סכסוך פנימי או סכסוך בינ"ל: על דו"ח המאחזים של אדמונד לוי

– ילד, אתה לא יודע שאסור לעשות פיפי בבריכה?
– אבל, המציל, זה לא פייר. כולם עושים!
– נכון, אבל לא מהמקפצה


***

איך דו"ח המאחזים של השופט בדימוס אדמונד לוי מסתדר עם דו"ח המאחזים של עו"ד טליה ששון? האם אין ערך למשפט ולמשפטנים והכל פוליטי? או האם, כפי שסבור אתר "הארץ" ועימו כל השמאל הציוני כמקשה אחת, הדו"ח הזה "הזוי"?

אלה שאלות נוקבות וחשובות, ולא אלאה אתכם בקריאה של פוסט שלם בשביל תשובה. הנה תשובתי, מיידית וחד-משמעית: אכן אין ערך למשפט, הכל פוליטי. מאז ומתמיד היה המשפט כלי בידיה של המדינה (כל מדינה, לא רק ישראל), והיא עושה בו שימוש כרצונה ולפי צרכיה. את דו"ח טליה ששון אימצה ממשלת שרון בהחלטת ממשלה (השר דאז נתניהו הצביע בעד דרך אגב). אז אימצה – כמה מאחזים פונו מאז?! ולפני הדו"ח של ששון, הרבה לפני, עמדת כל הממשלות היתה שחלים דיני כיבוש בשטחי עזה והגדה. אז מה, זה הפריע למדינה להפר את אמנת ז'נבה הרביעית ולהעביר את אוכלוסייתה לתוך השטח הכבוש? לא, זה לא הפריע, נמצאו הטריקים והשטיקים להצדיק את זה. ועכשו יש דו"ח חדש שטוען שהשטח איננו כבוש ושלא צריך את אישור הדרג המדיני לכל שלב בהליכי הבנייה, בדיוק כמו ממערב לקו הירוק. הימין הגיב בצהלה, השמאל קצת בהלם קרב ולא יודע אם הוא צריך לאכול את הכובע או פשוט לסיים כבר את תהליך ההתאבדות ארוך השנים שלו. אבל משהו ישתנה לדעתכם?! ימנים, צננו את עצמכם, שמאלנים, קחו אויר: כמו שהממשלה אימצה את דו"ח ששון ולא שינתה דבר בשטח, היא לא תאמץ את הדו"ח הזה – הרי אי אפשר להשתין מהמקפצה – אבל תמשיך לפעול לפי רוחו (איך ממשלה שהצביעה נגד חוק ההסדרה תשנה את הסטטוס המשפטי של השטחים? מלבד זאת, הדו"ח עצמו לא ממליץ לעשות זאת, אלא רק להכשיר מאחזים, שבלאו הכי אף אחד פה לא חשב שיפונו). הישראבלוף לשלטון.

ובכל זאת, כדי להסביר איך שני משפטנים לא זוטרים בלשון המעטה נותנים שתי חוות דעת משפטיות מנוגדות זו לזו, לא ניתן להסתפק בהסבר הלקוני והפופולרי בארץ: "הכל פוליטי". סוגיית השטחים הכבושים/משוחררים נוגעת בליבה לאופן שבו תופסים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני – כסכסוך פנימי או כסכסוך בינ"ל. כמובן שאופן התפיסה נובע מההשקפה הפוליטית. המשפט הבינ"ל ברובו ובדרך שהתנהל עד לאחרונה מתייחס ליחסים בין מדינות (רק יחסית לאחרונה הורחב המשפט הבינ"ל כדי להתמודד עם התופעה החדשה (יחסית) של ארגונים צבאיים תת-מדינתיים). המשפט הבינ"ל בכללו אינו מתייחס כמעט למציאות בתוך מדינות, וזה מסביר את ה"צביעות" של הקהילה הבינ"ל בהתייחסותה יותר להפרות של ישראל בשטחים מאשר למצב זכויות האדם בסעודיה. (את המשפט האחרון יש לסייג, כי המשפט הבינ"ל הורחב לאחרונה לקביעת אחריות פלילית גם במצבים של הפרות חמורות של זכויות אדם בכל הנוגע לפשעי מלחמה בתוך מדינה, לרבות מלחמות אזרחים כפי שקורה בסוריה.) במילים אחרות, ובהכללה קצת גסה (עם ההסתייגויות שהבאתי), איפה שחל דין לאומי, הוא גובר על המשפט הבינ"ל. ובחזרה אלינו: המצב המשפטי בגדה כרגע הוא של דיני כיבוש של המשפט הבינ"ל, מכיון שהחוק הישראלי לא הוחל על השטח (אולם המתנחלים אזרחי ישראל כפופים לו), והריבון בשטח, ע"פ החלטת מדינת ישראל, הוא צה"ל. הדו"ח של לוי אינו מכחיש את המציאות הזאת, אלא טוען שהיא לא מחויבת מבחינת המשפט הבינ"ל. למרבה הפליאה, הוא צודק.

