילות להשפיע לרעה על חיי האיראנים (ראו גם פה). השבוע גם הודלף מאיראן ביקורת פנימית של נשיא לשעבר הקורא להידבר עם ארה"ב (אך ייתכן שהדלפה זו נועדה לתעתע).
  • פורסם כי ייתכן שצפון קוריאה ביצעה ניסוי גרעיני עבור איראן. אם ספוקלציה זו נכונה, אז לאיראן כבר יש פצצה בארון, או שהיא מאוד קרובה.
  • בועידת אייפא"ק ממש לפני מפגש הפסגה בין אובמה לנתניהו, הכריז אובמה באופן חד-משמעי שהוא מחויב למנוע נשק גרעיני מאיראן, ושבזמן הקרוב (כלומר עד הבחירות בנובמבר) זה יתבצע אך ורק באמצעות מו"מ (שיתחדש בסופ"ש הקרוב) וסנקציות (שהחרפה נוספת בהן תיכנס בקרוב לתוקף). הצהרה זו למעשה שומטת את הקרקע מתחת לאפשרות של תקיפה ישראלית בהסכמת ארה"ב עד נובמבר, שכן תקיפה זו עלולה לגרור את ארה"ב למלחמה. עם זאת, לאחר הפסגה נתניהו התגאה שהשיג אישור אמריקני לזכותה הריבונית של ישראל להגן על עצמה (זכויות יוצרים על האירוניה שבדבר לדורון רוזנבלום).
  • זמן קצר לאחר הפסגה, וכמובן "ללא שום קשר", העביר הפנטגון (שכפוף לרשות המבצעת, כלומר לנשיא) בקשה לקונגרס לאשר סיוע נוסף לישראל כדי לתקצב רכישה של סוללות "כיפת ברזל" נוספות. צעד כזה בתקופה כזו יכול בהחלט להתפרש כתמורה להתחייבות ישראלית לא להפתיע בתקיפה חד-צדדית, לפחות עד הבחירות. איך שהזנב מכשכש בכלב.
  • מספר שעות לפני שנופף בועידת אייפא"ק בעוד מסמכי שואה וביצע אנליזה זואולוגית מבריקה, הציג נתניהו בפני אובמה את התנאים הבאים למו"מ עם איראן: "סגירת מתקן ההעשרה בפורדו שליד העיר קום, הפסקת העשרת האורניום והוצאת כל האורניום המועשר מעל רמה של 3.5% מחוץ לאיראן" (הציטוט מכאן). עמדתו של ברק קצת יותר גמישה ומסוגלת לחיות עם המשך העשרה של אורניום ברמה של 3.5%, עמדה שמשמעותה נכונות לתוכנית גרעינית איראנית אזרחית. הבדלים אלו כנראה נועדו לאותת על גמישות מסוימת של ישראל. עם זאת, ייתכן שזוהי עמדה טקטית בלבד מתוך הנחה שאיראן לעולם לא תסכים לפשרה זו.
  • לקראת חידוש המו"מ בסופ"ש הקרוב באנקרה בין איראן לשש המעצמות, מו"מ שהוגדר ע"י אובמה כהזדמנותה האחרונה של איראן, גם ארה"ב וגם איראן "מחממות מנועים". ארה"ב פועלת לפי מיטב המסורת של טדי רוזוולט, שיטת המקל והגזר: נכונות לתכנית גרעינית למטרות שלום תחת פיקוח מחד, ומאידך הצבת נושאת מטוסים נוספת במפרץ הפרסי. מנגד, איראן מוסרת מסרים סותרים: נכונות להתגמש ניתנה מפי ראש סוכנות הגרעין של איראן (עם זאת, הוא הביע גם חוסר הסכמה לתנאי הפתיחה של ארה"ב) אך גם בטחון ביכולת לעמוד בפני הסנקציות.

