נאום הבכורה של ח"כ מרב מיכאלי: קריאה לעזרה

בהמלצת חברים טובים, צפיתי בנאום הבכורה של ח"כ מרב מיכאלי (העבודה), ואף הגדלתי לעשות וצפיתי לאחר מכן בנאומו של ח"כ משה גפני (יהדות התורה), שבירך את מיכאלי (יש לציין שהיתה זו מיכאלי אשר ביקשה מגפני לחוות דעתו על נאומה). הצירוף של שני הנאומים היה מרתק, אבל גם די מבלבל ומתמיה. גפני הצהיר שהוא מסכים עם 95% מדבריה של מיכאלי, למרות שתהום אידיאולוגית (אמורה להיות) פעורה ביניהם. את תהיותיי בנושא אבקש לחלוק איתכם בפוסט זה, שבניגוד למקובל, יכיל יותר סימני שאלה מסימני קריאה. עימכם הסליחה.

נאום הבכורה של מיכאלי

בטרם אתייחס לנאום עצמו, כמה מילים על הח"כיות של מרב מיכאלי. במערכת הבחירות האחרונה (שבה תמכתי במפלגת העבודה), שמעתי לא מעט הסתייגויות לגביה ולגבי מיקומה הגבוה ברשימה. מסתבר שלא רק אני נתקלתי בזה, אלא שהיתה זו תופעה יחסית רחבה. בנאום בחירות מאת מיקי רוזנטל הוא ציין בחטף שמועמדותה של מיכאלי מרתיעה אנשים. מסיבה זו ניסתה שלי יחימוביץ' לדחוק אותה מהרשימה, וייתכן שדווקא מסיבה זו היא דווקא הצליחה להתברג במקום כה גבוה, נסמכת על תמיכתו של עמיר פרץ, ממתנגדיה של יחימוביץ' (שבינתיים פרש ממפלגתו והצטרף למפלגתה של לבני – עוד לא הצלחתי להבין מדוע). אינני יודע כמה מנדטים איבדה מפלגת העבודה בגין מיכאלי, אבל לאחר שמיעת נאום הבכורה שלה, עליי להודות שהיתה זו השקעה טובה.

בנאום רהוט ומדוד היטב, ובסגנון לשון הנקבה הייחודי לה (אם כי היא מיתנה אותו), סקרה מיכאלי את השקפת עולמה הפמיניסטית מהפרט אל הכלל. היא עברה מהדרת נשים המתבצעת לא רק באוטובוסים חרדים, אלא בדרגים הגבוהים ביותר של האקדמיה, מערכת הבטחון והממשלה, אל הדרתם של כלל המגזרים המוחלשים מ"מנגישות לכסף, מנגישות למשפט, מנגישות לאזרחות פעילה", ובכך הצביעה על הצביעות שבקריאה ל"שוויון בנטל" הצבאי – קריאה שבאה דווקא מצד החזקים ובעלי הכוח בחברה. משיח הקיפוח ותפיסת הקורבן של כל סקטור בחברה, אל ההסתה הנגרמת בשל כך כלפי סקטורים אחרים, ואל שיח ההתקרבנות של המדינה עצמה, שיח שאיננו שיח בונה, וש"שום דבר לא יכול לצמוח ממנו". מחובתה של המדינה לקבל אחריות על עובדי הקבלן שלה, ועד חובתה של המדינה, מעצם היותה המדינה החזקה והעשירה באזור, לקבל אחריות על תהליך השלום ויצירת יחסי שיתוף פעולה המבוססים על אמון. אבל אל תסתפקו בנקודות אלו, וצפו בנאום עצמו. (ניתן גם לקרוא שעתוק שלו כאן).

