סימולציה עם ערבים

לנוכח ההצעה הישנה-חדשה של ליברמן, או יותר נכון ההתניה, שכל הסדר שלום יעביר את המשולש ואת ואדי ערה למדינה הפלסטינית, עשיתי עם עצמי משהו דומה למה שאהוד ברק התבקש לעשות ע"י גדעון לוי לפני כ-15 שנה, ושמתי עצמי בנעלי אזרח ערבי בטירה, 10 דקות נסיעה מהבית שלי.

עמדה אפשרית ראשונה – הנפוצה

"איזה חוצפה יש לליברמן הגזען הזה! הוא אפילו לא נולד כאן, איך הוא מעז להתנשא מעליי, להגיד שאני אזרח לא רצוי פה, מי הוא חושב שהוא בכלל?"

תגובת ההמון הצפויה: "תראו מה זה, איזה צבועים! כל היום, מהבוקר ועד הלילה, הם מזדהים עם הפלסטינים, מניפים את הדגל הפלסטיני, לא רוצים לשיר את ההמנון שלנו. כל היום, מהבוקר ועד הלילה, הם מייללים שרע להם, שאנחנו מפקיעים להם אדמות, שאנחנו כובשים אותם, מדכאים אותם… ופתאום, יצע המרצע מהשק! טוב להם פה, אתם רואים! אז שישתקו."

עמדה אפשרית שניה – המתחכמת

"אתם יודעים מה? אני מוכן. אבל למה רק ואדי ערה והמשולש? אם כל הערבים לא רצויים פה, אז בואו נפתח את זה מחדש. הרי מה זו ההצעה הזו, היא אפילו לא תעביר שליש מהערבים למדינה הפלסטינית, ואני לא מוכן לוותר על האחים שלי בנגב, בגליל, ביפו ובלוד. או כולנו, או אף אחד!"

תגובת ההמון הצפויה: "תראו מה זה, איזו עזות מצח! אתם רואים שכל מה שהם רוצים זה להחריב את המדינה מבפנים? אתם רואים שהם פצצה דמוגרפית? אל תגידו שלא אמרנו לכם!"

עמדה אפשרית שלישית – המפתיעה

"הממ… אמנם זה לא הפעם הראשונה שאני שומע על התכנית, אבל אף פעם לא חשבתי עליה באמת. אולי זה באמת עדיף? אולי עדיף לי להיות במקום שבו יהיה לי יותר קל לשמור על הזהות שלי? במקום שאני לא אצטרך כל הזמן להילחם על המקום שלי במרחב הציבורי? ואפילו שאני אצטרך למצוא מקום עבודה חדש, שכנראה ישלם לי הרבה פחות (אם בכלל אצליח למצוא), ואפילו שלא נוכל יותר לטייל ביפו, ולבקר את החברים שלי בחיפה, ואת המשפחה של אשתי בעכו (טוב, זה לא ממש חסרון), ושאי אפשר לדעת איך ייראה העתיד של הילדים – אולי באמת אין ברירה, וזה הכי טוב שאפשר לצפות לו. אבל אני רוצה לקבל פיצויים, לפחות חצי ממה שקיבלו המוסתווטנין בעזה, תמורת הויתור על הזכויות שלי."

תגובת ההמון הצפויה: " וואי וואי וואי, תראו מה זה! תוך 3 דקות הוא ויתר על האזרחות שלו במדינה! אתם רואים שצדקנו כל הזמן הזה, שהם פלסטינים בכלל, לא ישראלים, שהם שונאים את המדינה! שהם לוקחים מאיתנו ביטוח לאומי, ועכשו גם רוצים לקחת עוד פיצויים, בחוצפתם. אין גבול לניצול ולציניות! אחח, חבל שרק אי אפשר להיפטר גם מהשאר!"

***

***

שיחה אמיתית, מהיום, בזמן שהסתפרתי, כשדיברנו על פוליטיקה מוניציפלית בכפ"ס.

"זה לא שיש לי משהו נגד ערבים, אבל אני הייתי מונע מהם להיכנס לפארק בשבת… הם באים בחמולות […] הורסים את הפארק […] משחקים כדורגל […] עושים על האש. ואני סתם רוצה לטייל עם הבן שלי ולהרגיש בבית."

***

הצטרף אלינו לצוות בעבודה עובד ערבי לאחרונה. ערבים בהייטק זה בכלל תעלומה. אני זוכר שבמהלך התואר במדעי המחשב שעשיתי באוניברסיטה העברית, היו לא מעט סטודנטים ערבים. אבל אחרי התואר, כולם נעלמו. בשלושה מקומות עבודה שונים בהם עבדתי, לא נתקלתי באף אחד, וגם חברים שלי לא. טוב, אני מניח שאו שהסטודנטים הערבים פשוט לא מספיק טובים, או שהם כנראה עובדים בהייטק של המגזר הערבי.

אבל לאחרונה, נשבר הטאבו סוף סוף, והצטרף לצוות שלי עובד חדש. ערבי! אבל פה גיליתי שוב עד כמה השמאלניות שלי בעוכרי. לא מספיק שהיא מעכירה לי את היחסים עם יהודים, אלא גם עם ערבים, רחמנא ליצלן. כי בכל פעם שרציתי לומר לו משהו, כדי להכיר אותו, הייתי צריך לצנזר את עצמי. מספר משפטים לדוגמא:

"אני הולך הערב להפגנה נגד תכנית פראוור. זה בתל-אביב, אתה רוצה לבוא?"

"אתה אוהב את סייד קשוע?"

"אז תגיד, כמה ילדים יש לך?"

"אנחנו יוצאים לאכול, אתה רוצה לבוא? מתאים לך חומוס?"

***

יש ערבי בבית

"זה מתחיל בעבודה איתם, ונגמר בחתונה איתם! אבל לא כאן, לא עם קוזילביץ'!"

מודעות פרסומת

57 מחשבות על “סימולציה עם ערבים

  1. שלום יניב
    אם מישהו חיפש הוכחה (לא שצריך לחפש אבל בכל זאת…) ששנים התקשורת הממוסדת הייתה שמאלית, הוא קיבל את ההוכחה מהסרטון שהבאת.
    אבל כל אקציה יוצרת ריאקציה והכפיה השמאלנית שהאכילו אותנו שנים בטלוויזיה ובתרבות דוגמת חנה סינדרום שטוקהולם מרון ותיקי "אספסוף מהשוק" דיין יצרה בעיה חמורה לשמאל הקיקיוני בקלפי.

    • אתה צודק. היה הרבה יותר ראוי לעשות פרק של "קרובים קרובים" בו, כאשר מגיע אנטואן לחפש עבודה, ליאורה צועקת: "ערבי מלוכלך", תיקי יורקת בפרצופו, וחנה מתקשרת למשטרה.

    • לדעתי לא היה ראוי לעשות פרק כזה כלל. היה יותר ראוי לעשות פרק בו מולי מנסה לקנות בית בכפר ערבי (נוצרי מוסלמי דרוזי תבחר). אבל זו קצת בעיה משום שהסדרה תיהפך מסדרה קומית למותחן או סרט אימה ויותר חמור זה לא יהיה פוליטיקלי קורקט.

    • מה דעתך על פרק שבו חברתו הרוסיה של אביתר מנסה לקנות בית במאחז לא חוקי כשהיא לבושה בבגד ים? האם הגיוני להסיק מכך שלא עשו פרק כזה שהטלויזיה "פרו-מתנחלים"?
      וקצת יותר ברצינות, אני באמת לא מבין למה לא ראוי לעשות פרק כזה. אשמח אם תסביר לי את זה בצורה קוהרנטית.

    • לא ראוי לעשות פרק כזה משום שיש יחס כזה לעיתים לא קרובות למגזר הזה. אבל יש מצד שני גם עובדות הגורמות ליחס הזה (לדוגמא זהות מגזרית של מבצעי גניבות הרכב וגניבות בכלל בישובים הקרובים לכפרים מהמגזר). ההלקאה העצמית אינה מוצדקת מפני שהיא מציגה תמונה מעוותת של המציאות.

    • "יש יחס כזה רק לעיתים רחוקות" – למה אתה מתכוון ב"כזה"?
      אתה היית מעסיק עובד בית ערבי? או מישהו מחבריך הקרובים?
      וזה ממש לא הלקאה עצמית ולא תמונה מעוותת של המציאות. אילו זה היה כך, זה לא היה נהפך לקאלט.

    • כזה = אפליה אך ורק עקב היותו ערבי (ללא שום סיבה אחרת).
      עצם זה שזה "קאלט" או בירה מאלט לא מעלה ולא מורידה.
      ועוזר בית לא הייתי מעסיק כי אני לא מעסיק עוזרי בית. אבל הורי העסיקו עוזרת בית שגנבה מהם תכשיטים (יהודיה אגב) ואם הייתי מעסיק עוזר/ת בית הוא לא היה כזה שאחשוד בו שסטטיסטית הוא יגנוב דברים או יספר לחביריו איך ניתן לפרוץ לבית.
      אם סטטיסטית כל מי שקורץ בעין שמאל הוא בעל סיכוי של 20% ומעלה לגנוב לא הייתי מעסיק מועמד הקורץ בעין שמאל.

    • הבנתי. אתה לא מפלה אותם לרעה בגלל שהם ערבים, אלא בגלל שהם בסטטיסטיקה (שמפלחת לפי מוצא אתני).
      השתכנעתי.

    • למרות ההיתייפיפות: הסטטיסטיקה עובדת – שאל את הבידוק הבטחוני של נתב"ג לפרטים נוספים.

    • אבל למה עושים את הסטטיסטיקה לפי מוצא אתני ולא לפי מי שממצמץ בעין שמאל? את זה שאלת את עצמך?
      יכול להיות שיש מתאם גדול בין אלו שלא מסוגלים לגלגל את הלשון לבין אלו שלא מאותתים בכביש. חבל שלא בודקים את זה.

    • אני לא יודע,
      בכל מקרה זה פוקס מדהים – מדהים עד כדי כך שגם האמריקאים אימצו אותו לאחר התאומים.
      הם ניסו לבדוק האם יש מתאם בין אלו שלא מסוגלים לגלגל את הלשון לבין אלו שלא מאותתים בכביש, אבל אז הם גילו (לתדהמתם) שכנראה יש יותר קשר בין מי שקורא אללה הוא אכבר בזמן שהוא רוצח אנשים לבין מי שמנסה לפוצץ את המטוסים שלהם, נרעשים מהידיעה הם פנו לישראלים שדיווחו להם שגילו את האקסיומה הזאת כבר במאה השביעית (אז לא היו עדיין מטוסים אבל מתאם בין הקריאה לבין השחיטה היה גם היה).
      עד היום עדיין לא הצליחו לפענח מדוע הסטטיסטיקה עובדת יש לך רעיון?

