לא במדינה יהודית, רבותיי

כשחושבים על זה, רוב הציבור הישראלי לא באמת רוצה מדינה יהודית. רוב הציבור, למשל, דוחה על הסף את הדרישה מצד גורמים דתיים לשעון קיץ מקוצר. חלק ניכר בציבור אינו שומר על כשרות, בוודאי לא לפי הקריטריונים הנדרשים להשגת תעודת כשרות. חנויות רבות באיזור המרכז (ובמיוחד בת"א, איך לא) מציגות חמץ בפסח תוך הפרת חוק מפורש, וזה לא מפריע ליותר מדיי אנשים. רוב מובהק בציבור מתנגד למתן פטורים מצה"ל לתלמידי ישיבה (וגם לשירות מקוצר לתלמידי ישיבות ההסדר). גם לא ממש זכורה לי התלהבות יתרה משיעורי תנ"ך בבי"ס (דווקא להיפך). ואחת לכמה מערכות בחירות מצליחה מפלגה חדשה-ישנה לרכוב על גלים של התנגדות לוחמנית לכפייה דתית במקרה הטוב, או שנאת חרדים ממש במקרה הרע.

אז אם ככה, מה פשרו של הקונצנזוס האקסיומטי שישראל חייבת להיות מדינה יהודית? אהה, הכוונה היא לא ליהדות כדת, אלא כעם. ברור, כעם! כי יש הרבה במשותף לחרדי מברוקלין, יהודי איראני, ועולה חדש מאוקראינה. אילו אי פעם ייפגשו באקראי, בוודאי ירגישו הם כאחים אבודים שאוחדו, ויוכלו לדבר שעות על … על … על מזג האויר כמובן. זאת בהנחה שיצליחו בכלל להבין אחד את השני. על קשרי נישואין ומצוות פרו ורבו שיכולים להתרקם ממפגשים כאלה אין בכלל על מה לדבר.

מה לעשות, כשמסתכלים על זה באופן הרציונלי ביותר, בניתוק מהמאבק הפוליטי הפנימי וה"דה-לגיטימציה" מחוץ, ברור לגמרי שהמושג "מדינה יהודית" לגמרי לא ברור, ולכן לא באמת מוסכם. חרף הקונצנזואליות. יהודית – אבל לא מהבחינה הדתית כאמור. איך למשל ניתן להסביר את התמיכה המובהקת במדינה יהודית גם מצד קהילת העולים מרוסיה, לרבות אלו מהם שיהדותם אינה מוכרת? אבל יהודית גם לא כעם, שכן מי שנדרש להכריע בסוגיית יהדותם של הפלאשמורה, למשל, בוחן קריטריונים דתיים, לא סוציולוגיים.

וכשממשיכים לחפור עוד במעמקי הקונצנזוס המסתורי סביב המושג הלא מוגדר, מגלים שדווקא העמימות סביב הגדרת המושג היא המאפשרת את התמיכה בו. החרדים והחרדים-לאומיים מפרשים זאת כמדינת הלכה יהודית. הלאומיים והלאומנים – חילוניים, מסורתיים ודתיים – מפרשים זאת כמלכות ישראל השלישית, עם כל המטען הרומנטי, האתני ואף המיסטי, באופן דומה למדיי לתנועות לאומיות אחרות ששגשגו באירופה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. ואילו השמאל הציוני (מה שמכונה היום מרכז-שמאל), המורכב ברובו מהשכבה המבוססת בחברה, מפרש זאת כשמירה על הקיים, על שייכותו לאתוס הדומיננטי במדינה, מעין גרסה מאוד מורחבת של "לגור עם אנשים כמוך".

ההסכמה בין סקטורים אלו בנוגע לברייה "מדינה יהודית", למעשה, אינה נובעת מהתוכן שנוצק להגדרה, אלא ממה שנותר מחוצה לה. הערבים. ה"איום הדמוגרפי" – כמה סמלי שדווקא השמאל הציוני הוא שטבע את הביטוי. (בהקשר הזה כדאי לקרוא את המאמר המאלף הזה משנת 1985.) זה כל הסיפור, זה כל ה"קונצנזוס": ערבים בחוץ, כל השאר בפנים. וזה אולי מה שבאמת מסתתר מאחורי ההגדרה הספק אתנית, ספק דתית, של המדינה באשר לזהות בניו ובנותיו של ה"עם היהודי" – זאת בעולם בו מדינות עוסקות דווקא בזהות הלאום.

