בחירות: זמן לאחדות

אנחנו נבקש יחד מנדט מהציבור כדי להנהיג בעוצמה את מדינת ישראל בשנים הבאות. זה יחזק מאוד את הממשלה, זה יחזק מאוד את ראש הממשלה ולכן זה יחזק מאוד את המדינה.

***

אנחנו כבר בקלחת בחירות, וכבר הספקנו לשכוח שרק שבוע לפני שפוזרה הכנסת, עמד נתניהו על בימת האו"ם ושיחק עם עצמו את משחק הציורים. כשלעגתי לנאום שלו, תוך הדגשת חשיבותו לנתניהו כאמצעי להשבת הפופולריות הדועכת שלו, היו בוודאי קוראים שהרימו גבה, או שלפחות סברו שהנאום של ביבי, גם אם משמש לצורך עלייה בסקרים, בכל זאת חשוב למאמץ נגד איראן. באחת התגובות אף הואשמתי בזלזול בראש ממשלה שנלחם על קיומנו באמצעות הטוש האדום (ואין ספק שטוש זה עוד יוזכר בתולדות הציונות לצד דגל הדיו ומגש הכסף). תגובה זו אמנם נותרה לבדה בבלוג, אבל ככל הנראה מייצגת רבים רבים בציבור שאכן חושבים כך. ובעוד נתניהו משתמש ברטוריקה תקיפה ואמצעים חזותיים אינפנטיליים, הציבור שהולך אחריו שולל, או שלחלופין מפחד מהחלטה מטומטמת שהוא עוד עלול לקבל (כמוני), לא שם לב (או הסתפק בלנשום לרווחה) כשהודיע נתניהו שאופס, טעינו, כלומר הטעינו, מרחב החסינות שאמור היה להיסגר בדיוק ערב הבחירות בארה"ב היה בלוף, דוחות סבא"א שהקפדנו לפקפק באמינותם פתאום שכנעו אותנו שאפשר לחכות לאביב (שזה במקרה היתה גם עמדתו של אובמה האנטישמי מלכתחילה), ובינתיים, מכיון שגם ככה הכל מעולה במדינה, אפשר להקדים את הבחירות. לציבור זכרון קצר, התקשורת שגם ככה עסקה באיראן יותר מדיי תשמח לעבור לנושאים אחרים, ודווקא בתקופה של בחירות בה בדר"כ אמורים לדון לעומק במעשי הממשלה (על מי אני עובד?), אף אחד לא ייתן את דעתו לכשלון המהדהד של נתניהו בנושא ששם עליו את כל יהבו הציבורי. אבל בחינה של מדיניותו של נתניהו תמנה את שלל "השגיה": הפחדת הציבור עד אימה, ביזוי זכר השואה, עלייה במכירות של קופסאות שימורים (כפי שגם אני המלצתי), שחיקת כושר ההרתעה של ישראל עם קריאות הזאב זאב, וסכסוך פומבי עם האמריקנים, בעיקר עם אובמה, כשבסופו של דבר נאלץ נתניהו להתיישר לפי עמדתו. ובעוד מספר שעות יאבד הקלף הכי חזק שהיה לישראל לתקיפה חד-צדדית, כשתקופת הבחירות בארה"ב תיגמר סוף סוף.

אבל עזבו את כל זה, זה זכרון רחוק, ועכשו זה ממש לא הזמן לחשבונות, זה זמן בחירות, ונראה שהבחירות האלה הם דווקא הזמן לאחדות. הליכוד התאחד עם ביתנו, הבית הלאומי התאחד עם האיחוד היהודי (או משהו כזה), אלי ישי התגבר על ההומופוביה שלו והתאחד עם דרעי, והמערכת הפוליטית כולה דרוכה לקראת איזשהו איחוד בין לבני לאולמרט, או לבני לשלי, או כחלון ללבני, או עובדיה יוסף לספי עובדיה, או משהו מרתק אחר. זמן לאחדות.

***

באתי היום כדי לבקש מכם להצביע בעד ליכוד חזק. בעד ראש ממשלה חזק, בעד ממשלה חזקה, בעד מדינת ישראל חזקה. […] ההצבעה היום בעד איחוד הרשימות לא תשנה את הליכוד, אבל היא כן תשנה את מדינת ישראל, כי איחוד הכוחות ייתן לנו את הכוח למשול, לפעול, לשנות ואת הכוח להנהיג בעוצמה את מדינת ישראל.

