יום השואה: כמו יום האם, אבל הפוך

"למה לא הבאת לי פרחים ליום האם?" מי לא מכיר את התשובה המתחכמת לשאלה הזו? (שאלה מעצבנת, אם אודה באמת) "בשבילי כל יום הוא יום האם" (ניתן להחיל גם בחג האהבה), יאמר המתחסד, שיודע היטב שבשגרת היום-יום, נוטים לעתים קרובות לשכוח את אמא לטובת עניינים דחופים יותר.

אבל מה שנכון ליום האם, לחג האהבה, ליום רצח רבין, ליום כיפור, וגם ליום הזכרון וליום העצמאות – איננו ממש נכון ליום השואה. בשביל מה באמת צריכים את היום הזה? האם היה יום אחד בשנה האחרונה שבו לא הוזכרה השואה? האם היה אפילו רגע אחד ששכחנו? במדינה בה ראש הממשלה מנפנף במסמכי שואה בפורומים בינ"ל (ואף עשה זאת בשני אירועים שונים, והיד, למרות שהיא מנפנפת, עוד נטויה), במדינה המתחילה כל אירוח דיפלומטי ביד ושם, במדינה בה פילוסוף ומדען דגול קרא לחיילי צה"ל "יודונאצים" ומנגד מתנחלי ימית וגוש-קטיף (כל קבוצה בתורה) ענדו טלאים כאמצעי הסברה במאבקם הפוליטי, במדינה בה ראש ממשלה שולח איגרת לנשיא אמריקני בו הוא מסביר מבצע צבאי בלבנון בהרגשתו שהוא שולח את צבאו לבונקר של היטלר, במדינה בה רב ראשי אומר שמשה רבנו היה ניצול השואה הראשון, במדינה בה 98% מהיהודים סבורים שזכרון השואה צריך להיות עקרון מנחה במדינה, במדינה בה מחפשים – ותמיד מוצאים – יורשים ראויים להיטלר – נאצר, ערפאת, ועכשו אחמדינג'אד (למרות שהוא ממש לא קובע את הדברים החשובים) – ובעבר בן-גוריון אמר על בגין שהוא "היטלריסטי", במדינה כזו למה לעזאזל צריך יום שואה? חי נפשי, כל יום פה הוא יום השואה! אז בשביל מה? בשביל עוד טקסים חלולים, בשביל שוב לבדוק את מצבם של ניצולי השואה ולהיווכח שוב שהמדינה מפקירה אותם, בשביל עוד פעם להקרין את רשימת שינדלר, בשביל פלייליסטים ברדיו המכילים את "הליכה לקיסריה", "שריפה אחים שריפה", וכד'? בשביל למנוע מאנשים לראות כדורגל? (ועוד להאשים את אלו שיצפו בתמיכה בהכחשת השואה, לא פחות) בשביל מה?! Haven’t the Jewish people suffered enough?

על כן, בגלל שימי שואה לפי המתכונת הנוכחית יש לנו למכביר בכל ימות השנה, אני מתכבד להציע מתכונת אחרת. אפשר בהחלט להמשיך לקרוא ליום החדש בשם 'יום השואה', ובשביל המכורים אפילו להשאיר את הטקסים החלולים שהורגלנו בהם (רק למען השם, אולי תחליפו קצת את הטקסטים. תחדשו לי, רפי. והערה מוסגרת נוספת: רק אותי מטריד המעמד הרשמי שמקבל הרמטכ"ל בטקס יום השואה? אפשר להבין זאת ביום הזכרון וביום העצמאות, הקשורים קשר הדוק לצה"ל, אבל ביום השואה? מה לצה"ל ולשואה? ומי שיכבדו אותי בתשובה, אנא השתדלו להיות מקוריים ולא לחזור על אותם טקסטים חלולים שאני כ"כ מייחל להחליף).