    • איזה יופי, חזרנו לאזור הנוחות שלך, אותו אזור שאיכשהו אתה מצליח לחזור אליו בכל פוסט, לא משנה על מה אני כותב.
      לגופו של עניין, נראה לי שיש מתאם מאוד גבוה בין אלה שצועקים אלה הוא אכבר לבין אלו שמתפללים במסגד. לא יודע מה אפשר להסיק מזה.
      האמריקנים משתמשים במה שנקרא racial profiling בבדיקות שלהם בשדה התעופה, אבל לא צריך להפליג עד אליהם. הרי אנחנו עשינו את זה הרבה לפניהם ונמשיך הרבה אחריהם. אבל שים לב למשהו מוזר. מי שנבדק ולא נמצא חשוד, ממשיך לטיסה. אנחנו לא מונעים כניסה לכל מי שמוסלמי, למרות הסטטיסטיקה שבה אתה מתהדר. כי אז זה פשוט גזענות.
      ודבר אחרון לגבי המתאם על המוסלמי המסוכן שאתה חוזר עליו השכם והערב. מסתבר שמערכת הבטחון לא ממש מסכימה איתך, אחרת אי אפשר ממש להסביר את זה.

  2. היי יניב, קודם כל סחטיין על הפוסט ובמיוחד – הפרק מתוך הסדרה הנפלאה.
    לא פחות מזה, התפעלתי מהדו-שיח שלך עם "כפיר". מילא שהוא נכנס בתקשורת [ועל הדרך גם בך] אבל תמיד מי שצוחק אחרון הוא המרויח.
    אפשר לבקש פוסט שיבדוק עבורנו ה"סמולנים" מדוע לאחינו הימניים חסר הגן ההומוריסטי?
    מה, כל כך קשה לצחוק?

    • שלום תרצה – אישית נהיניתי שנים מהסדרה הזו (אז בגיל העשרה כשעוד היה לי חוש הומור, היום אני טיפוס קודר וחשוך). אבל יום אחד לקחתי את הכדור האדום והתחלתי לחשוב בצורה קצת ביקורתית על התכנים של התקשורת הישראלית ועל הפרסונות שהרכיבו אותה משך שנים.
      דרך השימוש שלך במילה אח ראוי להערכה (בד"כ בשמאל פוגשים אנשים שעבורם בן הדוד יותר חשוב מהאח)
      אגב מידי פעם גם לימין נפלט (אולי בשגגה) איזה שמץ של חוש הומור:

      1:50

    • תרצה,
      שמח שאהבת.
      מתוך סיכון בביצוע הכללה גסה, אני יכול לשער שההבדל בין "שמאלנים" ל"ימנים" מגיע אפילו לנושא ההומור, מכיון שלכל דבר יש השלכה פוליטית. כל בדיחה שעושים על עצמנו עלולה לערער על הנחות היסוד הבסיסיות שלנו (מה שקרוי סאטירה), ולכן נתפסת כשמאלנית ע"י ימנים. זאת בעוד שימנים מעדיפים הומור שצוחק על האויבים, כאמצעי לחזק את הלכידות והנחות היסוד של בסיסנו כחברה (אך השמאל יקרא להומור כזה "תעמולה").

    • יניב
      גם בשמאל מעדיפים הומור שצוחק על האויבים.
      זאת מכיוון מכיוון שהשמאל (לא כולו ואפילו לא רובו אבל מיעוט קולני מאד) מזהה את האוייבים כאחים ואת האחים כאוייבים.
      מבלי לבדוק אני מאתגר אותך למצוא סאטירה שמאלנית על אחד ממפעליו הניפיים של השמאל (דוגמת המחאה החברתית).

    • קשה לי לעקוב אחרי הלוגיקה בו ה"שמאל" מעדיף לצחוק על האויבים, כלומר על הימין, וזאת בעוד שרק מיעוט קולני מזהה אותם כאויבים. לפי הלוגיקה הזו, גם אם באורח פלא המיעוט הזה הוא שעושה את ההומור הזה, הרי שהרוב של השמאלנים (שצורך את ההומור) לא מזהה אותם, ואז מדוע הוא צוחק?
      אתה יכול לבחון שתי יצירות שמאלניות מובהקות: ניקוי ראש והחרצופים (ואם אתה רוצה, תוסיף לזה את ארץ נהדרת), ותמצא שם מספיק צחוק וביקורת על כל הצדדים במפה הפוליטית.
      עוד הערה שאולי תבהיר כמה דברים: סאטירה "איכותית" נחשבת כזו (ע"י ה"שמאל", כלומר) אם היא חובטת בממסד ושוחטת פרות קדושות. זה לא חוכמה לצחוק על חלשים. לכן, אתה תמצא כיום, כאשר השמאל על הקרשים והימין שיכור כוח, הרבה ביקורת על הימין ומעט ביקורת על אפסיות השמאל (וזו בהחלט קיימת). אבל כמעט ולא תמצא סאטירה שמאלנית על חרדים וערבים. לך אחורה 40 שנה, ותראה שניקוי ראש השמאלנית נכנסה קשות בממשלה שבראשות מפא"י, ויש אומרים שבכך תרמה לעלייתה של ד"ש ולמהפך ב-77.

    • שורה תחתונה – האם יש איזה יוטוב סאטירי על המחאה החברתית הניפיית זולת זה של לאטמה?
      האם יש איזה לינק לסאטירה שמאלנית טובה על הממסד הנפוטיסטי בג"צ?
      האם יש לינק לסאטירה שמאלנית על המשפיע השני אחרי בג"צ – התקשורת ה (סו קולד) מיינסטרימית עצמה?

    • כפיר,

      משלוש הדוגמאות שהבאת: מחאה חברתית, בג"צ ותקשורת, רק גדוגת הבג"צ תקפה, אם מאמצים את הרעיון של "לצחוק על חזקים". אכן, בג"צ הוא "ממסד", ולא סתם "ממסד", אלא אחד משלושת אבני היסוד של הדמוקרטיה (כל דמוקרטיה). נפוטיזם במקום כזה ראוי לירידה לא פחות חריפה מזאת שהיתה ב"ארץ נהדרת" בשבוע שעבר, ונכנסה במשרתי הקבע בצה"ל.

      המחאה החברתית היתה באופן מובהק מחאה של חלשים. לתאוריות הקונספירציה מז'אנר ה"פרוטוקולים של זקני השמאל" הרשה לי לא להתייחס.

      לגבי התקשורת- בניגוד לדמון התמנוני האימתני בעל שמונים הזרועות השמאל(נ)יות שהימין אוהב לתאר, התקשורת בישראל היא- בהכללה שטחית, גסה, ומדויקת להכאיב- פופוליסטית, שטחית, רדודה, טיפשה, עלובה, סנסציונית, מתחנפת, מתקרנפת, מזנה את השיח הציבורי, מושחתת בחלקה וקלה למניפולציות של כל בעל אינטרס עם קצת כוח. או בשתי מילים: יאיר לפיד.

      לעשות סאטירה על הדבר הזה זה כמו לצחוק על נבחרת ישראל בכדורגל- בזבוז של זמן. במקום סאטירה, אפשר לצחוק מהתקשורת עצמה. יותר קל, יותר זמין, יותר כואב.

    • אורן, אהבתי!
      כפיר,
      אני אוהב שאני כותב תגובה מנומקת שמציגה איזו סתירה לוגית בחשיבה שלך, ואז אתה מתעלם ממנה ועונה לי "שורה תחתונה". כדאי לך לפעמים לבקר את דרך הסקת המסקנות שלך.
      ומכיון שביקשת, אני מצרף לינק לתכנית האגדית מ.ק.22, שבו צוחקים גם על מרצ, גם בג"צ, וגם על התקשורת. ובתכנית הזו צוחקים אפילו על צה"ל, שהוא הגוף החזק ביותר ומעטים העזו לצחוק עליו, למרות שהוא ממש לא "שמאלני".

    • יניב,
      המיעוט הקולני הוא בתקשורת – זה שאתה צוחק ממשהו לא אומר שאתה מזדהה איתו 100%.
      having said that
      זה שאתה צוחק ממשהו (שאתה לא לחלוטין מסכים איתו) גורם למשהו הזה לחלחל לתודעה שלך ולשנות את דיעותיך (טיפ טיפה).
      ארץ נהדרת היא שמאלנית לעילא ולעילא והעובדה שאתה צריך שואב כדי לשאוב את האבק מהדוגמא(ות?) שהעלית מהאוב (2004 זה 10 שנים כמדומני) אומרת לא מעט

    • הדיון איתך מתחיל להזכיר את הסימולציה שבפוסט. לא משנה מה אני אגיד ואילו ראיות נביא (הרי ביקשת רק דוגמא אחת), התגובה שלך תהיה זהה.
      אני אישית לא צופה בטלויזיה כבר 5 שנים, אז קשה לי להביא לך דוגמאות יותר עדכניות (אולי מישהו אחר ירים את הכפפה).
      על כל פנים, גם ההגדרה של "שמאלני" שאתה מייחס לארץ נהדרת תלויה איפה אתה עומד. ארץ נהדרת היא מסחטת כספים לערוץ 2. מהבחינה הזו, היא לא באמת תשחט פרות קדושות, אלא תקדש את אותו קונצנזוס ישראלי שערוץ 2 מטפח. מה לעשות, כפיר, שהמתנחלים של הגבעות (לא של גוש עציון ומעלה אדומים) לא שם. האמן לי, גם המפגינים נגד עופרת יצוקה לא בדיוק שם. גם החרדים לא שם, וגם הערבים לא שם (אלא אם הם מגישים לך חומוס).
      חיים קשים.

    • אם אנחנו כבר מדברים על הנושא הזה, אז אני מחשיב תכנית כמו מ.ק. 22 ליותר שמאלנית מאשר את ארץ נהדרת. וזאת למרות שמ.ק. 22 מבקרת את התקשורת, מפלגות השמאל ובג"צ. הקריטריון לשמאלנות של הסאטירה, בעיניי, איננו נמדד באם הסאטירה תוקפת מוסדות שמאליים (ואז לשיטתך היא ימנית) או נמנעת מכך (ואז היא שמאלנית, לשיטתך).

    • אם להתייחס לקריטריון שאתה מציב – לא כ"כ הבנתי מה הוא כן (עד עכשיו אמרת מה הוא לא).

      לדעתי:
      תוכנית שיורדת על סקטור מסויים ובפעם אחרת על סקטור אחר עם סטטיסטיקה פחות או יותר מאוזנת היא תוכנית סאטירית משובחת.
      לעומת זאת תוכנית שפעם אחר פעם תוקפת סקטור מסויים ונמנעת בצורה שיטטית מתקיפת סקטורים אחרים גם כשיש בחדשות הרמות להנחתה למכביר היא חד צדדית.
      תוכניות לאו דווקא סאטיריות המובילות שיח השולל טרמינולוגיה מסויימת ומקדם אחרת בהתאם לדעות הפוליטיות של המגישים ובעידודם של העורכים הן חד צדדיות.
      http://tora.us.fm/tm/wikuxim/milim_a7.html

      תוכניות השואלות שאלות קשות רק צד אחד של המפה הפוליטית ומאתרגות במתק שפתיים ("ותודה לך מחמוד דובר החמאס על הראיון") את הצד השני (או של האוייב) הן אולטרא חד צדדיות.
      תוכניות בתחנות שידור ממלכתיות המובילות שיח עם דעה פוליטית מהצד ה"נכון" עד להשפעה פוליטית על השלטון לביצוע מעשים הן אולטרא חד צדדיות.

