שירות לציבור

זה מספר שנים שאני קורא באדיקות את מדור הדעות של הארץ. זה כבר מזמן הפך להרגל, לסוג של זפזופ כדי להפיג את השעמום בעבודה או תוך כדי שתיית קפה, תוך ניצול היתרון המרכזי של מדור זה: ניתן לסיים כל מאמר בו תוך שלוש דקות (יתרון שהבלוג הזה לא יכול להתהדר בו). למעשה יש להודות שאת עיקר הדברים הראויים לקריאה ולהעמקה ניתן למצוא דווקא במקומות אחרים, במיוחד בבלוגוספירה (הנה רק דוגמא אחת, אותה אי אפשר לקרוא בשלוש דקות, גם לא בשלושים), או אפילו בעיתון הארץ עצמו, אבל במדורים אחרים. אולם במדור הזה, בין הפשטנות נטולת הברק של גדעון לוי, בין המיחזור העקבי והמשעמם של עקיבא אלדר, בין הפומפוזיות חסרת כל מודעות עצמית של ארי שביט, בין הפסאודו-מדע של רונן שובל, ובין מכבסת המילים (ספק מכוונת, ספק סתם מטופשת) של קרני אלדד, ניתן למצוא אחת לכמה זמן פנינים של ממש, לרוב ע"י כותבים אורחים (אם כי בהחלט יש כותבים קבועים איכותיים ומקוריים, למשל מירב מיכאלי ויצחק לאור). פנינה שכזאת מצאתי אמש, והחלטתי לפרסם אותה כלשונה בפוסט זה, כשירות לציבור עבור אלפי הקוראים שמדלגים על עיתון הארץ בדרכם לבלוג חיים שרירותיים. המאמר, פרי עטו של ד"ר יונתן מנדל, עוסק ביחס של החברה הישראלית (כלומר, החברה היהודית בישראל) לערבים ולמוסלמים בארץ ובעולם, ובאופן אגבי בסדרה המצליחה (להבדיל ממוצלחת) של צביקה יחזקאלי "אללה איסלאם" (סדרה שלא ראיתי מעולם, בין היתר מכיון שהבנתי במה מדובר לאחר שקראתי את בדיקת העובדות המצוינת של "קשב", הן של הפרק הראשון והן של הסדרה כולה). גישתו של המחבר בנוגע לסוגיית הערבים בישראל קרובה למדי לגישתי שלי, כפי שהבאתי אותה בפוסט הפוליטי הראשון (על ערבים, דמוקרטיה ואומץ), אלא שהוא, שכתב דוקטורט על הבניית מקצוע הערבית במערכת החינוך, קצת יותר מוסמך ומוכשר ממני. מה לעשות.

"אחד מחדרי המגורים הפך למחסן בגדים… ושקי היוטה הגדולים מולאו בבגדים: בגדי פלאח ובגדי עירוני, בגדים אה-לה-פרנג'י ובגדי כפריים; קומבאז (זו 'שמלת הפסים' של הגבר) ושירואל ('מכנסיים שערבים מחרבנים לתוכם'), עאקל, חת'ה (כאפייה), עבאיה, תרבוש, ז'קטים, מכנסיים מפוספסים, אבנטים, חולצות בגוונים עזים, וכל שאר מלבושים שנמצאו לקנייה בשוקי הפשפשים של חיפה ויפו ושכם וג'נין. גם לשם הגיעו. לשבת בקפה ולדבר ערבית כערבים, שלא יכירו בך. ערבית מדוברת וערבית ספרותית, ככל שמאגר הידע שלך יגדל – כך ייטב בבוא היום".