לסיכום הסקירה, העדויות האחרונות מראות שאיראן מאוד קרובה להשגת נשק גרעיני, שהסנקציות מתחילות לעבוד, שמתעוררת מחלוקת פנים-איראנית מסוימת, שאובמה נחוש לא להגיע לעימות צבאי (לפחות לא לפני הבחירות בנובמבר), ושאפילו בישראל (מיוחס לברק, לא לנתניהו) יש נכונות להתפשר על תכנית גרעין איראנית אזרחית (אך ייתכן שנכונות זו היא טקטית בלבד). נוסיף לכך את הנתונים הידועים זה מכבר: אירופה וגם ארה"ב במשבר כלכלי אשר עליה במחיר הנפט רק תחמיר אותו; כוחה הצבאי של ארה"ב נשחק בעיראק ובאפגניסטן ואין בה כיום תמיכה פוליטית במלחמה נוספת וגם לא היכולת הכלכלית לכך; יכולתן של שש המעצמות הנושאות ונותנות עם איראן (מעצמות המערב לצד רוסיה וסין) לתאם מהלכים צבאיים מוגבלת מיסודה בגלל האינטרסים המנוגדים, אך כולן מעוניינות בפתרון דיפלומטי. שקלול הנתונים מעיד שלמעשה כל השחקנים, למעט אולי ישראל, מעוניינים להגיע בסבב השיחות הזה לפשרה (או לפחות להתקדם בכיוונה), מכיון שהאופציה הצבאית והמשך הסנקציות הם פשוט מסוכנים יותר פוליטית וכלכלית לכל הצדדים (למעט ישראל, לכאורה). פשרה, במיוחד אם תלווה בפרסומאים טובים, תאפשר לכולם להציג הצלחה, אפילו לנתניהו. ככל הנראה, פשרה כזו לא באמת תפתור את הבעיה אלא רק תדחה אותה בכמה חודשים או שנים מכיון שלאיראן הידע והיכולת לייצר נשק גרעיני, והיא תוכל בכל שלב שתרצה להפר אותה (מצד שני, גם מתקפה תשיג לכל היותר דחיה, כנראה אף קצרה יותר). גם דחיית הבעיה טובה לכולם, שוב למעט ישראל. דחיה למעשה תושג גם אם השיחות בסבב ה"אחרון" הזה ייכשלו, ותסריט זה סביר למדיי, אך יש בו סיכון לכל הצדדים: לאיראן בשל הידוק הסנקציות ולמעצמות בשל האפשרות שאיראן תשלים ייצור של פצצה. בנוסף, כשלון השיחות ייאלץ את המעצמות להתחיל להכין את התשתית החוקית באו"ם (קרי החלטה במועצת הבטחון) למתקפה מונעת על איראן ובכך להפעיל עליה לחץ נוסף, אך בכך יש סיכון גם בהדרדרות מהירה למלחמה שהם לא רוצים בה וגם בגילוי המחלוקות ביניהן אשר עלולות לחשוף שמתקפה צבאית משותפת היא בלוף ושלמעשה איראן לא מבודדת. כך ששוב, נראה שפשרה בסבב ה"אחרון" הזה (או בסבב ה"אחרון" הבא בעוד זמן לא רב) היא הפתרון הרצוי לכולם (למעט אולי ישראל, כרגיל). ואם בפשרה עסקינן, אז נשאר רק לדבר על המחיר.

