העם! דורש! שינוי קטן! (ומהיר)

כשהמחאה החברתית פרצה לפני כשנה וחצי והתפשטה כאש בשדה קוצים, היתה אוירה של אופטימיות באויר. אחרי שנים של אדישות וספיגת מכות מכל עבר, קם ציבור גדול כדי להכריז די. היה ממש צריך לשפשף את העיניים ולשאול: האמנם כל זה קורה בישראל?

יחד עם זאת, שני דברים במחאה העיקו עליי (וגם על אחרים). הראשון, כמובן, היה הא-פוליטיות המוצהרת שלה. זה אמנם הגיוני למחות נגד ראש הממשלה ומדיניותו ולא להזדהות עם אף אחת מהמפלגות המתחרות בו (ויש בזה אפילו הגיון פוליטי), אבל הא-פוליטיות היתה מושרשת הרבה מעבר לזה. הדיון שהעלתה המחאה נסוב בעיקר סביב הבעיות, לא סביב הפתרונות, והטענה הרווחת היתה "ישראל יקרה לי!" – כלומר, תעזרו לי, לא יודע איך, גם לא אכפת לי, זה התפקיד שלכם! כשזה הלך המחשבה, אז כמובן שאין לצפות דיון על הבור ללא תחתית של משרד הבטחון, שחלק נכבד ממנו הולך לדיכוי הפלסטינים ולבנייה ותחזוק של התנחלויות שיפונו בעתיד לפי מרבית התרחישים. או דיון על כשלי השוק החופשי בישראל ותהייה האם לא מדובר בכשלים מבניים בכלל, כי עם אוכלוסיית צרכנים של חמישה מיליון (בניכוי הערבים והחרדים, כמו שביבי אוהב) לא ניתן ליצור תנאי תחרות אמיתית בתחומים רבים. מנהיגי המחאה ניסחו מסמך דרישות מכאן ועד הודעה חדשה, ורק צוות מומחים קטן מטעמם הצביע על מקורות תקציביים אפשריים, אבל שיח זה נשאר בשולי המחאה. במיינסטרים של המחאה לא התעסקו עם זה יותר מזה. זה לא מלהיב כמו סתם לצעוק "העם דורש צדק חברתי", או להפגין בעד שחרור גלעד שליט (כפי שהיה באחת ההפגנות) בלי לדבר על שחרור אסירים, או לקבל הופעה של שלמה ארצי בחינם. אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר. עאלק.

הדבר השני המעיק במחאה ניכר בזהות המעמדית והחברתית של המוחים – המעמד הבינוני, העירוני, החילוני ברובו, האשכנזי ברובו (או משתכנז), "ישראל הישנה", השבט הלבן, יו ניים איט. אלו שיש להם, פחות או יותר, יצאו להפגין שאין להם מספיק (חשבתם אולי לצרוך פחות?). השדרה המרכזית של החברה (כפי שקראתי לה בפוסט הזה) יצאה להפגין כנגד הסכנה העולה שחלילה כבר לא יהיו כ"כ מרכזיים. לא מבחינה כלכלית כמובן, וגם לא מבחינה תרבותית – בתחומים אלו ההגמוניה שלהם בטוחה. אלא רק מהבחינה הפוליטית, כשמנגד הם רואים ממשלה של מפלגות סקטוריאליות, המייצגות סקטורים אחרים למען השם! חרדים, כיפות סרוגות, רוסים, מתנחלים – אבל לא בקטע של לצאת נגד ההתנחלויות, כמובן. הרי גם הערבים חרא.

שתי תופעות מעיקות אלו הבשילו לכדי המציאות הפוליטית שנוצרה השבוע לנגד עינינו המשתאות. ומרגע שהיא נוצרה, קשה להאמין שלא ראינו את זה מגיע. 18 כמעט-אלמונים וסלבריטאי? ברור! מפלגה חדשה ובורגנית המייצגת את המעמד הבינוני-גבוה, האשכנזי והעירוני, 'ש"ס של מעמד הביניים'  (כדברי מנהיגה), שטוענת שיש כסף, אבל הוא מבוזבז על הסקטורים האחרים, ניצחה את כל שאר המפלגות ב"גוש"? מה יותר טבעי מזה? מפלגה חדשה, מיינסטרימית, שלא חרגה במילימטר מהקונצנזוס הישראלי הקדוש, שלא אוהבת חרדים וערבים ומתנחלים, אבל כן אוהבת את ה"מדינה" ואת צה"ל, שהצהירה "באנו לשנות", אבל העדיפה לא לדון בטיב השינוי בקמפיין הבחירות, הגיעה למקום השני? ממש לא צריך לשפשף את העיניים הפעם. הרי זה בדיוק מה שהמפגינים רצו.