הקטע הנ"ל לקוח מספרו של צביקה דרור "המסתערבים של הפלמ"ח" (הוצאת משרד הביטחון והקיבוץ המאוחד, 1986, עמ' 63). הוא עוסק באימונים הראשונים של מסתערבי הפלמ"ח בתחילת שנות ה-40 של המאה שעברה. מאז חלפו 70 שנה, אבל נראה שמשהו בתפישה היהודית לגבי החברה הערבית בכלל והמוסלמים בפרט, נותר בעינו. כמו אז, גם היום, הערבית נלמדת על ידי מורים יהודים ונתפשת בעיקר כנכס ביטחוני במקום כנכס חברתי, תרבותי ואינטלקטואלי. כמו אז, גם היום, ישנם יהודים שהם "מומחים" לערבים, לכל הערבים, משל היו כולם זהים – בין שמדובר בעורכת דין לבנונית, חקלאי תוניסאי, איש עסקים קטארי או אזרח שוודי שמוצאו מעיראק.

וכמו אז, גם היום, המבט על החברה הערבית משקיף מרחוק או לעתים קרובות בחשדנות ובחשאיות, תוך כדי שמירה על הנחת היסוד ששדה הידע יישאר "אמין" רק אם ישמור על טהרת ההשתתפות היהודית. כך, למרות ההבדל בתחומים ובשדות הידע, חולקים ביניהם תלמידי תיכון השוקדים על 5 י"ל ערבית ומוריהם, מרצי האקדמיה המנתחים את אמנת החמאס, העיתונאים, הפרשנים והיועצים השונים "לענייני ערבים", וגם המסתערבים לובשי המדים וחובשי הכאפיות – משהו מן המשותף. הם יהודים, ונוסף על כך, במידה כזאת או אחרת, הם גם מסתערבים.

בגלל התפישה המקובעת הזאת, מאמר זה אינו עוסק בסדרה "אללה איסלאם" וביוצריה – למרות הסקרנות לגבי מספר הערבים שהשתתפו בהפקת הסדרה, או לגבי השוואה אפשרית בין בחירת הבגדים הערביים של מסתערבי הפלמ"ח ב-1943 לבחירת הכאפיות של מסתערבי ערוץ 10, שבעה עשורים מאוחר יותר. מאמר זה אינו עוסק בסדרה, כי המאמר הזה אינו עליהם, אלא עלינו. יוצרי הסדרה אינם פועלים בחלל ריק. הסדרה הזאת יצאה מתוכנו, מהחברה שלנו, מבתי הספר שלנו, ממקורות הידע שלנו; והיא גם מיועדת לנו, לצופים הישראלים, לבני ובנות הנוער, הגדלים בישראל שבמזרח התיכון ורוצים לדעת מה צופן להם המחר.

וכאן טמונה להערכתי התובנה האמיתית בהקשר של הסדרה. שכן הצלחה של תוכנית טלוויזיה כזאת או אחרת אינה מעידה רק על איכותה. היא מעידה גם על כך שיש לה צופים רבים, שמזדהים עם מסריה, שמעריצים את האמצעים שדרכם הוסקו המסקנות ומסכימים עם דרך הצגת הדברים. צופים שאינם חשים בקולות שאינם נשמעים בסדרה, בגסות העריכה שלה, או בהיעדר הקונטקסט. צופים הנהנים כל כך לטעום עוד מהנוסחה המנצחת, הנעימה לעין והערבה לאוזן, רק תנו לשבת על הספה ולהתענג על הנחות היסוד: ישראל היא חלק מהמערב הנאור; במזרח יש עולם ערבי שצריך לפענח אותו בתחבולות; העולם הזה שונה מהותית מעולמנו; ההתפתחויות החברתיות והפוליטיות בעולם הערבי קורות ללא קונטקסט היסטורי; ולנו הישראלים אין כל קשר להתפתחויות החברתיות והפוליטיות הללו. תנו להתענג כי יש כאן "מלחמת תרבויות", שגורל אחד מאחד בין שחקניה. "האיום" הפלסטיני על ישראל הוא "האיום" האלג'יראי על צרפת. הערבים, הרי, הם אותם הערבים, גם אם ההקשר שונה, גם אם הם לא דוברי ערבית, וגם אם הם בכלל לא ערבים. הבנה שכולה שחור ולבן. ושחור.

