התחלה מבטיחה: לפני שבע שנים, עשינו טיול שורשים בארגנטינה. בכל יום בטיול, אכלתי סטייק מהחלק הכי טעים ורך בפרה (למביני עניין, bife de lomo), תמיד בדרגת עשייה "jugoso" – התרגום לעברית ("עסיסי") לא מעביר את החוויה כמו התרגום לאנגלית, "juicy". הדרך הטובה ביותר לאכול היתה לנעוץ מזלג בבשר, לחתוך חתיכה, לטבול אותה ב"מיץ" שיצא ממנה, וללעוס באיטיות. כל ביס היה חגיגה בפה. כך יום-יום, במשך שלושה שבועות. כיום אני כבר לא עושה דברים כאלה, לא עושה ולא יכול. אפילו לא ביס אחד.
את הפוסט הזה אני רוצה לכתוב כבר זמן-מה. אבל ה"רגישות" החדשה שהפגין ראש הממשלה בנוגע לבעלי חיים, הפולמוס האחרון בין יובל נח הררי (מחבר "קיצור תולדות האנושות"), גארי יורופסקי, ותומר פרסיקו, והתחקיר ה"מזעזע" של כלבוטק על זוגלובק הפכו אותו גם לאקטואלי. מטרת הפוסט לשתף את חוויותיי, ותו לא. אינני מתכוון להטיף לאף אחד דבר, אך מניח שחלק מהדברים ישתמעו כך לחלק מהקוראים. סיכון מקצועי.
***
המוח האנושי הוא דבר מופלא. הוא מסוגל להביא את האדם לירח, והוא מסוגל גם להמציא את פצצת האטום. הוא מסוגל להבין את תורת האבולוציה, ומסוגל לזכור בעל פה את תפילת "אל מלא רחמים". הוא מסוגל להזדעזע ולגנות רצח, אונס וטיהור אתני, ומסוגל גם להצדיק אותם. הוא מסוגל להצדיק אכילת בשר בגלל שרשרת המזון שבטבע, ולאחר שנים לשנות את דעתו. הוא מסוגל לעבור מאכילת סטייק בכל יום לטבעונות כמעט מלאה.
***
אני מתקשה להיזכר מה בדיוק גרם לי "לעבור צד".
אני זוכר איך אט-אט עברתי ממתכונת של "שני צמחוני" למתכונת חצי-מחונית.
אני זוכר איך החלטתי, מעכשו לעכשו ממש, שאני מפסיק לצרוך מוצרי חלב. זה היה לאחר שנחשפתי להתעללות בתעשיית החלב, וחשבתי לעצמי: "מילא בשר, אבל מה אני צריך חלב בכלל? לא כזה קשה להפסיק עם זה".
אני זוכר איך אט-אט הפחתתי עוד ועוד את צריכת הבשר (אכן, המשכתי לאכול בשר גם לאחר שהפסקתי לחלוטין עם מוצרי חלב) עד שאכלתי רק בשבת, כדי לא להעליב את אמא.
אני זוכר שבפעם האחרונה שאכלתי מנה בשרית, לא ידעתי אפילו שזו הפעם האחרונה. בשלב הזה, כבר היה הרבה יותר פשוט ואפילו אינטואיטיבי לא לאכול בשר מאשר כן לאכול.
אני זוכר שהחלטתי לוותר גם על ביצים, אחרי ששמעתי על הפרטיקה המזוויעה של הרעבת התרנגולות לשם הגברת ה"ייצור" (כלומר, ההטלה). אחרי שכבר הפסקתי עם בשר, דגים וחלב, לוותר גם על ביצים כבר לא היה כזה ביג דיל. וגם על דבש לא. בלאו הכי סילאן יותר טעים.
***
***
את התהליך ההדרגתי הזה, שעברתי בשנה פלוס האחרונה, אני זוכר היטב. כנראה כי כל משוכה שעברתי היתה כרוכה בדיווח לזוגתי שתחיה.
אבל את המעבר מתפישה שמאפשרת לאכול 21 סטייקים בשלושה שבועות ללא נקיפות מצפון (למעט דאגה קלה לרמת הכולסטרול) לתפישה שרואה חשיבות בהימנעות מבשר פעם אחת בשבוע – את המעבר הזה, שהוא למעשה המעבר המשמעותי ביותר, אני למרבה הפלא לא זוכר.
משעשע ואפילו אבסורדי לטעון שזהו המעבר המשמעותי ביותר. המעבר לטבעונות הצריך ממני שינוי מהקצה אל הקצה של הרגלים בני שנים, ואילו בשביל "שני צמחוני" כל שצריך לעשות הוא לא לאכול בשר ביום אחד בשבוע (לא בהכרח ביום שני, אגב). מבחינה מעשית, הרבה יותר קל לוותר אחת לשבוע על שווארמה. מבחינה תבונית, הרבה יותר קשה לקבל את המסקנה שבבחירת מזון, יש לשקול קריטריונים רחבים יותר מהשאלה: "מה טעים לי?"
***
את המעבר התפישתי הלכאורה-שטחי הזה, אך למעשה הרבה יותר עמוק, קשה לעשות, וקשה עוד יותר לשכנע לעשות. המוח האנושי הוא דבר מופלא. יתרונו הכביר על מוחם של שאר בעלי החיים איפשר לנו לדמות את עצמנו לנזר הבריאה, כמי שהכל נברא למענם, ולכן אין זה אלא זכותנו לפרות, לרבות ולמלא את הארץ, ולכבוש אותה, ולרדות בדגת היום, בעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על הארץ. מספר אלפי שנים מאוחר יותר נתחיל להשתמש גם במדע כדי לאשש את זכותנו זו, באמצעות הדרוויניזם ותורת האבולוציה, שבבסיסה החזק (ובו המין האנושי) שורד. בעקבות אלה, בנינו מערכת ערכית וחברתית שלמה התופשת אכילת בשר, חלב וביצים כטבעית וכנורמטיבית לחלוטין.