זה מחזיר אותי לישראל, אלינו. בפוסט הקודם על איראן, הצבעתי על עליית המדרגה שביצעה ישראל בזמן האחרון, הן בתמרונים צבאיים מבית ומחוץ, הן בהצלחות טקטיות עלומות על אדמת איראן, והן ברטוריקת המנהיגים, אשר החריפה את האיומים לפעול נגד איראן גם באופן חד-צדדי. עליית המדרגה הזו כנראה שהצליחה להדאיג באמת פקידים בכירים בוושינגטון, שהדליפו לתקשורת אודות כוונותיה הלוחמניות של ישראל כנראה כדי לסכל אפשרות זו. אם ישראל מעולם לא התכוונה לתקוף באופן חד-צדדי (כי כפי שפורסם, זה מבצע מסובך למדיי, אולי מעבר ליכולותיה של ישראל, וגם אם יצליח הוא צפוי להניב דחיה מוגבלת מאוד), אז יש לציין שהיא שיחקה את המשחק היטב והצליחה לרתום את אובמה לצידה וגם להשיג סיוע וערובות נוספים לבטחונה. אך אם כך, פירוש הדבר שישראל תסתפק בפשרה שארה"ב תשיג, כלומר תסכים לתכנית גרעין אזרחית איראנית, ואז נשאלת השאלה איך הסכמה כזו מסתדרת עם רטוריקת השואה של נתניהו בחמש השנים האחרונות. ייתכן מאוד שנתניהו סבור שהוא יכול למכור לישראלים כל דבר, אפילו אחוזי לחות, אבל יש לקוות שאפילו לישראלים המיואשים יש גבול והם לא ישלימו עם ניצולה הציני של השואה, אפילו למען "בטחון ישראל" (אך לא הייתי עוצר את נשימתי). אולם בעיניי, השימוש ברטוריקה של השואה, ולא סתם רטוריקת שואה "סטנדרטית" ששמענו מכל מנהיגינו, אלא רטוריקה קיצונית (למשל 'פלוגות אס-אס של המופתי' – ראו בפוסט הקודם על איראן) תוך שימוש באביזרים חזותיים, בכל זאת מעיד על העושה שימוש בה. הרי עם היטלר לא עושים פשרות, וכשכן עושים, זה ייגמר כמו הסכם מינכן. בחלק ב' של הפוסט הדן בתקיפת הכור העיראקי, הצגתי את אי-הרציונליות של בגין, אשר בזמן מלחמת לבנון חש שהוא צר על הבונקר של היטלר. אי-רציונליות זו למעשה הובילה אותו לתקוף את הכור העיראקי באופן חד-צדדי, למרות שהכור בעצם לא היה בנוי לייצור נשק גרעיני. אם נתניהו שותף במידה מספקת לפוסט-טראומה של בגין עם השואה (ולדעתי כולנו סובלים מכך, אך במידות שונות), אזי הוא לא יוכל להכיל שום פשרה עם האיראנים, ובוודאי לא יוכל להסכים למחיר שיצטרך לשלם בשביל פשרה כזו. הרי יש להניח שבשביל להגיע לפשרה עם האיראנים, המעצמות יצטרכו לתת לה גזר נדיב למדיי, ולא רק להפסיק את השימוש במקל הסנקציות. עבור הפסקת העשרת האורניום ופירוק הכורים הקיימים, איראן בוודאי תחתור להישגים אשר בהכרח יפגעו באינטרסים של ישראל, למשל פירוז כל המזה"ת מנשק גרעיני, או הסכמתן של המעצמות להכיר בשטחי השפעה איראנים כמו סוריה ועיראק. לכל הפחות איראן תצטרך לקבל סיוע חוץ וערובות לבטחונה – במיוחד מפני תקיפה של ישראל – ואלו יחזקו את המשטר לעוד שנים רבות.

הרטוריקה הקיצונית של נתניהו ודוקטרינת בגין (אשר אומצה בפועל ע"י כל הממשלות מאז תקיפת הכור העיראקי) ככל הנראה אינן מאפשרות פשרה ישראלית עם תכנית גרעין איראנית כלשהי, וממילא תתקשינה להתמודד עם החיזוק במעמדה של איראן אשר צפוי בעקבות התפשרותה עם המעצמות. אף על פי שישראל התכוננה היטב למאזן אימה גרעיני ביום שאחרי באמצעות הצוללות הגרמניות, וחרף חוסר יכולתה של דוקטרינת בגין להחזיק מים לאורך זמן, המרכיב הלא-רציונלי של מקבלי ההחלטות הישראלים עדיין מהווה בעיניי את קלף הג'וקר המטה את הכף לכיוון תקיפת מתקני הגרעין. אך העדר מוכנות זו מצד המעצמות, ובמיוחד מצד ארה"ב, איננו מתיישב עם כוונותיה של ישראל. יכולתה של ישראל ללחוץ על אובמה נמצאת בשיאה כל עוד ארה"ב במערכת בחירות. לאחר הבחירות, הנשיא הנבחר, אפילו נשיא רפובליקני אך במיוחד אובמה, יהיה חזק מספיק להדוף את לחצי ישראל. לכן אין זה כלל הגיוני בעיניי שנתניהו הסכים לתיאום מוחלט עם ארה"ב (כלומר, לא לתקוף חד-צדדית) עד הבחירות, כפי שכנראה מעיד המימון האחרון של מערכות כיפת ברזל. איננו יכולים לדעת מה הבטיח אובמה לנתניהו (או שמא ייתכן שהכלב בכל זאת מכשכש בזנב?), אך ברור לי שלא ניתן לרבע את המעגל. בהנחה שתקיפה ישראלית תסכן את ארה"ב במלחמה אזורית, בהנחה שנכון לרגע זה, האינטרס האמריקני אינו מתיישב עם מלחמה אזורית, לא לפני הבחירות וכנראה גם לא אחריהן, ובהנחה שהאינטרס הישראלי הפוך, אז הזמן הטוב ביותר לנתניהו לפעול הוא בתקופת הבחירות. אלא אם מתקפה צבאית היתה בלוף אחד גדול. אלא אם הוא פתאום מוכן להתפשר עם נאצים. אלא אם הוא בכל זאת סומך על אובמה. אלא אם הוא בכל זאת – שומו שמיים – רציונלי.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “הגרעין האיראני: עדכון סטטוס