הפחד הזה ממורכבות הדברים נובע מפחד גדול עוד יותר, הנוגע לסוגיות פוליטיות שונות באזורנו ומחייב אותנו להודות שהדברים אינם כה פשוטים: שצה"ל הוא כנראה לא הצבא הכי מוסרי בעולם, שתנועת החמאס היא כנראה לא ארגון טרור, ושאם עיתונאי טורקי היה מתחזה ליהודי, חובש כיפה, ובא לישראל לעשות תוכנית על קיצוניות דתית, כנראה היינו כועסים ונפגעים עד מאוד. הפחד הזה מתבטא בקבלת העולם השחור-לבן שמוצע לנו ומחוסר נכונות לאתגר את עצמנו בסוגיות מעין אלו. מחלחל בנו הפחד מהכנסת הדטרגנט לתערובת השמן והמים שעד כה סידרה לנו את העולם יפה כל כך – לטובים ולרעים.

וכך אנחנו מדלגים באלגנטיות מעל לשלב הדיון ועוברים היישר לשלב ההוכחות. אם ניקח לדוגמה את הדיון הישראלי על החמאס – דיון וניתוח אמיתיים צריכים לכלול את העובדה שמצד אחד תנועת החמאס ביצעה פיגועים רצחניים, אבל מצד שני היא גם תנועה פוליטית ופרגמטית. דיון כזה צריך להביא בחשבון את הקונטקסט ההיסטורי של היווצרות החמאס ואת התרומה של ישראל להיווצרותה, ובה בעת להתייחס להשוואות היסטוריות על תנועות דומות לה, שנהפכו בעקבות תהליכים פוליטיים לפרטנר למשא ומתן, או לחלופין לתנועות קיצוניות עוד יותר. דיון כזה ישלב דעות שונות של יהודים ומוסלמים, ישראלים ולא ישראלים. יהיה זה דיון שתוצאותיו אינן ידועות מראש.

ואותה גזירה תקפה כמובן לדיון בעלייה במספר האזרחים האירופים שדתם מוסלמית: אנחנו צריכים לשאוף לדיון אמיתי. דיון שמביא בחשבון את המצב הסוציו-אקונומי הקשה של המהגרים באירופה, דיון שלא מתעלם מגילויים של הקצנה דתית ופשעים בשם הדת, אבל כולל גם קונטקסט היסטורי (קולוניאליזם, חשוב להדגיש, אינו מלה גסה, אלא מציאות היסטורית); דיון שמביא גם קולות של מומחים ופרופסורים שאינם בלונדינים; דיון שאינו נתון למניפולציות חזקות כל כך של צבע וקול; דיון שמוכן לשקול את האפשרות שהיאחזות בדת עשויה להיות גם תגובה לגזענות ולהעדר אופק אזרחי ופוליטי; דיון שנעשה בגלוי, באור, בזהות אמיתית; דיון שאם לא יתקיימו בו כללי הבסיס הללו יתעורר בנו הצופים, המאזינים, ספק שמא לא התקיים.

אנחנו צריכים לשאוף לדיון שבוחן את נתיבי היציאה ממשבר לא רק במושגים פטליסטיים של "מלחמה" ו"התנגשות", אלא גם מנתח את הדרכים והנתיבים שיאפשרו לקרר מתחים. דיון שהנחת הבסיס שלו היא שאזרחות היא אזרחות היא אזרחות, לא משנה מה דתו או מוצאו או מינו של האזרח. דיון כזה יהיה דבר נדיר בעבורנו: כי יהיה זה דיון על העולם הערבי שאליו מוזמנים משתתפים ומשתתפות ערבים ומוסלמים, ושאליו הכניסה למסתערבים – אסורה.

(כאמור, המאמר הזה של ד"ר יונתן מנדל פורסם במלואו באתר האינטרנט של עיתון הארץ.)