אך יחד עם המערכת הזו שעומדת בבסיסם של הרגלי התזונה של רובנו, אותה מערכת ערכית ששימשה אותי היטב עת בלסתי סטייקים בארגנטינה כאילו אין מחר, דומה שלרובנו הגדול, אם לא כולנו אפילו, יש איזשהו כתם שחור בפנים, ליד הלב אולי, או שמא ליד התודעה המפורסמת שלנו (איפה שהיא לא תהיה), כתם שאומר לנו שמשהו בממלכה שלנו קצת רקוב.
המצפון שלנו הרי יודע שבעלי החיים משלמים בחייהם ובסבלם תמורת האוכל שלנו. ולכן אנחנו מעדיפים לא לדעת, להסתכל לצד השני, או לסתום את האוזניים. כמעט כולנו היינו במצב כזה מתישהו בחיינו, כשנחשפנו במקרה, זה תמיד במקרה, למה שקורה בצד השני של הגדרות. לי זכור מעברי הרחוק ביקור ברפת בקיבוץ, שהותיר בי דחף להפוך לצמחוני (שזו טעות לוגית, כי הרפת קיימת קודם כל למען "ייצור" חלב). הדחף הזה לא החזיק מעמד זמן רב. המוח האנושי הוא דבר מופלא. גייסתי את מיטב משאביי כדי לדחוק את התמונות מהזכרון. זה מה שמרתק בנו, המין האנושי. המוח שלנו, המפותח יותר מכל בעל חיים אחר, הוא אותו המוח שמסוגל לעשות רציונליזציה והדחקה לכל קלט נתונים שמפריע לשגרת חיינו. באמת מופלא.
***
***
רוב מוחלט ממי שייחשף לזוועות המתרחשות בתעשיות הבשר, החלב והביצים יצטרך ללא ספק לעשות בדק בית רציני. אין זה פלא, אם כן, שרוב מוחלט מעדיף לא ללכת בדרך הזו, לא להיחשף בכלל למידע הזה. וזאת למרות שכיום המידע יותר זמין משהיה אי פעם. רוב מוחלט שיעדיף לא לגלוש לאתר אנונימוס, רוב מוחלט שיעדיף לא לקרוא את "לאכול בעלי חיים" של ג'ונתן ספרן פויר, רוב מוחלט שיעדיף לא לצפות במראות הקשים, אפילו אם הם משודרים בפריים טיים, כפי שקרה זה עתה עם תחקיר כלבוטק על "זוגלובק". ואלו שצפו בתחקיר יעדיפו להאמין למנכ"ל זוגלובק שזו היתה טעות, לא מדיניות. או לכל היותר יעדיפו להחרים את זוגלובק, כאילו שבמקומות אחרים שוחטים עופות בנחת.
לכן אין באמת דרך לשכנע אנשים לאכול לא רק על פי מה שטעים להם. אי אפשר לפקוח את עיניהם של מי שעוצמים אותן בכל כוחם, את מי שכל הוויתם החברתית, התרבותית ואפילו הנפשית מבוססת על עצימת עיניים.
אבל קבלת העקרון שזה לא מוסרי לאכול בשר, חלב וביצים אינה בהכרח מחייבת להפסיק לאכול אותם. אני אישית סבור, למשל, שעולמנו סובל מהתפוצצות אוכלוסין ומריבוי ילדים חסרי בית. הצו המוסרי הברור הוא לא להביא ילדים נוספים לעולם, ובמקום זאת לאמץ ילדים הזקוקים לאהבה. אך המחיר של מילוי צו מוסרי זה כבד מדיי עבורי. באופן דומה, מי שמקבל את העקרון המוסרי הנ"ל לא חייב להפסיק לאכול דבר אם זה קשה לו מדיי. רק לקבל את העקרון.
***
הטיעון המתנגד לטבעונות המעצבן אותי ביותר הוא הטיעון המוסרני המתחפש לטיעון מוסרי. "גם צמחים סובלים". "לטבעונים אכפת רק מפרות ותרנגולות, אבל לא אכפת להם מהחרקים והמכרסמים שהורגים בגידולי החסה". "יש בעלי חיים מפותחים פחות מפטריות". "וג'וקים אתה לא הורג?". וכו' וכו' וכו'. (על ההבדלים בין מוסרי למוסרני בכלל, כדאי מאוד לקרוא בבלוג המצוין של עידן לנדו)
מה שמעצבן בטיעונים האלה, ובטיעונים מוסרניים בכלל, איננו התביעה למערכת מוסרית שלמה ומוחלטת ללא פגמים לוגיים. מה שמעצבן זה שתביעה זו מופנית רק לאחר, למי שמציע שינוי. היא אף פעם לא מופנית פנימה, אל הטוען המוסרני שבסה"כ שואל שאלת תם. כאילו שהשואל כבר חי בתוך מערכת מוסרית שלמה ונטולת פגמים, ומפחד לסטות ממנה אל מערכת פגומה.
כי זה טבעו של הטיעון המוסרני, זהו המאפיין המובהק ביותר שלו. הוא מתחזה. תחת אצטלה של חיפוש אחר המוסרי, הוא בעצם מיועד לשמר את הקיים – הקיים הלא-מוסרי, יש להדגיש. מיליארדים של בעלי חיים נשחטים בכל שנה (קראתם נכון, מיליארדים), באופן שיטתי ואכזרי, הפוגע גם באיכות הסביבה (דו"ח של האו"ם, למשל, קבע שהפגיעה הסביבתית חמורה יותר מאשר זו הנגרמת ע"י כל המכוניות בעולם), וככל הנראה פוגע גם בבריאותם של אוכלי הבשר, החלב והביצים עצמם (כתבתי "ככל הנראה" כי קשה מאוד לבודד את כל המשתנים ולקבוע זאת באופן מדעי, אבל מבחינה סטטיסטית, אנשים שנמנעים ממוצרים מן החי סובלים פחות ממחלות לב, סרטן וסוכרת). אך לפי הטיעון המוסרני, מציאות זו צריכה להישאר על כנה עד שלא נמצא מערכת מוסרית שלמה חלופית.