אבל אל תפרשו לא נכון את הציניות והמרירות שלי (תמכתי בשלי יחימוביץ'). המפסידים בבחירות, במיוחד בשמאל, נוהגים להאשים את העם שהוא מטומטם, אבל אני את השלב הזה עברתי מזמן, ובצדק. סקופ: העם ממש לא מטומטם. להיפך, הוא בדר"כ מפגין היגיון בריא ומקבל בדיוק את מה שהוא רוצה. הוא רק רוצה דברים אחרים. ואין ספק שיאיר לפיד זה בדיוק מה שהמסה הגדולה של המפגינים ביקשו: מפלגה סקטוריאלית, משלהם, שתאפשר להרכיב ממשלה "מתונה" המייצגת את ישראל ה"אמיתית", כפי שהם היו רוצים לראות אותה: שבעה ובורגנית, בלי חרדים, ובלי "קיצוניים". העם דורש שינוי! אבל קטן. לא גדול מדיי, הרי כידוע, בסך הכל לרוב המוחים די טוב כאן, הם רק צריכים קצת להפחית את יוקר המחייה. זה הכל. לא רוצים להזיז הרים וגבעות, ובטח לא רוצים לשנות את השיטה (בניגוד לטענה), הם הרי נהנים ממנה. הם המוטבים הראשיים, אחרי קומץ המשפחות שמנהלות את הכלכלה הריכוזית ותופסים אותנו בביצים. כי אם יתחילו לכונן פה כלכלה אחרת, "סוציאל-דמוקרטית" כמו שיחימוביץ' קוראת לה, והוצאות המדינה יוגדלו משמעותית, אז לך תדע איך זה יסתיים. זה הרי יעזור בראש ובראשונה לאלה שאין להם – שכבות המצוקה בפריפריה, החרדים, הערבים – וזה עוד עלול לבוא רחמנא ליצלן על חשבונם. אולי יעלו מיסים, אולי הטייקונים יברחו ותהיה אבטלה, מי יודע. זה מסוכן מדיי. מה גם שיחימוביץ' הודיעה שלנתניהו היא לא מצטרפת. אז מה, לחכות עכשו עוד 4 שנים, עם יוקר מחייה כזה? השתגעתם? העם דורש שינוי קטן! ומהר. כי למי יש זמן לחכות בימינו?

ושינוי קטן זה בדיוק מה שהוא יקבל. אם בכלל. הרי מישהו בכלל מבין מה ההבדלים בהשקפות הכלכליות בין נתניהו ללפיד? מה ההבדלים ביניהם בכלל, באיזשהו תחום? בני אותו דור, אשכנזים, עשירים, רהוטים, עוברים מסך, בנים של, באים מבתים ימניים, מעריצים את התרבות האמריקנית, ולכן קפיטליסטים בכל רמ"ח איבריהם, מאמינים (לפחות כלפי חוץ) שהפלסטינים יסכימו לשמירת ירושלים המאוחדת בידינו – מה לעזאזל ההבדל ביניהם? שאחד דיקטטור דה-יורה במפלגתו, והשני רק דה-פקטו? שאחד מחויב לחרדים מכיון שהם ה"שותפים הטבעיים" של מפלגתו, והשני יוצא נגדם כי זה אחד הטיקטים הכי בטוחים לכנסת? שאחד שבוי של הימין הקיצוני מבחינה פוליטית, ואילו השני לא מוכן להתחייב לאף עמדה מדינית החורגת מה"קונצנזוס" (כאילו לקונצנזוס אין דינמיקה משל עצמו)? במה לעזאזל הם שונים, הרי זה ממש כאילו מצא מין את מינו. ולמעשה, הדמיון ביניהם מזכיר ממש את אותו הדמיון בין שני אישים פוליטיים אחרים – טומי לפיד ואריק שרון.

ואולי הדמיון הזה בין הממשלה המסתמנת לממשלת שרון השניה, עם "שינוי" של טומי לפיד כשותפה בכירה, הוא הסבר נוסף להצלחתו של לפיד. הממשלה ההיא, שהוקמה בלי המפלגות החרדיות, זכורה לטובה בזכרון הפוליטי של המיינסטרים הבורגני. היה בה משהו מסוים שהיה אהוד מאוד על מעמד הביניים, וגם על התקשורת: "פטריוטיות", "ישראליות" – כפי שמוגדרת ע"י אותו מיינסטרים בורגני, ללא חרדים וערבים, "מרכזיות" – ללא ה"קיצונים" מימין ומשמאל. היו אלה כל הפרמטרים האלו שגרמו לאותו מעמד ביניים להרגיש שזו ממשלה שמייצגת אותו. תחושה זו אף התחזקה עקב המאבק העיקש של המתנחלים וה"מורדים" בליכוד כנגד הממשלה שקידמה את ההתנתקות.