אז הסכמה אמיתית על מה זו "מדינה יהודית" אין, אבל יש הסכמה גורפת מה היא לא: מדינה ערבית. וזה הרי ברור, אנחנו לא רוצים להיות שוב מיעוט נרדף, בצדק. אבל עצוב שחלקנו הגדול סבור שהדרך היחידה להשיג זאת היא להיות רוב רודף במדינה אתנוקרטית, עם נגיעות תאוקרטיות. לא עולה על דעת איש שבמקום לשריין את "יהדותה" של המדינה (מה שזה לא יהיה), הרבה יותר כדאי לשריין את הדמוקרטיה שלה, למשל באמצעות חקיקת חוק יסוד "שוויון הכל בפני החוק".

בימים אלו מקודמת הצעת חוק יסוד "ישראל מדינת הלאום של העם היהודי" ע"י יו"ר הקואליציה (!) יריב לוין וח"כ איילת שקד מהבית היהודי (יש לציין גם את אבי דיכטר, שהגיש הצעה דומה, ואף דורסנית יותר, בכנסת שעברה). שם החוק כבר מרמז על המניפולציה התקשורתית והפוליטית שרוצים לבצע יוזמיה. כמה קל לתמוך בהצעה שזו כותרתה, כמה קשה ו"לא פטריוטי" להתנגד. הרי "כו-לם" מסכימים על הכותרת, גם אם כל אחד מבין ממנו משהו אחר. ואמנם, מעיון בתוכנו של החוק (מסמך), ניתן למצוא בו עקבות מסוימים מכל שלושת הפירושים השונים בחברה, אולם בולטים בו במיוחד אלו שנשארו בחוץ, אלו שאפילו לא מוזכרים בו. שלא כמו מגילת העצמאות, שמתייחסת במפורש לערבי הארץ, הצעה זו לא מזכירה אותם אפילו. בניגוד לטענת יוזמי החוק, אין פה שום החזרת עטרה ליושנה. רק יושנה.

רבים התייחסו ועוד יתייחסו לסכנה הטמונה בהצעת החוק הזו, חרף כותרתה התמימה. עיתון הארץ בוודאי עוד ינהל קמפיין נגדה (הוא כבר החל), יחד עם הדוברים הבלתי-נלאים הרגילים של השמאל. אבל כלל לא בטוח שההצעה תעבור. לפחות לא בשלב הזה. יתרה מזו, גם אם ההצעה תעבור, החוק החדש קרוב לוודאי לא יחולל שום שינוי משמעותי במציאות. לפחות לא בשלב הזה. עברנו את פרעה, נעבור גם אותו – כך בוודאי יסברו רבים. הרי כמה יכול השמאל להמשיך ולהפחיד לשווא מכל צעד שמבצעים ח"כים מהימין, כשלאחר מכן השמש ממשיכה לזרוח, כפי שקרה אחרי חוק החרם וחוק הנכבה. התרגלנו. די לחפור.

אלא שמרוב עצים כבר לא רואים את היער, והצעה זו – אם וכאשר תעבור בסופו של דבר בעתיד – היא עץ עבות נוסף שימשוך את כל תשומת הלב, בשל כיעורו וצחנתו, תוך הסתרת העובדה שאנחנו מזמן אבודים במעמקי יער האפליה והאפרטהייד, שעץ זה נועד להיות מכשול גדול נוסף בדרך החוצה ממנו. ללא היער, ללא כל העצים שכבר צמחו בו בשנים האחרונות, וללא העצים הבאים שבוודאי עוד יינטעו, אל תשלו את עצמכם שלא, הצעת החוק הזו היתה נסבלת בקושי. היה בוודאי עדיף בלעדיה, בוודאי ללא סעיפים מאוד מסוימים, אבל הדמוקרטיה הישראלית היתה מסתדרת. לא כמופת לשאר הדמוקרטיות, אבל היינו סוחבים.