***
***
החשיבה המוסרנית הזו, הפלא ופלא, היא המקשה על אנשים לקבל את חוסר המוסריות שבאכילת בשר, חלב וביצים. לא בגלל טיעוני הקש שלעיל, אלא בגלל שאנשים יודעים שהם לא יכולים להפוך את חייהם על-פיהם, ולכן מעדיפים לא לקבל את העקרון המוסרי הזה מלכתחילה. כאילו שאין להם שום דיסוננס קוגניטיבי אחר בחיים. כאילו שחייהם הנוכחיים מלאים בצדק ובמוסר, ורק הטבעונים הקיצוניים האלה מאיימים על שלמותם המוסרית. כאילו שהטבעונים שלמים מוסרית בעצמם.
"הטבעונים הקיצוניים" (נניח שיש קטגוריה מובחנת כזו) יצלבו אותי על השורות הבאות, אבל לא נורא. לא, אינני מתכוון לטעון, לפי צו האופנה, שהלוחמנות הבלתי-מתפשרת שלהם, מבית היוצר של יורופסקי, יותר מזיקה ממועילה (הטיעון הזה, אגב, לא נכון עובדתית. ההרצאה של יורופסקי הניבה יותר טבעונים מאשר כל ה"משנים מבפנים" לדורותיהם). אני גם לא חולק על קביעתם שאפילו סטייק אחד, גבינת קוטג' אחת, מקושקשת אחת (אפילו מביצי "חופש"), הם יותר מדיי.
אבל בניגוד אליהם, אני לא חושב שזה מציאותי לצפות לשינוי כזה דרסטי מאנשים. חיינו מורכבים מאסקפיזם, מהדוניזם, ומשגרה – לדרוש שבני אדם יזנחו את הכל ויעברו לטבעונות זה פשוט לא מציאותי, למרות מוחנו המופלא ותודעתנו המהדהדת. אבל אולי אפשר, לעומת זאת, לשכנע אותם לאמץ את העקרון, ולבקש מהם להפחית. אם אנשים יוותרו על חזה עוף אחד בשבוע, על המבורגר אחד בשבוע, על יוגורט אחד בשבוע, על מעדן חלב אחד בשבוע, ועל חביתה אחת בשבוע, או יותר, כמה שיוכלו, האפקט המצטבר של זה יהיה דומה לכך שאחד מכל חמישה אנשים הפך לטבעוני, אולי אפילו יותר.
וזהו כבר שינוי מציאותי, ומאוד מאוד משמעותי.
***
הרחבת היריעה:
אתר אנונימוס – ממצה ומפרט את כל מה שקשור וחשוב לנושא הטבעונות, מההיבט המוסרי, האקולוגי והבריאותי.
הרצאתה של מלאני ג'וי על הבסיס הפסיכולוגי והתרבותי של תעשיית הבשר – יותר טובה והרבה פחות מדוברת מהרצאתו של יורופסקי, אליה לא אקשר (כי צריך לשמור על לפחות קצת מקוריות).
הבלוג המצוין "ילדים טבעונים" – על החוויה והפוטנציאל החינוכיים שמאחורי הבחירה הטבעונית.
לאכול טבעוני בחוץ – מאגר של מסעדות טבעוניות וידידותיות לטבעונים.
מדריך טמקא להפוך לטבעוני (יותר טוב ממה שזה נשמע)
אתרי מתכונים – יש בערך מיליון כאלה, ולא קשה למצוא. אני אקשר רק שלושה:
- כרם אביטל – תזונאית המתמחה בטבעונות
- אמנות בטבעונות – באמת שלא צריך להיות אומן
- ה-vlog – שמו הולך לפניו
***
כתמיד, ניתן להיכנס לקישורים נעולים מאתר הארץ דרך דף הפייסבוק של הבלוג, מהפוסט הרלוונטי.
ניתן גם לפנות אליי, במיוחד בנושא זה אבל גם בכל נושא אחר שעליו כתבתי, דרך דף ה"בשושו".
***
שתפו.
חיים שרירותיים 
כאשר הרב הנזיר שאל את הרב קוק האם הוא יכול להיות צמחוני?
הרב קוק ענה שמותר.
ובלבד שלא יחשיב עצמו כיותר טוב מאחרים שהם לא כאלה…
צודק. ואני אוסיף שלא רק בטבעונות, אלא בכל נושא אחר כדאי לא להחשיב עצמנו כטובים יותר מאחרים.
לגבי הרב קוק, נראה שהוא בהחלט קיבל את העקרון שאכילה מן החי איננה מוסרית.
http://anonymous.org.il/art391.html
(זה בטח לא יחדש לך הרבה, אבל אולי לקוראים אחרים.)
לא הייתי מרחיק לכת
"מדוע אם כן לא אסרה התורה לאכול בשר? הרב קוק מסביר, שנדרשת הדרגתיות בהתפתחותו המוסרית של המין האנושי. תחילה צריכים בני האדם לפתור את בעיית האיבה והמלחמות שבקרבם, ורק לאחר מכן יוכלו להגיע לדרגה המוסרית הגבוהה של התנהגות מוסרית וצודקת כלפי בעלי חיים: "אין ספק בדבר, שאלו היה איסור הריגת בעלי חיים מפורסם פרסום דתי ומוסרי, מצד הרגש הטהור של הצדק האלהי, הראוי להתפשט על כל היצורים… לעת עתה, שאין המצב המוסרי מתוקן כלל, ורוח הטומאה טרם עבר מן הארץ, אין ספק שהיה הדבר גורם תקלות רבות. התאוה הבהמית לאכול בשר, כשהיתה מתגברת, לא היתה אז מבחנת בין בשר אדם לבהמה" (עמ' יד)."
כלומר – מי שמקדים את המאוחר עלול לזלזל בחיי אדם (כמו שאכן רואים בחלק מהלינקים שהבאת).
הנחתי שאת הכלל המוסרי שלא צריך להתנשא על אנשים אחרים אתה מייחד רק לנושא הטבעונות.
אני לא חושב שאף אחד מהלינקים שהבאתי מזלזל בחיי אדם. ומנגד, אנחנו רואים שלמרות שאכילת בשר מותרת, ושכיום אוכלים בשר יותר משאכלו אי פעם בעבר, עדיין בני האדם הורגים אחד את השני ורק ממציאים כלי נשק יותר מתוחכמים לעשות את זה. כך שאולי כדאי להפסיק להשתמש בטיעון הזה כדי לדחות את הצמחונות לקץ הימים, או לפחות להפחית קצת את צריכת הבשר (החלב, והביצים), כפי שכתבתי בפוסט.