ניחשתם נכון: הסכמתי עם כל מילה של מיכאלי. גם כשדיברה נגד הקריאה ל"שוויון בנטל" הצבאי. אולם דווקא הסכמתי הגורפת עם דבריה הותירה בי כמה תהיות וסימני שאלה. ראשית, עלה בי החשד שכ"כ קל לי ללכת שבי אחרי דבריה הרהוטים מכיון שמדובר בחזון רחוק ולא בר-מימוש לאוטופיה של שלום, שוויון ואחריות בין בני האדם, ללא הבדל דת, גזע, לאום ומעמד כלכלי. אלא שניתן לתהות מה ההבדל בין חזון זה לבין חזונות אחרים הנפרשים בהטפות דתיות שמאמיניהם לעולם לא יוכלו להגשים. (הייתכן כי בגלל דברים אלו מצא עצמו משה גפני בהסכמה כמעט מלאה?) שנית, מכיון שהמציאות כ"כ רחוקה מן הקווים הכלליים של החזון שהציגה מיכאלי, במיוחד בישראל, מתבקש לשאול האם לא זה סוד הקסם של דבריה, שכביכול מובטח בהם (ללא שום כיסוי) שינוי מובהק מהמדמנה של חיינו. בהקשר זה עולה השאלה כיצד, אם בכלל, ניתן למדוד את מימוש הערכים האלו, למשל את ההכלה של האחר וגילוי האחריות של החזק? האם, כשקריאתה של מיכאלי תתקבל ובעלי החברות יכריזו שהם מיוזמתם מעלים את שכר המינימום ב-15% (לצורך הדוגמא), לא תבוא מיד הצעקה (המוצדקת) שאלו גרושים שנועדו להשיג פופולריות זולה ולהכשיר את המשך הגזל מצד החזקים? ובמישור המדיני, אם ישראל תציע "שלום כלכלי" של נדיבים ותקצה משאבים לפיתוח שטחי A ו-B (רעיונות מסוג זה, אם כי מהשפה אל החוץ, באו מכיוונו של נתניהו), האם לא נטען אז שמדובר בהסחת דעת בזמן שהזכויות הפוליטיות של הפלסטינים ממשיכות להישלל? שלישית, אני תוהה האם הנאום הזה לא מצא חן בעיניי בגלל הפשטות שלו. אינני מכיר לעומק ספרות פמיניסטית, ואני משוכנע שהיא לא פשטנית בכלל, אבל מיכאלי לא פירטה כיצד מממשים את הערכים האלו במישור הפוליטי, הלכה למעשה. אני בטוח שהיא לא התחמקה מהטוויית דרך פעולה במכוון, אלא בחרה להציג חזון כללי מפאת החגיגיות של המעמד, אבל אני משוכנע שברגע שתציג דרך פעולה, ניתן יהיה לבקר אותה באופן קונקרטי ואז הסכמה מלאה כבר לא תשרור.

הנאום של גפני

בחירתה של מרב מיכאלי בח"כ גפני להגיב על נאום הבכורה שלה ראויה לציון. אין לי מושג את מי בדר"כ נהוג לבחור לתפקיד זה (והאם תמיד נוהגים לעשות זאת?), אבל ברור שהבחירה בגפני נבעה מכך שמיכאלי סברה שהוא מייצג את ההיפך הגמור ממנה. ואולי לא. היא יכלה לבחור בנציג מהליכוד או, אפילו טוב יותר, מישראל ביתנו, כמי שמובילים את ההסתה, ההתלהמות והקפיטליזם החזירי. היא יכלה לבחור בנציג מש"ס, שבוודאי חושב בדומה לגפני, אבל מייצג מעמד מוחלש יותר כבן לעדות המזרח. והיא יכלה לבחור בח"כ ותיק ונאו-ליברל מה"מרכז", נציגו של המעמד הבינוני-העליון שכנגד שיח הקיפוח שגם מעמד זה מוביל היא יצאה בנאומה (יש עתיד כבר אמרנו). אבל מכל האפשרויות, היא בחרה דווקא בגפני מיהדות התורה. הייתכן כי היא סבורה שדווקא עם מפלגה זו יכולה היא ומפלגתה לשתף פעולה (לא רק פוליטית, אלא אידיאולוגית)?