המונח כיבוש בשיח הישראלי תמיד היה טעון. "עם ישראל לא כובש בארצו" היא הטענה הימנית-דתית-משיחית הקלאסית, ומה בכלל ההבדל בין שיח' מוניס לשיח' ג'ראח? אולם המושג 'כיבוש' מאז ומתמיד התייחס למצב המשפטי, לשלטון הכיבוש הצבאי שישראל עצמה החילה. התפיסה שכל ממשלות ישראל היו שותפות לה, שמדובר בסכסוך בינ"ל, נבעה מכך שתפיסה משפטית זו שירתה את האינטרסים של המדינה. המושג 'כיבוש' מעולם לא התייחס לסוגיית הזכויות ההיסטוריות על הקרקע. יחד עם זאת, המציאות שנוצרה בגדה וברצועה היא כזו שאין לה אח ורע בעולם – כיבוש שטח מנדטורי לאחר תפוגת המנדט, זאת בניגוד לכיבוש שטח שהיה תחת שלטון מוכר של מדינה קיימת (כדוגמת כיבוש סיני ורמת הגולן). רצועת עזה היתה אמנם בשלטון מצרים, אולם זו מעולם לא סיפחה את הרצועה, ולמעשה עד להתנתקות חלו שם חוקי המנדט הבריטי. ואילו הגדה היתה נתונה בסיפוח של ירדן, אולם סיפוח זה נחשב כיבוש בפני עצמו, שלא הוכר על-ידי רוב הקהילה הבינ"ל, ולאחר פרוץ האינתיפאדה ב-87, ירדן עצמה נסוגה מתביעתה לשטח. לכן, לא ניתן להיות כוח כובש בשטחי ארץ ישראל המנדטורית (הידועה גם כ'ארץ ישראל השלמה'), שכן אין להם בעלים חוקיים קודמים. זהו גם ההסבר לכך שניתן היה לספח את כל גבולות שביתת הנשק של שנת 49 (הקו הירוק), מעבר לגבולות החלוקה מ-47. כלומר, אם נחיל את אותו היגיון סיפוחי על שטחי הגדה, אזי כבר לא ידובר בסכסוך בינ"ל בין ישראל לפלסטינים הכפוף למשפט הבינ"ל, אלא בסכסוך פנימי בתוך גבולות השליטה של ישראל ותחת חוקיה. לפי גישה זו, באמת אין הבדל בין שיח' מוניס לשיח' ג'ראח, רק שהמצדדים בגישה זו מהימין לא מוכנים ברובם לתת לתושבי שיח' ג'ראח את אותן הזכויות של תושבי שיח' מוניס (כלומר אלו שלא עזבו, ברחו או גורשו בנכבה).

ארץ ישראל השלמה (בכחול). הגבולות שהבטיח אלוהים חופפים אחד לאחד
לגבולות המנדט הבריטי שנקבעו ע"י חבר הלאומים ב-1922. אין עוד מלבדו.

השופט אדמונד לוי צודק, אך יחד עם זאת צדקתו נכונה לשנת 1967 (בכך כבוד השופט בדימוס אינו שונה מרבים וטובים שתקועים בעבר, ולא משנה כמה תנסו לדבר איתם על ההווה או העתיד, כל שיחה איתם מיד תגלוש אל העבר המתוק: השירות הצבאי, הלימודים בתיכון, המדליות בהן זכו, הצ'יזבטים, וכו'). אילו ישראל היתה טוענת את טענתו של לוי ב-67 ומספחת את השטחים, כפי שסיפחה את כל גבולות הקו הירוק (לרבות אלו שמעבר לגבולות החלוקה), ייתכן מאוד שהעמדה הזאת היתה מתקבלת ע"י הקהילה הבינ"ל, ונושא זכויות האדם בשטחים אלו היה הופך לעניין פנימי ישראלי. אולם טענה כזו איננה יכולה להתקבל כיום. מקורות המשפט הבינ"ל בעיקרם הם שניים: המשפט ההסכמי, קרי האמנות שנחתמו ע"י המדינות השונות (לדוגמא אמנת ז'נבה, עליה ישראל חתומה), והמשפט המנהגי – כלומר משפט שהתקיים על בסיס של נוהג קודם אך לא מוסכם פורמלית. למעשה, רוב רובו של המשפט הבינ"ל מקורו במשפט המנהגי. על בסיס השכלה משפטית בינ"ל קצת דלה, נדמה לי שהחלת דיני כיבוש בגדה מאז 1967, יחד עם התחייבויותיה של ישראל לנהוג לפי דיני הכיבוש, כפי שאושרו ע"י הפרקליטות עצמה (באת כוחה של המדינה) בפני בג"צ, וכמובן כפי שנקבע ע"י החלטות בג"צ; יחד עם נאומים מדיניים מאת מספר ראשי ממשלה, לרבות נאום בר אילן של נתניהו; ויחד עם החלטות בינ"ל רבות בנושא, מהחלטות מועה"ב 242 ו-338 ועד פסיקת בית המשפט בהאג בסוגיית גדר ההפרדה – כל עדויות אלו משמעותן שדיני הכיבוש בשטחי הגדה הם משפט מנהגי לכל דבר. התעלמותה של הועדה מכך גררה ביקורת חריפה על הדו"ח, אבל לא צריך פלפולים משפטיים כדי להגיע למסקנה הזו. לשכחת כל הגורמים, יש בפנינו כבר תקדים ישראלי של ממש אודות תחולת דיני הכיבוש בשטחי הגדה ועמדת הקהילה הבינ"ל בנושא: סיפוח מזרח ירושלים ב-1980. סיפוח זה לא שינה את מעמדה הכבוש לפי הקהילה הבינ"ל, ואפילו החליש את מעמדה של מערב ירושלים: מעט המדינות שקבעו את שגרירויותיהן במערב העיר העבירו אותן אל מחוצה לה בתגובה לסיפוח. כל מי שמעוניין בפעולה דומה על כל הגדה, או לפי הטרנד ההולך וגובר בימין – סיפוח של שטח C בלבד, תוך השארת הפלסטינים במובלעות כביכול "עצמאיות" של הרש"פ (בחסות הסכם אוסלו המשוקץ, שקבע את החלוקה הזאת, יש לציין) – שיתכונן לתגובה דומה. אימוץ הדו"ח הזה ו/או שינוי הסטטוס של השטחים מסוגייה בינ"ל לסוגייה ישראלית-פנימית רק יכרסמו בלגיטימיות השליטה בגדה, ולכן אין זה סביר שישראל תשתין מהמקפצה, כפי שכבר ציינתי, אבל היא בהחלט תמשיך להשתין מתוך הבריכה. הסוגייה, אחרי הכל, היא הרבה יותר מדינית ממשפטית. אולם ככל שעובר הזמן ומתעבות ההתנחלויות, תחת שרץ משפטי כזה או אחר, יותר ויותר גורמים בקהילה הבינ"ל מבחינים שמי הכלור הופכים צהובים. כבר כיום, בקרב קהלים ליברלים הולכים וגדלים בארה"ב ובאירופה, פוחתת הלגיטימציה של ישראל בהחזקת השטחים וגוברת ההכרה שאין מדובר באמת בשליטה זמנית על-פי דיני כיבוש בינ"ל, אלא בשלטון ישראלי פנימי – לפי רוחו של אדמונד לוי – המקיים סוג של אפרטהייד. אם אינכם מאמינים שזהו אפרטהייד, ביחנו כיצד סיפוח מזרח ירושלים יצר אפליה בוטה בזכויותיהם של תושביה הפלסטינים של מזרח ירושלים לרכוש דירה ברחבי העיר לעומת זכויותיהם של יהודים באשר הם. מכיון שמרבית אדמות העיר הן אדמות של מנהל מקרקעי ישראל, לרבות במזרח ירושלים עצמה (!), התושבים הפלסטינים אינם זכאים לחכור אותם, אולם יהודים, גם אלו שאינם אזרחים, יכולים גם יכולים. קיראו היטב את סעיף 19 (3) מתוך תנאי החכירה של המנהל, המגדיר מיהו נתין זר אשר אינו זכאי לחכור אדמות מנהל (ההדגשות שלי):