אין מרתק יותר מראש ממשלה המבקש מהציבור עוד כוח למשול לאחר שסיים את הכהונה הארוכה ביותר זה 20 שנה, שבמהלכה המצטבר נהנה מתמיכה של כל המפלגות בכנסת, למעט ארבעה רסיסי מפלגות בקצה השמאלי, ושרק לאחרונה נכנע לחרדים למרות שעמד בראש אחת הקואליציות הגדולות בתולדות המדינה (94 מנדטים, כשלא סופרים את האיחוד הלאומי). חמקמקה המשילות הזו, שלא משנה מה נעשה, לא נשיג אותה ותמיד נוכל לתרץ בהעדרה את כשלונותינו. בכך מצטרפת המשילות לתרוצים אחרים בהם משתמש הליכוד לדורותיו כדי להסביר את כשלונותיו לבוחריו: השמאל (שכוחו גדל ביחס הפוך להצטמקותו), בג"צ, התקשורת כמובן, ולאחרונה גם הצביעות של העולם. אלא שבניגוד לתירוצים המשומשים האלה, נראה שבנוגע להעדר המשילות יש דווקא קונצנזוס חוצה מגזרים ודעות. כך גם לגבי "סחטנותן" האקסיומטית של המפלגות החרדיות. לכן ברור מאליו למה נתניהו פעל להגדיל את מפלגתו, ולמה בחר לשווק את המהלך כנועד לחזק את משילותו. גם אם חוכמתו האלקטורלית של המהלך מעלה הרבה ספקות, נדמה שאין חולק על כך שמפלגות גדולות זה המצב הרצוי – הפתרון לסחטנות ולאי היציבות.

אין חולק, חוץ ממני. אני באמת ובתמים לא מצליח להבין למה אנשים חושבים שקל יותר לנהל ממשלה עם מפלגות גדולות.

מה סוד קסמן של המפלגות הגדולות? למה הציבור חושב שיהיה יותר קל למשול בראש מפלגה גדולה?

אין ספק, מדובר בחידה.

***

סתם. לא חידה ולא נעליים. ההנחה הסמויה שבבסיס הטענה הזו היא שהח"כים של מפלגת השלטון מהווים חותמת גומי להחלטות ראש הממשלה, ממש כמו צירי הועידה שראינו רק השבוע. יותר ח"כים, יותר גומי, פחות "סחטנות", יותר "משילות". הנחה סמויה אני אומר, כי אם תעלה אל פני השטח ונעמוד על טיבה, היא תתנפץ פעמיים. פעם אחת, אל מול ההיסטוריה הרחוקה והלא-רחוקה – וקצב הארועים הבלתי אפשרי בישראל לא רק מדחיק נשכחות כמו דוד לוי המסתגר בביתו או המחנאות בין רבין לפרס במערך, אלא גם מתעלם מהמאבק בליכוד על ההתנתקות שהסתיים בפילוג. פעם שניה, אל מול השכל הישר. מי שרוצה מנהיג "חזק" שיוביל את המדינה ב"עוצמה" וללא יותר מדיי מגבלות, אפשר לומר לו ברוח העיתים שילך לסוריה. דמוקרטיה, מה לעשות, היא בדיוק ההיפך, ומטבעה בנויה על מו"מ בין נציגי הציבור השונים שמייצגים את כלל החברה. תוצאות המו"מ הזה אינן סחטנות, אלא רצון העם. דבר זה נכון גם למו"מ קואליציוני בין מפלגות שונות, אבל נכון גם לכל שיטה דמוקרטית אחרת. אפילו במצב דמיוני שבו מפלגה אחת זוכה ל-61 מנדטים ומרכיבה לבדה את הממשלה, מפלגה כזו מן הסתם תייצג היטב שכבות רחבות של הציבור (אחרת לא היתה יכולה להשיג כ"כ הרבה מנדטים), ומאליו יצטרך להתקיים מו"מ "קואליציוני" בתוך המפלגה על חלוקת המשאבים.