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “שירות לציבור

  1. אינני יודע או מלומד או חוקר (הסדר אינו חשוב כלל) לגבי כל השתלשות כל נושא עניין( וכל תאור אחר בא בחשבון של האסלם בעולם המודרני) רק נזכרתי בשיחה מעניינת שהייתה לי לפני כ-15 שנים (בעוני מתנדנד לעוד תרגיל מילואים בדרום בקומנדקאר-עוד לא הכרנו את ה-אביר)ואחד החיילים הסטוריון בהשכלתו ומבוגר ממני בכמה שנים טובות שניסה כבר אז להסביר פעולה איסלמית לדבריו(פיגוע או משהו דומה בשפת ההדיוטות)שהאסלם אז ואני מעריך שעדיין היום(דעה פרטית לא מלומדת כלל)נמצא בתקופת הבערות(איפה שהיתה גם דת אחרת לא מזמן(הנצרות-אינקוויזיציה וכד')ובתקופה זו כל מעשה שנעשה בשם הדת מגיע מכוון זה…(אכן משפט זה ישאר צרוב ב-hard Disk שלי כנראה לכל חיי…)מה הכוונה האם כל איסלמי הוא לא נאור ?האם אסלמי קיצוני הוא שונה במהותו מקיצוני של כל דת אחרת בעבר או בעתיד?מי יכול לצפות לשפוט או לתייג מה שקורה היום ולהסתכל במבט מלומד לאחור (הסטורייה קרובה דהיום)הלא כדאי לכולנו לא לטמון ראש בחול ולעשות משהו עם כל המצב הדי נאמר במילים נכוחות מחורבן מכל כוון בכל מקום בעולם היום….
    אסיים בקול קורא:…. ויפה שעה אחת….

    • אהלן נימרוד,
      בדיוק היום שאלתי את עצמי לאן נעלמת (בחיי!), ואני שמח לראות אותך שוב.
      אני לא בטוח שירדתי לגמרי לסוף דעתך, אבל חברך ההיסטוריון מהמילואים אמר דבר נכון, פחות או יותר, שגם אני קראתי איפשהו (אבל לשם ההגינות, לא בדקתי, כך שאולי זה בבל"ט בכל זאת): ההיסטוריה של היהדות ושל הנצרות מצביעה על צירוף מקרים מוזר – במלאות כ-1400 שנה לכל אחת מהדתות, המאמינים של הדתות עשו דברים פנאטיים ביותר. הנוצרים את מסעות הצלב, והיהודים את התקופה של המרד ברומא וההתאבדות ההמונית במצדה. האסלאם כיום נמצא בערך באותו הגיל.

      יחד עם זאת, כשבאים לנתח את המציאות, כפי שכתב בכשרון ד"ר מנדל, צריך לקיים דיון אמיתי, כזה שאינו מקטלג קבוצות בשחור ולבן ו"מוכיח" את מה שרצינו מלכתחילה להוכיח, אלא מתייחס למכלול המציאות ומורכבותה וגם מציע פתרונות, ולא רק עוד שנאה וייאוש ("מצב מחורבן" – כפי שכתבת).

  2. שלום יניב מה שלומך?
    יש לי הצעה הזויה משהו אבל תשקול אותה:
    צפה בכל פרקי הסדרה ואז תכתוב פוסט עליה.
    במיוחד צפה בקטע בו פעילת זכויות אדם (המשיגה לערבים במשך שנים אישורי שהיה ואזרחות באירופה כולל עירעורים לבתי דין שונים) מתארת את אשר מתרחש שם בשנים האחרונות.
    ראה גם את הראיון בלונדון עם זה שהקים את בית הדין השרעי (ומאסלם בריטים יום יום)
    בקיצור אינני יודע איך אינפורמציה הזיקה פעם (אם משהו בעובדות אינו נכון סבבה – גם כך אני ממליץ לראות)
    הסדרה מוצלחת עקב העובדה שהיא פותחת פתח לדיעותיהם ומחשבותיהם האמיתיות של מוסלמים באירופה כאשר הם חושבים שהעומד מולם הוא מוסלמי.
    זה דומה מאד למה שעשה הקומיקאי הגרוע הזה(לחשוף בצורה בלתי אמצעית את הפרצוף האמיתי של מי שעומד מולך כאשר הוא מרגיש בטוח מספיק):