  1. אני חוזר על תגובה שכבר כתבתי במקום אחר:
    יש כבר פצצה איסלאמית – בפקיסטן. כל מה שצריך הוא שפקיסטן תחליט לתת פצצה או שתיים במתנה לאחת השכנות שלנו וגם להם יהיה. כמוך גם אני מעדיף שהזמן שבו תהיה לנו שכנה גרעינית יהיה רחוק ככל האפשר אבל הוא יגיע וזו רק שאלה של זמן.
    זאת הסיבה לכך שלישראל דחוף להצטייד בצוללות. הצוללות לא נועדו לתקוף את איראן אלא לאפשר מהלומה שנייה ואת זה עושה מי שמניח שליריב שלו כבר יש או יהיה בקרוב נשק גרעיני.
    איראן גרעינית לא תוכל להשמיד את ישראל בלי להסתכן בהשמדה בעצמה אבל היא כן תוכל להרשות לעצמה דברים שהיום היא לא יכולה. נכון, זה לא מוצא חן בעיני אבל תקיפה ישראלית באיראן עוד פחות.
    לגודל המזל אני די בטוח שאף אחד לא באמת מתכנן תקיפה כזו. ישראל הצליחה להשמיד את חילות האוויר הערביים ב67 ולחלץ חטופים במבצע אנטבה בזכות זה שאף אחד לא חשב שזה אפשרי. לכן ישראל גם לא הצליחה (ולא ניסתה) לחלץ את גלעד שליט במבצע צבאי, כשיודעים שאתה מתכנן התקפה הסיכויים להצלחה יורדים לאפס. מה שאני רואה עכשיו הוא הרבה התלהמות שנועדה ליצור לחץ. זה עובד אבל לא מספיק וכנראה שבקרוב איראן תהיה גרעינית. הפחד שלי הוא שנתניהו וברק יהפכו לשבויים ברטוריקה של עצמם ויאלצו לתקוף את איראן כדי לא לצאת פארשים.

    • מסכים עם רוב מה שכתבת.
      אני לא מאמין שפצצות גרעין זה משהו שמדינות נותנות אחת לשניה. בכל זאת זה הנשק ההרסני ביותר, וגם אם היחסים בין מדינות טובים כרגע (כפי שהם בין איראן לפקיסטאן), זה לא בהכרח יישאר כך לנצח. פקיסטן סונית ובעלת ברית של ארה"ב, איראן שיעית-מהפכנית. החשיבות של פצצת הגרעין של פקיסטאן בכך שהיא מראה שאכן ניתן לקיים מאזן אימה גרעיני בין מדינה דמוקרטית (הודו) למדינה מוסלמית.

      מסכים איתך שאיראן גרעינית היא רק עניין של זמן ושעדיף לבסס בטחון של מאזן אימה גרעיני (ולכן הצוללות).

      אי אפשר באמת לדעת אם ישראל תתקוף או לא. כפי שציינתי בפוסט הזה ובקודמים, הרציונל המתבקש הוא לא לתקוף, אך לא בטוח שהמנהיגים הישראלים רציונליים ולא שבויים של פוסט-טראומה של השואה, כפי שהיה בגין (ותחת פוסט-טראומה, אפילו תקיפה בנשק גרעיני טקטי כדי לחדור את הבונקרים אפשרית, אך מסכים איתך שהסיכוי לכך קלוש ביותר). אני יותר חושש מחוסר הרציונל הזה של נתניהו מאשר מהיותו שבוי ברטוריקה של עצמו, אם כי (כפי שציינתי בפוסט) גם זו בעיה.