דווקא השיטה הנשיאותית בארה"ב, עם שתי מפלגות גדולות ונשיא שאי אפשר להפיל, מדגימה זאת ביתר שאת, ולא ברור למה היא זוכה לכזו תמיכה בקרב כל אותם חובבי משילות. נעזוב את האפשרות המאוד ממשית של נשיא ללא רוב בקונגרס – מצב שבעצם כופה מו"מ "קואליציוני" בין המפלגות וגוזר שיתוק עד הבחירות הבאות אם איננו מצליח (למעשה זה מצבו של אובמה בשנתיים האחרונות). גם כשיש לנשיא רוב בקונגרס, זהו איננו רוב שתלוי פוליטית בנשיא, אלא רוב שמייצג שורה ארוכה של אינטרסים שונים ומגוונים בהיותו נבחר ישירות ע"י הציבור ברחבי ארה"ב כולה – אינטרסים סקטוריאליים, עסקיים, אג'נדות פרטיות של נבחר הציבור שאינן עולות בהכרח בקנה אחד עם מפלגת האם, האינטרסים של אלו שתרמו לחבר הקונגרס, וכו'. דווקא בשיטה הזו, בה הנשיא לא יכול להעביר כל החלטה שיחפוץ בכך שיהפוך אותה להצבעת אמון בממשלה, כמנהג המקומי אצלנו, המשילות של הנשיא נמוכה בהרבה מזו בארץ. מהסיבה הזו, לא רק שחפצי ה"משילות" בישראל שוגים בתמיכתם במעבר לשיטה הזו, אלא גם המתנגדים לחיזוק ה"משילות" וכרסום הדמוקרטיה (כמוני) שוגים כשהם מתנגדים באופן גורף למעבר לשיטה הנשיאותית. כל מי שסבור שנחוץ לחזק את הכנסת, ולא את רה"מ, צריך לתמוך בשיטה הנשיאותית, שמטבעה בנויה על מו"מ הרבה יותר מהשיטה הקיימת (אבל כמובן שהשיטה לבחירה ישירה של חברי הכנסת צריכה להיות מותאמת למציאות הישראלית ולתת מענה למגוון האוכלוסיות בארץ, במיוחד בפריפריה, ובפרט החרדים והערבים). מי שחושש שמעבר לשיטה זו תעניק לנשיא כוח רב מדיי צריך לבדוק איפה הוא חי. האם אפשרי יותר כוח משיש לראש הממשלה כיום? האם רק לא מזמן לא החליטו ביניהם ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל, תוך כחצי שעה (אבל אחרי מכירת המניות), לפתוח במלחמה בלבנון, וכולם נעמדו דום ותמכו? האם לא זה בדיוק החרדה של רבים במדינה להתעורר בבוקר לקול אזעקות לאחר תקיפה ישראלית באיראן שההחלטה בנושא התקבלה בקפריזות של שני אנשים? (אבל שימו לב לפרסום הזה, שמעיד שאולי בכל זאת נלמדו כמה דברים מאז. לא ע"י הפוליטיקאים כמובן, אלא דווקא ע"י הגנרלים.) בנורמות הפוליטיות שהתקבלו כאן, רובן של  החלטות הממשלה המשמעותיות, ובמיוחד התקציב, אותן מובילים ראש הממשלה ועושי דברו בלבד, מתקבלות כיום אוטומטית בהצבעות אמון המשקפות אינטרס אישי צר של הח"כ לא ללכת לבחירות. בנורמות האלו, כמה עוד כוח יכול לצבור ראש הממשלה?! להיפך, דווקא אם לא יהיה ניתן להפיל את הממשלה אפשר לקוות לתקציב המשקף את טובת כל העם, ולא רק את טובת נציגי הקואליציה. אשרי המאמין.