בפסקה זו, "נתין זר" – מי שאינו אחד מאלה:

(א)       אזרח ישראלי;

(ב)        עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950, שלא מסר הצהרה לפי סעיף 2 לחוק האזרחות , התשי"ב-1952;

(ג)        זכאי לאשרת עולה או לתעודת עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950, שקיבל במקומה אשרה ורשיון לישיבת ארעי כעולה בכוח מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

(ד)        תאגיד שהשליטה עליו בידי יחיד שהינו אחד מאלה המנויים בפסקאות (א) – (ג) לעיל או בידי יותר מיחיד אחד כאמור.

כעת דמיינו את החוק הזה, וחוקים אחרים ברוחו, חלים ברחבי הגדה כולה.

מודעות פרסומת

31 מחשבות על “סכסוך פנימי או סכסוך בינ"ל: על דו"ח המאחזים של אדמונד לוי

  1. יניב, נא לא להכנס לפאניקה LOL.
    גם לסניף מרצ מותר מידי פעם לומר את האמת.
    הדימויים שלך (פיפי בבריכה /מהמקפצה) רק מעצימים ומאשרים במשנה תוקף את תחושת חוסר האונים של השמאל הקיצוני הקוסמופוליטי.
    זה בסדר – נאמני ארץ ישראל מרגישים כך כבר שנים בקשר לחונטה השלטת הנקראת בג"צ.

    • ועכשיו הימין בבעיה קשה. כי ברגע שבייניש כבר פינתה טת מקומה לגרוניס התירוצים מתחילים להיגמר. מזל שיש עוד את התקשורת ואת הקרן החדשה לישראל כדי שאפשר יהיה להגיד שברגע שניפטר מהם אז כבר נראה לכולם איך אנחנו עושים פה סדר כמו שצריך.

    • אתה רואה ידידי,
      ברגע ששלטון העריצות מתחיל להתחלף הטון גם משתנה ולומר את האמת.
      נ.ב.
      אוליב מוסרת לך ד"ש.

    • א. התמונה היט דל קפטן "האדוק" מטינטין.
      ב. אכן שלטון העריצות מתחלף וזו בעיה גדולה. הימין הדתי לא שונה בהרבה מהחמאס והחיזבאללה במובן הזה. גם הם ניצחו ואז גילו שהם בבעיה, כולם מסתכלים ומחכים שיממשו את ההבטחות שיתרחשו ברגע שרק הכובש הציוני יגורש. כמו החמאס שיורה טילים על ישראל (למה? הרי הוא ניצח. בשביל מה לפתוח סיבוב חדש של אלימות?) כך גם הימין עסוק כל היום במציאת שמאלנים כדי להסביר למה גן העדן הלאומי לא מתממש מול עינינו. אני מתקן – שום דבר לא השתנה. עברו יותר מ35 שנה והימין עדיין לא הפנים שהוא בשלטון. הבריטים עזבו וכבר יש מדינה.
      כמו החמאס כמו החיזבאללה.