    • הייתי צריך לחשוב קצת לפני התשובה הזאת, כי נראה לי שחל פה סלט אמיתי במושגים של הסאטירה. אני חושב שסיווג סאטירה כימין או שמאל הוא לא נכון. ובשביל שלא תחשוד בחוסר הכנות של המשפט הזה, אציין שאין לי ספק שרוב הכותבים של הסאטירות בתקשורת המיינסטרים שייכים לשמאל (אבל בהחלט לא לשמאל הרדיקלי).

      סאטירה אמיתית אינה בעל מטרה מפלגתית בעיניי, אבל בוודאי בעלת מטרה פוליטית רחבה יותר. כשניקוי ראש השמאלנים עשו סאטירה, הם לא מיקדו את החיצים שלהם בבגין ובליכוד, אלא בממשלת המערך, ולא עשו חשבון שמא הם יביאו לעליית הרוויזיוניסטים. (ייתכן גם שתסריט כזה היה מדע בדיוני אז ולכן הם לא חששו ממנו. אני לא יודע, אבל אני רק מתאר את התופעה ולא יכול להיכנס לראש שלהם.)

      בנוסף לזה, סאטירה אמיתית תמיד תסתכל פנימה על החברה, ותתמקד בה. היא תשתדל לא להתמקד בלצחוק על האויבים (כמו הסרטון שעשו על המאווי מרמרה). כש"סאטירה" מצרית בזמנו צחקה על אריק שרון, אף אחד בישראל לא חשב שמדובר בסאטירה מצרית.

      אם תכנית סאטירה כמו ארץ נהדרת או כל תכנית אחרת תוקפת את כולם באותה מידה, זה ממש לא אומר שהיא לא פוליטית, ואפילו לא אומר שהיא לא מפלגתית. כי בעולם האמיתי, לא לכולם יש את אותו הכוח, ואם תוקפים את נתניהו באותה מידה שתוקפים את דב חנין (לדוגמא), זה בעצם משמר את הכוח הקיים. כך שאם ארץ נהדרת (כמשל) תוקפת את כולם באופן "מאוזן", היא תהיה בפועל ימנית. ואם היא תעשה את זה בעתיד הלא-נראה-לעין שהעבודה או מרצ ירכיבו את הממשלה, היא תהיה בפועל שמאלית.

      מה שלאטמה עושים הוא אולי סאטירה ימנית לפי הקריטריונים שלך, אבל בעיניי לא. סאטירה ימנית אמיתית תצטרך ללעוג לממשלה שהיא מדברת גבוהה גבוהה על ההתנחלויות ובפועל נכנעת ללחץ אמריקני. היא תצטרך ללעוג לזגזוגים של נתניהו באותה מידה שסאטירה שמאלית היתה עושה זאת. קח את המשפט הסאטירי הבא: "חשש כבד בירושלים לאחר שנתניהו שב והבטיח שהעיר לא תחולק". האם אפשר לסווג את זה כשמאלי או כימני? בעיניי לא, זה סאטירה, ויתחברו אליה מי שלא בוחנים את את הסאטירה לפי איך היא מחזקת מפלגה מסוימת כאילו מדובר בקבוצת כדורגל, אלא מי שמבקרים את המציאות באמת, מגבוה. ואת זה אמורים לעשות גם מימין וגם משמאל.

      אבל לאטמה לא עושים את זה. לאטמה מעולם לא תקפה את נתניהו לאחר 5 שנות כהונה. זה לא ממש הופך אותה לסאטירה בעיניי. אפילו לא לסאטירה ימנית. וארץ נהדרת, שהיא מסחטת הכספים של ערוץ 2, כאמור, מחויבת מעצם היותה כזו (לפי השיקולים המסחריים) ללכת בין הטיפות ולא לעצבן אף אחד יותר מדיי. מדי פעם היא תבחן את הגבולות, אבל לא יותר מדיי. היא חייבת בסופו של דבר להיתפס כמאוזנת (יחסית).

      איפה הן ואיפה מ.ק. 22, שצחקה בלי לדפוק חשבון על הצבא, על מזרחים, על התקשורת, על נכים, על אתיופים, על הרמטכ"ל שהוא סנילי (!), על וענונו, והרשימה לא נגמרת. איפה הן ואיפה גיא מרוז השמאלני, שעשה מערכון בו הוא גוזר את דגלי ישראל וסוריה ומערבב את הגזירים למען השלום (או משהו כזה). התכנית ירדה אחרי המערכון הזה. שתיהן לא קידמו שום אג'נדה מפלגתית, ובקושי פוליטית, אבל היעדר ההתחשבות בכל מה שקדוש וחשוב לצופים הוא אמירה חזקה בפני עצמה.

      סליחה על האריכות.

    • "אבל לאטמה לא עושים את זה. לאטמה מעולם לא תקפה את נתניהו לאחר 5 שנות כהונה."

      3:47

      וזה רק מחיפוש זריז.

    • אין לי בעיה להודות בטעות. אני לא זוכר שהיו מערכונים כאלה, ומין הסתם אני לא צופה בהם בקביעות, כך שלא יכולתי לדעת. הנחתי כך מראש מכיוון שלאטמה אינו ממומן מכספי המיסים, ולכן היה ברור שיש מאחוריו אינטרס פוליטי מאוד מובהק (בדומה לישראל היום, שבאמת מעולם לא תקף את נתניהו, ולאם תרצו, וכד'). ייתכן מאוד שחל שינוי בקו המערכתי של לאטמה, בעקבות המדיניות של נתניהו. וזהו שינוי לגמרי לטובה, כי המערכונים האלה מצחיקים וסאטיריים, אם כי לא כל המרכיבים של סאטירה נמצאים שם (למשל הנכונות לשחוט פרות קדושות, שכנראה לעולם יישאר במחוזות הסאטירה ה"שמאלית", אם מוכרחים לאמץ את הגדרות ימין-שמאל גם לסאטירה).

      ובהינתן כל האמור לעיל, אני לא חוזר בי מהדברים העקרוניים שכתבתי על סאטירה בתגובתי הקודמת.

    • "ייתכן מאוד שחל שינוי בקו המערכתי של לאטמה, בעקבות המדיניות של נתניהו"
      אני לא יודע אם חל שינוי או שזה תמיד היה שם (המערכונים האלה די ישנים באחד מהם חוסני מובארק הוא עדיין נשיא מצרים).
      בקשר לפרות קדושות (לשמאל)- לאטמה עושים זאת לא רע:

    • צודק. המערכון שהבאת הוא ראוי בעיניי (לא שהוא צריך את האישור שלי). יש מקום להערה המושחזת הזו על בג"צ.

      והערה בסוגריים: הנימוקים שמביא במערכון הח"כ הערבי על הגזענות של ישראל דומים למדיי לנימוקים שאתה מביא על ארגוני זכויות האדם. לתשומת ליבך.

    • "והערה בסוגריים: הנימוקים שמביא במערכון הח"כ הערבי על הגזענות של ישראל דומים למדיי לנימוקים שאתה מביא על ארגוני זכויות האדם. לתשומת ליבך"
      מצטער – לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד.
      אם תוכל להרחיב אשמח.

    • 1. לא דיברתי על ארגוני זכויות אדם ככלל אלא רק על אחד ספציפי.
      2. ההשוואה שלך הייתה במקום אם באופן קונסיסטנטי הארגון הנ"ל היה יוצא להגן על עוולות שנעשות לזכויותיהם של אזרחים ללא קשר לסקטור שלהם.
      3. אפרופו – ארגונים כאלה המאמצים חד צדדיות לבסוף נידונים להיות חסרי רלוונטיות ומחטיאים את המטרה שלהם (לפחות זו המוצהרת).

    • ייתכן מאוד כי אותה לוגיקה נפתלת יכולה לשמש להצדקת הטיעון הנלעג בפי הח"כ המסית במערכון. סתם מחשבה.

  3. הסימולציה שלך, בגדול, היא הרחבה אקטואלית נאה לבדיחת ה"למה אין לך כובע?" הישנה והטובה. מה שכן, כובע אפשר להחליף. ערבי נשאר ערבי

    שלוש הערות, ברשותך:

    1) ההצעה של ליברמן משתלבת יפה עם מגמה מעניינת שאני מבחין בה לאחרונה, גם בויכוחים פוליטיים במקום העבודה שלי: הנטיה של אנשי ימין להוכיח, באלף דרכים, שהשמאל הוא צבוע ודו פרצופי. מילא אם היתה לזה תכלית, אבל זה הפך למטרה בפני עצמה. למשל: "הנה זהבה גלאון אומרת ככה על זה, אבל כשהיה ההוא, כמו זה, היא בכלל אמרה ככה". או: "למה שלי יחימוביץ' (או בוז'י הרצוג, שהוא השלי יחימוביץ' החדש) אמרה ככה אם יהיה ככה, אבל עכשיו, כשככה, היא אומרת ככה?".

    ההצעה של ליברמן היא חלק אינטגרלי ונאה בקולקציה: אמנם ההצעה עצמה ישימה בערך כמו הרעיון שנתניהו ישלם על משהו מכיסו, אבל ראית איך אחמד טיבי החליף צבעים?

    2) מצד שני, הרעיון של ליברמן דווקא כן ישים. בחלקו. כלומר: מדינת ישראל בהחלט יכולה לשרטט את גבולותיה כרצונה, במיוחד אם היא מכווצת את השטח הריבוני שלה, אבל מה יהא עם האזרחים הישראלים באותו השטח? מה יקרה אם יקומו כל הישראלים תושבי המשולש, וכאיש אחד יעברו לתוככי הארץ? איזה מאהל ענק (אחד או יותר) באיזור המרכז? האם נזכה לחזות בתמונות של שוטרים וחיילים מפנים בכוח אזרחים ישראליים אל מחוץ למדינתם? אותו ליצן שמתחזה לשר חוץ, שלאחרונה נראה שהבין את משמעות הלחץ הבינלאומי על ישראל- האם הוא מבין את משמעות התסריט הנ"ל?

    אבל ראית איך אחמד טיבי החליף צבעים?