אז מאחר והשואה היתה פשע השנאה הרחב ביותר של האנושות, נראה לי הולם ביותר שיום השואה יהיה מושתת על אהבה. לא האהבה הרומנטית שכבר נחוגה ביום משלה שנועד להגביר את המכירות של Zer4U ו-Hallmark, אלא אהבה בין בני-אדם – זו שבקושי קיימת בתוך עמים ולאומים, וקל וחומר שהינה מצרך נדיר, אולי אף בסכנת הכחדה, בין עמים. אין בעיני יום מתאים מיום השואה לעודד ולהדגיש אהבה בין בני אדם, ולהזכיר את מה שכבר שכחנו מזמן: הקוף שחתך אותי ברמזור ועוד העז לצפור לאחר מכן הוא בן-אדם. הטוקבקיסט שיודע רק לקלל, וגם זה בשגיאות כתיב, הוא בן-אדם. הפעיל הדני יפה-הנפש שחטף קת בפרצוף הוא בן-אדם, וכמוהו גם הבהמה שהחזיקה בקת – בן-אדם. כולנו בני-אדם, ולמרות שההיסטוריה האנושית חנוקה ממעשים שמשום-מה סווגו כלא-אנושיים (אך רק אנשים באמת מסוגלים לבצע אותם), דרך המוצא היחיד מחוץ למעגל הטרגדיה האנושית היא – כמה פשוט, כמה אירוני – לא לאבד צלם אנוש. צבא חזק, "לעולם לא עוד" – בסדר, מסכים, אבל מצטער, זה לא מספיק.

יום השואה שלי: יום אחד בשנה המוקדש לאהבה בין בני אדם, אהבה חוצת מגזרים, עמים ולאומים. יום שבו לא מקללים (גם לא בלב), מברכים לשלום אנשים ברחוב (אפילו אם מדובר בחרדי, ערבי, או תל-אביבי), ואפילו מתעניינים באמת בשלומם של עמיתים לעבודה ולא סתם עושים סמול-טוק מנומס. יום שבו לא מותחים קווי דמיון בין אף אחד להיטלר, לא מונים את המחלות שמביאים עובדים זרים, ולא משתמשים במילה "הומו" לציון גנאי. יום שבו לא שולחים ילדים אתיופים לבתי-ספר משלהם, לא לוכדים שוהים בלתי-חוקיים, לא מדברים על ה"סכנה" ה"דמוגרפית", ומשלמים עבור כניסה ליד ושם. יום שבו לא מסיתים נגד אף ציבור במדינה ואפילו לא נגד עמים אחרים, ולא מכריזים "אנטישמיות" כנגד כל ביקורת, אלא מקשיבים וסותרים את הטענה בנימוס ובאמצעות טענות נגדיות. יום שבו לא צועקים על אף אחד "פאשיסט!" ולא מרביצים למפגינים, אפילו הם פלשתינים, דנים, חרדים, או מתנחלים. יום שבו מבקרים ניצולי שואה בביתם ודואגים שלפחות ביום הזה, לא יהיו רעבים, בודדים, או חסרי תרופות. יום שבו לא עושים הון פוליטי, לא עוקרים עצי זית של פלשתינים, ולא מתלוננים על כמה ערבים יש בבי"ח מאיר. יום שבו למרות הפיתוי הגדול, פשוט מוותרים על עוד חיקוי גרוע של מבטא רוסי. בפשטות, יום אחד שבו מתנהגים באנושיות, כלומר ההיפך הגמור ממה שעושים בשאר הימים. לא מוגזם, נכון? אתם מוזמנים להוסיף הצעות משלכם.

מודעות פרסומת

17 מחשבות על “יום השואה: כמו יום האם, אבל הפוך

  1. האם הכל שאר הימים אתה עוצר וחושב על השואה? רואה עדויות של ניצולים? מתעמק וחושב איך אתה היית מתנהג באותו מצב? חושב איך היית מרגיש אם אלה היו הילדים שלך, האחים שלך, ההורים שלך?
    אני מניחה שבכל שאר הימים שאתה שומע את ביבי מזכיר שוב ושוב את השואה כדי להתחמק משאר העניינים אתה מגחך לעצמך בשקט על איזה דביל הוא וממשיך הלאה…. אם אני טועה אשמח אם תתקן אותי. זה לא יום שואה לפי ראות עיני.
    בגדול אני מסכימה מאוד עם קריאת האהבת חינם שלך אבל למה צריך את כל השנאה והגיחוך הזה לפני כן?

