העציר איקס: מה כן ניתן לדעת, ובוודאות די גבוהה

רבות כבר דובר על פרשת העציר X, ויש לקוות שעוד רבות ידובר, וייחקר, וגם יישפט, אבל התרשמותי הדלה מכל הדיבורים הללו, בין הדיווח הזהיר של יודעי דבר אשר מנועים לפרסם לבין העלאת ספקולציות ותאוריות קונספירציה מצד אלו שמתיימרים לדעת, היא שנשכחה פה עובדה אחת בסיסית, שעליה לא ניתן לערער: אדם מת. טשטוש העובדה הזו, או הדחקתה לטובת שאלות ותהיות קשות שעולות מהפרשה, מהווים עוד דוגמא מצערת לכך שהנטיה הרווחת בישראל היא להתייחס לחיי אדם כאל אמצעי בלבד, ולא כאל מטרה בפני עצמה. המדינה הרי עושה זאת כבר 64 שנים (ולמי שמפקפק בכך צריך רק להזכיר את ההבדל בין המשאבים המוקצים לטובת זכרון השואה לבין אלו המוקצים לטובת ניצולי השואה), אז למה שלא יעשו זאת גם אלו המתנגדים לכוחם המופרז של זרועות הבטחון של המדינה?

אבל איך שלא מסתכלים על הפרשה המסתורית הזו, לא ניתן לחמוק מכך שבסופה אדם מת. אני רוצה להדגיש, מתוך המידע המועט שיש בידי, שבתחילת הפרשה הוא לא היה מת. להיפך, הוא היה חי מאוד, צעיר, נשוי, עם ילדים, ילדתו השניה נולדה כמה ימים לפני התאבדותו. אבל לאף אחד לא אכפת מזה. הדיון בפרשה, במחוזות הבודדים בהם הוא מתקיים, עוסק בחוקיות הסתרתו ובטמטום הניסיון לאסור את הפרסום. ברוב המקומות (בשיחות סלון ובשיחות ברזיה בעבודה למשל) בקושי מדברים עליה. ואם כן, אז רק כדי להפליג במחוזות הדמיון אל המסתורין של שירותי הבטחון החשאיים, משל מדובר בסרט פעולה. דת הבטחון היא הדת השלטת כידוע. חיי אדם בסה"כ נועדו לשרת אותה.

אינני יודע במה פשע בן זיגייר, או בן אלן, או בן אלון, ז"ל. אינני מתיימר לדעת, ואינני רוצה להתיימר. אבל אני כן יודע, בוודאות די גבוהה, שפשעו לא יכל להיות חמור כ"כ כדי שעונשו הראוי יהיה מוות. ייתכן שהוא התכוון לחשוף סודות מדינה, ובכך אולי לסכן חיי אדם של סוכנים אחרים, אבל גם העונש על זה איננו מוות. בוודאי לא מוות בלא משפט. ידוע לי גם, ובוודאות די גבוהה, שזו אחריותה של המדינה לשמור על חייהם של עציריה. קל וחומר כשמדובר באגף סודי ושמור במיוחד. קל וחומר כשזהותו של העציר מוסתרת אפילו מסוהריו.

אני כן יודע, בוודאות די גבוהה, שאם כותרות הענק בעיתוני הסופ"ש דיווחו בהבלטה על סודות המדינה שהוא עמד לחשוף (והגדיל לעשות ידיעות אחרונות; שופר השלטון דווקא מיתן את עצמו), אז כנראה שמדובר בספינים רגילים מסוג "סימון בוגדים" שמערכת הבטחון מתמחה בהם, ולכן האמת כנראה יותר אפרורית ופחות סנסציונית. אותן כותרות ממש שימשו כנגד ענת קם וטלי פחימה, ושני המקרים הסתיימו בעונשי מאסר חד-ספרתי. זו הפרקטיקה הידועה של מערכת הבטחון כאמצעי לחץ לעסקת טיעון, שעמדה על הפרק גם בפרשה הזו, וממה שידוע לי, מדינה לא נוטה להציע עסקות טיעון למרגלים מסוכנים.