אך דבר אחד נשכח מאותו זכרון ציבורי: שזוהי אותה הממשלה שבה כיהן ביבי כשר אוצר. למעשה, כל הרפורמות הכלכליות שמטרתן היתה להסיר את החסמים בפני אותו שוק חופשי מהולל, התחילו אז. למשל החוק לעידוד השקעות הון, שחיזק מפעלי היי-טק חזקים ומבוססים במרכז הארץ על חשבון מפעלי לו-טק בפריפריה, וגם יצר את הרווחים הכלואים על חשבון כולנו, מקורו בממשלה ההיא. הקיצוצים המסיביים בשירותי הממשלה – בחינוך, בבריאות, ברווחה, במשטרה ובמערך כיבוי האש – התחילו אז. למעשה, אותה מדיניות כלכלית שהוציאה חצי מיליון אזרחים לרחובות, מקורה בממשלה החילונית שייצגה את אותו מעמד הביניים.

וזה, אולי, עשוי לתת לנו אינדיקציה לבאות. שכן כל הקיצוצים והרפורמות של אז נעשו בגין משבר כלכלי עולמי וגרעון תקציבי – מצב שדומה מאוד למצבנו כיום. הממשלה הבאה תצטרך להתחיל בקיצוץ של כ-40 מיליארד שקלים (או חצי מזה, אם תפרוס זאת לשנתיים), ויש לנו מראה מקום מצוין לקיצוץ כזה, מבית היוצר של נתניהו, שזכה אז לתמיכתם המלאה של מייצגי החילונים ממעמד הביניים, שבראשם אפילו עמד אדם בשם לפיד. ברור לכולנו מי יסבול מהקיצוץ הזה – אני אתה ואת – ומי לא יסבול מהקיצוץ הזה – החברים של ביבי ויאיר. אלא שכמו אז, ימתיקו למעמד הביניים את הגלולה המרה, בשיטה שתמיד עובדת לטובת הקפיטליזם, ובמיוחד בארץ: ההפרד ומשול. כך ימכרו לציבור שיצא לרחובות את אותה המדיניות שהוציאה אותו לשם, באמצעות מראין עין של ממשלה שלא נכנעת לסחטנות חרדית, שמקצצת בקצבאות הילדים ובתקציבי הישיבות, ואולי גם פועלת באיזשהו אופן כדי לגייס את החרדים, כי אם החילונים סובלים מהגיוס (וזה אף על פי שהם "פטריוטים" כמובן), אז למה שגם החרדים לא יסבלו. מה יותר צודק משוויון בסבל? ובנוסף לכל זה, כנראה בגלל שמעמד הביניים הפעם לא יסתפק רק בזה, יזרקו לו שוב עוד כמה פירורים, בדומה להצלחה ה"מסחררת" של הממשלה היוצאת להוזיל את חשבון הסלולרי במאה ש"ח. תוך כדי המשך הקיצוצים בשירותי המדינה, שיפגעו בעיקר בחלשים ובפריפריה, אבל יחזרו למעמד הביניים כבומרנג כשיגיע לגיל הפנסיה, תוכל הממשלה להציג למעמד הביניים הישגים נוספים חסרי תקדים, אולי איזושהי הוזלה במחירי הדירות (מאתיים שקל), או אולי הוספה של חמישים ש"ח לנטו. ככה בערך ייראה שינוי קטן המבוסס על אותן הנחות יסוד של שוק חופשי שבהן מעמד הביניים פחד לכפור, שמא יאבד גם את המעט שיש לו. ככה בערך ייראה שינוי מהיר המתבצע מתוך אותה ממשלה שמעמד הביניים בחר לא להחליף. וכשנקבל "שינוי" מסדר גודל כזה, אל לנו להתפלא. זה, כאמור, בדיוק מה שהעם רצה.

***
עוד בנושא, כדאי לקרוא (רשימה מתעדכנת):

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “העם! דורש! שינוי קטן! (ומהיר)