    • אהלן רותם,
      יום השואה כיום זכרון לא ממש נחוץ – כולנו זוכרים היטב. גם המלל החלול שנשמע בכל הנאומים לא חדש וגם לא ייחודי ליום הזה, ותזכורת עזה קיבלנו מרה"מ רק אתמול, שחזר על אותם הדברים שהוא נוהג לומר כבר 5 שנים.
      כלומר, אני כמעט לא מוצא ייחוד ליום הזה, ולמעשה דומיננטיות השיח של השואה ביום-יום גם מרדדת את הדיון וגם מוזילה את השואה. כנגד זה אני יוצא.
      ההתעמקות והמחשבה איך הייתי מתנהג באותו מצב היא אינדיבודאלית. מי שהנושא נוגע לו יותר, אני מניח שמתעמק בשלל הזדמנויות, ולא צריך ש"יגידו" לו: היום זה הזמן ה"נכון" להתעמק. מי שהנושא נוגע לו פחות, סביר להניח שלא מתעמק גם ביום הזה, במיוחד עקב זילות השואה שציינתי.
      יחד עם זאת, אני בהחלט מכיר בחשיבות של הבאת העדויות של הניצולים והכתבות המתפרסמות בתקשורת ביום השואה, שהם למעשה אחד ההבדלים הבודדים בינו לבין שאר "ימי השואה". גם הסמליות של עצירת החיים למשך 2 דקות בצפירה חיונית בעיניי.

  2. יש טענה ישנה שהשואה יותר משהייתה מכת גרזן הייתה דומה להכשת נחש. חלק מהארס של הנאצים נשאר אצלנו ומרעיל אותנו עד היום.

    • לא בטוח שהטענה ישנה אבל בטוח שהיא אנטישמית.
      הארס של הנאצים נמצא בצורה חזקה אצל העושים את ההשוואה בין היהודים לנאצים.

    • לא הכרתי את הטענה, אבל נראה שיש בה הרבה אמת. יש בנו ארס – אני לא בטוח שהוא אותו הארס של הנאצים, אבל הוא בהחלט מושפע ממנו (מושפע – לשון הווה).

    • יניב איך לא הכרת את הטענה?
      טיבי ואחיו דוגמת מכחיש השואה אבו עבאס טוענים זאת מבוקר עד ערב.
      נו – לא ארס הנאצים נכנס ביהודים אבל חלק מארס מכחישי השואה נכנס בוודאות בחלק מהיהודים.

  3. בקשר ל
    imagine all the people
    שהצגת – זה בדיוק ההבדל והמשותף בהשקפותינו אני חושב:
    אתה בעד אהבה קוסמופוליטית ונוצרית משהו (כלומר אהבה גם לרשעים דוגמת המנוול הדני) ואני בעד אהבה אוניברסלית.

    • כשכתבתי את הפוסט, עלה בדעתי שהוא נשמע לפרקים כמו השיר של לנון. אלא שאני הרבה יותר צנוע – מדבר על הרבה פחות (לרוב על דרך השלילה).
      אני לא מבין בהבדל בין קוסמופוליטיות לאוניברסליות שאתה מדבר עליו, ואני גם לא יודע אם זה נוצרי. ואני גם לא ממש מדבר על אהבה אקטיבית (אהבה כהיפך משנאה זה "סלוגן" די קליט), אם תשים לב לדרישות המינימליות שלי, אלא בעיקר על כבוד בין בני אדם וההכרה שלכולם יש זכויות שלא ניתן להפר רק משום שהם בני אדם, ללא קשר אם אנחנו חושבים שהם רשעים או ציונים.

    • לאהוב את כוווולם – ללא קשר להאם הם רשעים או לא ואגב כך לקבל את מעשי הרשע שלהם זו גישה נוצרית פרופר (דרך אגב יש אקספשן לגישה הנוצרית והוא אהבה לכוולם חוץ מליהודים מפני שהם יהודה איש קריות – מה שאיפשר גם את "הצלחת" תוכנית פיתרון הסופי לא רק בגרמניה אלא באירופה כולה)
      ו… יש לי חדשות בשבילך: יש רשעים בעולם: לא מפני שאנחנו חושבים שהם רשעים או שלא אלא פשוט משום שהם רשעים.

    • עוד פעם, לא מדובר בלאהוב ולא מדובר בלקבל את מעשיהם של הרשעים, אלא מדובר בלכבד את צלם האנוש של הזולת (ובכך לשמור על צלם האנוש שלי), וללא יוצאים מן הכלל, אפילו הרשעים, מהטעם הפשוט שאם נרשה יוצאים מן הכלל, ניתן כוח רב מדיי בידיים של המוסמכים לקבוע מיהם היוצאים מן הכלל. נראה לי נקודה שצריכה להיות מובנת מאליה, במיוחד ביום השואה.