אני גם יודע, בוודאות די גבוהה, שמערכת הבטחון, ובמיוחד הארגונים החשאיים, לא מעוניינים בביקורת ציבורית ו/או חיצונית. רוב הגופים בעולם, גם אלו שאינם חשאיים, לא אוהבים ביקורת מחוץ, וסבורים שהם מסוגלים לבקר את עצמם יפה מאוד. הם גם סבורים שיש להם די והותר מוטיבציה לעשות זאת, והם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. פרשת קו 300, למשל, בוודאי היתה זוכה לחקירה פנימית של השב"כ ולהסקת מסקנות קשות, וחשיפת האמת של עיתון "חדשות" – תוך עבירה על חוקי הצנזורה, שבתגובה הוציאה צו סגירה לעיתון למספר ימים – והסערה הציבורית שקמה בעקבותיה היו מיותרות. כך גם פרשתו של יצחק יעקב ("יצה", תת-אלוף במיל'), אשר ב-2001 נעצר ונחקר בחשאי במשך חודשים ארוכים בחשד לעבירות ריגול חמור. גם בפרשה זו הוטל צו איסור פרסום גורף על עצם המעצר, החקירה והחשדות, וגם פה התפוצצה הפרשה לאחר פרסומה בעיתונות זרה. יעקב לבסוף הועמד למשפט וזוכה בשתי עבירות חמורות שיוחסו לו. הוא הורשע רק במסירת ידיעה סודית ללא סמכות (לעיתונאי רונן ברגמן), ועונשו: שנתיים מאסר על תנאי. אין ספק, גם הלקחים מפרשה הזו הופקו במלואם.

אפשר בהחלט להבין מדוע בן זייגר ומשפחתו היו בעצמם (לפי הדיווחים) שותפים לבקשה לאסור את הפרסום. בניגוד למערכת הבטחון, הם כנראה הפיקו את הלקחים מפרשות קודמות, והבינו שהסכנה העיקרית היא לא העונש המשפטי אלא הנידוי החברתי (הם בוודאי לא שיערו איפה טמונה הסכנה האמיתית). אבל הדרך היחידה לגרום למנגנוני הבטחון האפלים להפיק לקחים, להדיח ראשים, ולוודא שחייהם וזכויותיהם של בני אדם אינם הפקר היא בחשיפה ולחץ ציבוריים. באופן אולי אירוני, הפקת לקחים כזו תשרת גם את האינטרסים של מערכת הבטחון עצמה, שכן קשה לי להעלות על הדעת איך אנשים "איכותיים" (כלומר, עם טיפת בינה) יסכימו מרצונם החופשי להתגייס לארגון שנוהג כך בסוכניו שלו, גם אם סרחו. כך או כך, חשיפה ולחץ ציבוריים על מנגנוני הבטחון הם הדרך היחידה למנוע את הישנותם של מקרים מסוג זה, וזו הדרך היחידה להציל את חייהם של אסירי איקס נוספים.

***
לאחר משפטו, כתב יצחק יעקב לעיתון הארץ את התרשמותו מהמושג "סודות מדינה". כל מילה נוספת מיותרת.

במשרד הביטחון יש יחידה משטרתית אחת שבולשת, אוכפת, מאשימה, ומשתתפת בהענשת החושפים סודות ביטחוניים – מלמ"ב שמה. […] מלמ"ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון) קובע מהו סוד ומה פוגע בביטחון המדינה, ומלמ"ב ממונה על הבולשת שמתפקידה לתפוס עבריינים הפוגעים בביטחון המדינה. החתול לא רק שומר על החלב. הוא גם קובע מה זה חלב.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “העציר איקס: מה כן ניתן לדעת, ובוודאות די גבוהה

  1. הכל הוא בגדר של ניחוש. והפוסט שלך רק מחזק זאת. יחד עם זאת ברור שכולנו מרגישים שחייבים לספק לנו "סיפור הגיוני". ועל זה כנראה עובדים האחראים לסיפור.
    אהבתי את הפסקה האחרונה, אתה ממש צודק כשאתה אומר:
    הדרך היחידה לגרום למנגנוני הבטחון האפלים להפיק לקחים… היא בחשיפה ולחץ ציבוריים. באופן אולי אירוני, הפקת לקחים כזו תשרת גם את האינטרסים של מערכת הבטחון עצמה….

    • תודה, תרצה.
      אני דווקא לא מצפה ל"סיפור הגיוני", מכיון שאני לא חושב שקיים הגיון כלשהו שבמסגרתו אדם ימצא את מותו בסופה של הפרשה. אני מצפה רק לאמת, והיא תיחשף אך ורק באמצעות לחץ ציבורי ותחקיר עיתונאי. כולי תקווה שהאחראים האמיתיים יימצאו ויישפטו ושלא יעבדו עלינו בטפילת/הטלת האשמה על הש.ג. (הסוהרים במקרה הזה).

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s