    3) אביגדור ליברמן איש של כבוד הוא. אני מניח שהוא התכוון למסירת שטח ואזרחים ישראליים לרשות הפלסטינית בצורה מוסכמת, כחלק מהסכם שלום. העניין הוא, שלא מן הנמנע שאבו מאזן לא יסכים להיות פח הזבל של מדינת ישראל. במקרה כזה, ליברמן, כרני רהב בשעתו, יהפוך את עורו, ובמקום זר פרחים ישגר טיל רעל לרשות, או ליתר דיוק- למשולש. זאת תהיה נסיגה חד צדדית, שבסופה תיווצר קבוצה נוספת של פליטים פלסטינים, ישראלים לשעבר זועמים ומלאי שנאה, נטולי ריבון מוסכם, חמש דקות מעפולה. תושבי עפולה בוודאי לא ישמחו לגלות שהטרור הפלסטיני עבר לגור מרחק הליכה ברגל מהעיר שלהם. את הסכסוך זה לא יפתור, ושלום זה לא יביא.

    אבל ראית איך אחמד טיבי החליף צבעים?

    • כשאין טיעונים ומשנה סדורה (לפחות לא כזו שאפשר להודות בה בפומבי), כל מה שנשאר באמת זה להוכיח את ה"צביעות" של היריבים והאויבים. ואת זה הימין הישראלי הצליח לשכלל לרמות חדשות בשנים האחרונות, כשכל הפוליטיקה כבר הפסיקה להיות זירה למימוש השקפת עולם והפכה לזירה של ספינים. הסימולציה שביצעתי, שאכן היא גרסא של הבדיחה "למה אין לך כובע?" (אגב, אולי תספר את הבדיחה במלואה, יכול להיות מצחיק), מהווה גם המשך טבעי של השיח הפוליטי מול הפלסטינים (הן האזרחים והן הכבושים) והעולם בכלל. שיח שבו ישראל אף פעם לא אומרת לא, אלא אומרת "כן, אבל…" בשיטתיות של הצבת תנאים בלתי אפשריים כדי להביך את הצד השני ולטשטש את העובדה שהחברה שלנו כ"כ לא מלוכדת וחסרת כל דרך או מטרה (ממש כפי שכתבת בעצמך).

    • בדיחה רצית? קבל שתיים. גם לרגל הרצינות התהומית של הבלוג הזה (העם דורש יותר סאטירה!), גם לרגל מלאות שנה לשיחרורי משירות מילואים פעיל, מה שדילדל את מאגר הבדיחות המתחדש, וגם כי אני יכול.

      (את הבדיחה השניה פירסמתי בטוקבק כלשהו, לא מזמן, בתגובה לטקסט שעסק בראש ממשלתנו- קיסר ישראל והעמים. ועדיין, הוא רלבנטי מאד, לפחות מאז תחילת 2009)

      1) האריה והשועל מסתובבים ביער, משועממים רצח. פתאום בא לשועל רעיון: "תשמע אחי", הוא אומר לאריה, "בוא נבקר את השפן". "ומה נעשה שם?" תוהה האריה?. "פשוט", משיב השועל, "נדפוק בדלת, ונחכה שיפתח. אם יפתח כשהוא לובש כובע, נצעק עליו 'למה אתה לובש כובע?' ונוריד לו כאפה. אם יפתח כשהוא לא לובש כובע נצעק עליו 'למה אין לך כובע?' וגם נוריד לו כאפה". "גדול" מחייך האריה, "יאללה, בוא נלך".

      הולכים האריה והשועל לביתו של שפן, ודופקים על דלתו. פותח השפן את הדלת כשראשו גלוי. מסתכלים עליו האריה והשועל, מסתכלים אחד על השני, צועקים על השפן "למה אין לך כובע?", דופקים לו כאפה, והולכים.

      עובר שבוע, והשיעמום חוזר לחייהם של האריה והשועל. "מה נעשה?" שואל האריה. "נלך לבקר את השפן עוד פעם" עונה לו השועל. "ונעשה מה?" שואל האריה. "נבקש ממנו סיגריה" עונה השועל, וממשיך: "אם יביא לנו אחת עם פילטר, נצעק עליו 'למה אין לך בלי פילטר?', ונוריד לו כאפה. אם יביא לנו אחת בלי פילטר, נצעק עליו 'למה אין לך עם פילטר?', ונוריד לו כאפה". "גדול" מחייך האריה, "יאללה, בוא נלך".

      הולכים האריה והשועל לביתו של שפן, ודופקים על דלתו. פותח השפן את הדלת . "תגיד גבר, יש לך סיגריה?" שואלים האריה והשועל. "בטח" עונה השפן, "עם פילטר או בלי?. מסתכלים עליו האריה והשועל, מסתכלים אחד על השני, צועקים על השפן "למה אין לך כובע?", דופקים לו כאפה, והולכים.

      2) הפיל רוצה להיכנס ליער, ונתקל בסירוב מצד הקוף ששומר בכניסה. "אין תקן" מסביר לו הקוף. "מה אין תקן?" מתעצבן הפיל, "איפה אני אמור לגור? בים?". "חכה רגע" מפשפש הקוף בניירות, ואז קורא "מצאתי! יש לי תקן פנוי של ארנב, שעליו אני יכול להכניס אותך". "ומה זה אומר?" מקשה הפיל. "אה, זה פשוט" מסביר לו הקוף, "אתה אמור ללכת בסבבה, לאכול עלים וגזר, כאלה מין".

      הפיל מסכים, נכנס ליער, הולך בסבבה, אוכל גזר, ולפתע רואה ארנב. "מה הקטע?" מתעצבן הפיל שוב "למה אני ארנב אם יש כבר אחד מקורי?". "אני לא פה על תקן של ארנב" אומר לו הארנב, "אלא על תקן של קוף". "אני לא מבין" אומר הפיל, "פיל על תקן של ארנב, ארנב על תקן של קוף- איפה המלך? איפה האריה?". "אין פה אריה" מתנצל הארנב, "יש פה חמור על תקן של אריה".

  4. דרך אגב אם להיות יותר ממוקדים בקשר לתהיה שהעלית:
    "צטרף אלינו לצוות בעבודה עובד ערבי לאחרונה. ערבים בהייטק זה בכלל תעלומה. אני זוכר שבמהלך התואר במדעי המחשב שעשיתי באוניברסיטה העברית, היו לא מעט סטודנטים ערבים. אבל אחרי התואר, כולם נעלמו. בשלושה מקומות עבודה שונים בהם עבדתי, לא נתקלתי באף אחד, וגם חברים שלי לא. טוב, אני מניח שאו שהסטודנטים הערבים פשוט לא מספיק טובים, או שהם כנראה עובדים בהייטק של המגזר הערבי."

    אינני יודע איך זה בעיברית אבל אני יכול לומר לך איך זה בטכניון:
    אכן החברה מהמגזר גודשים את הטכניון. בטכניון השפה השניה המדוברת היא ערבית (הראשונה היא כמובן רוסית) ואתה באמת לא מבין להיכן נעלמים החברה האלה לאחר התואר. יש לי תשובה חלקית שגם אם אולי לא תמצא חן בעיניך זה מה שאני מכיר:
    תנאי הקבלה לטכניון מפלים לטובה (by far) בני מיעוטים ובזמן שאני ואתה נאלצים להקיא דם בתיכון ולקראת הפסיכומטרי כדי להתקבל (בהנחה שאנחנו לא גאונים) הסטודנט הערבי הממוצע בטכניון מתקבל כמעט ללא כל קושי.
    אתה יכול לבקר במעונות עזה כדי להווכח עד כמה תנאי הקבלה נמוכים (המעונות נקראים כך בפי הסטודנטים עקב העובדה שלמרות פלאי הטכנולוגיה המאפשרים לסטודנט מבלוק א להרים טלפון לסטודנט מבלוק ב' ללא חיוב – בני דודינו מעדיפים להוציא את הראש ולצעוק אחד לשני ולעזאזל הריכוז של שאר הסטודנטים (אני לא בטוח שבעידן הסלולרי זה השתנה שם צריך לבדוק) ).
    גם את הטכניון ניתן להעביר עם רפרנסים פה ושם. העניין הוא שלאחר הלימודים הסטודנטים האלה לא מתקבלים לחברות הייטק משתי סיבות (חוץ מאפליה שייתכן שקיימת ברמה מסויימת אבל לדעתי היא לא העיקר):
    1. על חברות בטחוניות דוגמת אלביט ורפאל אין על מה לדבר מסיבות מובנות.
    2. הממוצע שלהם לא מספיק גבוה (מהסיבות שכתבתי בהתחלה) ו/או הם לא עומדים בראיונות הקבלה הטכניים (כמו יהודים רבים שסיימו אגב).

    יש כמובן יוצאים מהכלל:
    למשל אני זוכר את המתרגל במיקרו מעבדים (אדהם כמדומני), תותח על בתחום שעבד באינטל לפני שעשה תואר שני (ואז שימש כמתרגל).

    • מה שמשעשע בתשובה הזאת שלך הוא הדמיון הרב לטענות דומות שנשמעות בארה"ב על העסקת שחורים. גם שם, מחנה פוליטי מסוים טוען שהאפליה המתקנת פוגעת ברוב (כאילו, דה? אגב, טוענים זאת גם כנגד אפליית נשים לטובה) וגם שם הטענה היא שהשחורים לא מספיק טובים. למעט המצטיינים, כמובן. למצטיינים תמיד יש מקום, אבל בקרב אנשים ממוצעים, יש מקום רק לאלו מקבוצת הרוב, לא למיעוט.
      הדמיון בשיח הזה בין אלו המגוננים על האפליה המבנית בארה"ב כנגד שחורים לבין אלו בארץ המגוננים כנגד ערבים מהווה עדות מזהירה, ונדירה, לכך שכל הטיעונים שאין פה אפליה, רק שיקולי בטחון, מצוצים מהאצבע. הנה, ברגע שמשילים את טיעוני הבטחון הקדוש, נותרנו עם גזענות במלוא תפארתה.

    • אם המטרה היא להראות שבימין יש אנשים שלא מעוניינים בפיתרון כן אלא עויינים את הפלסטינים, לא צריך לטעמי לטרוח לכתוב על כך טור. אני בכוונה ניסתי לקחת את השאלה אל המקום שיותר מעניין אותי, והוא שאלת הלאומיות הפלסטינית. אני לא חושב ש"כולם אותו הדבר", ולכן אני חושב שהפיצול התודעתי והפוליטי בינהם הוא מכשול אדיר על דרכם של מי שחושב לפתור את הסכסוך בדרך של הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל (דרך אגב, לגבי הפיצול הפולטי סלאם פיאד אמר דברים דומים). אני חושב שהמצב של הלאומיות היהודית שונה לגמרי. לצד קהילות יהודיות לא לאומיות בתפישתן, יש גם בתפוצות קהילות יהודיות המחזיקות בזהות לאומיות גם אם חבריהן לא בוחרים לעלות לארץ, ובכל מקרה, בארץ יש כ-7 מיליון יהודים לאומיים שמחזיקים בזהות לאומית מגובשת בהחלט. במבחן המציאות וההיסטוריה, התנועה הלאומית היהודית עמדה בכבוד ובהצלחה ניכרת במבחן שהתנועה הלאומית הפלסטינית רחוקה מלעמוד בו.
      לגבי אמונם של הפלסטינים בכוונותיה הטובות של מדינת ישראל, אני מבין למה הוא מעורער, ועדיין הוא נראה לי סביר למדי ביחס לבחינה השוואתית של היחס של מדינות (כולל דמוקרטיות) כלפי אזרחים שמשתייכים לקבוצה לאומית שונה המנהלת סכסוך אלים מול המדינה בה הם חיים), וסביר בהרבה מאשר האמון שמצפים מהצד היהודי/ישראלי לתת בכוונות הטובות של התנועה הלאומית הפלסטינית, על ההיסטוריה המפוקפקת שלה וההווה שבו האתוס העיקרי שמלכד את חלקיו השונים של הפלסטינים הוא המאבק בישראל ובציונות. לטובת הפרוטוקול וההיסטוריה, ראוי להזכיר שאזרחים ישראלים ערבים, הן מוסלמים והן נוצרים, שביקשו ומבקשים להתגייס לשירות צבאי אכן מגוייסים ומשרתים בצה"ל (אני מניח שלאחר בדיקת רקע מתבקשת).