אולם מתוך ההקשר של צמצום הדמוקרטיה והמדרון החלקלק בו אנו מחליקים מאז האינתיפאדה השניה, ומתוך הבנת הצעדים הבאים המתוכננים, קל להסיק שחוק זה יפגע עוד במעמדם של אזרחי ישראל הפלסטינים כשווי-זכויות, ואפילו עלול להוות מכשול נוסף בחלוקת הארץ. לא עכשו, בעתיד. לאחר שהדמוקרטיה תצומצם עוד יותר. לאחר שבג"צ יוחלש עוד, והרכבו הליברלי יוחלף. בעשור האחרון עברנו משיח ציבורי גועש עקב חיסולים ממוקדים ללא משפט אל חוסר עניין מוחלט בגורל הפלסטינים; משיח דמוקרטי לגיטימי בין ימין לשמאל אל שלילת כל לגיטימציה ציבורית מארגוני שמאל וזכויות אדם, ואל ראשת מפלגת העבודה המצהירה שמפלגתה איננה ומעולם לא היתה בשמאל; מבג"צ חזק ואקטיבי אל בג"צ חזק פחות, מותקף, ללא תמיכה ציבורית מספקת, שממשלת ישראל  מתעלמת מפסיקותיו בגלוי ועוד משכנעת את הציבור שחסר לה "כוח משילות". רק דמיינו מה עוד מצפה לנו בהמשך.

חוק זה, תחת שמו המיתמם והקונצנזואלי, לא באמת נועד לעגן בחוק את יהדות המדינה, תהא משמעותה מה שתהא. הוא נועד למנוע מבג"צ לפסוק לטובת ערבים המופלים לרעה, משני צדי הקו הירוק. הרי בג"צ הוא למעשה הזרוע היחידה במדינה שבה זכויותיהם של הפלסטינים – תושבים ואזרחים – נלקחים בחשבון. הוא נותר הסעד היחידי שלהם, לאחר שבמשך 65 מדירים בשיטתיות את נציגיהם הזועביים בכנסת של האזרחים הפלסטינים (למעט אפיזודה אחת חולפת של רבין, שלא עלתה יפה, לרבין), ואילו הנתינים הפלסטינים אינם מיוצגים בכנסת באופן מובנה תחת המנגנון הידוע בשם "כיבוש". לא בכדי בג"צ הוא היעד הראשון במעלה של הימין. הצעת החוק נועדה לאפשר ליהודים להפלות לרעה ערבים ללא התערבותו של בג"צ, כפי שקרה למשל בבג"צ קעדאן. השוויון בפני החוק לא מספיק ליהודים מסוימים, מהזן הלאומי-אתני-מיסטי. כשמדובר בערבים, היהודים צריכים להיות שווים יותר.

לא בכדי לא מעוגנות בהצעת החוק שום זכויות של המיעוט. המשטר הדמוקרטי של ישראל אמנם מוזכר בה, אך ללא כניסה לפרטים מיותרים על פשר הדמוקרטיה הזו. ישראל רק "מחויבת לזכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה כמפורט בכל חוק יסוד" (סעיף 3ב, הדגשה שלי). הידעתם: חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, מעבר להיותו חלקי ואי-כלילת ערך השוויון בו, איננו כלל משוריין. הידעתם: החוק הזה כן ישוריין (ראו סעיף 17), ומכאן סלולה הדרך לפרש את קדימותו על פני חוקי היסוד האחרים. יתרה מזו, אי הזכרה מפורשת של תוכן הערכים הדמוקרטיים הנכללים בחוקי יסוד אחרים יותר ממרמזת – כשנזכרים במדרון החלקלק ובדעותיהם של יוזמי החוק – שהם יהיו על הכוונת בסיבוב הבא. הם ישונו או יוסרו במסגרת העצים הבאים.