    • וודאי שצריך לכבד כל אדם משום שיש לו צלם אנוש.
      ולכן יש לקיים ברשע הדני "לא תלין נבלתו עד בוקר", כלומר אחר שהיו תולים אותו אסור היה לתת לגופתו להמשיך להיות תלויה (כי בכל זאת יש לו צלם אנוש) אבל לטפל ברשעים צריך – לא משום שיש לו צלם אנוש נרשה לרשע להמשיך במעשיו. מי שמכה ברשעים – שומר על צלם האנוש שלו. ומי שמצדיקם – משחית את שלו (מה שנקרא הכיבוס משחית).

    • יש מרחק גדול מאוד בין לתלות את הרשעים לבין להצדיקם.
      וצר לי שאפילו ביום השואה אתה לא מצליח לרסן את עצמך, ברוח הפוסט, ומסית לתליית הפעיל הדני רק משום שבסולם הערכים שלך, הוא רשע (אין דרך אחרת להבין את דבריך, ואם לא לכך התכוונת, היה עליך להבהיר זאת). אנא אזור כוח ורסן את עצמך, לפחות עד מחר.

  4. דבר אחר – אתה קורא לאי התעלמות מכוונות האנטישמי מכחיש השואה אחמדניג'אד "עשיית הון פוליטי?
    איבדתי אותך כאן…

    • אני קורא להתעלמות מכוונות האנטישמי למשך יום אחד בלבד, ולו כדי להדגיש את השוני בין יום זה לבין שאר הימים (וראה גם תגובתי לרותם).

    • אני מסכים לתגובתך אבל לא מבין את הקשר בין "יום שבו לא עושים הון פוליטי," למה שכתבת.

  5. עצם הגדרת אמירותיו של פוליטיקאי כמעשה של הון פוליטי, גם אם זה ביום השואה, היא לא פחות חלולה מאותם טקסים שאתה מגדיר כ-"חלולים".
    גם אם ביבי היה מדבר על מצב החסה בשוק הכרמל היית מגדיר את זה כהון פוליטי.
    ומה לגבי פרס? הוא לא דיבר על איראן באותו טקס חלול?

    כמו כן, אני לא מבין מה לא בסדר בזה שמפקד הצבא מופיע בטקס המדבר על זיכרון של ניסיון השמדת עם שלא היה לא צבא לפני כן. מקווה שזה לא היה חלול מדי…

    • אתה צודק. גם אם ביבי היה מדבר על מצב החסה, זה היה פוליטי. למעשה, כל הטקסים החלולים האלה הם בראש ובראשונה פוליטיים, אבל לא מפלגתיים. מדינת ישראל עושה שימוש בשואה מאז הקמתה כחלק מיחסי החוץ שלה, והמגמה הזו התגברה (כלומר, התדרדרה) עד למחוזות המגוחכים שאנחנו רואים היום. מה שהכי ממחיש את החלילות הזאת הם דיבורים גבוהים על השואה תוך כדי הפקרה אקטיבית של קורבנותיה. אבל אפילו שכל זכר השואה כפי שהוא ממוסד בארץ מבחיל אותי (ונגעתי בזה בעדינות יחסית בפוסט), עדיין כולם שותפים לו וזה הפך להיות סוג של קונצנזוס. מה שנתניהו עשה אתמול שבר אפילו את הקונצנזוס הזה – שימוש ביום השואה כדי עוד פעם לחזור על אותם הדברים שהוא אומר כבר 5 שנים, עוד מאז שהיה ראש האופוזיציה (כלומר, מה שהניב לו רווח פוליטי), ויתרה מזו, גם להתנגח ביריביו שמתנגדים לעמדתו בנוגע לאיראן.
      וכמובן שאתה צודק גם לגבי פרס. לא הייתי מודע לנאומו כשכתבתי את הפוסט. (אבל עדיין, הוא לא הגיע לתהומות של נתניהו).

      ולגבי הרמטכ"ל – כן, הסבר קצת חלול שכבר הכרתי ולא שכנע אותי מלכתחילה, מצטער. אבל אני פתוח להצעות אחרות.
      אגב, גרמניה הנאצית היתה המעצמה הצבאית החזקה ביותר בעולם (היא הובסה רק כשנותרה לבדה מול 3 מעצמות). גם אם היה צה"ל אז, אני בספק אם היה ביכולתו להפציץ את אושוויץ או כל דבר אחר. מה שכן, אם היתה ישראל אז, היה לפליטים לאן לברוח כך שממדי האסון היו כנראה קטנים הרבה יותר.

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s