    • א. אופס
      ב. "הימין הדתי לא שונה בהרבה מהחמאס והחיזבאללה במובן הזה"…
      וודאי – לשניהם יש זקנים. ההשוואה שלך היא הוכחה שאכן יש תמורה בעד האגרה ולא צריך לבטל את אגרת הטלוויזיה למימון אוכלי החינם ברוממה. כאשר הייתי ילד עוד הרבה לפני שחזרתי בתשובה אני זוכר שלא אחת ולא מאתיים היו מציגים בטלוויזיה ה"ממלכתית" (שהייתה היחידה דאז) את ההסתה הבאה:
      כתבה על דתיים/חרדים (עם זקנים) לעולם תלווה (בפריים הבא) במיני עדכון (ותמונות עם זקנים) של העריצים הערבים (אירן /ערב הסעודית). כל קשר בין הכתבות הוא מקרי לגמרי כמובן.
      זה התנהל כך במשך שנים.

      ג. "גן העדן הלאומי" לא מתממש מול עינינו מכמה סיבות – בעיקר משום שהציונות החילונית מתה (כמו שאמרו חז"ל לפני כ2000 שנה (משיח בן יוסף מת)) משום שאין לה אמונה ויוצא (כמו שאמרת בעבר אאל"ט) שהיא תמיד מממשת את מדיניות השמאל. הציונות האמונית עדיין לא בשלטון (משיח בן דוד), כשזה כן יתממש אכן תראה שינוי לטובה.

    • והנה השלמנו מעגל . שוב צריך לחכות למשיח. לא יודע לגבי הציונות החילונית אבל אין ציונות דתית יש רק צורה אחרת של ציפיה לאחרית הימים

    • "אין ציונות דתית"
      אמירה מוזרה ביותר.
      גם "אין התנחלויות" שהרי אותן לא בנו ה"אין ציונים דתיים".
      בזמן שהשמאלני הקוסמופוליטי לוגם את הלאטה ב20 ש"ח לאחר שהפגין בעד המילואימניקים (למרות שהוא עצמו השתחרר על קבן או פציפיזם וונאבי עוד בסדיר) ה"אין ציונים דתיים" מקימים עוד "אין התנחלויות".

    • אה לא. המתנחלים לא בנו את ההתנחלויות. הם שילמו כסף לגויים כדי שיבנו את ההתנחלויות בשבילם. כך גם נבנית כל המדינה עוד לפני 67 ובוודאי שלאחר מכן. זוהי פשיטת הרגל של הציונות (החילונית. כי אין אחרת) וזוהי אשמתו של השמאל שלמרבה הצער לא שכח להיות מה זה להיות יהודים אבל שכח מה זה להיות שמאל.

    • תוך שימוש באותה לוגיקה שציינת (לגבי אי בניית ההתנחלויות ע"י המתנחלים):
      אתה לא כתבת את התגובה הקודמת. מי שכתב אותה היה כרטיס המסך שלך ששלח סיגנל למסך המחשב. ובכלל יש כאן שיח מרשים בין שני כרטיסי מסך. זה הזמן לקנות מניות של nvidia (אבל זה לא אני שנתן לך את העצה הזו – זה כרטיס המסך של nvidia אז קח את זה בעירבון מוגבל (היי תראה איזה כרטיס מסך אינטיליגנט – הוא גם מזהיר אותך מהעצות של עצמו ממש בינה מלאכותית)).

    • תוך כדי שימוש באותה לוגיקה שאתה ציינת – לגבי בניית ההתנחלויות על ידי אנשים שלא יודעים מאיזה צד מחזיקים כף טייחים – יכול תלמיד ישיבה שמעולם לא עשה צבא לצעוק עלי שאני נותן את המדינה לערבים (אני עשיתי קצת מילואים בין לאטה למקיאטו) , יכול הרבי מלובביץ' לשבת בחוץ לארץ ולהטיף לי משם שאני צריך לשמור בשבילו על השטחים ויכולים אנשי הכיפות הסרוגות להשליך אבנים על חיילי צה"ל ולהיקרא פטריוטים. כך שכנראה הלוגיקה שלך באמת משכנעת יותר, אין מה להגיד.

    • חבל מאד שאינך יודע היסטוריה בהקשר זה:
      אף שהציונות עצמה אינה דתית ואינה לא דתית, ראשית הציונות בעת האחרונה בקודש יסודה:
      עלית תלמידי הגאון מווילנה (1840),
      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%A0%D7%94#.D7.AA.D7.95.D7.A8.D7.AA_.D7.94.D7.92.D7.90.D7.95.D7.9C.D7.94_.D7.A9.D7.9C_.D7.94.D7.92.D7.A8.22.D7.90

      הרב מוהליבר , הנצי"ב מוולוז'ין , המושבות הראשונות שנוסדו ע"י שומרי תורה ומצוות.
      בקיצור שאל את הרב גוגל.