אופס אתה צודק – אף אחד מהלינקים (כנראה שלא).
אבל לעומת זאת צידדת בחצי קריצה באישיות כמו יורופסקי, בעל התבטאויות המוכיחות את מה שהרב קוק רמז לגבי חוסר המוכנות:
"בעומק ליבי הייתי רוצה שמי שמעורב בפגיעה בבעלי-חיים יחווה בעצמו את אותה הפגיעה […] כל אישה שמתלבשת בפרווה צריכה לסבול מאונס כה אכזרי, שיצלק אותה לתמיד וכל גבר שלובש פרווה יסבול מאונס-אנאלי כה אכזר שיישפכו מעיו""[8]. כאשר נשאל לגבי הביטוי הזה, השיב יורפסקי: "אני גאה בתמיכה באלימות כלפי אנשים רשעים שמגיע להם אותו רשע בחזרה"[9].
יורופסקי הוזמן להרצות על "צמחונות אתית" באוניברסיטת דרום אינדיאנה באפריל 2007. פרופסור גלן קיסל גילה שיורופסקי אומר באתרו ש"הגיע הזמן לשחרר בכוח את בני משפחתנו החיות מהשובים שלהם, אפילו אם זה אומר לפצוע או להרוג מישהו במהלך הדברים" והציג את הדברים לראש האוניברסיטה. האוניברסיטה ביטלה את ההרצאה לאור כלליה הקובעים שמרצים חיצוניים לא יתמכו בפגיעה בחוק הפדרלי או חוקי המדינה[10][11]."
אני אישית לא מייחל למוות או אונס של אף אחד.
אני לא רוצה להיות סנגור של יורופסקי, לא כי אני חושב שדבריו אינם ראויים לסנגוריה, אלא כי אני לא אוהב לעשות סנגוריה. עם זאת, לפני שאתה שופט את יורופסקי הייתי מציע שתבדוק שני דברים. הראשון, כמה אנשים נאנסו כתוצאה מדבריו, וכמה אנשים בסכנה ממשית של אונס? והשני, מה גורם ליורופסקי להתבטא כפי שהוא מתבטא? (רמז: לחץ על הלינק בפוסט שמאחורי המילים "מראות קשים".)
ובתסריט ידוע מראש – מי שמתבטא בעד אלימות גם מבצע:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/529/261.html?hp=1&cat=479&loc=7
פוסט נפלא. בכלל, אני ממש אוהב את הרשומות שלך ואת הבלוג. אז תודה.
תודה רבה על המילים החמות והמחזקות! אני מאוד מעריך את זה.
איך גורמים למי שנולדו בארגנטינה או בדרום אפריקה להפסיק לצרוך בשר? כשהכולסטרול עולה הם יצרכו פחות בשר וחמאה וגבינה צהובה. הם לא בקטע של מוסרנות. ויש רבים כמותם בישראל. במקרה אני נשואה לדרום אפריקאי… אבל מה שכן למדתי ממנו הוא שאוכלים כל דבר במידה. מחר מישהו יטיף להפסיק לאכול X או Y. ואין לכך סוף. התשובה השפויה צריכה להיות – אכלו כל דבר במידה.
שנים רבות נהגנו לצאת למסעדות כמו אל גאוצ'ו או עד העצם בשכיחות גבוהה וזאת כדי להתענג על בשר. לאחרונה אנו עושים זאת לעתים רחוקות יותר ומעדיפים לחפש מסעדה איטלקית ולאכול פסטה טובה. לדעתי, הגל של הצמחונות והטבעונות לא יחזיק מעמד. כל דבר במידה היא מילת מפתח לחיים טובים ובריאים. תודה על הפוסט. מושקע ביותר!
תודה על התגובה והמחמאות.
יש פאן בריאותי שלם מאחורי טבעונות, שפחות נכנסתי אליו. לא רציתי למקד את הדיון בזה, אלא בשיקולי מוסר, מכיון שיש סלט שלם של מחקרים לכאן ולכאן. אבל תתקשי למצוא טבעונים שחולים במחלות לב או סוכרת, ויש כיום מחקרים שמקשרים בין אכילת יותר מדיי חלבון (שזה תמיד מהחי) לבין סרטן. את יכולה לקרוא באתר אנונימוס, אם זה מעניין, ומשם יש הפניות.
אני לא חושב שהבנת את הטיעון שלי על מוסרנות. חשיבה מוסרנית זה הכל או כלום. "אם אין סיכוי שאהיה טבעוני ב-100 אחוז, אני גם לא אהיה באחוז אחד." ההיפך מזה היא האכילה במידה שעליה כתבת, רק שאני מדבר על אכילה במידה מטעמים מוסריים, לא בריאותיים.
אבל מה זה לאכול במידה? מי קבע מהי המידה? עד שלא עברתי לטבעונות לא קלטתי כמה חוסר מידה יש. לא מדובר רק על בשר, מדובר גם על חלב וביצים – כולם לא מוסריים ולא בריאים (בביצה אחת יש 80% מהגבול המומלץ ביום לכולסטרול, למשל). תנסי לחשוב מתי הארוחה האחרונה שאכלת, או שבן-זוגך אכל, בלי שום מוצר מן החי. לא רק בצהריים, גם בוקר וערב. יש מסעדות רבות שאין בהן מנה עיקרית אחת לרפואה בלי מוצר מהחי. אחת! לאו דווקא סטקיות. אז השאלה היא למה לאכול כך נחשב אצלך למידתי. המידתיות היא תלוית-תרבות, לא תלוית-רפואה ולא תלוית-מוסר. לאכול מידתי בהודו, ולהבדיל בארה"ב, יהיו שונים לגמרי מהאכילה המידתית כאן. אבל כנראה שבכל אחד מהמקומות הללו, אלו האוכלים "מידתי" יסברו שהם מצאו את הדרך לבריאות טובה. לכן כדאי לחקור טיפה יותר לעומק (חפשי מידע על הדיאטה הים-תיכונית, למשל).