      למעשה, כשיוצאים מעולם השיח הטהרני של התיאוריה האקדמית, מדינת ישראל מתייחסת לגבי אזרחיה ברוב התחומים על בסיס אזרחי ולא על בסיס לאומי, וכפי שציינתי, עושה את זה באופן לא רע בהשוואה לדמוקרטיות אחרות שבתחומן חי מיעוט המשתייך לקבוצה לאומית שמנהלת נגדה סכסוך אלים. כחלק מהמציאות הדמוקרטית הזו, המיעוט הערבי, כשהוא תופש את עצמו כמיעוט לאומי המציב תביעות המנוגדות להעדפות הרוב, מוצא את עצמו מתוסכל מכך שהתביעות האלה נדחות שוב ושוב במערכת הדמוקרטית. למעשה, להבנתי חלק מקשיי הקיום של אזרחי ישראל הערבים נובעים דווקא מכך שישראל מתייחסת אליהם בצורה "חופשית" מדי, ובכך משאירה אותם לסבול מהזנחה שנובעת מרקע סוציו-אקונומי ותרבותי הקשורים קשר ישיר לזהותם הלאומית, ולא נותנת להם את היחס המיוחד שהם צריכים.

      בשורה התחתונה, אני חושב ששרטוט הגבולות מחדש על בסיס אתני הוא רעיון טוב בעיקרו, הן בגלל שאני מאמין בכך שהיכולת של מסגרות הזהות הלאומיות הריאליות להתקיים כחברה חופשית ודמוקרטית קשור באופן ישיר בהיותן רוב גדול מאוד בשטח שעליו הן מקיימות ריבונות, והן בגלל שאין שום דבר חשוב או קדוש בקו הירוק שמצדיק להניח אותו כבסיס להסכם עתידי. אבל בדיוק לרעיון הזה מתנגדים מי שמתנגדים לרעיון של העברת הריבונות על יישובים ערביים מסויימים מישראל לפלסטין, וכמו במקרים אחרים, גם כאן ההתנגדות החריפה של מנהיגי הציבור הערבי (שטחית לא פחות מהתגובות הימניות) רק מחזקת את הימין בישראל ומבטיחה שהוא זה שימשיך להציע הצעות מחרידות בזמן שהשמאל מיבב משולי האופוזיציה.

      ההשוואה שלך בנוגע ליהודי צרפת אינה רלוונטית. היא היתה רלוונטית עם צרפת וישראל היו שכנות וצרפת היתה מציעה לישראל להעביר לריבונותה יישוב יהודי הסמוך לגבולה. ערביי ישראל, בניגוד ליהדות צרפת, לא נדרשים להחליף את מקום מגוריהם ואת שפתם ותרבותם, אלא את מקום עבודתם, וגם זה לא בטוח. הם מתבקשים רק לקבל אזרחות פלסטינית במקום ישראלית.
      דרך אגב, מעניין שמכל המדינות המערביות שבהן יש קהילה יהודית משמעותית (הקהילה בצרפת היא השלישית בגודלה בעולם אם אני לא טועה, אחרי ישראל וארה"ב), עושה הרושם שדווקא צרפת מתקשה להקנות תחושת ביטחון אישי לאזרחיה היהודים.

      בכל מקרה, ישראל אולי לא כמו דמוקרטית כמו צרפת הנערצת, אבל בשורה התחתונה ישראל היא מספיק דמוקרטית גם כלפי אזרחיה הערבים על מנת שרובם יעדיפו את שילטונה על פני הצטרפות למסגרת לאומית עצמאית, לא רק בואדי ערה, אלא אפילו במזרח ירושלים הכבושה ובעלת תעודות התושבות שאינן אזרחות מקנות אזרחות.

      נ.ב. – אם שכנתינו המזרחית היתה דמוקרטיה מפוארת ולא מונרכיה (מתוצרת הקולוניאליזם המשוקץ כמובן, ובמקרה הזה באמת) עם נטיה היסטורית לחסות מערבית וישראלית, אולי רמת הלחץ בקטטה הלאומית שלנו היתה נמוכה בהרבה…

    • הבנתי שאתה בעד חלוקה מחדש של השטח. העמדה שלי, למקרה שלא הייתי מובן, איננה תמיכה ואיננה התנגדות, משום שאני לא סבור שזה מקומי להחליט עבור הפלסטינים האזרחיים. עם זאת, אני בוודאי סבור שהשיח הפטרוני והמסית נגדם פסול. עוד אבהיר שאני חושב שממשלת ישראל בוודאי רשאית, גם ללא הסכמת האזרחים הפלס', להעביר לפלסטין את שטחי ואדי ערה והמשולש. אך היא לא יכולה לכפות עליהם לוותר על אזרחותם ולא יכולה למנוע מהם פיצויים ו/או פתרון מגורים חלופי בתוך ישראל, ממש כמו שהיא לא תוכל לעשות זאת עבור אזרחים יהודים שגרים בשטח הזה.

      לאחר שהבהרתי את עמדתי וההבדלים בינינו, שלא נראים לי כ"כ גדולים, אציין שהנימוקים שלך בתגובתך האחרונה לא ממש מקובלים עליי, וחלקם מכיל סתירה עצמית. למשל, אתה טוען שלא ממש צריך פוסט שממחיש שהימין לא באמת מעוניין בפתרון, ואח"כ קובע שהתנגדות הפלסטינים (שגם היא שטחית לא פחות) מחזקת את הימין.

      למשל, אתה כותב שמבחינה אזרחית ישראל התנהגה לערבים באופן סביר, כאשר כל התגובה שלך (ואני די בטוח שגם כל התגובות הקודמות שלך) לא מתייחסת אליהם בכלל כאזרחים, אלא כפרטים בתנועה לאומית עוינת. בפרט אתה מודאג מכך שמדינה פלסטינית לא תפתור את בעייתם, והם יציבו דרישות נוספות. כלומר, אתה מראש מבחין בהם כאזרחים מובדלים, ובזה אתה לא שונה מכל ממשלות ישראל. גם אם זהו מצב הגיוני מבחינת האינטרס הלאומי הישראלי (נגיד; אני לא טוען זאת ולא את ההיפך), איך אפשר להתעלם מהמציאות המכריעה הזו ולקבוע שמבחינה אזרחית ישראל יחסית סבירה אליהם? הרי ההתייחסות הלאומית נותנת נוק-אאוט להתייחסות האזרחית בכמעט כל קריטריון שתבחר.

      אתה נותן ציון לגנאי לתנועה הלאומית הפלסטינית, וזאת למרות שהם הגיעו להישגים דיפלומטיים לא רעים בכלל, ובעצם אבו מאזן כיום יותר פופולרי מנתניהו. אתה קובע שמה שמאחד אותם זה בעיקר השנאה אלינו, ומיד קובע שהלאומיות היהודית די מגובשת, כאילו תוכל למצוא פה שני יהודים שמסכימים ביניהם על משהו חוץ מזה שאסור שתקרה עוד שואה ושהערבים היו זורקים אותנו לים אם היו יכולים. הפיצול בעם היהודי בין ישראל לתפוצות ודחיית כמעט מחצית מהעם הזה את הרעיון הציוני שהיהודים הם עם ולא דת – לא מעיד עבורך דבר.

      אתה מבחין בכך שקיימים יהודים בתפוצות שאינם לאומיים, אבל לא גוזר מזה את המסקנות שאתה גוזר על הימצאותם של פלסטינים לא לאומיים בישראל.

      אתה חוטא בפטרונות הישראלית הטיפוסית כאשר אתה מחליט שלעשות עלייה עם סל קליטה נדיב זה יותר קשה מלהישאר בביתך ולהחליף אזרחות, וזאת כאשר החלפת האזרחות יוצרת אותה אי וודאות (כלכלית, חברתית ופוליטית) ועלולה להפריד בין חברים ומשפחה באותה מידה. וזאת תוך התעלמות מכך שיש רבים שכן מוכנים לעשות זאת (שליש לפי סקר של הארץ, הרבה יותר מהשיעור שעושה עלייה, אפילו ממדינה שלא מספקת בטחון כמו צרפת, מה שכביכול עלול לרמוז שהציונות נכשלה, אם מפעילים עליה את קני המידה שאתה מפעיל על אחרים).

      אם ירדן היתה המדינה הפלסטינית, לא בטוח שהמו"מ המדיני היה קל יותר, ושירדן היתה מתעקשת פחות על סוגיות הליבה. מה שכן, היינו מתדיינים מול מדינה מסודרת, ולא מול מדינה בדרך, וזה היה עשוי להסיר הרבה מאוד מכשולים (שבמקרים רבים, ישראל עצמה דאגה לשים כדי לסכל פשרה).

      ולסיום, נקודה שאולי היתה צריכה להופיע קודם. הפתרון המוצע של העברת ואדי ערה והמשולש, שכאמור לא פסלתי אותו, לא פותר אף אחת מהבעיות שאתה מדבר עליהן. אני לא פוסל את ה"פתרון" (עדיף לקרוא לזה 'אפשרות') כי אני רוצה לתת בחירה לבני אדם. אבל אם בוחנים את הקריטריונים הלאומיים שאתה מעלה, המתווה הזה מעביר פחות משליש מהפלסטינים האזרחים לצד השני של הגבול. אם הוא ייושם בדרך המסורתית הישראלית, הוא כנראה יחריף את הניכור של הפלסטינים שלא ניתן להעביר, תוך סימונם כאזרחים לא רצויים. אז הוא יגדיל קצת את הרוב היהודי, באופן שיאפשר עוד 20 שנים להתעלם מקיומם של האזרחים הפלס'. יופי. אני באמת לא רואה מה זה נותן מעבר לאורגזמה הלאומנית המוכרת.