    • אני לא מומחה להיסטוריה אבל אני יודע על עליית חסידי הגר"א וגם על זו של התימנים בתרמ"ב. לגבי הראשונים – המשפחה שלי מהישוב היהודי הישן של ירושלים היא אנטי ציונית עד היום מכיוון שלא הם ולא התימנים חלמו על הקמת מדינה אלא רק האמינו שהמשיח יבוא.
      בזה – בהבנה שאין שום משיח ושהעתיד של העם היהודי יהיה רק זה שהוא יצור לו במו ידיו – מתייחדת הציונות. מי שמצפה למשיח בין אם בשטעטל בפולין ובין אם בהתנחלות נידחת איננו ציוני. הוא מחכה שאיזה אבא בשמיים יבוא ויסדר הכל והשאלה היא רק על איזה כפתורים צריך ללחוץ.

    • "בזה – בהבנה שאין שום משיח ושהעתיד של העם היהודי יהיה רק זה שהוא יצור לו במו ידיו – מתייחדת הציונות."
      לא נכון – הציונות מתייחדת ברעיון השיבה לציון.
      לגבי משיח -כן/לא/אולי:
      ישנו מושג של "גאולה דרך הטבע" (מי אמר ציונות דתית) כלומר הקב"ה מצליח כל מהלך טבעי לכיוון של חזרה לציון (כמו שראינו ניסים גלויים בכל מלחמות ישראל (כן גם ביום כיפור – האבידות ביום כיפור היו עקב טביעת הסיסמה "ישראל בטח בצה"ל" במקום "ישראל בטח בה'").
      המודל של רבי עקיבא למשיח (וממנו גזר גם הרמב"ם הלכות גאולה) הוא לא אחר מאשר בר כוכבא – זה שאומרים חז"ל עליו שלפני כל מלחמה הסתכל כלפי מעלה ואמר "אל תעזור ואל תפריע!"
      בכל מקרה אינני סובר כמו החרדים והנוצרים (שיבוא איזה מחולל ניסים ויפתור את כל הבעיות), אלא שאכן אנחנו נעשה את הרב בעצמינו והמשיח אכן יבוא אך כל תפקידו יהיה לגזור את הסרט בחנוכת בית המקדש.

    • טוב לדעת שהמודל שלך הוא אותם אנשים שהביאו עלינו את חורבן הבית. בכל אופן אין שום חבר דמיוני בשמיים שמכוון את מהלכי הטבע או המלחמות ואין גם משיח.
      אבל .. רק במקרה שאני טועה והמשיח כן יגיע, אני אחכה לו עם אקדח טעון. אתם הרגתם את שלי אני אהרוג את שלכם.

    • "טוב לדעת שהמודל שלך הוא אותם אנשים שהביאו עלינו את חורבן הבית."
      נסיון נחמד רק לא תואם כל כך את ההסטוריה – מרד בר כוכבא התרחש לאחר חורבן הבית (בר כוכבא עצמו נולד רק כ20 30 שנה לאחר החורבן)

      "בכל אופן אין שום חבר דמיוני בשמיים שמכוון את מהלכי הטבע או המלחמות"
      מסכים- אין חבר דמיוני (יש מישהו אמיתי לא דמיוני)

      " ואין גם משיח."
      מסכים – אין משיח בן דוד כרגע (משיח הוא מלך הנמשח (מכאן השם משיח) ע"י נביא ומומלך בהסכמת האומה.
      משיח בן יוסף דווקא יש – קוראים לזה ציונות! (משיח בן יוסף הוא אדם אלא תנועה)

      "אבל .. רק במקרה שאני טועה והמשיח כן יגיע, אני אחכה לו עם אקדח טעון. אתם הרגתם את שלי אני אהרוג את שלכם."
      ומי זה "המשיח שלך" ומי זה "אתם"? לא מובן.

    • חורבן הבית אכן היה לפני בר כוכבא. לא לחורבן הזה התכוונתי. אבל האמת היא שהיסטוריונים כמו שלמה זנד טוענים שגם הגליה לא הייתה אז אולי אתה.צודק.
      המשיח היחיד שאני מכיר הוא זה שחי במציאות שלנו ומנסה לחלץ את ישראל הארצית ממלכודת המשיחיות המיסטית שנקלעה אליה בשל רפיסות המחנה המגשים והבונה שהיה פעם עיקר המדינה . יגאל עמיר רצח אותו בדיוק בגלל זה. כי הוא איים להעיר את הימין מהחלום המתוק והסהרורי ולהוציא את הגלות מעם ישראל. זאת אגב הסיבה לכך שאין ולא תהיה ציונות דתית לעולם. הדת היהודית היא גלותית במהותה והישיבה על סיר הבשר תוך כדי אנחות וציפייה למשיח הוא המהות הפנימית של הדת הזאת.

    • מצטער להעיר אותך אבל, אתה חי בסרט.
      מי יושב על סיר הבשר?
      המתנחלים עושים! לא מחכים למשיח מיסטי (כמו שכבר ציינתי) אלא מממשים את ההתיישבות בכל חלקי הארץ.
      בקשר ליגאל עמיר ושותפו סוכן השב"כ אבישי רביב כמו גם סוכן השב"כ רוני קמפלר שצילם את רצח רבין (קלטת שהוסתרה ועובדה במשך חודשים בטרם יצאה לציבור), כמו גם דף שיר לשלום שהחזיק איתן הבר בו היו צריכים להיות 4 חורים אך בפועל היה אחד – אינני מעוניין לפתוח דיון אך אם הייתה בך טיפת חשיבה ביקורתית היית מעוניין בתשובות למליון שאלות שלא נענו בהקשר זה (למשל האם רבין ידע או לא ידע האם פ ר ס ידע או לא ידע על המהלך המתוכנן של השב"כ שבסופו יחליט העם שהיה חצוי (גולדפרב מיצובישי יוכיח) להכריע נגד ה"ימין הקיצוני".).
      רצח רבין היה פוטש מתוכנן נגד הימין שבגלל פאדיחה של השב"כ הסתיים לא כפי שהיה צריך (אך הנסיון להשתמש ברצח עדיין נעשה ע"י גופים בשמאל ומייד לאחר הרצח אגב).