    אם עיתונאי טורקי יבוא לעשות כתבה על ה"קיצונות הדתית" אדרבא – לא רק שהוא יחטוף שוק מהעובדות אלא שאם יגלו שהוא מתחזה לא יעשו לו כלום ורק יסבירו לו יותר ובטח ובטח לא באלימות. אתה רוצה לנחש מה היה קורה לו יחזקאלי היה חושף שהוא יהודי כלפי ההוא מלונדון או כלפי הקבוצה של הצעירים שהסתנן לתוכה? (אם אתה לא מבין על מה אני מדבר עדיף שתראה).

    • שלום כפיר,
      אתה טוען שהסדרה מוצלחת כי היא חשפה את מה שאתה וחבריך האידיאולוגיים ידעתם כבר שנים…?
      על כל פנים, אני באמת לא מרגיש צורך לראות סדרה שסימנה את המטרה עוד לפני יום צילומים אחד, ובאמת אין צורך שאראה את הסדרה ואכתוב על כך פוסט – אתר קשב כבר עשה את זה, ואתה מוזמן לקרוא את שני הלינקים שצירפתי. ולפי שתי הדוגמאות שהבאת, אז אדרבא ואדרבא: אדם מוסלמי "מחזיר בתשובה" אנגלים בלב לונדון, אוי ואבוי, אמנסטי יודעים מזה? או הדוגמא של פעילת זכויות אדם שנותנת סיוע משפטי למהגרים. כמובן שהיא הבעיה, ולא החוק או בתי המשפט שמקבלים את טענותיה.

      כל זאת לא אומר שאני חושב שאין בעיה, אלא שאני חושב שהפתרון לבעיה איננו השיח שהסדרה הזאת מקדמת. להיפך, השיח הזה הוא חלק מהבעיה, לא חלק מהפתרון.

      נ.ב.
      אין לי כוח לעשות עוד פעם את ההשוואות האלה לקיצונים היהודים, אבל לא צריך לדון במקרה היפוטתי של מוסלמי המתחזה ליהודי ומסקר את תנועת כ"ך. מספיק פשוט לראות את שנאת המוסלמים שמתרחשת בארץ: רב שמקבל משכורת מהמדינה קורא למאמיניו לא להשכיר דירות לערבים (אזרחים שווי זכויות). בלב ירושלים נוער מבצע חצי לינץ' בערבים, רק בגלל שהלכו עם יהודיות, כשקהל גדול צופה ולא מתערב. תג מחיר, ברוך גולדשטיין, נתן זאדה, פופר, ולא חסר. רק שהיחס של הציבור לכל אלה הוא כאל יוצאים מן הכלל, עשבים שוטים, שתולים של השב"כ, וכדומה. אבל כשסדרה ישראלית משתמשת בעריכה מגמתית כדי להציג עשבים שוטים באירופה ככוח מרכזי ש"משתלט", זו "הצלחה עיתונאית".

      ושוב, המאמר של ד"ר מנדל כתוב באופן רהוט, מתון ואינטליגנטי. כל התשובות נמצאות בו.

    • מה נשמע יניב,
      אני טוען שהסדרה מוצלחת גם אם מתעלמים ממה שהיא מנסה להביא ומתייחסים אך ורק לקטעים ולראיונות נטו (זה מה שאישית ניסיתי לעשות בעצמי).
      אומרים שתמונה שווה יותר מ1000 מילים, ובכן – קטעי וידאו שווים הרבה יותר לדעתי.
      המצב שם הוא שהמראיין מצליח להביא את המרואיין למצב של "מסיח לפי תומו"(http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=512).
      אז אתה כבר לא עוסק בסטטיסטיקות וניתוחים אקדמאים אלא מביט במציאות כהוויתה.
      תראה ותתקוף – אין לי שום בעיה.
      אבל להסתמך על דברים שה"רבייס" מאתר קשב לעסו עבורך הוא פיספוס.