אבל אפילו לפני העצים הבאים, החוק זה (אם וכאשר) יאפשר עדיפות לזכויות ולמטרות קולקטיביות של ה"עם היהודי" על פני זכויותיהם של ערבים כיחידים. "המדינה תפעל לשימור ולהנחלת המורשת והמסורת התרבותית, וההיסטורית של העם היהודי ולטיפוחה בארץ ובתפוצות" (סעיף 9, שימו לב לאקטיביות הנדרשת שהדגשתי, והשוו למשל לסעיף 10). בחסות החוק, אפשר יהיה להדיר ערבים מיישובים קהילתיים ולהפקיע עוד אדמות של פלסטינים כדי לייהד את הנגב, הגליל, יהודה, ושומרון. הכל יוכל להיכנס תחת "טיפוח המורשת ההיסטורית" היהודית, ללא הקריטריונים המשפטיים הישנים והמעיקים של סבירות ומידתיות – מדובר בערבים, למען השם, וזו מדינה יהודית. כל זה אולי לא יקרה (וכנראה שלא) בהרכב בג"צ הדומה לזה הנוכחי, אבל הרכב אחר, דתי ולאומי יותר, בהחלט יוכל לפרש את החוק כך. באחד העצים הבאים.

גולת הכותרת של החוק היא הכנסת מושג משפטי חדש למערכת החוקים – "ארץ ישראל".  סעיף (1ג): "ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי ומקום כינונה של מדינת ישראל". שימו לב, האות המיתולוגית 'ב', שמופיעה הן בהצהרת בלפור והן בפרק המבוא של הכרזת העצמאות (החסר כל תוקף משפטי), הושמטה ב"טעות". לא עוד 'בארץ ישראל קם העם היהודי', אלא פשוט 'ארץ ישראל'. חלקה או כולה? אלו שבדר"כ מתנגדים לאקטיביזם שיפוטי השאירו את זה להכרעת השופטים. וגבולותיה של אותה "ארץ ישראל" – אותה פיסת ארץ שהבטיח לנו אלוהים בספר שאנחנו כתבנו, ושגבולותיה התנ"כיים נקבעו בשטר המנדט הבריטי לפני פחות ממאה שנה – גם הם לא מוגדרים במפורש בחוק. אופס.

וראו איזה יופי: אין צורך לספח את השטחים ולהחיל עליהם את החוק הישראלי, באופן המעניק למדינה זכויות לצד חובות לגבי השטח. מגדירים "מולדת היסטורית" בחוק היסוד, ומעניקים למדינה רק את הזכויות. כך יוכל בג"צ לפסוק בנוגע לשטחים לא רק על בסיס דיני התפיסה הלוחמתית, המחייבים את הכובש להגן על הנכבש. לא מספיק ליהודים מסוימים, מהזן הלאומי-אתני-מיסטי, שבג"צ מתיישר עם עמדת המדינה כמעט אוטומטית בכל פעם שמילות הקסם "שיקולי בטחון" מוזכרות. כעת תוכל ישראל להמשיך ולהפלות את הנתינים הפלסטינים על בסיס חוק יסוד שעבר בכנסת בה הם אינם מיוצגים. דמוקרטיה של מדינה יהודית.

אבל אל תאמינו לי ולפרשנותי, תקשיבו לח"כ יריב לוין, אחד מיוזמי החוק. לוין אומר מפורשות שהחוק נועד לאפשר לבג"צ להקשות על נסיגות מארץ ישראל, מה שלא יכל לעשות בהתנתקות מעזה. לדידו, אין מספיק חסמים ובלמים דמוקרטיים לנסיגות – מהחלטת ממשלה, רוב בכנסת, משאל עם, והתנקשות. רק דמיינו שיושג הסכם שלום שעובר בהצלחה את כל המשוכות האלה. ואז יעתור יריב לוין לבג"צ, וזה (בהרכב שונה מהיום, כאמור) יאמר לבאי כוחה של המדינה: "אתם רוצים לסגת מארץ ישראל ההיסטורית, שאותה מעולם לא סיפחתם וישראל מפעילה בחלקה משטר צבאי זה מספר עשורים? לא במדינה יהודית, רבותיי!"

***

קריאה נוספת:

כתמיד, מאמרים נעולים באתר הארץ זמינים מדף הפייסבוק של הבלוג (בתגובה הראשונה לפוסט הרלוונטי).