בניגוד לנאומה של מיכאלי, נאומו של גפני – בו הוא מציין שהוא מסכים עם 95% מדבריה – מותיר בי הרבה פחות תהיות. גפני הוא פרלמנטר ותיק ועסקן חרדי מצוין. לבושתי, אינני מכיר את כל פועלו הפרלמנטרי כיו"ר ועדת הכספים, וייתכן מאוד שהוא עשה דברים טובים ויפים לטובת מכלול החברה, ובפרט נשים (כפי שהוא עצמו טוען בנאומו). אלא שגפני מעורר בי הרבה פחות אמון ממיכאלי, ובצדק. (שעתוק של נאומו ניתן לקרוא כאן.)

בעוד מיכאלי מציגה את מעמדה לא רק כקורבן (בגין היותה אשה) אלא גם כבעלת פריווילגיות בחברה (אשכנזיה ממעמד בינוני-גבוה) ומצהירה מפורשות בנאומה שצדק חברתי פירושו שבעלי הפריווילגיות יוותרו על חלק מהן, נקודות ההסכמה של גפני חופפות אחת לאחת את האינטרסים הפוליטיים של מפלגתו – הפלא ופלא. הוא כמובן מסכים איתה על חוסר הצדק שבקריאה לשוויון בנטל הצבאי, ומזכיר לטובה מאמר דעה שהיא כתבה ב'הארץ' בו ציינה שלימודי גמרא הם מפרכים. הוא משבח אותה על הבנתה את המקום אליו הגיעה, הכנסת, כזירה של התלהמות (כלומר, גם נגד חרדים) ומזדהה עם קריאתה לשיח אחר, בונה וסובלני. והוא מקנח בקריאה "כנה" למפלגת העבודה להצטרף לקואליציה, כי רק שם אפשר להשפיע באמת וליישם את הדברים הנכונים שנשאה בנאומה, כדבריו. לגמרי במקרה, פעולה זו גם תחליש את הברית של לפיד ובנט ותאפשר לחרדים להיכנס לקואליציה.

אבל שיא הצביעות של דבריו הוא בהסכמתו עם מיכאלי שאין מספיק ח"כיות בכנסת. גפני כמובן מודע לכמה מגוחכת נשמעת טענה זו כשיוצאת מפיו, ולכן הזכיר שעמדת מפלגתו לגבי נשים היא מורכבת, והן לא רצות לכנסת לא בגלל נחיתותן, חס וחלילה, אלא להיפך, בגלל דרגתן הגבוהה! מפורשות הוא ציין שהם חיפשו אבל אף אישה חרדית לא מוכנה ללכלך את ידיה בכנסת (רק בהחלפת חיתולים). אני יכול להמשיך עד מחר עם דברי הצביעות של גפני. למשל, אם הוא מסכים עם מיכאלי ומזדהה עם המשנה הסוציאליסטית של מפא"י, למה מפלגתו ממליצה בעקביות על יו"ר הליכוד להרכיב ממשלה? ואם הוא מתנגד להדרת נשים, למה הוא לא פועל בנושא כנציג החרדים בכנסת?

אבל נעזוב את זה, זה פחות מעניין. מה שבמיוחד מסקרן לגבי הנאום של גפני הוא מה חשבה עליו באמת מרב מיכאלי. הסתירות המובְנות, הצביעות והאינטרסים הפוליטיים של דבריו בוודאי מובנים למיכאלי. אבל אני תוהה האם לפי עמדתה זה לגיטימי עבורו לנצל כך את נאומה, בשל היותו חלק ממיעוט מוחלש שבימים אלה מותקף ע"י החזית של לפיד-בנט (מותקף לפחות לפי תפיסתו). האם שותפותה של יהדות התורה בקואליציות ההפרטה של הליכוד, לדורותיהן, נסלחת או לפחות מתקבלת בהבנה לפי הביקורת והאידיאולוגיה הפמיניסטית? האין זה לגיטימי שמיעוט, בצר לו, ישתמש בכוחו הפוליטי המועט וישיג תקציבים סקטוריאליים, תוך שיתוף פעולה עם הכוחות החומסים את מעמד הביניים לטובת האלפיון העליון? ובין אם זו עמדתה או לא, האם ראוי שזו תהיה עמדתי?