  1. היי, מה שהבנתי מהפוסט הוא שאתה לא צופה גדולות ל"יש עתיד" ומה שהיא מייצגת אינו לרוחך. בנוסף, אתה רואה במחאה החברתית תנועה שקמה להפגין בעיקר בגלל יוקר המחייה, ושההרכב הדמוגרפי שלה הוא אשכנזי מהמעמד הבינוני. ולכן, אתה רואה ב"יש עתיד" מפלגה תואמת להפליא את הסיבות למחאה החברתית, ומסוגלת לתת איזה שהם פתרונות למעמד הביניים.
    אני רואה במחאה החברתית תופעה "אזרחית". הציבור שהפגין בשל להכיר בזכויותיו האזרחיות והוא קם ומפגין. מה שנקרא CIVIC SOCIETY אינו הולך ברגל. הוא דורש בשלות. "יש עתיד" היא התגלמות התכנים שהופיעו במחאה, בספירה הפוליטית. מפלגה חדשה המכריזה בפומבי שהמחאה החברתית לא מתה. מי שהצביע "יש עתיד" ומי שיושב במפלגה הזאת הם בשר מבשרם של אזרחים המבינים שמעמד הביניים נדרס. הוא נושא בעול החזקת ההתנחלויות, הצבא, הצרכים החברתיים והביטחוניים של המדינה. וקשה לו. המפלגה מהדהדת את הרוח האזרחית שסוף סוף נראית במקומותינו.
    אני הגעתי לרוב ההפגנות בקיץ 2011 לא משום שאין לי בית וכו', אלא כדי להשתתף בחוויה ה"אזרחית" לחזק ולתמוך. הצבעתי ל"יש עתיד" כהמשך טבעי לאותו קיץ.

    • שלום תרצה,
      אני לא נביא, ואין לדעת מה יקרה ב-4 שנים הקרובות. אבל אם לשפוט לפי העבר (וזו הפרקטיקה העיקרית שאני מפעיל כשאני מנתח את המערכת הפוליטית), אז לי די ברור ששינוי *מהותי* לא יתרחש מתוך ממשלה שתפיסות היסוד שלה הן שהביאו למצב שהוציא אנשים לרחובות מלכתחילה. אבל תוצאות הבחירות מעידות ששינוי *מהותי* הוא לא מה שמעמד הביניים רצה מלכתחילה. (אגב, לא בטוח שנצחון של מפלגת העבודה היה מבשר שינוי מהותי שכזה.)

      יחד עם זאת, אני מסכים איתך שהתהליך האזרחי שהחל עוד לא הגיע לבשלותו. קיומה של חברה אזרחית חוץ-פרלמנטרית המבקרת ומוחה כל הזמן, ולא רק משלשלת פתק פעם ב-4 שנים, הוא חיוני מאוד לדמוקרטיה, והוא למעשה התקווה היחידה שמשהו בכל זאת יזוז.

  2. יניב,
    מה אתה חושב על המדיניות הכלכלית ששלי רצתה להוביל? אני לא מתיימרת להבין, אבל גם היא נצמדת למבנים ישנים של וועדים גדולים שלא תמיד רואים ממטר את העובד הקטן…. מעניין איך זה עובד בסקנדינביה?

    • היי עדי,
      יש לינק בפוסט הקודם לתוכנית הכלכלית של שלי. בלינק יש גם תקציר, גם שאלות ותשובות, וכמובן גם את התכנית המלאה.
      ממה שאני ראיתי (ולא התעמקתי בהכל), יש בה חלקים יותר מרשימים ומשכנעים, וגם חלקים שפחות. על כל פנים, התכנית מדברת על שינוי כיוון טוטאלי במדיניות ההוצאה הציבורית, מהכיוון הנוכחי של הזנחה והרעבה כדי להכשיר את הקרקע להפרטה לכיוון ההפוך לגמרי של שיקום השירותים לאזרח. אפשר להסתכל על זה כהורדת מס עקיף (וחבל שהרוב לא רואים זאת כך). המקורות התקציביים גם פורטו בתכנית, וכללו בעיקר העלאת מס הדרגתית על החברות העשירות ביותר ועל אוצרות הטבע של ישראל.

      לגבי הועדים הגדולים, זה נושא מעניין, שקשור להפרד ומשול הקפיטליסטי. אנשים מתרעמים על זה שיש ערסים מאוגדים שמרוויחים 17 אלף ש"ח עבור הפעלת מלגזה, אבל הנחות מס של מיליארדים זה פחות כואב, כי זה בליגה אחרת לגמרי מבחינת האדם הקטן (ליגה של "גדולים"). על אף שגם לי יש ביקורת על הוועדים הגדולים, אני לא מוכן להשתתף במשחק הזה של לצאת כנגדם כל עוד מדיניות האוצר היא לפגוע בעבודה המאורגנת (כדי להגיע להפרטה, כאמור) באמצעות הקפאת משכורות ותקנים (ובכך לגרום לעובדים לעבוד קשה יותר עבור פחות), ואז להתרעם שהועד "מעז" לשבות. השיטה היא אותה שיטה, ומספיק לבחון את השביתות של האחיות, הרופאים, הכבאים, העובדים הסוציאליים והמורים כדי להבין מי באמת רואה את האזרח הקטן ממטר ומי לא.

  3. פינגבק: סתם עוד מגזר | חיים שרירותיים

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s