תגובה ארוכה כאורך הגלות. איתך הסליחה, אבל זה מה שעלה לי לראש כשקראתי את הפוסט
(כמה פעמים)
1) תעשיה. המהפיכה התעשייתית שינתה את התודעה האנושית בכך שיצרה ריחוק בין מקורות (כל מיני מקורות) לבין "משתמש הקצה" או הצרכן הבודד. במקור היה משק בית שמכלכל את עצמו, ומגדל סוגים שונים של חיות למאכל. אני מניח שהשחיטה לא היתה קלה, אבל נשמרה איזושהי הגינות בתהליך ההפיכה של הפרה לסטייק. בקהילה קטנה היה קצב או דייג, אבל הקהילתיות העניקה, אני מניח, מסגרת לכל העניין הזה, ולו בגלל שכולם ידעו מהיכן בדיוק מגיע האוכל שלהם.
הפער היום בין מקורות האוכל לבין המוצר הסופי הוא בלתי נתפס. אין לנו מושג, ואנחנו גם לא רוצים לדעת, מה היה התהליך שהפך פרה או תרנגולת לקופסת שימורים/מוצר במקפיא/29.90 ש"ח לקילו. המפעלים שמוכרים לנו אוכל מוכרחים להרוויח, שכן הם אינם פועלים בהתנדבות אלא משחקים את המשחק הקפיטליסטי לכל אורכו. התוצאה עגומה: יצור אוכל מן החי יתקיים בהכרח באמצעות התעללות בחיות. אכילת בשר, כל אכילת בשר שהיא, היא בהכרח תמיכה בהתעללות בחיות. אני לא רואה דרך אחרת. למה אני ממשיך, אם כך, לאכול בשר? כי זה מתאפשר לי בזכות הריחוק הזה, אותו ריחוק שמאפשר גם גניבה של מוצרים מסוג מוזיקה או סרטים ע"י אנשים שלא היו מעלים בדעתם לגנוב בקבוק בושם (או חליפון) מחנות, ואותו ריחוק שמאפשר את ההרג הסיטוני של אנשים בכל העולם ע"י מכשירי הרג שמופעלים ממרחק רב מהמטרה.
2) טכנולוגיה. עם התיעוש באה הטכנולוגיה, וגרימת העוול שלה מתוחכמת יותר מזו של התעשייה, אבל מקוממת לא פחות (אני לא רוצה לקפוץ למשבצת המוסרנית, אלא רק להגג בהקשר טיפה רופף למאמר. איתך הסליחה): לא מעט נשים טבעוניות יבחרו במסלול של הפריה מלאכותית/פונדקאות על מנת שיהיה להן ילד, וכדי שיוכלו "לחוות את חווית האימהות". "חווית האימהות" היא שקר, משום שכמו שאמרת, התודעה האנושית היא אלסטית לגמרי, ומשום שהדחף האינסטינקטיבי של רביה הוא המשכיות, לא הנאה. בני אדם הם יצורים מפותחים שמתעלים מעל הדחפים הבסיסיים שלהם: ביוון העתיקה הומוסקסואליות נחשבה לנורמה. בעולם המערבי המוסרי (בעיני עצמו) הדבר הנכון לעשות במקרה של רצון לילדים שלא יכול להתממש בדרך טבעית הוא אימוץ. על כל תינוק מבחנה/פונדקאי יש ילד במחנה פליטים כלשהו שגורלו נגזר.
הסיבות לרתיעה מאימוץ קשורות לגזע וסטריאוטיפים, וחבל: חברה, כל חברה, שיש בה אנשים בכל מיני צורות היא חברה סובלנית יותר. אבל כדי להגיע למצב הזה נדרשת החברה למשוך את עצמה בשערות ראשה מתוך השלולית הטכנולוגית שעטופה בהילה נוצצת ומזוייפת של קידמה וטוב.
עוד דוגמה: הטכנולוגיה מאפשרת את קיומה של כתיבה ללא תשלום (בלוגים, אתרים באינטרנט). כל מי שמקיים את המערכת הזו בתואנות שונות גורם באופן אקטיבי לאבדן הביטחון התעסוקתי/הערך העצמי של כותבים שהתרגלו לקבל כסף על עבודתם. ההתקפה היא לא אישית עליך, חס וחלילה, אבל כדאי שנדע שלכל פעולה למטרת סיפוק עצמי יש משמעות חברתית מקיפה, לעתים לא ישירה, אלא מאד הרסנית.
3) קצת אקזיסטנציאליזם לסיום. אני אתאיסט, וככזה, אני מאמין שלעולם הזה שלנו אין שום מטרה, או ערך. הוא פשוט מונח לו, הקונטיינר המכונה "כדור הארץ" מסתובב סיבובים מחזוריים סביב עצמו וסביב השמש. הזמן עובר ללא מטרה כלשהי. מערכת אקולוגית משוכללת מתקיימת על הכוכב פשוט כי היא מתקיימת, וללא משמעות כלשהי. גם אם תפסיק להתקיים לא יקרה ליקום שום דבר.
הקש היחיד שאנחנו נאחזים בו הוא התודעה. התודעה האנושית משוכללת יותר מהתודעות הלא אנושיות. עובדה. התודעה הזו מאפשרת לנצל בעלי חיים כאלה ואחרים למטרות אכילה, ומייצרת מערכות כאלה ואחרות של מוסר. אני לא מחפש להצדיק בכוח אכילת בשר בתואנת "ככה זה", אבל לקיום של מערכת חברתית משוכללת יש מחיר- נפגעים בעלי חיים, נפגעים גם אנשים.
אם נצליח להחדיר לתודעה שלנו את הרעיון הבסיסי שלחברה תעשייתית וטכנולוגית יש ההשלכות אנטי הומניות/מוסריות, אולי נוכל להשתמש בכלים האלה ביתר תבונה. זה לא ימנע, אגב, את סופו של כדור הארץ, כי למערכת הסתמית הזו יש גורל סתמי וקבוע מראש. נשאר רק לנסות ולהנות כמה שיותר, ולא על חשבון אחרים.