  2. אלמלא הדוח של אדמונד לוי היה מקומם כל כך הפוסט הזה לא היה נכתב.
    הערה: גם חוגי ימין מסויימים קיבלו את מסקנות הדו"ח של לוי בהלם. לכן ההבחנה בין התגובות על מישור ימין/ שמאל מיותרת.
    כשיורדים לשורש העניין וקוראים מה נמצא בדו"ח לעומת מה שכתבה טליה ששון מתבררים דברים שלא נאמרו על ידי התקשורת וחבל. הציבור הרחב והלא-מקצועי בתחום המשפט הבינלאומי מקבל מידע מהתקשורת.
    לומר שלא ראינו סימנים בשטח בעקבות דוח ששון ולכן לא צפויים סימנים בשטח גם בעקבות הדוח של לוי – זה פתרון דחוק.
    חשוב לדבר על התמונה הכללית ולהזכיר לכולם את מכלול ההחלטות, חקיקה וכן הלאה שהתקבלו בתקופת ממשלת נתניהו. ברי הזיכרון הציבורי קצר. התמונה הכללית מאוד ברורה – הממשלה איבדה שליטה בשוליים הקיצוניים. הבחירות הכלליות כבר באופק ונחוץ לחפש מנהיגות ראויה.

    • תרצה,
      התמונה הכללית בעיניי היא בדיוק מה שכתבתי – המשפט משרת את המדינאים, ואיננו כובל אותם, בניגוד לטענה המקובלת. מדיניות ישראל באופן עקבי מאז עליית בגין לשלטון היא של סיפוח זוחל. מדיניות זו כבר נחלה הצלחה חלקית (מכתב בוש וה"קונצנזוס" סביב הגושים הגדולים, לרבות אריאל) ולא תשתנה כעת, כפי שלא השתנתה לאחר דו"ח ששון. לא מדובר במדיניות של השוליים, אלא של כל ממשלות ישראל, ושום מנהיגות ראויה שתמצאי לא תשנה מציאות זו ככל הנראה.
      בתגובתך רמזת על דברים שהתקשורת לא מביאה לידיעת הציבור בנוגע לדו"חות המאחזים ולמשפט הבינ"ל. אשמח אם תרחיבי בנושא.

    • וודאי שהוא מקומם – בעיקר משום שחטאו היה שלא כיוון לדעת הצד ה"נכון" של המפה הפוליטית. עכשיו רק נותר למלא במלל מדוע הסיבה ה"אמיתית" לכך שהוא מקומם לא קשורה בכלל לסיבה לעיל, שהרי לא יעלה על הדעת שאבירי החוק והדמוקרטיה פוסלים דו"ח של שופט רק מהסיבה לעיל…

  3. יניב אני חושש מהדימוי הבא שלך לאחר שתקרא את זה LOL:
    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/240942
    ציפי חוטובלי: להקים עיר חדשה ביו"ש.

    אחחח… קצת קורת רוח…

    נ.ב.
    עידו – אל דאגה אם תרצה הם יתנו לך להתעסק קצת עם הטיח…

    • כפיר יקר,
      ראשית אני רוצה להודות לך על העניין הרב שאתה מגלה בבלוג ובדיון.
      יחד עם זאת, אני מוצא שאתה נוטה בדר"כ לא להגיב עניינית לתוכן הדברים, אלא נתפס לכל מיני דברים בשוליים, וזה חבל. זכורה לי פעם שקבעת שאני עושה פרופגנדה נגד נתניהו (ואם נכון הדבר, אז היה ניתן בנקל להצביע על הנקודות בטקסט שאני מטעה מתוך כוונת זדון, אך משום מה לא עשית זאת, אולי כי לא היו נקודות כאלו). בתגובותיך לפוסט זה הגבת בשתי פעמים נפרדות על דימוי המשתין מהמקפצה (מה כ"כ הצחיק אותך? לא נתקלת מעולם בדימוי הזה?), כאילו הדימוי הוא העיקר ולא תוכן הדברים, למשל היותה של קביעתו של לוי נכונה אך מיושנת ולא ישימה כיום. למשל קיומו של חוק המפלה לרעה את תושבי מזרח ירושלים, שמחד אינם כפופים ל"דיני הכיבוש" כאחיהם בגדה, ומאידך מופלים לרעה בזכותם לחכור קרקע לא רק משום שאינם אזרחים, אלא משום שאינם יהודים (כלומר, אפליה גלויה לעין על בסיס דת בלבד, ולא על בסיס אזרחות).