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “לא במדינה יהודית, רבותיי

  1. יהודים הם עם כי הם חושבים על עצמם כעם. אם לפלסטינים מגיע שיכירו בהם כעם לפי ההגדרה-העצמית שלהם, אז גם ליהודים מגיע. לא שאני מחבב את כל העממיות הזאת, אבל מה שמגיע מגיע.

    • נקודה מצוינת!
      רק שצריך לשים לב שלא כל היהודים רואים את עצמם עם. היהודים בארה"ב תופסים את עצמם אמריקנים, היהודים בצרפת כצרפתים, היהודים בארגנטינה כארגנטינים, וכו'. רק היהודים בישראל סבורים שהם עם, וזה (כפי שכתבתי) בעיקר כדי לבדל את עצמם מהערבים, ותוך עירוב לא הכי בריא (בלשון המעטה) בין מדינה, דת ולאום. סממנים יהודים במדינה (דגל, המנון, חגים) אפשר לקיים בלי העירוב הזה ובלי הדרת הערבים (כמו שיש סממנים נוצרים בארה"ב, צרפת ובריטניה). וכנ"ל אפילו לגבי חוק השבות.

    • 1. "אז אם ככה, מה פשרו של הקונצנזוס האקסיומטי שישראל חייבת להיות מדינה יהודית? אהה, הכוונה היא לא ליהדות כדת, אלא כעם. ברור, כעם! כי יש הרבה במשותף לחרדי מברוקלין, יהודי איראני, ועולה חדש מאוקראינה. אילו אי פעם ייפגשו באקראי, בוודאי ירגישו הם כאחים אבודים שאוחדו, ויוכלו לדבר שעות על … על … על מזג האויר כמובן. זאת בהנחה שיצליחו בכלל להבין אחד את השני. על קשרי נישואין ומצוות פרו ורבו שיכולים להתרקם ממפגשים כאלה אין בכלל על מה לדבר."
      לעיתים אני חש שאנחנו חיים ביקומים מקבילים: אולי לא שמת לב אבל בגדול (תהליך הולך וגדל)- מדינת ישראל עשתה קציצות מההנחה שלך דלעיל. שני יהודים הם אכן אחים ללא קשר מהיכן הם באו. אמנם יהודים שיותר התרחקו מהמסורת יהיה להם פחות על מה לדבר אבל גם הם עדיין בפנים יש כל מני דרגות הכרה של יהודים ביהדותם: "זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתב ידו לה' ובשם ישראל יכנה".

      2. "הצעת החוק נועדה לאפשר ליהודים להפלות לרעה ערבים ללא התערבותו של בג"צ, כפי שקרה למשל בבג"צ קעדאן. השוויון בפני החוק לא מספיק ליהודים מסוימים, מהזן הלאומי-אתני-מיסטי. כשמדובר בערבים, היהודים צריכים להיות שווים יותר"
      וודאי – שהרי יהודים יכולים לקנות ולבנות בית היכן שהם רוצים – בתור נסיון אני מציע לך לנסות לקנות בית בישוב ערבי (אל תדאג אני מתכוון בתוך גבולות אושוויץ לא מחוצה להם) – כדי להקל על התהליך אתה גם יכול לפרסם את דעותיך בנאומים חוצבי להבות (למרות שמסופקני אם זה יעזור באי הדרת ראשך מגופך לאחר שתנסה אשכרה לגור שם). אבל יש פיתרון אמיתי שאותו תוכל לבצע כדי לקנות בית כזה ללא חשש, אתה פשוט יכול להתאסלם (שהרי מה זה משנה יהודי לא יהודי הכל שטויות הלא כן?) ואז לקנות.
      אם אני לא טועה מייד לאחר בג"צ קעדאן – ניסתה משפחה יהודית לקנות בית באום אל פאחם, משסורבה הגישה בג"צ, ומה עשה אותו אדון "הכל שפיט" האלוה בעיני עצמו?
      ניחשת נכון – זרק אותם מכל המדרגות.