תודה על התגובה המושקעת, אורן.
אני מסכים עם רוב הניתוח שלך, אולם מן הסתם אני חולק על המסקנות ממנו. הרבה מאוד אינטראקציות בין אנושיות כרוכות בעוול ובנפגעים. זה בנאלי מאוד עד שזה אפילו שקוף. כשוועדת סל הבריאות קובעת להכניס תרופה כזו ולהוציא אחרת, היא בעצם קובעת מי יחיה ומי ימות. המין האנושי נאבק עם עצמו כבר הרבה מאוד זמן איך למזער את הפגיעות האלה במקרה הטוב, או איך להעביר את הפגיעות האלה לבני האדם שפחות אכפת לנו מהם במקרה הרע. המאבק הזה הוא בדרכי שלום בחלק מהזמן, ובמלחמה אכזרית וברברית יותר מבעה"ח עצמם בחלק אחר מן הזמן. אבל חשוב להבין שזה מאבק בתוך המין האנושי. גם שיח הזכויות הוא שיח בתוך המין האנושי. בע"ח מן הסתם לא יכולים להשתתף בו. הם יותר שקופים מאויר.
כל אחד בחייו עושה את ההחלטות המוסריות שלו. מאחורי כל דרך חיים שתבחר מסתתר עוול. מאחורי כל הפרייה ("מלאכותית" או "טבעית") יש ילד יתום. מאחורי כל נעל של נייק יש פועלים בסדנאות יזע. מאחורי כל בלוגר יש כתב פרילנסר שנשאר מובטל. מאחורי כל כוס קפה, כל נסיעה במכונית או אוטובוס, כל הדלקת חשמל – וזה לא נגמר וכנראה גם לעולם לא ייגמר.
כפי שציינת, שנינו מסתייגים מהטענה המוסרנית שאם אי אפשר להיות מוסרי לחלוטין, עדיף כבר להיות לא מוסרי בראש שקט. כל אחד עושה את הבחירה המוסרית שלו. הדאגה לבע"ח איננה באה על חשבון הדאגה לבני אדם, אולי אפילו להפך. המאבק נגד תעשיות המזון מן החי הוא שילוב יוצא דופן בין מוסר, בריאות, ואקולוגיה. הפסקה או צמצום של צריכת מוצרים מן החי לא רק שתצמצם את הסבל של בעלי החיים, היא תצמצם את הסבל של בני אדם – הן בעולם המערבי הנפגע בבריאותו, הן בעולם השלישי הסובל מרעב בזמן שהעולם המערבי מאכיל את האוכל העתידי שלו, והן בכל העולמות הנפגעים מהפגיעה הסביבתית הנגרמת מגידול עשרות מיליארדי בע"ח בכל שנה.
מכל הסיבות האלו, אני סבור שהמאבק הזה הוא אחד החשובים, אם לא ה-, בזמננו.
מפליא אותי שאתה כל כך מתנגד לדמגוגיה אחת שיש לה תוצאות מוכחות (״איראן, גרעין, שואה״) אבל מקבל ומצדיק דמגוגיה אחרת זולה עוד יותר (יורופסקי). וזו בדיוק הסיבה שטבעונים כל כך מעצבנים…
בתור קפיטליסט, אני מאמין שאם יש שוק לבשר מוסרי (one bad day) הוא יקום, ואין לי בעיה לשלם יותר על בשר ״מוסרי״, בדיוק כמו שמשלמים יותר על ביצי ״חופש״.
רק חבל שהמוח האנושי והמוסר התפתחו לאן שהגיעו בזכות מעבר של בני אדם (או איך שהם נקראו לפני שהיו ממש בני אדם – וכפיר יסלח לי כי לא נבראנו כפי שאנו היום) לאכילת בשר. איך שגלגל מסתובב.
קודם כל, לא הבנתי איזה תוצאות מוכחות יש לדמגוגיה הראשונה.
יורופסקי הוא לא המייצג הבלעדי של הטבעונות, אבל נוח להסיט את האש לשם. כדאי לך לראות את ההרצאה של מלאני ג'וי שלינקקתי. בין השאר, היא מדברת על איך נוצרה מציאות בה אנשים מגדלים בע"ח באהבה (למשל את הכלב ר' או החתולה פ'), אבל אכזריים כלפי מינים אחרים של בע"ח.
שוק לבשר "מוסרי" (אני משתמש במילים שלך כאמצעי נוחות, לא הסכמה) הוא דווקא דבר רצוי, בדיוק מכיון שמחיר השוק לחתיכת בשר שגדלה בתנאים "אנושיים" יהיה פי כמה וכמה ממחירו היום (נגיד פי 5). מחירי השוק האלו ישיגו בדיוק את התוצאה שאני מדבר עליה – הפחתת הצריכה. אבל לצערי, אנחנו רואים שלשוק כזה אין סיכוי להתחרות במחירים של התאגידים הגדולים. כיום יש מעט חקלאים בארה"ב שמגדלים כך עוף ובקר, וגובים בהתאם, אבל הם נתקלים ביותר ויותר קשיים, וכנראה ייעלמו מהמפה. אם לא ייווצר פתרון טכנולוגי נגיש לייצור בשר שלא באמצעות גידול בע"ח, בסופו של דבר לא תהיה לממשלות ברירה והן תצטרכנה למסות מוצרים מן החי כדי להפחית את הצריכה. כדור הארץ לא יוכל לשאת עוד זמן רב מבחינת המשאבים שלו גידול של עשרות מיליארדי בע"ח בכל שנה (תחשוב על האוכל והמים שהם צורכים, ועל הזיהום שהם גורמים).
לסיום, אני לא בטוח שהמוח האנושי התפתח בזכות אכילת בשר. ברור שקרו מספר מוטציות שאיפשרו לו להתפתח למה שהוא היום. ייתכן שבשר היה המניע למוטציות האלה, או שלהיפך, הדרישות התזונתיות החדשות של המוח הביאו את האדם הקדמון לצוד בשר. אבל בכל מקרה, המוטציות האלה כבר קרו. אם נפסיק לצרוך בשר, לא ישתנה במוח דבר.