  2. נתחיל בבסיס, כל מי שמבסס את הניתוחים שלו לגבי היכולות של ח"א על מה שפורסם בCNN או בכל מיני "מחקרים" למינהם שם את כספו על קרן הצבי. אין לך מושג מה היכולות של ח"א אני מניח שאתה לא חשוף לא לשיטות פעולה ולא לסוגי חימוש ולא ליעדי התקיפה האפשרית. לכן כל הערכות היכולת הללו הן לא יותר משטויות במיץ עגבניות.
    בשביל לתקוף את איראן עם נשק גרעיני טקטי, ישראל לא צריכה אף לא צוללת אחת (אם להסתמך על מקורות זרים) לישראל יש יריחו 2 (טווח 1300 ק"מ) ויריחו 3 (כ7000 ק"מ) אפשר להשתמש בהם.
    אני יכול להמשיך עם ניתוח כזה או אחר של מה שרשמת, כשהבסיס לא נכון, אני לא מוצא בזה הרבה טעם.

    • עודד שלום,
      יש פתגם סיני עתיק: "קשה מאוד לנבא, במיוחד את העתיד".
      ברוח הדברים, אפשר להגיד שכל מאמר פרשנות המנתח את ה"נתונים" (שחלקם הדלפות מגמתיות) ומנסה לחזות את העתיד, יהיה זה בבלוג הזה או ב-CNN או בישראל היום, הוא כסף על קרן הצבי. אם אינך מעוניין לקרוא מאמרים כאלו, אינני מכריח אותך.

      לגבי הטענה הקונקרטית שטענת, באמת אינני יודע מה יכולותיו של חיל האויר, לא טענתי אחרת. אני הבאתי רק מה שהתפרסם. שים לב שחיל האויר שלנו מורכב בעיקרו מנשק אמריקני, ולכן סביר להניח שיכולותיו במידה כזו או אחרת אמורים להיות ידועים לפרשנים אמריקנים, ויתרה מזו, הדיווח ב-CNN מתבסס גם על פרשנים ישראלים. גם לא טענתי שישראל צריכה את הצוללות הגרמניות בשביל לתקוף עם נשק גרעיני טקטי, אלא שהאפשרות קיימת וייתכן שלזה התכוון גראס. אבל הטענה לגבי יכולותיה הצבאיות של ישראל ושל חיל האויר בפרט היא ממש שולית בפוסט זה שמתייחס למכלול המרכיבים. למשל, הסיוע שארה"ב נתנה לישראל לאחר הפסגה בין נתניהו לאובמה מאותת שתקיפה חד-צדדית עד הבחירות כנראה לא תהיה. לצערי בחרת לא להתייחס למרכיבים האחרים, חבל.

    • יניב, ח"א בנוי על ציוד אמריקאי, אבל אם תנסה פעם לחפש ממקורות גלויים איזה סוגי חימוש מפעיל ח"א יהיו לך כמה הפתעות, ואלו הדברים הגלויים… דרך ההסקת מסקנות שלך לוקה בחסר.
      1. גונתר גראס, לפי הביוגרפיה שלו ע"י מיכאל יורגס, התנדב לשרת בוואפן אס.אס (ב1944) ככזה הוא מוגדר כפושע מלחמה, ואני לא הייתי מצטט מהדברים שהוא אומר, לא חשוב מה הוא יגיד.
      2. אתה מתייחס לסיוע האמריקאי כאל יוזמה של הבית הלבן. אתה שוכח (או לא יודע) שיוזמות חקיקה בארה"ב יכולות להגיע משני הכיוונים, וחוק שהועבר בשני בתי הנבחרים ברוב עצום, ומגיע לשולחנו של הנשיא בשנת בחירות כשהוא זקוק לקול היהודי, הסיכויים שהנשיא לא יאשר אותו….קטנים מהסיכויים שגורביץ להתחיל לדבר לעניין, ויפסיק להסית לאלימות ופגיעה במתנחלים (חקירה בענינו, עדיין מתנהלת אז אל תקפוץ)
      3. אם אתה רוצה לבדוק את עמדת הבית הלבן (ממשל אובאמה) אל מול מדינת ישראל, אתה תגלה שהם דווקא קיצצו את התקציבים שהועברו לישראל לטובת פיתוח כיפות ברזל למינהם, החקיקה הגיעה מבתי הנבחרים, ללא קשר לעמדת הנשיא.
      4. לכן כל המסקנות שלך, הם ממש אבל ממש לא קשורות למציאות.