      אולם מקריאת הלינק שקישרת (ציפי חוטובלי מגישה הצעת חוק ותובעת לבנות עיר בגדה) התחוור לי שאכן הדימוי הוא העיקר – לא רק עבורך, אלא עבור מרבית האזרחים. להזכירך, הממשלה לפני כמה שבועות בעצמה דחתה את חוק ההסדרה, לא מפני שלא היה לה את הרוב הדרוש, אלא מפני שפחדה מהתגובה הבינ"ל (הייתכן שגם ביבי הוא "קוסמופוליט"?) אז למה לדעתך יהיה שונה הפעם, לאחר חוו"ד משפטית שלא מקובלת על אותה קהילה בינ"ל? אלא שהמטרה איננה לחוקק את החוק הזה (ולדעתי ציפי חוטובלי בעצמה לא מאמינה שהוא יעבור). אבל הצעתה עושה שני דברים. הדבר הראשון הוא יחסי ציבור טובים בשבילה במרכז הליכוד לקראת הפריימריס, ומנגד הצגתו של נתניהו, שכאמור לא יקבל את ההצעה, כ"ממלכתי" וכ"מנהיג אחראי" שעומד בפרץ ולא נכנע ללחץ ה'קיצוניים' במפלגתו, כדי שגם מי שמאמין בפתרון שתי המדינות יוכל להמשיך להצביע ליכוד. ללא תמיכת המרכז-ימין המתון, הליכוד לא היה זוכה וגם לא יזכה בבחירות.

      הדבר השני שהצעתה עושה הוא יצירת לחץ על נתניהו "לפצות" את המתנחלים בעוד בנייה, ממש כפי שקרה בפרשת האולפנה. הרי רוב ההתנחלויות נבנו בדיוק כך, בבנייה איטית, מתמשכת ועקבית, הרחק מהכותרות ומהעין הציבורית (קרי, השתנה מתוך הבריכה), לא מתוך העברת חוקים אשר משנים סדרי עולם ומושכים את העין הציבורית והבינ"ל (השתנה מהמקפצה). מהבחינה הזאת אני מסכים איתך לגמרי וחולק על עמדתו של עדו: יש ציונות דתית, וגם אם היא עצמה לא נגעה במלט, היא הצליחה בהדרגה ובהתמדה לשנות סדרי עולם במדינה. אם בשנת 75 היית מבצע משאל עם ושואל "האם אתם מוכנים לבנות התנחלויות בגדה המערבית, כולל בעומק השטח, ולהעביר לשם 400 אלף מתיישבים?" היית מקבל להערכתי רוב גדול נגד. כיום, העובדות שנוצרו בשטח באמצעות ההשתנה בבריכה, בתמיכת כל הממשלות למעט זו של רבין (כן, כולל זו של ברק וזו של אולמרט), שינו את עמדות הציבור ויצרו מציאות בעייתית וכמעט בלתי הפיכה שעימה ילדינו ונכדינו יצטרכו להתמודד. חוות דעת משפטית של אדמונד לוי או של טליה ששון לעולם לא יוכלו לשנות את המציאות הבסיסית הזאת, שהתחילה הרבה לפניהן ותימשך הרבה אחריהן. כפי שטענתי בפוסט, המשפט הוא בסה"כ כלי שרת בידי הפוליטיקאים, לא להיפך. אבל בשדה הדימויים וב"משחק הכדורגל" בין ימין לשמאל, זה עושה הרבה כותרות ומסב לך נחת. מברוק!

  4. אותי דווקא מעצבן יותר ההתעלמות התקשורתית היחסית (חוץ מכמה צדיקים בסדום, כולל כתבתו של דרור אידר http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=9070&hp=1&newsletter=05.07.2012).
    מדהים לראות שדו"ח הזוי ושקרי כמו גולדסטון קיבל חשיפה תקשורתית רחבה יותר בארץ.

    ובנימה הומוריסטית יותר:

    • אני לא יודע אם היתה התעלמות תקשורתית. הדו"ח פורסם בצהריים, יום לפני ההכרעה במשפט אולמרט. מלכתחילה היה לו חלון זמן קצר, ונראה לי שהוא קיבל את תשומת הלב הראויה (יש לזכור שזה רק דו"ח. אם הממשלה תאמץ אותו, מה שכנראה לא יקרה, לא את כולו לפחות, אתה תראה התייחסות תקשורתית יותר מסיבית, וכולם ישחקו את תפקידם נאמנה במחזה שהורגלנו לראות, אפרופו המערכון של לאטמה. ולגבי לאטמה, אם הם כ"כ מתוסכלים מהיעדר האובייקטיביות, אולי עדיף שהם יתחילו את בדק הבית אצלם).

      לגבי הדו"ח של גולדסטון, ההשוואה בכלל לא במקום. מדובר בדו"ח של ועדה עם השלכות בינ"ל, ואין פלא שהוא קיבל סיקור נרחב. מה גם שהסיקור ברובו המוחלט שיקף התנגדות לדו"ח והצגתו כאנטישמי ומסולף (האם ההדרישה לסיקור אובייקטיבי צריכה לחול גם לגבי הדו"ח של גולדסטון?)

