התינוקת שוב בוכה

– אוף, התינוקת שוב בוכה
– היא לא רעבה?
– שבעה לגמרי, לא יונקת
– חיתול?
– בדקתי
– אולי גזים?
– עשתה כבר
– אולי קר לה?
– לא
– אז אולי חם לה?
– גם לא. היא לבושה כמו שצריך.
– טוב, אז זה כנראה בגלל יום השואה.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “התינוקת שוב בוכה

    • במקום לחקור אותי, אתה מוזמן להביע את דעתך על התוכן. אם תביע את עמדתך המנומקת, אשקול לענות לך.

    • המידע נחוץ כדי להבין את התוכן/הסגנון.
      משום שבאופן אישי – הפסקתי עם בדיחות שואה בגיל הטיפש עשרה (למרות שאינני חושב שהייתי טיפש אז – פשוט נגררתי אחרי החברה..), ועוד יותר לאחר שדודה שלי הצליחה לראיין את סבי ז"ל ששרד את השואה, לאחר עשרות שנים בהן לא פצה את פיו מעולם בנושא זה.

      קשה לי להאמין שמישהו שבמשפחתו היה ניצול שואה היה כותב בסגנון כזה ואם כן אז זה מסקרן לדעת איך זה קורה…

    • "היה כותב בסגנון כזה" – עוד לא ציינת מה הסגנון שנגדו אתה יוצא. בניגוד לבדיחות שלך בגיל הטיפש-עשרה, זו לא בדיחה על השואה, קורבנותיה או ניצוליה. אני לא בטוח שזו אפילו בדיחה. אומרים שההומור היהודי המפורסם התפתח כתגובה למצוקות שהיהודים סבלו בגולה, כך שאם טענה זו נכונה (ואני מאמין שכן), דווקא הרבה אנשים עם ניצולי שואה במשפחתם היו כותבים ב"סגנון הזה" (שעוד לא הבנתי מהו).

      אגב, אני בגיל הטיפש-עשרה הייתי חובב ספורט, והתעסקתי לא מעט בלייחל להפסדים של גרמנים, במונדיאל ובטניס. ואת זה עשיתי למרות היעדר ניצולי שואה במשפחה, אז אולי זה לא קריטריון חובה.

    • עכשיו הכל מובן.
      לו היה לך סב או שניים שרוב משפחתם נרצחה בשואה, מסופקני אם היית מסוגל (נפשית) לכתוב את מה שכתבת גם אם אתה חושב (רציונלית) שהיום הזה מיותר שהוא פוליטי שהוא חלול וכו' וכו'…

    • זכותך לחשוב כך. אני סבור שאתה טועה. היכולות הנפשיות של בני האדם שונים מאחד לשני. אני דווקא חושב שבמיוחד אם היה לי היסטוריה משפחתית, הייתי עוד יותר כועס על השימוש הציני שעושה המדינה בכלל וביבי בפרט ביום הזה.
      על כל פנים, גם אם אקבל את טענתך שלא הייתי מסוגל נפשית לכתוב דברים כאלה, עדיין אין זה אומר שרציונלית הם לא נכונים – טענה שעוד לא הצלחת לבסס.

    • כפיר, כל ארבעת הסבים והסבתות שלי הם נצרים אחרונים למשפחות שנרצחו כולן לשואה (למעט סבתא אחת, שנשארה לה אחות אחת בחיים, בעצם). אחרי שהצגתי לך את הפאפירן שלי, הרשה לי להגיד שאתה מקשקש. אני לא רואה שום בעיה בטקסט של יניב. אני לא חושב שהיה לי קושי נפשי, עקרוני או אחר לכתוב דברים זהים בעצמי.

    • שלום דובי.
      הרשה לי לקשקש עוד קצת:
      לסבים ולסבתות היית מראה דבר כזה?
      או את הפוסט בדבר "חלילות" יום השואה?

    • לסבים ולסבתות שלי (גם אם היו בין החיים ו/או מודעים לסביבתם) לא הייתי מראה שום דבר מהבלוג שלי. אז מה?

    • אז זה כנראה אומר משהו על תוכנו של הבלוג שלך.

  1. אני רק רוצה לציין שלדובי יש בלוג מצוין ואין לי מושג למה הוא לא היה מראה אותו לסבים ולסבתות שלו.

    ולכפיר: אני יכול להבין את ההסתייגות שלך מהפוסט הזה, למרות שאין פה בדיחה על השואה או ניצוליה, אלא אם כבר על תרבות ימי הזכרון, ואני מסוגל להבין למה לא היית מראה את זה לסבים שלך. אבל לא מבין מה אתה רוצה מהפוסט על החלילות, שמדבר על כך שהמדינה מנצלת את ניצולי השואה כדי לספר דווקא את הסיפור הציוני ולא את הסיפור שלהם, ומדברת גבוהה גבוהה אך מפקירה אותם. אתה יכול להראות את זה בבטחה לסבים שלך, הם יסכימו איתי.

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s