עכשו הכל ברור.
(אנחת רווחה)
ומסתבר שזה בכלל לא היתה אשמתי.
רק חבל שלא ידעתי קודם. המון נקיפות מצפון היו נחסכות לי. כשהפגנתי נגד עופרת יצוקה, למשל, לשווא שאלתי את עצמי בלי הרף: "אולי הם בכל זאת צודקים? אולי אני באמת בוגד? אולי רק אם נהרוג מעל ל-1000 פלסטינים תוחזר סוף סוף ההרתעה?" אבל לא היה צורך בהתחבטויות ממין זה. עמדותיי הקיצוניות פשוט נכפו עליי כי נחשפתי ליותר מדיי אובייקטים ויזואליים קשים לצפיה, כמו זה לדוגמא. וגם זה לא עזר. וכשהתמשכה מלחמת לבנון השניה ללא כל תוחלת, לא הייתי צריך להרגיש בכלל אשם בסירובי להדביק על האוטו את ה"אנחנו ננצח" של בנק לאומי. זו לא היתה אשמתי, פשוט התעוררו בי תחושות מובנות של גועל עקב חשיפה ממושכת לזה, ולזו, ולגרוע משניהם גם יחד. וכשתוקפת אותי אחת לכמה זמן בעתה לנוכח שירת ההמנון בגנים, ולנוכח חוק הנכבה, וההסתה נגד הפליטים ומהגרי העבודה, ופסילה מראש של הסיעות הערביות ע"י המנהיג החדש של השבט הנאור, ויציאה ערב הבחירות לעוד מבצע מטומטם בעזה, ושימת הדגש – מבין כל דרישות המחאה החברתית – דווקא על גיוס החרדים, ובניית עוד התנחלויות שאח"כ נפנה או ניתקע איתן – מסתבר שלקיצוניות הממאירה שלי היה הסבר מדעי, ושלמעשה כל הזמן הזה יכולתי להנות מחמימות הקונצנזוס, אם רק הייתי מונע מעצמי חשיפה ממושכת לגועל נפש. כמו זה, וזו, וגם זה, ויותר מדי מזה, וממנה, ובוודאי מזה. שלא לדבר על זה.
אבל אתם קוראים יקרים, ובמיוחד הצעירים שביניכם, עוד יכולים להינצל. בעזרת כמה צעדי מניעה פשוטים, תוכלו להמשיך להרגיש ולחשוב כמו ישראלים נורמליים, כפי שאני לעולם כבר לא אוכל, לצערי. רק אל תיכנעו ללחץ חברתי, ידידיי הצעירים, וכשתיתקלו בכל מיני מצגים מעוררי שאט-נפש, אל תהססו לעצום את העיניים ולאטום את האוזניים, ואם צריך אפילו תסתמו את האף. רק כך תוכלו לחסוך מעצמכם הרבה חוויות קשות, התחבטויות אינסופיות ורגשי אשם.
***
אני מבקש את סליחתם של מגעילים רבים שהיריעה לא יכלה להכיל. למשל.
חיים שרירותיים 