  5. אני אתעלם מההנחה המוקדמת שלך על היחס העוין של ההמון, כי השאלה עצמה היא מעניינת.
    אני חושב שההצעה של ליברמן דורשת התייחסות רצינית, כי היא דורשת תשובה (בדרכה הגסה) למתח בין שתי מגמות שונות בחברה של הערבים אזרחי ישראל: פלסטיניזציה וישראליזציה. היא מייצגת גם שני עקרונות סותרים:
    א. אם אזרחי ישראל הערבים הם אכן חלק מלאום פלסטיני, הרי שזה לחלוטין מתבקש שבסיטואציה של הסדר של חלוקת הארץ בין שתי התנועות הלאומיות הפועלות בה, וכשהם לא נדרשים לעזוב את בתיהם אלא רק להכריע בנוגע לשייוך הפוליטי/אזרחי שלהם, שיבחרו להסתפח מרצונם לחלק הפלסטיני. מישהו יכול לדמיין שבהסכם שבו יוחלט שתושבי גוש עציון יוכלו להסתפח על יישוביהם למדינת ישראל הם יבחרו להשתייך למערכת הפוליטית הפלסטינית?
    ב. אם אזרחי ישראל הערבים לא רואים בעצמם חלק מלאום פלסטיני אלא אזרחים של מדינה שצריכה להיות ליברלית, הרי שהם שומטים את הטיעון מתחת לרגליה של הלאומיות הפלסטינית, מה שפותח מחדש את כל שאלת עתידה המדיני של ארץ ישראל המערבית.

    בשורה התחתונה, אני מניח בסבירות גבוהה שבמשאל חשאי שייערך ביישובים הרלוונטיים, הרוב העצום יעדיף להשאר בישראל. זה מעיד בעיקר על ההעדפה של רמת החיים האישית על הסנטימנט הלאומי. זו תופעה רווחת שאין הרבה מה להתבייש בה. היא תקפה לגבי כמחצית מהעם היהודי.ניתן להבין למה רובם מעדיפים להשאר, גם כאזרחים שמרגישים בתחתית הסולם של מדינה מתקדמת וליברלית מאשר להצטרף לתנועה לאומית עניה עם מסורת דמוקרטית מפוקפקת בלשון המעטה. אבל יש גבול כמה אפשר לתפוש את המקל בשני קצותיו: גם לדרוש הכרה בזכויות קולקטיביות כמיעוט לאומי, וגם להתנגד ליישום ההגדרה העצמית של הלאומיות הזו כשזה עולה במחיר אישי. אם חסר משהו בלאומיות הפלסטינית זו תנועה חלוצית שתטיל על כתפה את משימת בניית האומה הזו, כפי שהצליחו לעשות כמה עשרות או מאות אלפי ציונים לפני כמאה שנים.
    אני מבין שכל מהלך כזה ידרוש הדרגתיות, ושלא ניתן לנתק את הקשרים שלהם (עבודה לימודים) לחברה הישראלית, כמו שלא הצלחנו לנתק את קשרי העבודה של כ,100,000 פלסטינים לפרנסה בישראל. אבל אני מבין שהמשמעות האמיתית של מדינה פלסטינית הוא צמיחה של חברה בכלל ושוק תעסוקה מפותח יותר בפרט בתחומה, שיהפכו את הקשר עם החברה הישראלית לנורמלי, ולא כמו שהוא היום. להבנתי, לא סתם רבים ולא טובים, הן בצד הערבי/פלסטיני והן בצד היהודי/ישראלי מתנגדים לרעיון הזה…

    • אהלן אבשלום,
      אתה טוען שההנחה המוקדמת על היחס העוין של ההמון איננה מבוססת?
      אולי תופתע, אבל אני מסכים עם רוב דבריך. חד וחלק שזו סוגיה שראוי שתקבל דיון אמיתי ומכובד, ושהאוכלוסיה הערבית תחליט לגביו. אלא שזו בדיוק הבעיה: הדיון בנושא הזה איננו מכובד, אלא מתלהם, פופוליסטי ומתריס, באופן שבו הערבים לא יכולים לצאת באור חיובי, ולא משנה מה יבחרו (ממש כפי שהדגמתי בסימולציה שערכתי), והבעיה המרכזית היא שהערבים אינם נדרשים לבחור, אלא מוכתב להם מלמעלה (בין אם זו ממשלת ישראל או הרש"פ) ללא שום התייעצות עימם. יתרה מזו, האופי הפוליטי שיוצרים ימנונים מקצועיים כליברמן והח"כים בליכוד, שממנפים תוכניות כאלה בשביל רווח פוליטי צר, רק מרחיק כל אפשרות לדיון אמיתי בנושא, ולבחירה חופשית מצד האזרחים הפלסטיניים – בחירה שחייבת לכלול מרכיב של פיצויים לאלו שיעברו לצד השני של הגבול כמו גם לאלו שיחליטו לעבור דירה ולהישאר בישראל.

      לא הבנתי את נקודה (ב) שלך לחלוטין: לא איך זה שומט את הטיעון על לאומיות פלסטינית ולא איך זה מסכל את חלוקת א"י.

      אני מסכים איתך שלאחר שתוקם מדינה פלסטינית, הדרישה לקבל זכויות קולקטיביות כמיעוט לאומי כנראה תאבד מתוקפה. ובכל זאת, המצב החוקי והנורמטיבי בארץ מפלה לרעה את הפלסטינים האזרחים בהרבה תחומים, ובראשם עניין הקרקעות והיישובים. כל עוד הפוליטיקה הישראלית מוציאה מהגדר את הפלסטינים, וקובעת עבורם הכל בלי לדון איתם (תכנית פראוור היא רק המקרה האחרון), כל עוד כל הפגנה של הערבים נתפסת כאינתיפאדה, כאשר חסימת כבישים מצד יהודים נחשבת רק למחאה קשה ו/או בלתי חוקית, אזי סוגיית הפלסטינים אזרחי ישראל היא הרבה יותר אזרחית מלאומית, ותישאר כך גם לאחר שתוקם פלסטין (ולהערכתי רק תחריף).

    • אני לא יודע אם ההנחה המוקדמת לא מבוססת, כמו שאני לא אוהב את הנחת המוצא שלה. ההמון תגובתו תמיד שטחית (גם אם היא עויינת וגם אם אוהדת), אבל אם תגובה כזו מופיעה לא מפי "המון" מופשט אלא מפי יחיד בדיון, צריך להתייחס אליה נקודית, כי הנחת המוצא הופכת להנחת מוצא בדיון שקורה מול אדם ולא מול המון, ובכך חוסמת את היכולת לדון (כלומר, אם אני מניח מראש את כוונותיו הרעות או את אי-ההוגנות של בן שיחי, אין לי יכולת אמיתית לשוחח איתו). בכל מקרה, הדיון בתחום הוא לא מכובד ופופוליסטי כמעט כמו כל דיון בכל נושא אחר בזירה הציבורית הישראלית.
      אין לי ספק שהצורה שבה מקדמים את העיסוק בנושא הפוליטיקאים מהימין תורמת יותר לטרפוד הדיון הרציני בו מאשר לקידומו, ואני מניח שזו מטרתם. דוגמא נוספת אפשר לראות בנזק שעושים מירי רגב ודומיה לרעיון (הדי-חיובי לטעמי) של נוכחות ישראלית ארוכת טווח בבקעת הירדן, או בשיח שצובע ב"ימין" את הציפיה לשירות לאומי של הציבור הערבי, ובכך מקלה על מתנגדיו בקרב הערבים.
      בכל מקרה, אני עושה הפרדה בין התרומה השלילית של הימין הפוליטי לרעיון לבין בחינת הרעיון עצמו. במקרה הספציפי, אני מבחין בין תמיכתי הכללית בהכללת יישובים ערבים בהתאם לחלוקה סבירה בתחומה של המדינה הערבית/פלסטינית שתקום בארץ ישראל גם אם כיום הם בתחומי מדינת ישראל לבין הצורך לעשות את הצעד הזה כחלק ממהלך של הדברות שבו יש לתושבי היישובים האלה ייצוג ולא כגזירה מלמעלה.

      לגבי השאלה על סעיף ב':
      ההתנגדות הלגיטימית (בשונה מההתנגדות הלא לגיטימית על רקע תפישת עליונות דתית או זכויות טבעיות על המרחב) של ערביי ארץ ישראל לציונות נובעת מההנחה שהם מהווים לאום ממשי הנבדל מערביי המדינות השכנות, הזכאי כמו כל לאום להגדרה עצמית במסגרת ריבונית. בהנתן שתי תנועות כאלה, הרי שהפתרון הסביר לעימות בינהן (כל עוד חושבים על תנועה לאומית במונחים הרלוונטיים שמהם היא צמחה, כלומר במודרנה ולא בפוסט-מודרנה) הוא פשרה טריטוריאלית וחלוקת הארץ לשתי מדינות לאומיות (שיכללו מן הסתם מיעוטים, עקב פיזור האוכלוסיה בשטח). בהנחה שאזרחי ארץ ישראל הערבים הם אכן חלק מלאום פלסטיני כזה, הרי שקשה לחשוב על סיבה מוצדקת מדוע יתנגדו להכלל בתחום ההגדרה העצמית של הלאום שלהם, כשלא נדרש מהם לעזוב את ביתם, ויעדיפו להסתפח דווקא למדינה היהודית.
      אם אזרחי ישראל הערבים אינם רואים בעצמם חלק מלאום פלסטיני כזה, ומעדיפים להסתפח כמיעוט לא-יהודי במדינת הלאום היהודית, הרי הם מניחים סימן שאלה עצום על שורש הטענה הפלסטינית לזהות לאומית. ואם אכן, כמו שטוען הימין ופעם טען גם השמאל (ובתקופות מסויימות ובזרמים מסויימים גם כיום טוענים גם חלק מערביי ארץ ישראל), אין לאומיות פלסטינית נפרדת אלא ערביי ארץ ישראל/פלשתינא הם חלק מזהות "פאן ערבית" רחבה יותר, הרי שהתנועה הלאומית היהודית צריכה לנהל את המדיניות שלה לא מול ערביי ארץ ישראל אלא מול נציגי הלאומיות הערבית הרחבה יותר, ואז הופכת ההתנגדות של הלאומיות הערבית הרחבה לוויתור ולו על הפינה הקטנה הזו שבין הירדן לים לטובת התנועה הלאומית היהודית לאטימות מוסרית חסרת הצדקה (כפי שאכן הופיעה בתקופות לא מובטלות, ועדיין מופיעה לעיתים). ובוודאי שכל טענה על חלוקת אחוזי השטח של ארץ ישראל בין יהודים לערבים מאבדת כל רלוונטיות.