קריאה לעזרה

כפי שניתן לראות, לא רק נאום הבכורה של מיכאלי, אלא אפילו הנאום הציני של גפני, הותיר אותי מעט אובד עצות. ובשל כך אני פונה אליכם לעזרה. עזרו לי לגבש את עמדתי, הן בנושא הביקורת על נאומה של מיכאלי והן בנוגע לעמדה שאמורה להיגזר לגבי הסקטוריאליות של המפלגות החרדיות. בשני הנושאים אני מחפש בעיקר את נקודת ההשקפה הפמיניסטית וכיצד יש ליישמה בארץ, אולם כמובן שאשמח להערות והארות כלליות בנושאים אלו (אבל לתשומת לבכם: לא אכנס לדיון על פועלו של ישראל קסטנר, וגם לא על תרומתם של הפלסטינים למצבם. אני סבור שהעליתי נושאים הרבה יותר חשובים ומעניינים לדון בהם).

לתשובותכן ולתשובותכם אודה.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “נאום הבכורה של ח"כ מרב מיכאלי: קריאה לעזרה

  1. היה לי פעם חבר ילדות , מבית דתי. כשגדלנו והתגייסנו אני ,בניגוד לרצוני, הפכתי לג'ובניק (בן יחיד, אימא לא הסכימה לחתום) והוא הגיע לסיירת צנחנים.
    יום רחד עברתי ליד ביתו ואימא שלו עמדה בחצר. "איפה דן?", שאלתי אותה, "המון זמן לא ראיתי אותו".
    "קיבל 30 יום ריתוק בלבנון", עיקמה האם את אפה," הוא עלה על נגמ"ש בלי קסדה".
    הייתי המום. הרי בבסיס העורפי שלי , נהג אחד החליט ללכת הביתה ולא לחזור, הרס"ר ומ"פ המפקדה ישבו איתו בביתו, שתו איתו קפה והסבירו לו שאםיבוא עכשיו בטוב , לא יעשו לו כלום. אחר כך זה כבר יהיה עניין למשטרה הצבאית וזה לא בידיים שלהם אז כדאי לו.
    כלומר, מי שמשרת את השירות הכי משמעותי, מסוכן וקשה – איתו מדקדקים על כל פרט. מי שעושה שירות עלוב ולא מסוכן זוכה להתחשבות מפה ועד הודעה חדשה. באותה מידה, כשש"ס מקבלת 17 מנדטים אחרי הרשעת דרעי זה הגיוני כי הזעם על הקיפוח מתפרץ כידוע. אף אחד מ17 החכ"ים איננו ממין נקבה? טוב, מסורת, בית אבא , ערכי משפחה. לא דורשים מנהג מה שדורשים מצנחן ולא דורשים מש"ס מה שדורשים מממר"צ

    • אהלן עדו, מה שלומך? ראיתי שספגת קצת אש אצל גורביץ…
      השאלה היא מיהם הדורשים. הבוחרים של ש"ס ויהדות התורה בוודאי לא דורשים זאת מהם, ואילו חלק מהבוחרים של השמאל כן דורשים, גם מהמפלגות שלהם וגם מהמפלגות החרדיות. זכורה הקריאה "רק לא ש"ס" ב-99 (שנבעה לדעתי מהזלזול בשלטון החוק של ש"ס במערכת הבחירות). אלא שטהרנות ופוליטיקה לא ממש הולכות ביחד (מלבד במפלגות השוליים), ולכן גועליציות עם החרדים הן כורח המציאות של השמאל.

