הבהרה:
הפוסט הזה הוא פוסט סאטירי יהודי ודמוקרטי. אין הבלוג אחראי על קוראי הפוסט. כל הצוחק (אם יש כאלו) עושה זאת על אחריותו המלאה וייתכן שיצטרך לתת על זה את הדין (כנראה בקרוב). אין בפוסט שום ערעור על צדקת דרכנו ולא על גדולת מנהיגינו – למעט אלו מהאופוזיציה – וכל מי שהבין זאת כך הוא טמבל.
לגליונות הקודמים: 
חיים שרירותיים 
יניב אני אומרת עזוב את הפוסטים בבלוג, תתמקד במצג עכוז – אהבתי!! וגם תחשוב אם בא לך שאני אפיץ את הגיליון הזה אצלי בפייסבוק, מה דעתך?
תודה רבה, וכמובן שאת מוזמנת לשתף אחרים בפייסבוק (יש כפתור בשביל זה בתחתית הפוסט).
באותו נושא:
טילים במגרש: הופצץ אצטדיון הרקטות בעזה (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4308170,00.html).
בהריסות נמצאו אוהדים שרופים של חמאס
שאמרו בתגובה: "זה לא כוחות "בלי טילים":
מצחיק!
מה יותר גרוע, להיות אוהד שרוף של חמאס או של הפועל?
אוהדי הפועל ביקשו את אותו הדבר למגרש בסכנין.
אגב, ישראל והחמאס זה באמת לא כוחות.
אבל בסוף שוב ייצא תיקו. זה כי הם משחקים בונקר.
וזה כנראה ימשיך ככה עד שנביא מאמן שבונה קבוצה, ולא רק משחק משבת לשבת.
זה ימשך כך עד שלא נתחשב באוהדים של הקבוצה המתחרה ונחליט באמת להבקיע.
יכולות כבר יש:
חסר רק רצון.