      לגבי היחס האזרחי אל אזרחי ישראל הערבים, אני מקווה שלאחר הקמת מדינה פלסטינית, ולאחר שלמי מהם שירצה לבטא את לאומיותו הקולקטיבית תנתן האפשרות לעשות זאת במדינתו (כמו שיהודים יכולים לבטא אותה בישראל, אבל אין להם בסיס לדרוש את ביטויה בצרפת), אמור להינטל העוקץ מהמתח בין המדינה היהודית-דמוקרטית לבין אזרחיה הלא יהודים (מתח שנשען היום במידה משמעותית מאוד הן על המציאות ארוכת השנים של סכסוך ציוני-פלסטיני והן על התחושה או החשש שאת פעולותיהם של אזרחי ישראל הערבים יש לבחון בהתייחס להשתייכותם לצד הפלסטיני בסכסוך, ולא כסוגיה אזרחית "נטו"). אם יתפוגגו המתח ותחושות החשדנות כלפי אזרחי-ישראל הערבים, זו אכן תיוותר סוגיה אזרחית, ואני מניח שהיא גם תיפטר בקלות יחסית. כל זאת בהנחה שהקמת המדינה הפלסטינית אכן תהווה חלק מהסדר של סיום הסכסוך והתביעות, ולא ביסוס עמדה לקראת תביעות נוספות, שיתמקדו מן הסתם בזכויותיהם של אזרחי ישראל הערבים וצאצאי הפליטים הפלסטינים בפזורה.

      דרך אגב, אם כבר מציבים את השאלה על השיוך הפלסטיני, כיצד מתיישבת התנגדותם החריפה של ערביי ישראל לרעיונות להכלל בתחומי המדינה הפלסטינית (ושוב, אני מדבר כאן על מי שלא יצטרכו לעזוב את בתיהם) מתוך תפישת אזרחות ישראלית, אם הסכמתם לכך שיו"ר הרש"פ מנהל משא ומתן על שחרור אסירים מקרבם שנכלאו בעקבות פעילות טרור לאומנית? תנסה לשאול את זה ותראה איך אחמד טיבי מחליף צבעים…

    • אתה חושש שהנחת המוצא שלי מונעת את היכולת לדון, אבל מטרת הפוסט להמחיש שדיון כזה לא באמת מתקיים. מבחינת הגורמים הימניים בארץ שדורשים חילופי שטחים ותובעים נאמנות בלתי מסויגת של האזרחים הפלסטינים (למרות שישראל כלל לא נאמנה להם), אין שום תסריט לפיו האזרחים הפלסטינים יורדים מהרדאר שלהם. זה לא רק שאין באמת דיון עם גורמים כאלה, אלא שיש הטעיה מכוונת מצידם היוצרת מראית עין של דיון. וזהו דפוס עיקבי שחוזר על עצמו, אבל משום מה המרכז הפוליטי לא מצליח להבין זאת. "קודם שישנו את האמנה הפלסטינית". "קודם שיהיו שבעה ימי שקט". "ערפאת הוא לא פרטנר". ואחרי שערפאת מת, "אבו מאזן לא יכול". ואחרי שהחמאס נבחר, "קודם שיכיר בישראל ובהסכמי אוסלו". זהו דפוס קבוע של הימין, ולא צריך לדון איתו על זה, אלא לחשוף את ערוותו.

      הטענות שלך על הלאומיות הפלסטינית מצד האזרחים הפלסטינים היו יכולות להיות רלוונטיות אם היינו כיום בנקודת האפס. אבל אנחנו לא. 65 שנים מאז קמה המדינה, אין באמת זהות פלסטינית אחת, ויש בידול משמעותי בין הפליטים בירדן/סוריה/לבנון לבין הפלסטינים בגדה לבין אלו בעזה לבין האזרחים בישראל. אתה סבור שכולם אותו דבר, וסבור שהתנגדות מצד אחד הגורמים לשינוי גבולות מעידה על צביעות או משחק כפול או שאין באמת לאומיות פלסטינית. אותה לוגיקה אפשר ליישם גם על יהודים, ולומר שההתנגדות לעליה מצד רוב יהודי ארה"ב וצרפת (למרות סל קליטה נדיב והרבה יותר וודאות מאשר המדינה הפלסטינית העתידית) מעידה שאין לאומיות יהודית, וכך גם היחס העוין בין אשכנזים לעולי המזרח שבאו בשנות ה-50, וכו' וכו' וכו'. על כל פנים, בשורה התחתונה, זוהי ישראל שסיפחה את השטח בתוך הקו הירוק וסירבה לספח את השטח מחוצה לו, והיא עשתה זאת אך ורק מהשיקולים הלאומיים שלה (ולא לפי התפשרות עם תנועה לאומית אחרת, לא פלסטינית ולא פאן-ערבית). כיום היא מבקשת (כביכול) לפתוח את הקו הירוק מחדש ולהעביר יישובים לצד השני, אבל שוב רק לפי השיקולים הלאומיים שלה, ואז מתפלאה שיש לזה כ"כ הרבה התנגדות. הרי מאז קום המדינה, כאשר ערבי ישראל ביקשו להתגייס לצבא, ונענו במקום זאת במשטר צבאי, בסוכני שב"כ שמפקחים על מערכת החינוך ומפעילים מלשינים, בהפקעת אדמות ובמקרי טבח דוגמת כפר קאסם, היתה זו ישראל שהתייחסה לאזרחיה לפי המפתח הלאומי ולא האזרחי. האם לדעתך ישנה איזושהי סיבה שאזרח פלסטיני צריך להאמין ולבטוח בכוונותיה הטובות של ממשלתו?! (וזו תשובה גם לסוגיית שחרור האסירים)

      אם ישראל לא יכולה להתייחס לכל אזרחיה באופן שווה ולא לפי מפתח לאומי, אז אולי מתבקש לשרטט מחדש את הגבולות לפי מפתח אתני, ולא לפי חלוקה המבוססת על הקו הירוק. ואם ישראל כן יכולה לפתע להיות דמוקרטיה אמיתית (כמו צרפת למשל, לפי הדוגמא שאתה נתת), אז זה הגיוני לגמרי שאזרחים פלסטינים ירצו להישאר בה כמו שיהודי צרפת לא עושים עלייה. אני לא לגמרי בטוח שמי שמנסה לאחוז את החבל בשני קצותיו הוא בהכרח הפלסטינים. ואני מקווה שהנימוק הזה לא חוטא בפוסט-מודרנה ר"ל.

  6. בזמנו גבי גזית הציע לסגור את החרדים בשכונות שלהם, לסגור להם את המים והגז וקונן על כך שאי אפשרהלהעיף אותם לקרובים שלהם בחו"ל.
    הוא קיבל קנס כבד על זה.

    • כשאתה אומר "קנס כבד" אתה מתכוון לקנס
      כספי או שהועף מהמשרה שאיפשרה לו לבטא דרכה את הדברים?

    • לא משנה מצאתי: אכן קנס כבד (על תחנת הרדיו אמנם לא עליו אבל למה להתפס לקטנות) :

      "אנשי ימין וחרדים טענו כי גזית מתבטא באופן חסר-רסן ומשתלח כלפי ציבור המתנחלים והחרדים. עוד נטען כי הוא מביע בתוכניתו גזית את דעתו האישית בצורה לא אובייקטיבית הנוגדת את כללי האתיקה העיתונאית, והאגודה לזכות הציבור לדעת פנתה בעניין זה לרשות השידור.

      באפריל 2010 קרא גבי גזית בתוכנית הרדיו שלו לרכז את החרדים בגיטאות וללא מים וכינה אותם "עלוקות, תולעים ופרזיטים" [3]. בתגובה נאמר באגודה לזכויות האזרח כי "האגודה דוחה בשאט נפש את דברי הבלע של השדרן גבי גזית, המיועדים להשחיר ציבור שלם". חבר הכנסת משה גפני הגיש תלונה בעניין למועצת העיתונות‏[4] ותנועת "טוב" העבירה בקשה ליועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד גזית בגין עבירה על חוק איסור לשון הרע‏[5]. היועץ המשפטי התייחס לנושא באומרו "מדובר לטעמנו בהתבטאויות חמורות ביותר וסרות טעם, שאין להן מקום בשיג ושיח הציבורי בחברה בישראל, ובוודאי לא מעל גלי האתר של תחנת רדיו ציבורית"‏[6] כשבוע לאחר ההתבטאות, הרשות השנייה פתחה ב"הליך הפרה" כנגד רדיו ללא הפסקה‏[7] – והחליטה לקנוס את תחנת הרדיו ב-30,000 ש"ח‏[8]. כשבוע לאחר התבטאותו, אמר גזית כי לא התכוון בדבריו להכליל את כל ציבור החרדים, אלא את הפוגעים במדינה ובסמליה. כמו כן, חזר בו גזית מהשימוש במילה "תולעים" [9]."

    • ואני חשבתי שהאגודה לזכויות האזרח דואגת רק לפלסטינים במימון האיחוד האירופי. מוזר מאוד.

    • זה נפלא שיש לך תשובות להכל. זה חוסך ממני לכתוב פוסט שכותרתו "סימולציה עם כפיר".

  7. בהמשך לדיון שלך עם אבשלום, אני חושב שכדאי להתייחס ל"סוגיית ערביי ישראל" מנקודת מבט ישראלית, ואפילו לאומית:

    מדינת לאום שהיא גם דמוקרטיה מערבית מקיימת מתח פנימי מתמיד בים שתי ההגדרות, מתח שלא בהכרח נפתר: יש את גרמניה (לשעבר גרמניה המערבית) שמחזיקה מתוכה מיעוט טורקי די גדול שבניו רואים את עצמם כאזרחי גרמניה. דבר דומה קיים גם בצרפת ומהגריה האלג'יראים/אפריקאים/אין לי מושג מאיפה הגיעו כל הזידאנים האלה, אבל הם משחקים אחלה כדורגל. הממלכה המאוחדת AKA בריטניה היא איחוד של ארבעה לאומים כשלעצמם במדינה גאוותנית אחת. אפילו בארה"ב, "מדינת כל מהגריה", יש קבוצה לא קטנה שעויינת מהגרים חדשים (בעיקר היספאנים, בעיקר לא חוקיים).

    ישראל היא מקרה מעניין במיוחד. אני אניח בצד את האירוניה שנוצרה בחיבור של שבטים אתניים שונים ("עדות" בעברית ישראלית) לכדי חברה מפולגת ומשוסעת אחת ("קיבוץ גלויות" בעברית ישראלית), ואקבל את קיומו של "עם ישראל" אחד. המהגרים שלנו, המיעוט שבקרבנו, הוא בעצם קבוצה שחיה כאן לפעמים יותר זמן מאיתנו, שהעם שלה גובל בנו בערך (לא מצאתי הגדרה מדויקת ליחס שבינינו לבין הפלסטינים ברצועה ובגדה), ושמתחזקת טראומה קבוצתית שהתרחשה אי שם ב 1948, ומעולם לא באה על תיקונה או פתרונה.