התוצאות המוכחות הן ניצחון מוחלט בשתי מערכות בחירות. כמו שאתה טוען שיורו פסקי אינו עושה נזק לטבעונות כי כמות הטבעוניים עולה בעקבות ההרצאות, כך גם כמות המצביעים של ביבי. אך האם קיים נזק לתפיסה היותר רחבה בעקבות בלבולי המוח האלה (בשני המקרים)?
לגבי השוק, חינוך נכון וכתבות תחקיר יביאו לכך שבשר מוסרי ינצח, בדיוק כמו שקרה עם מוצרי קוסמטיקה וניסויים בבעלי חיים (שהיום אפילו שוקלים חוק שאוסר על יבוא מוצרים שבתהליך היצור שלהם מתאכזרים לחיות, ואין רעש נגד יוזמה כזאת). תהליכים קורים לאט, בינתיים אפשר להפסיק לקנות זוגלובק ואדום אדום, וכל מותג שיש חשש שאינו מתייחס לבעלי חיים לפי אמות המוסר שלנו. אני מבטיח שאבדן הכנסות זה הדבר הכי כואב לחברות וזה יביא לשינויים. כמובן שאת האחראיים צריך להכניס לכלא (שם יתכן שרצונו של יורו פסקי לגבי אונס יתממש, אבל זה כבר לאב שליטתי).
אם יורופסקי עושה נזק לטבעונות או לא – עוד מוקדם לדעת. יורופסקי איננו היחיד שפועל להפצת הטבעונות, ובוודאי שאיננו הראשון, אבל הוא ללא ספק מי שזכה להכי הרבה תשומת לב, בזכות הסגנון שלו. ואז כל שנשאר זה לשפוט האם תשומת לב זה דבר רע, בגלל האופן שבו הוא מוצג בתקשורת, או שמא זה דבר טוב, כי בתרגום קלוקל מאנגלית, "אין דבר כזה פרסום רע". מידת ההצלחה של יורופסקי תלויה במידה שבה האנשים שהעביר לטבעונות בסגנונו האגרסיבי יישארו טבעונים לאורך זמן.
האנלוגיה לביבי מוטעית ביסודה. מהדמגוגיה של ביבי מרוויח אך ורק ביבי. הציבור מפסיד לא רק בגלל שהוא בוחר בביבי שוב (שזו קביעה לא מוחלטת, ולכן יש לסייג אותה), אלא בגלל שביבי מכניס אותו שוב ושוב לפחדים קיומיים (וכבר כתבתי בפליאה על הצלחתה של המנהיגות המאמללת). זאת לעומת יורופסקי, שאולי מרוויח פרסום, אבל משלם עליה מחיר יקר. הוא כידוע אסיר לשעבר, כניסתו נאסרה למספר מדינות, והוא מעמיד את עצמו בסכנה פיזית ממש.
אני באמת לא יודע מה זה "בשר מוסרי". אני יכול להבין מה זה חלב מוסרי וביצים מוסריות. בשר מוסרי זה רק אם החיות ימותו מוות טבעי, וספק אם נרצה לאכול אותן אז. האם עגל חלב שנשחט בצורה "הומנית" זה "מוסרי"? האם פרות/תרנגולות שנשחטות בצורה "הומנית" לאחר שהפסיקו להניב חלב/להטיל ביצים באופן רווחי זה מוסרי? האם חיות שגודלו במרחב הטבעי שלהן, ולא ידעו סבל בכל ימי חייהן, אבל הועברו לשחיטה "הומנית" לאחר שחיו רק שליש מתוחלת החיים שלהן, זה מוסרי?
אין שום דבר מוסרי באכילת בשר. חלב וביצים מוסריים הן תעשיות לא רווחיות. העלות לאנושות ולסביבה של גידולם בתנאים הנוכחיים היא בלתי נסבלת. אני לא רוצה לחשוב מה תהיה העלות של לגדל אותם בתנאים "הומניים" כביכול. הדבר האפשרי היחיד בטווח הארוך, כפי שכבר אמרתי, זה או פתרון טכנולוגי שייצר את המוצרים האלו במעבדה, או שהאנושות תאלץ להפסיק לצרוך אותם ברמה יומיומית, אלא רק לעיתים נדירות. ממילא זה יצטרך להתבטא בעליית מחירים משמעותית.
אני מסכים איתך שתהליכים קורים לאט. אני מאמין שהתהליך הנ"ל הוא שיתרחש לבסוף. תרחיש שבו האנושות תמשיך לעד לצרוך ביצים, גבינות, או בשר בכל ארוחה, אני מדגיש, בכל ארוחה, איננו סביר בעיניי.
החרמת זוגלובק ואדום אדום היא מבורכת, אבל האם בדקת את תנאי הגידול והשחיטה של המותגים שאתה לא מחרים?
הגעתי לכאן דרך הקישור שהשארת בבלוג "דרכי עצים".
ההבחנה שלך בין קבלת העיקרון לבין יישומו המלא מעניינת ונכונה, וההצעה האופרטיבית שלך בסוף הפוסט טובה בעיניי.
רק להוסיף משהו בעניין ההתנגדות לטיעונים הטבעוניים: מעבר למוסרנות, ההתחזות (האמנם?) והרצון לשמור על הקיים, נראה לי שיש כאן תגובה די טבעית לסגנון שהוא, תכופות, מתנשא ומרגיז. אני לא טבעונית; הרעיון הטבעוני נראה לי נכון, אם כי קשה מאוד לביצוע באופן מלא (ולאו דווקא משום שאני מפונקת); אבל כשקוראים לי "רוצחת המונים" (וכן, זה קרה לא פעם), המוח שלי ננעל. ולכן אני יכולה להבין את מי שמגיב לכך בטיעונים מסוג: "תשמע, גם אתם, הטבעונים, לא כאלה צדיקים". זו אולי לא תגובה נבונה, אבל היא מובנת.