    • אהלן כפיר,
      1. בשנותיה הראשונות של המדינה, נישואי "תערובת" בין אשכנזים לספרדים היו הרבה פחות נפוצים מהיום. ההצלחה של ישראל בקיבוץ הגלויות ובכור ההיתוך (יש המבקרים אותה, אני אינני נוקט עמדה פה) ויצירת מה שקרוי ה"יהודי החדש" דווקא מוכיחה את הטענה שלי. אילו היה מדובר בעם אחד מלכתחילה, לא היה בכך כל צורך.

      כיום, היהודים בישראל הם כבר עם לפי ההגדרות הסוציולוגיות המקובלות (שטח, שפה, היסטוריה/נרטיב משותף, ערכים משותפים וכו'; מוצא אתני קצת יותר בעייתי). יתר היהודים בעולם, שמהווים כחצי מסך כל היהודים, לא בהכרח עונים על הקריטריון הזה. על כל פנים, הקריטריון הסוציולוגי הוא לא מה שמודד את השייכות לעם/"עם" היהודי (גם לפי עמדת המדינה עצמה), אלא הקריטריון הדתי (האורתודוקסי) בלבד.

      למען הסר ספק, אין בטענה זו כדי לטעון שאין לגיטימציה לקיומה של ישראל, אלא שהסוגייה "מדינה יהודית" כולה מאוד סבוכה, לא קונצנזואלית כפי שנהוג לחשוב, לחלוטין לא מוגדרת, וכיום (ויש אומרים מאז ומתמיד) משמשת אמתלה להפליה בין אזרחים שאמורים להיות שווי-זכויות.

      2. קודם כל, אשמח ללינק על המקרה באום אל-פאחם, כדי שאדע למה להתייחס. על כל פנים, זה לא ממש חדשות שערבים מסרבים למכור ליהודים ויהודים מסרבים למכור לערבים (וזה כמובן פסול). אבל לא על זה בג"ץ קעדאן. פה מדובר לא על אפליה בין אזרחים כפרטים, אלא על אפליה ממוסדת מצד הממשלה. העתירה לבג"ץ עסקה במדיניות "החכרת הקרקעות מצד מינהל מקרקעי ישראל, שהוא גוף ממשלתי, לסוכנות היהודית, שכארגון יהודי לאומי, דואגת לאינטרסים של היהודים בלבד" (מתוך ויקי). הבדל של שמיים וארץ, תסלח לי.

    • יהודים גרים באבו-גוש בלי בעייה ויש סטודנטים חיפאיים ששוכרים בתים בעוספייה. אני לא יודע על המקרה באום אל-פאחם אהל בכל מקרה זה יהיה שקול לא למשפחה ערבית ביישוב סתם אלא משפחה ערבית שרוצה לגור בכפר תפוח או יצהר.

  2. יניב, כל מילה בסלע!
    דברי פרשנות נחמדים על ה"ב" הידועה ממגילת העצמאות שמעתי בערב יום העצמאות האחרון, בהיכל העצמאות בשדרות רוטשילד מפיו של אחד המרצים בישיבה החילונית בינת – ארי אלון. אם יזדמן לך – לך לשמוע אותו ולו רק פעם אחת!!
    כללית, אני מסכימה לגמרי שהמגמה האמיתית של הצעת החוק המדוברת היא הדרת מי שאינם יהודים – כגון, ערבים וכן הלאה – מהמרחב הציבורי על כל המשתמע מכך.
    לגבי כוחו של בג"ץ – מעולם לא היתה לפסיקות בג"ץ משמעות קונקרטית בענייני "הנוכחים-נפקדים" (ראה פרשת ברעם ואיקרית) וזה אינו קשור לצפי שכוחו של בג"ץ רק ילך וייחלש עם הזמן.

    • תודה.
      לגבי בג"ץ, אני מסכים איתך. אבל לא מן הנמנע שבעתיד בג"ץ, אם הרכבו יוחלף בהתאם, ישמש דווקא כבלם נוסף בפני חלוקת הארץ. ממשלות לאומיות יכולות להמשיך את הפסאדה שהן רוצות שלום, אבל מכבדות את החוק. גם כשהחוק מלכתחילה מנוגד לערכי הדמוקרטיה.

  3. פינגבק: הרבנות הראשית: תפקיד כפוי טובה, במדינה אחרת | חיים שרירותיים

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s