    • עודד,
      היכולת של חיל האויר בנויה על עוד דברים רבים הרלוונטים לתקיפה באיראן מעבר לחימוש, למשל טווח נסיעה וכיצד הוא מושפע מכובד המטען (למשל, חימוש), יכולת תדלוק אוירי, וכו'. מעבר לכך, עצם ביזור תכנית הגרעין הציבה אתגר נוסף של כמות מטוסים, שגם היא אמורה להיות ידועה למערב. קרא בפוסט הזה כמה מטוסים היו בשימוש בשביל הפצצת הכור העיראקי הבודד ואולי תופתע. מעבר לכך, מעולם לא טענתי שיש או אין ביכולתנו לתקוף את התכנית האיראנית (מפני שאני צנוע מספיק להודות שאני לא יודע), כך שאני לא מבין למה אתה נטפל דוקא לנקודה הזו.

      השיר של גינתר גראס הפך נושא לדיון ציבורי, ולכן התייחסתי אליו. הדברים שהוא אמר היוו ביקורת על המדיניות הגרמנית ועוררו פולמוס בגרמניה, פולמוס שמאוד נוגע לישראל ולמדיניות הבטחון שלה. אבל אתה לא חייב להתייחס אליו אם אינך רוצה.

      כל סיוע של ארה"ב צריך להיות מאושר ע"י הקונגרס על שני בתיו (באחד מהם כיום עדיין יש רוב לדמוקרטים). הבקשה לסיוע הספציפי שהזכרתי בפוסט באה מהפנטגון, שהוא כפוף לנשיא. אני לא מבין את הטענה שלך שהקונגרס מספק את הכספים והבית הלבן מקצץ (קצת סתירה פנימית אם אתה טוען שרק הקונגרס מקצה כספים), אבל כדי שאדע להתייחס לטענה, אנא הבא לינק למקור המידע.

      על כל פנים, טענתך שהנשיא בשנת בחירות יתקשה לצאת נגד ישראל מקובלת עליי. למעשה, אני עצמי טענתי אותה לפני חודשיים בפוסט קודם, וחזרתי על כך גם בפוסט הנוכחי כשטענתי שזו עדיין אפשרות ריאלית שנתניהו ינצל זאת ויחליט לתקוף עד הבחירות בנובמבר. אם שנינו טענו טענה זהה, ולנוכח הדברים שטענת על דרך הסקת המסקנות שלי, אולי כדאי שתבדוק את עצמך.

  3. פינגבק: הגרעין האיראני: עדכון לחודש יולי | חיים שרירותיים

  4. קוריוז קטן:
    ריצ'רד סילברסטיין מציג מסמך סודי שהודלף לטענתו על ידי קצין צה"ל
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/395/489.html?hp=1&cat=875
    רק מה שהוא שכח לציין זה המקור לדברים
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=567480
    והתקשורת הישראלית נופלת (שוב) בפח.

    יניב – אתה יכול לשלוח לו את אחד מהניתוחים שלך.

    • בדיוק נתקלתי בדיווח של סילברשטיין. הוא פרסם עדכון בבלוג שלו שהמקור שלו איננו ה-fresh, אבל איך באמת אפשר לדעת? הדבר הברור היחיד כרגע הוא ש"מקבל ההחלטות" של ארי שביט הוא אהוד ברק (אבל בשביל זה לא צריך להיות גאון גדול).

      אתה מוזמן לשלוח לו את הניתוחים שלי, אם תרצה, ואני מקווה שבהזכירך זאת אתה לועג רק לו ולא מתכוון ללעוג גם לי.

    • חס וחלילה ללעוג.
      כנראה שהוא שקרן בנוגע לפרש (סתם תחושת בטן)

    • אין לי מושג בנושא, אבל אני מציע לך לקרוא גם את גרסתו של סילברסטיין בבלוג שלו.
      על כל פנים, אני לא מבין למה מתנפלים עליו כל שוחרי התקיפה. הוא עושה שירות מצוין לממשלת ישראל, שלא הכחישה את הדיווח (לאו דווקא כי הוא נכון) מאחר והוא משמש חלק ממנופי הלחץ שלה על האמריקאים.

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s