ועוד משהו: צריך להיזהר מהקביעה שלפיה המתנגדים לטבעונים עושים זאת רק מתוך רצון לשמור על הסדר הקיים והרע. נדמה לי שיש משהו מקומם אפילו בקביעה הזאת, מפני שמה שמסתתר מאחוריה הוא הטיעון המעגלי האינסופי שמתמצה במשפט הבא: "עצם העובדה שאתה מתנגד לי מוכיחה שאני צודק".
שורה תחתונה: לפחות בעיניי, הרעיון הטבעוני שווה עיון אוהד ומעמיק. אבל השיטות שבהן הוא מופץ הן, לעתים קרובות, פרובוקטיביות עד כדי כך, שבמקום לעודד בירור וחשיבה, הוא סוגר בפניהן את הדלת עוד בטרם החלו.
שלום עדה,
אני מבין ומקבל את הרתיעה שלך מסגנונות מסוימים. עם זאת, כדאי תמיד, כפי שאת בעצמך אומרת, לבחון את המהות ולא את הסגנון. הצרה בעולם התקשורתי של ימינו היא שללא פרובוקציות, קשה לקבל תשומת לב תקשורתית. לאף אחד לא ממש אכפת אם מיליארדים של בע"ח נטבחים מידי שנה או אם אנחנו מכחידים מינים של דגים. אבל אם יורופסקי נכנס לתגרה עם סג"ל או אומר שמי שאוכל בשר הוא נאצי – זה כבר יותר מעניין ויותר נוגע לכולם. וכדאי לשים לב, הטבעונות (והצמחונות לפניה) קיימת כבר הרבה שנים, הרבה לפני שנקטו בפרובוקציות התקשורתיות.
בנוגע לטענתך השניה, לא טענתי שכל מי שמתנגד לטבעונות עושה זאת מתוך רצון לשמור על הסדר הקיים והרע, אלא רק אלו שפוסלים את הטבעונות בגלל צביעות ומוסרנות.
למישהו כמוך, שהיה להוט על בשר, ואהב אותו כמו שאתה מתאר, מגיע אפילו יותר כבוד על הוויתור, ממישהו כמוני שממילא לא ממש אהב בשר, וגם כשאכל אותו (לאחרונה לפני ארבעים שנה) אכל רק בתצורות שלא נראו כמו איבר כרות של מישהו (קציצות וכו).
מבחינת בעלי החיים, לא באמת משנה אם המעבר נעשה מסיבות מוסריות או בריאותיות, או שאולי סביבתיות. אלא שמעבר שלא מסיבות מוסריות יהיה יותר "הפחתה" מאשר הימנעות. וגם הרבה יותר קל לחזור לאכול מן החי, קודם כל פה ושם, ואחרי כן עוד ועוד. אבל אם אתה עושה את ה"סוויץ" בראש, ומבין פתאום מה זה שנמצא אצלך בצלחת, קשה לחזור משם.
וחוץ מזה – פוסט כתוב היטב. יש לך את זה. אמשיך לעקוב.
בדיוק! אם מישהו כמוני עשה את הסוויץ' הזה, אז באמת שכל אחד יכול.
סיפור נפוץ שאני נוהג לספר הוא איך השתנה היחס שלי לגבי שתי קערות שנראות דומות: באחת קוביות גבינה בולגרית, בשניה קוביות טופו. פעם הייתי נגעל מהטופו ואוכל מהבולגרית, ואילו כיום אני נגעל מהבולגרית ואוכל מהטופו. אין המחשה יותר טובה לכך שהכל בראש.
תודה רבה על שפע המחמאות.
העניין הוא שאם מתחילים להסתכל קצת "מעבר לאף" של ההרגלים, טבעונות לא סותרת נהנתנות :) עם הארטיקים הקטנים במכולת ליד החנות של אמא שלי, טבעונות יכולה להיות גן עדן.
לא צריך לדרוש מאנשים לעשות שינוי, אבל כן להמליץ, להסביר. עד שזה יהיה מספיק נורמלי (ונוכח בסופרמרקטים) בשביל לא להיחשב לקיצוני.
מסכים לגמרי.
ניסיתי להבין, ללא הצלחה, מהבלוג שלך אם אתה טוען שצריך להחיל את המוסר של הטבעוניים/צמחוניים על כלל העולם. או שמא איש באמונתו יחיה ?
שלום אסף,
אני מודה לך על השאלה, אבל אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתך, כי לא ממש הבנתי מה זה "להחיל את המוסר וגו'".
אילו יכולתי להפוך את כולם לטבעוניים בנקישת אצבע, הייתי עושה זאת, אבל מכיון שאי אפשר לעשות זאת, "החלת המוסר" של הטבעונים על השאר נותרת מלאכה של שכנוע והסברה. איש באמונתו יחיה, אבל זה לא סותר שאנשים בני חורין לשנות את האמונות שלהם. כפי שעשיתי אני וסיפרתי על כך בפוסט הזה.
מקווה שעניתי לשאלתך, ואם לא, שאל שוב.
הי תודה על התשובה. בהחלט ירדת לסוף דעתי למרות שלא ניסחתי את התגובה שלי בהתאם. למעשה אתה תומך בצמחונות באופן שהוא לא מיליטנטי כמו הרבה קבוצות אחרות. איש באמונתו יחיה, זו אכן דרך מקודשת אשר משאירה בידי הפרט את הבחירה להפוך לטבעוני ולא בידי כוח. תודה.
אסף,
אני לא מכיר קבוצה טבעונית אחת שלא דוגלת בשכנוע.
אפשר להסתייג מהמסרים של יורופסקי ואחרים, אבל הם עדיין פועלים בזירת השכנוע. המסרים הקשים שלהם גוררים הרבה אמוציות, משום שלדעתי אנשים יודעים היטב שבאכילת מוצרים מהחי יש פגם יסודי (כפי שכתבתי בפוסט). אבל אם תחשוב על כך, מסרים קשים בתחומים אחרים לא מרתיעים אותנו באותה עצימות. יש לא מעט מפלגות פוליטיות שהתעמולה שלהן מבוססת על הפחדה מהאחר או איום שנושמד אם לא נבחר בהן, ועדיין היחס שמפלגות אלו זוכות לו איננו מתקרב ליחס לו "זוכה" יורופסקי.