      אך לא בפוליטיקה עסקינן, אלא באידיאולוגיה, והשאלה היא האם שיח המוחלשים תקף לגבי החרדים שמכהנים כמעט בכל ממשלה (לדעתי כן), ואם כן, מהם גבולותיו?

      נ.ב.
      בבלוג הזה לא חייבים לנמק מדוע לא היית קרבי. גם תגובות של ג'ובניקים מתקבלות בברכה.

  2. בוודאי שהוא תקף. אף אחד לא דורש מחרדי מה שהוא דורש מחילוני. גם דוד לוי – אחרי שנים בתפקידים בכירים ועתירי כיבודים – עוד התבכיין על זה ש'הייתי בשבילם כמו קוף שירד מהעצים' .
    כבר מזמן גיליתי שאני שייך למעמד העליון במדינה הזאת. לקח לי זמן להבין שזה ממש לא משנה אם אני מסתכל על אחרים מלמעלה או לא , הם אלו שמסתכלים עלי מלמטה. נוח שם למטה, נעים שם למטה, אף אחד לא דורש ממך כלום.
    כך יכול דתי להאמין בעונש על אדם שלא חטא (ממזר ) וזה נראה לנו בסדר גמור. כך כשנרצחה פה ערביה כי התהלכה בחצאיות קצרות הסביר נבחר ציבור ערבי שהיא באה מציבור מסורתי והייתה חייבת להבין ש.. כך כשאורי אור (קצין בכיר בלי עבר פלילי) אמר לפני 15 שנה משהו על מרוקאים הוא נמחק ונעלם ואף אחד לא רוצה לגעת בו במקל (בציבור האשכנזי, חילוני, שמאלני כן? לא בשוק הכרמל) אבל כשדרעי (עבריין מורשע שעשה 4 חודשים שירות סדיר) אומר שהליכוד-ביתנו זו מפלגה של רוסים ולבנים זה בסדר גמור ולא זורקים עליו עגבניות בכנס ש"ס (להיפך).
    יש את הסטנדרטים שלי ויש את של כל השאר ונוח להם שהסטנדרטים שלהם כל כך נמוכים ושלי לא.

    • אני חושב שהתגובה האחרונה שלך שייכת לשיח המקופחים והקורבנות שעליו דיברה מרב מיכאלי. שים לב שבתגובתך אתה מתייחס ל"מעמד שלך" כאל קורבן.

  3. הי יניב,

    נדמה שלפחות חלק מהתשובה הנכונה טמונה במאמרו מהיום של דרור אטקס בהארץ (למי שיש מנוי כמובן)
    http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.1952509
    ולמי שאין מנוי הנה מבחר פנינים:
    עתה, בצל המשבר שמשימת הרכבת הממשלה נקלעה אליו, כל גורם בתוך המחנה נזעק לשמור על האינטרסים היקרים ביותר ללבו: למתנחלים אלה כמובן ההתנחלויות ומערכת זכויות היתר שצברו; לא רק ביחס ל–90% משכניהם הפלסטינים, אלא גם ביחס לשאר אזרחי מדינת ישראל, המסבסדים את העמקת החפירים מסביב למבצריהם בגדה ואחזקתם. את החרדים, מצד אחר, מעניינים דברים אחרים: מערכת החינוך, האמונה על הנצחת בורות תלמידיה, המביאה לתלותם בברז הכלכלי שעולם הישיבות ורבניו מופקדים עליו, והמשך בנייה של שכונות וערים חרדיות נטו, במחירי סוף העונה ביחס למחיר שוק הנדל"ן. אם הבנייה תתקיים בירושלים וברמת בית שמש, או להבדיל בהתנחלויות ביתר עלית ובמודיעין עלית – זו כבר שאלה משנית לחרדים.

    תמיכת החרדים באחיהם בהתנחלויות היא אמנם טבעית ויונקת בין היתר מגזענות דתית המושרשת בתפישות יהודיות, שהריבונות היהודית המודרנית היא בעבורן ביוטופ חמים במיוחד. אבל המאזן הפוליטי והכלכלי שהיה בישראל עד הבחירות האחרונות הוא שבפועל איפשר לחרדים להישבע שמגרון וגבעת האולפנה הם אתרי צליינות קדושים, בתמורה להמשך האוטונומיה התרבותית שלה זכו על חשבון משלם המסים, בתמיכת המתנחלים."