      "או הדוגמא של פעילת זכויות אדם שנותנת סיוע משפטי למהגרים. כמובן שהיא הבעיה, ולא החוק או בתי המשפט שמקבלים את טענותיה."
      דווקא אני כן מעוניין שתראה מה היא אומרת בסידרה (מעולם לא אמרתי שהיא בעיה).

      או מה שאומרות נשים מוסלמיות אירופאיות באירופה (שוב צריך לראות)

      לדעתי האישית ואיך שניתחתי את הדברים בסדרה – יכול להיות שיש אי דיוקים בסטטיסטיקות וכו',
      מצדי תתעלם מכל מה שהסדרה מביאה חוץ מדבר אחד שלא יסולא בפז הצילומים בשטח:
      הראיונות עם המוסלמים (מכל הסוגים – כן בסדרה הם כן עושים הבחנה בניגוד למה שנאמר),
      הצילומים במסגדים, הראיונות עם משפחה של מהגרים שהאמא שם מוחה על כך שאינה יכולה ללכת ללא כיסוי ראש ופוחדת כאשר היא שומעת שהבן שלה רוצה להיות שהיד (לא קבוצה קיצונית לא "עשבים שוטים" – מהגרים ממוצעים בסה"כ), המשטרות בכמה ערים באירופה שלא יכולות להכנס למקומות מסויימים שנהפכו לאקס טריטוריאליות בהם חלה השריעה ולא חוקי המדינה. הסטודנטים היהודיים שמפחדים שמא יגלו שהם יהודים (לא ישראליים יהודים) ועוד ועוד.

      כמו שאתה יודע הבנת הבעיה היא כבר חצי או יותר מהפתרון.
      אם פתרונות אתה מבקש – ואפילו מציע, להתעלם מההצגה המלאה של הבעיה זה דבר לא רציני וחבל.

    • תשובתי לדבריך כבר נכתבה במאמר של ד"ר מנדל:

      ואותה גזירה תקפה כמובן לדיון בעלייה במספר האזרחים האירופים שדתם מוסלמית: אנחנו צריכים לשאוף לדיון אמיתי. דיון שמביא בחשבון את המצב הסוציו-אקונומי הקשה של המהגרים באירופה, דיון שלא מתעלם מגילויים של הקצנה דתית ופשעים בשם הדת, אבל כולל גם קונטקסט היסטורי (קולוניאליזם, חשוב להדגיש, אינו מלה גסה, אלא מציאות היסטורית); דיון שמביא גם קולות של מומחים ופרופסורים שאינם בלונדינים; דיון שאינו נתון למניפולציות חזקות כל כך של צבע וקול; דיון שמוכן לשקול את האפשרות שהיאחזות בדת עשויה להיות גם תגובה לגזענות ולהעדר אופק אזרחי ופוליטי; דיון שנעשה בגלוי, באור, בזהות אמיתית; דיון שאם לא יתקיימו בו כללי הבסיס הללו יתעורר בנו הצופים, המאזינים, ספק שמא לא התקיים.

      אנחנו צריכים לשאוף לדיון שבוחן את נתיבי היציאה ממשבר לא רק במושגים פטליסטיים של "מלחמה" ו"התנגשות", אלא גם מנתח את הדרכים והנתיבים שיאפשרו לקרר מתחים. דיון שהנחת הבסיס שלו היא שאזרחות היא אזרחות היא אזרחות, לא משנה מה דתו או מוצאו או מינו של האזרח. דיון כזה יהיה דבר נדיר בעבורנו: כי יהיה זה דיון על העולם הערבי שאליו מוזמנים משתתפים ומשתתפות ערבים ומוסלמים, ושאליו הכניסה למסתערבים – אסורה.