אלא שהכל חלומות באספמיה. בדומה לניסוי הכושל הקודם של שיטת שני הפתקים, שום שיטת בחירות או ממשל שניישם או מערך מפלגתי אחר שנבחר לא יוכלו להתגבר על הבעיות היסודיות של החברה הישראלית: שני שסעים שהחברה לא מסוגלת ליישב והמנהיגות לא אוזרת עוז לפתור – השסע בין דתיים לחילוניים, וביתר שאת השסע בין ימין לשמאל ציוניים על עתיד הגדה המערבית. חשוב לציין שבבסיס שני שסעים אלו העדר הסכמה על מהי דמוקרטיה, מהותה וחשיבותה (והמאבקים על אופי לימודי מקצוע האזרחות וסירוב החרדים ללמד את מקצועות הליבה משקפים זאת היטב). כל עוד השסעים האלו קיימים, הצלחתם של מו"מ ושיתופי פעולה ענייניים בין נציגי השסעים קשה מאוד עד בלתי אפשרית להשגה. וכל עוד הדמוקרטיה בהגדרתה נסמכת על הצלחתם של מו"מ ושיתופי פעולה, כל שיטת בחירות, ממשל או מערך מפלגות יציפו בסופו של דבר את אותה חברה ישראלית משוסעת. אלא שככל שהדמוקרטיה הישראלית תיכשל בהתמודדותה עם השסעים האלו, תתחזק ככל הנראה התמיכה הציבורית להחלישה באמצעות חיזוק נוסף של המנהיג. ובמדינה שבה ממילא אין מסורת דמוקרטית, וציבורים גדולים ומתרבים לא מתחנכים אפילו על חשיבות הדמוקרטיה, ואת עיקר מרצה משקיעה המדינה בשלילת הדמוקרטיה מן העם הפלסטיני, זה מאוד מדאיג. לא בכדי מצפה נתניהו להגביר את בסיס התמיכה בו באמצעות המשפט: "זה יחזק מאוד את הממשלה, זה יחזק מאוד את ראש הממשלה ולכן זה יחזק מאוד את המדינה". רק לואי ה-14 היה אומר את זה טוב יותר.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “בחירות: זמן לאחדות

  1. "(אבל שימו לב לפרסום הזה, שמעיד שאולי בכל זאת נלמדו כמה דברים מאז. לא ע"י הפוליטיקאים כמובן, אלא דווקא ע"י הגנרלים.)"

    אם זה נכון – מקומם של של שני האנשים האלה מוכשרים ובעלי זכויות ככל שיהיו: בבית הכלא.
    הם יכולים להמליץ לא למנוע.

    לו אכן הייתה תקיפה ב2010 לא היינו מגיעים למצב הביש של היום (שיהיה גרוע יותר מחר וכו').

    • אני לא מומחה למשפט, אבל שמעתי שהיועץ המשפטי הוא ידיד ותיק של משפחת נתניהו, אז הדרך פנויה לנתניהו לדרוש להעמידם לדין.
      שנית, אם היה כ"כ בוער ב-2010 לתקוף את איראן אז מה הפריע לנתניהו להביא את הנושא להצבעה בקבינט (כפי שמחייב אותו החוק כמדומני)?

    • "אז מה הפריע לנתניהו להביא את הנושא להצבעה בקבינט"
      אפקט ההפתעה?

    • בדר"כ כדי לשמור על חשאיות העיתוי מתקבלת הכרעה עקרונית בקבינט תוך הסמכת ראש הממשלה ושר הבטחון לקבוע את העיתוי.
      זה היה המקרה גם עם הכור בסוריה וגם הכור העיראקי (בגין הביא אותה מספר פעמים להצבעה בקבינט; ויצמן התנגד ופרש במהלך אותה שנה, אבל לא אמר שזו עילת פרישתו)
      במקרה הזה, כנראה שלביבי אין רוב בקבינט, ולכן הוא ניסה לעקוף את הבעיה החוקית ה"זניחה" הזאת.

  2. דעתי שאסור לביבי יהיה ראש ממשלה , מי שמצביע לא , הוא שיש לו זכרון קצר ,או שרואה הכל ורוד או שהוא מאמין לכל ביבי מה שהוא אומר וגם אגב היה טעות בשיר ששרית חדד שרה לו לא אתה תותח מגיע לו אלא השיר הזה

    צא החוצה תתייבש בשמש
    לא רוצה אותך כאן בדירה
    כל מה שהיה בינינו אמש
    התהפך להיות פתאום נורא.
    אני חשבתי שיהיה גן עדן
    אתה חשבת שתפסת גל
    וצריך לקשור אותך בחבל
    אחרת אתה לא נאמן בכלל.
    היתה לנו אהבה קצרה
    אבל אתה הפכת לצרה.

    יאללה לך הביתה ביבי
    שלום ותודה
    ואל תתקשר אלי
    אני לא עונה
    אם תקרא לשלי
    אני אקרא למשטרה
    אז תשיג לך חיים
    כי אין לך ברירה.

    אני אשלח את הכסף שלך בדואר
    מלבאס אותי אתה עשית תואר
    כמו פארוק שאין לו ליכוד
    את הלב שלי נתתי כמו ניתוח
    ואתה דחית את ההשתלה
    ואם שנינו נדבר פתוח
    אז לך אין זכות לומר מילה.
    היתה לנו ממשלה קצרה
    אבל אתה הפכת לצרה.

    יאללה לך הביתה ביבי

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s