    כל עוד היה די כסף בקופה והקונסטלציה הפוליטית איפשרה הרצה במקביל של שתי ההרפתקאות הלאומיות הכושלות הללו, נשמר הרוב של שני גורמים אלה שהתאחדו סביב הליכוד. עתה, כאשר יש בור תקציבי עמוק, נראה שיש מי שמבינים שתחזוקת שתי ההרפתקאות הללו בעת ובעונה אחת היא קצת יותר מדי למדינת ישראל. בנט הוא כנראה אחד מהם, ומטבע הדברים הוא מעדיף לשמור דווקא על ההרפתקה הקרובה יותר ללבו וללב בוחריו.

    • היי מ"ק החכם,
      זה ברור לי לגמרי שהקונסטלציה הפוליטית היא מה שעומדת מאחורי דבריו של גפני, ולא אידיאולוגיה. השאלה המעניינת היא דווקא בכיוון ההפוך: האם ייתכן שיתוף פעולה פוליטי (או אפילו אידיאולוגי) כלשהו בין השמאל הסוציאל-דמוקרטי והפמיניסטי לבין החרדים, ואם כן, מה יהיו גבולותיו, למשל בשאלת הגיוס, לימודי הליבה, והדרת נשים? (פורסם שהרב עובדיה ביקש להיפגש עם יחימוביץ' והיא סירבה)

      אני מסכים חלקית עם מאמרו של אטקס. אני לא חושב שהסיבה לביטול הברית ליכוד-מתנחלים-חרדים היא החור התקציבי. גם לא בטוח שהקונסטלציה הפוליטית. יש לנתניהו רוב ימני של 61 מנדטים, והיה אפשר לכפות עליו קואליציה כזו ממש כמו שנכפתה עליו הקואליציה המסתמנת ללא החרדים.

      לעניות דעתי, שובר השוויון הוא במאבק בין החרדים לציונות הדתית על איוש משרות הדת במדינה (מאבק שלחילונים לא ממש אכפת ממנו). החרדים בשנים האחרונות דחקו הצידה את הציונות הדתית, גם במשרות וגם בהלכות (למשל פסילת גיורים שלהם), וכנראה שלציונות הדתית זה נמאס. כמובן שההישג האלקטורלי שלהם הוא המאפשר לעשות את המלחמה הזו עכשו. אבל אני מסכים גם עם הסיבה שמונה אטקס: ההכרה של בנט שהרוב הדומם (זה שיצא למחאה) לא יוכל לעמוד בקואליציה מתנחלת-חרדית נוספת, ולכן עדיף לשמור על המפעל הקרוב ללבו. במיוחד כשיש שותף פוליטי גדול שזו גם האג'נדה שלו.

      מה שמצער אותי בסיפור הוא מידת הכניעה שמפגין הציבור החילוני ממעמד הביניים לסיטואציה הפוליטית הזו. הציבור הזה מבין שהוא חייב לבחור בין קואליציה עם חרדים לבין קואליציה עם מתנחלים. לא עולה בדעתו שלא מאוד רחוקה האפשרות להקים קואליציה בלי זה ובלי זה (אבל עם זועביז), ובכך לקדם גם סדר יום "אזרחי" וגם סדר יום "יוני". הפעם היחידה שזה קרה היתה בממשלת רבין השניה, והציבור כנראה מפחד שניסיון נוסף ייגמר באותה צורה (ואני חשבתי שאסור להיכנע לטרור). גם הדה-לגיטימציה שעברו הערבים (במיוחד הח"כים שלהם) ע"י הימין בעשור האחרון הפכה קואליציה כזו לדמיונית (זו היתה מטרתה של הדה-לגיטימציה).

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s