    • לא , זו לא תשובה לדברי – אפילו לא קרוב.
      המצב הסוציו אקונומי הקשה שלהם נידון בסדרה (לכל אורכה) והוא רק אלמנט אחד מדוע צעירים מוסלמים אירופאים (כאלה שכבר יש להם אזרחות!) פונים לאיסלאם הקיצוני.
      עכשיו אני כבר חושד שמא הפרופסור המלומד גם הוא לא ראה את הסידרה.
      תצטרך לראות את הסידרה (כולה 4 פרקים) כדי להבין על מה אני מדבר מצטער.

    • הבנת הנקרא שלך לוקה בחסר. המאמר אינו בא לבטל את התופעות שהסדרה מציגה, אלא דורש לקיים לגביהם התייחסות שונה מהמקובל בישראל זה 70 שנה.

      אני מודה לך על הלינק, ואני אשקול לראות את אחד הפרקים. יחד עם זאת, אני אתקשה מאוד לעשות זאת באובייקטיביות מלאה, כשאני כבר יודע שהעריכה מגמתית ומציגה עובדות שקריות. אתה בעצמך הודית שאתה לא מתייחס לסטטיסטיקות ולנתונים שמוצגים שם, אז לא ברור לי למה אתה בכל זאת עט על הממצאים האור-קוליים כאילו הם מייצגים את המציאות כולה מהימנה. בעצם, זה דווקא כן ברור, זו הרי נוסחת ה"הצלחה" של הסדרה, כפי שכתוב במאמר.

    • "הבנת הנקרא שלך לוקה בחסר. המאמר אינו בא לבטל את התופעות שהסדרה מציגה, אלא דורש לקיים לגביהם התייחסות שונה מהמקובל בישראל זה 70 שנה"
      המאמר בא לחסוך אמרתי לחסוך? למנוע מקוראי הארץ את הצפייה תחת אצטלא של "הסדרה הזאת יצאה מתוכינו", "לא מביאים בחשבון את הקולוניאליזם…" "אין מוסלמי בין יוצרי הסדרה" בלה בלה בלה…
      הטענה שלו שמדלגים "לשלב ההוכחות" (לא כ"כ הבנתי מה זה "שלב ההוכחות" מודה כנראה שאני דיסלקט) גם היא מטופשת – אז מראים קצת אינפורמציה מהשטח סו וואט?
      הפרופ' רוצה אח"כ לומר שזה עקב הקולוניאליזם הצרפתי/מצב סוציו אקונומי וכו'? – שיבושם לו.
      (אגב הטענה המטופשת על כך שהמצב הסוציו אקונומי הוא הגורם להתפוצצותם של אנשים ברחובות ורציחתם של ילדים יהודים הופרכה כ"כ הרבה פעמים שאין לי כבר כח להתייחס – יש מצב סוציו אקונומי קשה בכמה מקומות באירופה (לא רק השטחים הכבושים ע"י המהגרים המוסלמים) – אתה לא רואה איך הציבור שם שוחט ילדים או מתפוצץ או סוגר רחובות כך שהמשטרה תפחד להכנס או חותך לאנשים אוזניים ברחוב (ראה את הסדרה).

      אלא מה – הפרופ' יודע היטב שאם מישהו יראה את הצילומים מהשטח הוא יהיה במצב של אותו עורך דין המנסה לתרץ את מעשיו של הלקוח המאפיונר שלו לאחר שהוקרן סרט עם הלקוח שלו שאומר ועושה דברים אחרים לגמרי מטענות עורך דינו.
      עדיף לעו"ד לגרום לראיה נגד לקוחו לא להיות מוצגת כלל, ולצורך כך להשתמש בנימוקים "מלומדים" ומצוצים מהאצבע על כמה הסרט יפגע באובייקטיביות של השופטים.