      ולבסוף, קראתי בעיון את המאמר של דרור אידר שלינקקת. צריך לשים לב שדרור אידר באופן עקבי עוסק בתעמולה לטובת נתניהו. אם זכרוני אינו מטעה אותי, הוא קיבל (או עודנו מקבל) משכורת מלשכת רה"מ על כתיבת נאומים, ולא בכדי יש לו מקום של כבוד בביביטאון. במאמר ספציפית ניתן לראות איך הוא מסלף את ההיסטוריה וקובע שהלכות הכיבוש התקבעו ע"י החונטה השמאלנית הקבועה בראשות אהרון ברק. כך אפשר לסמן את האויבים הקבועים, ולהסיח את דעת הציבור מהמציאות כדי שיוכל להמשיך לקנות את הלוקשים של הימין ולהצביע לו בקלפי. אידר מתעלם מכך שממשלות ישראל הם אלו שבחרו לא לספח את השטח ואף בחרו לקבל על עצמן את הסעיפים ההומניטריים של אמנת ז'נבה הרביעית ואמנת האג. הוא מתעלם מכך שבג"ץ קבע כבר באלון מורה ב-79 (כשאהרון ברק היה יועץ משפטי לממשלה, לא שופט בבג"צ) לפנות מאהל מאדמות שהופקעו שלא כחוק. הוא מתעלם מכך שבג"צ הוא חלק לגיטימי מהשלטון הדמוקרטי, המבוסס על 3 רשויות. וכמובן הוא מתעלם מכך שביבי עצמו הפיל את חוק ההסדרה לפני מספר שבועות.

  5. פינגבק: אופס, שכחנו את הפלסטינים | חיים שרירותיים

  6. הפוסט הזה אולי לא יוכל לפתור את הבעיה הסבוכה של המאחזים, אבל לפחות עכשיו לי יש יותר סדר לגבי מה ומי ולמה. שזה גם משהו.
    אני קוראת את זה כדי להרחיב לי עוד טיפה את היריעה
    http://www.acpr.org.il/nativ/articles/2008_3_grief.pdf
    בסופו של יום אני חושבת שהדיון המשפטי והפוליטיזציה באמצעות הגדרות וכו היא רק מעטה או כלי התנגחות לפערים בפועל שגם גובה מחיר מהמשתמשים בו, כי הוא די כמו חרב פיפיות. אולי כדי לצאת מסבך הטיעונים הזה צריך להכיר שהעבר לא ממש רלוונטי למציאות הנוכחית ולמצוא פיתרון ריאלי וישים לימינו אנו. למשל (נניח שזה הוגן-) ישראל לא מפנה התנחלויות ותיקות שאינן מובלעות וכבר הפכו לעובדה בשטח ובתמורה מפצה כספית את העם הפלסטיני שישתמש בכספים הללו לבניית המדינה החדשה. אבל הרי הימין רוצה להשאיר את הגדה בידיו גם במחיר של מדינה דו לאומית והחמאס לא רוצה לבנות מדינה מתוקנת, הוא רוצה גיהאד מתמשך ובלתי מתפשר. לא בטוח שלפתאח יש מספיק כוח להביא הסכם והשמאל שלנו מת (…) בפעם האחרונה שהוא ניסה להביא הסכם.

    • שגית שלום,
      תודה על התגובה וגם על הלינק ששלחת. לא קראתי אותו לעומק עדיין, אך רציתי לענות לך בכל זאת.
      אני מסכים שצריך למצוא פתרון ריאלי וישים. אולם ישימות הפתרון תלויה באחד משני הגורמים הבאים: הסכמת שני הצדדים לפתרון, או לגיטימיות בינ"ל ללא הסכמת הפלסטינים. השיח הציבורי בארץ כרגע, תחת ממשלת ימין, עוסק בעיקר בחיפוש אחר הגורם השני, ולכן הדיון המשפטי הוא בכ"ז חשוב. המאמר שלינקקת מביע איזושהי עמדה משפטית המציינת שהחלטת מועה"ב 242 תקפה למדינות, ולא לרש"פ – כל זאת כדי לטעון שסיפוח של שטחי C אינו נוגד את החוק הבינ"ל. אך אני מסופק אם הקהילה הבינ"ל תיתן לכך לגיטימציה.

      האמת היא שיותר ויותר אנשים לא רואים פתרון ריאלי וישים לסכסוך (רק לפני שבועיים הצטרף אליהם יוסי שריד במאמרו בהארץ). פתרון אפשרי כלשהו דומה למה שהצעת – השארת גושים עם חילופי שטחים. אך גם בפתרון זה, לא יישארו כל הגושים, כי הם חותכים בבשר החי של המדינה הפלסטינית, וצריך רק לראות במפה מה למשל עושה אריאל לגבולות (ולהבין למה היא תוכננה כפי שתוכננה). המחלוקת במו"מ האחרון שהתקיים בין אולמרט לאבו-מאזן היתה על היקף חילופי השטחים. אולמרט היה מוכן להיקף של כ-7 אחוזים, בעוד אבו מאזן לא היה מוכן ליותר מ-3 (ייתכן שהמספרים שהבאתי לא מדויקים, את יכולה לחפש על זה בבלוג של רביב דרוקר).

    • תודה על החידוד לגבי העמדה המשפטית במסמך. אני לא בקיאה בתחום אז פחות רגישה לכך.

      מכירה קצת את עניין הבעיה בקווי הגבול ללא הגבול. עשיתי את הסיור של שאול אריאלי שמראה בשטח איך צהל והממשלות השונות קבעו עובדות מאוד בעייתיות (גם ברמה הבטחונית) ולא הגיוניות בשטח.

  7. פינגבק: אני לוזר? הנרטיב הפוליטי בצל הגרעין האיראני | חיים שרירותיים

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s