      לגבי הנתונים הדמוגרפיים – לא הודיתי בכלום: פשוט לא בדקתי ואם יש מישהו שטוען אחרת אני אתן לו להתווכח עם יוצרי הסדרה מפני שזה לא העיקר.
      לכן זרמתי – אתה רוצה לטעון שהעובדות המדווחות מפי יוצרי הסדרה והאנשים שהם מראיינים לא נכונות כדי ליצור אווירה מסויימת בסדרה? נזרום איתך "נניח ש…". אבל ראבק מה לגבי כל השאר?
      לא מעניינת אותך הבעיה ומה שעומד מאחוריה (מפי המוסלמים עצמם) לפני שאתה בא לפתור אותה?

    • כפיר,
      העולם האמיתי הוא מקום אכזרי ומורכב. האופן שבו אדם מתמודד עם מורכבות זו תלוי במידה רבה במה הוא בוחר לראות וממה הוא בוחר להתעלם. כלומר, המשקפיים שהוא מרכיב. לעיתים קרובות, זו אפילו לא בחירה של האדם אלא בחירה של התרבות שבה הוא חי. גרמני מן השורה בשנות ה-30 היה משוכנע שהיהודים משתלטים על העולם, וסופקו לו שלל "ראיות": המשבר הכלכלי שהתחיל בבורסה האמריקנית והקומוניזם ברוסיה, שבשניהם "כיכבו" יהודים. צפון קוריאני מן השורה כיום סבור שמשטרו הוא הנורמלי היחיד בעולם. ישראלי מזן מסוים שצורך רק את אתר האינטרנט הזה יסבור שכל המתנחלים הם קלגסים וכל הפלסטינים קורבנות. ואילו ישראלי מהזן היותר נפוץ סבור כיום שהעולם אנטישמי וכולו נגדנו, כאילו יהודים מפורסמים מן הסוג של מנדלסון, איינשטיין, וודי אלן, מארק צוקרברג וסיינפלד מעולם לא התקיימו והצליחו.

      אלא שהמציאות יותר מורכבת, כפי שהמאמר שהבאתי בפוסט זה מנסה לומר. אפשר לצפות בביקורתיות רבה את הסדרה "אללה איסלאם", להתעלם מהסטטיסטיקה, כפי שטענת שעשית, ורק לשמוע ראיונות מסוימים עם אנשים מסוימים. כאילו שהבחירה של עורכי התוכנית באירועים ובאנשים המסוימים, בנפרד מהסטטיסטיקה, חפה מכל הטיה ומשקפת נאמנה את המציאות, ולא את הרצון ברייטינג או בהבאת הצופה למסקנה שבה הוא מלכתחילה מעוניין. אני תוהה כמה אקדמאים ואנשי עסקים מוסלמים מצליחים יש באירופה על כל טרוריסט או מפגין; קשה למצוא דיווחים על כאלו. האם זה אומר שהם לא קיימים, או שפשוט המשקפיים שאנו מרכיבים לא מאפשרים לראות אותם? וכמה ערבים משכילים יש בישראל? כמה ערבים לא משכילים, אלא סתם "רגילים", כמוני כמוך, שקמים בבוקר, הולכים לעבודה וחוזרים בערב לילדים שלהם, יש בישראל? יותר או פחות ממספר המחבלים? אני תמה למה אין סדרות דוקומנטריות עליהם.

      כאוהד פוטבול אמריקני, נתקלתי לאחרונה במקרה בכתבה הזו, על שחקן פלסטיני-אמריקני בליגה הבכירה. מעניין. והנה מאמר על הדיווח בתקשורת על ה"אינתיפאדה הבדואית" של השבוע האחרון. גם מעניין. אולי ה"משקפיים" שמרכיבים כותבי מאמרים אלו משקפים את המציאות יותר נאמנה.

  3. פינגבק: למען הסדר הרע | חיים שרירותיים

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s