    סוגיית שילוב ערביי ישראל במדינת ישראל היא לא בעיה אלא אתגר, וכך צריך להתייחס אליה. מדינת ישראל אמורה להיות מדינת לאום בטוחה בעצמה מספיק, ודמוקרטיה מערבית מספיק, כדי להפעיל שורה של כלים ואמצעים שיאפשרו לשתי הקבוצות שחיות במדינה לחיות ביחד, להפרות האחת את השניה, ולתרום לשגשוגה של המדינה. צריך לזכור שהיחס בין שתי הקבוצות אינו סימטרי: המדינה, על מוסדותיה, היא הצד החזק, וערביי ישראל הם הצד החלש. זה לא אומר שאוטומטית צריך לתמוך בכל דרישה או רצון של ערביי ישראל (או נציגיהם), אבל זה אומר שצריך לקבל את השונות המחשבתית בקרבם, ולהבין שרובם, בסופו של דבר רוצים להיות ישראלים.

    הגיע הזמן במפלגה ערבית תהיה חלק מקואליציה שלטונית. השמים לא יפלו אם אחמד טיבי יהיה שר בריאות, או שמוחמד ברכה יהיה סגן שר הבינוי. כבר ראינו לא ציוניים גדולים מהם במסדרונות הכוח. זה גם ילמד אותם את מגבלות הכוח והפשרה, וימתן את ההתבטאויות הקיצוניות, חסרות האחריות, שכל כך קל להשמיע כאופוזיציונרים נצחיים.

    הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל. טוב וראוי. הגיע הזמן לחייב לימודי ערבית בבתי הספר היהודיים, כולל בחינת בגרות חובה: 2 יחידות שפה (ועדיף שזו תהיה הערבית המדוברת), ויחידה שלישית של תרבות. אין לזה קשר לדעה פוליטית. יש לזה קשר להכרת המרחב שבו הישראלים חיים.

    אם קשה לערביי ישראל לשיר את "התקווה"- אפשר להוסיף שיר נוסף במדרגה כלשהי שאיננה המנון, אבל מוכר ע"י המדינה כשיר רשמי. עם הדגל הם יאלצו להסתדר. הגיע הזמן לאכוף את החוק במערב הפרוע הערבי ישראלי. מספיק עם ההסתה הליברמנית באופייה של "הערבים הם גנבים ופושעים". פשע בחלק כלשהו של מדינה הוא עניין אופרטיבי, כמעט טכני, ובטח לא פוליטי. חוק צריך לאכוף- בבני ברק, סכנין, או כרמיאל.

    לערביי ישראל יש זהות מורכבת- הם פלסטינים, ישראלים, ערבים ומוסלמים/נוצרים. לרוע המזל, אף זהות כזאת לא הולכת להיעלם. לא חייבים לפתור את כל הבעיות בבת אחת, אבל יש מספיק דרכים לגרום להם להרגיש ישראלים, ולגרום לנו להרגיש שהם ישראלים. אני בטוח ש לא נקבל 100% מערביי ישראל שירגישו את אותו הדבר, ולאומנות נוסח בל"ד (אגב- מפלגה שכל מערכת בחירות מתנדנדת סביב אחוז החסימה) עדיין תתקיים, אבל כמו שכתבתי למעלה- מדינת ישראל צריכה להיות בטוחה בעצמה מספיק כדי להכיל את הדעות הקיצוניות יותר, ולא להתייחס אליהן כחזות הכל.

    ולאור כל מה שכתבתי- סילוק או הסתלקות של ערביי ישראל מהמדינה היא, בעיני, כישלון חריף של המדינה. גם אם יקומו כל ערביי המשולש וכאיש אחד ידרשו להסתפח למדינה הפלסטינית, אני אעדיף שהם ישארו פה כחלק מהמדינה, משום שכישלון כזה איננו מחויב המציאות, ואומר הרבה דברים לא טובים עלינו כחברה.

    • אני מסכים עם רוב מה שכתבת, אורן. כמה הערות, בכל זאת:
      א. העובדה שהאזרחים הפלסטינים הם ילידים ולא מהגרים, ובעצם אנחנו היגרנו אליהם, היא העובדה הרגישה ביותר בסיפור הזה. יש הגיון בלחייב מהגרים להתערות בחברה, יש פחות הגיון (ואולי אפילו מוסר) לבקש זאת מילידים. ההשוואה הנכונה-יותר היא לאינדיאנים ולאבוריג'ינים (השוואה שכנראה לא מוציאה אותנו כזה רע) ולשחורים בדרום אפריקה. בעיקר משום שאין מדובר במהגרים, אני חושב שהדבר הנכון ביותר הוא לשתף אותם בדיון הזה, במקום המנהג הכ"כ ישראלי-יהודי לנהל את הדיון הזה בין הימין והשמאל היהודיים. עמדת הפתיחה של ועדת המעקב היא מסמכי החזון, שהחברה הישראלית דחתה בשאט נפש (קשה לשמוע שאנחנו קולוניאליסטים), במקום לראות בה כעמדת פתיחה.

      ב. כמו כן, חשוב להבין שהבעיה היא לא רק הנכבה, אלא כל מה שישראל עשתה ולא עשתה מאז הנכבה. זה לא שיש פה שימור טראומה שאינו מוצדק (אפשר גם להעלות את הטיעון ששימור השואה בשיח הישראלי-יהודי אינו מוצדק באותה מידה), אלא שמעשיה של ישראל מאז הנכבה הם ברובם המשך ישיר שלה.

      ג. למען ההגינות, צריך לזכור שגם אחמד טיבי ומוחמד בראכה לא ממש רוצים להיות שרים בממשלות ישראל (בטח לא האחרונות), כי אז יהיו אחראים מיניסטריאלית לכיבוש. נסיונות של מפלגות "מרכז" ערביות (כלומר, כאלו שייכנסו לממשלה בלי תנאים בנושא המדיני) לא צלחו עד כה. לצערי, הבעיה הקשה לא פחות היא שאין לגיטימציה ציבורית לשלוט באמצעות "רוב לא יהודי", וראינו כבר מה קרה לרבין. האם המצב הזה ישתנה לאחר שתיפתר הסוגיה הפלסטינית (קצת מצחיק לשאול את זה, כאילו זה עומד לקרות כל רגע) – זה יהיה המבחן שלנו כדמוקרטיה.

      ד. אין לי התנגדות להוספת בית להמנון או סמלים לדגל, אבל אני לא חושב שזה העיקר. להיפך, ההתמקדות בסמלים האלה, ולא במציאות הקשה, היא שוב מעשה מכוון שמיועד לטרפד כל התקדמות. ישראל כידוע מלאה בפטריוטים רבים ששרים את התקווה בקול גדול, מצדיעים לדגל, ואחרי זה מעלימים מע"מ ומסננים את קצינת הקישור.

    • יש כמה שכבות התייחסות לערביי ישראל. ככל שמעמיקים יותר, נראה כאילו הפער בין היהודים לערבים, או בין המדינה לבין המיעוט שבתוכה, הפער הזה קשה עד בלתי אפשרי לסגירה. לכן התמקדתי בשכבה חיצונית יותר, רדודה יותר, אבל קלה יותר לטיפול (אתה בטח מכיר את זה שכשיש הרבה משימות על השולחן, התקדמות דווקא בקלות והלכאורה זניחות מביניהן יוצרת תודעה של "הצלחה" ו"התקדמות", תודעה שיכולה לתדלק את המשך היום והטיפול במשימות המורכבות יותר).

      לא צריך לחכות לאחרית הימים כדי ללמד ערבית כמקצוע חובה+בגרות בבתי הספר. אכיפת חוק במגזר יכולה להתחיל מהיום להיום. נדרשת רק החלטה של השר הממונה. טיפול מסוים בסמלי המדינה, למרות הרעש שהוא יחולל, גם הוא אקט יחסית פשוט, קל ליישום, ובעל נראות (כמעט) מיידית. אפשר להוסיף לזה, אולי גם תכניות מתאר לישובי המגזר, טיפול בתעסוקה, הסרת חסמים, וכל מיני דברים שממשלה עושה "על הדרך", כמעט כלאחר יד.

      הנושא הקואליציוני הוא אכן מדרגה יותר גבוהה. אני לא מצפה לראות מפלגות ערביות בכל קואליציה שהיא, בוודאי לא בשתי ממשלות הימין-עם-עלה-תאנה-שמתחזה-למרכז האחרונות. מפלגה ערבית אחת או יותר תוכל להיות חלק מקואליציה שמקיימת משא ומתן אמיתי עם הפלסטינים. המו"מ לא חייב להבשיל לכדי הסכם- ממילא תוחלת חייה של כנסת בישראל היא כשלוש שנים, וממילא שני הצדדים- הישראלי והפלסטיני- מאד אוהבים הסדרי ביניים שידחו את הקץ ויאפשרו את "ניהול הסכסוך" (מושג שאני מתעב). ממשלה כזאת יכולה להכיל את טיבי וברכה, וגם את זהבה גלאון, כמובן. בינתיים היא תעשה עוד כמה דברים אזרחיים במדינה, כמו כל ממשלה. ולמפלגות הערביות תהיה סוף סוף היכולת להשפיע ממש, ולא רק לדבר.

      לכאורה, היית מצפה שמי שיוביל את התפיסה הזאת יהיו מפלגות המרכז השונות- אותם ישראלים חילונים ובטוחים בעצמם, שמתעבים (בדרגות שונות) את המאכעריי החרדי ואת ההוויה החרדית, ורוצים שלום (או תהליך שלום) עם שכנינו. וזה מזכיר לי משהו: אבא שלי, יהודי לא כל כך צעיר, הוא מפא"ייניק "קלאסי" עם רקע משפחתי מובהק- סבא שלי היה מפקד ה"הגנה" בטבריה וניהל חליפת מכתבים עם בן גוריון, דודתי ודודי לחמו בדרום ב 1948 (גנדי היה המ"מ שלהם), וכו' וכו'. אבא שלי דיבר פעם על עזר וייצמן, על עובדת היותו יליד הארץ ולכן מחוסר פחד ונטול טראומות שואה. לפני 25-30 זה היה מאד משמעותי. וייצמן, וגם רבין (הנמסיס שלו ולהיפך) גילמו את ההיפך מבגין עם תסביכי השואה שלו. (שרון ורפול, מזווית הראיה הזאת, הם צברים ש"התקלקלו" :-) ). אנשים כמו נתניהו או יאיר לפיד אמורים היו להמשיך ולגלם את האידאה הזאת, להסתכל קדימה, נשענים על עוצמתו של צה"ל (ומהו צה"ל אם לא המענה האולטימטיבי לתסביכי השואה?), ולעשות את השלום שבן גוריון תמיד חלם עליו. בפועל, קיבלנו את הרע מכל העולמות- צברים מוחלטים שהפנימו את המושג "דור שני לשואה" עד כדי אבסורד- שונאים את הזר, מחמשים את צה"ל בכל הכוח אבל לא סומכים עליו, וחיים בתודעת שואה שמסרבת להיעלם, ורק מתעצמת.

      מנתניהו אין לי הרבה ציפיות. מכל האכזבות שלפיד המיט על בוחריו או סתם אנשים פשוטים, ה"זועבי'ז" היא אולי המשמעותית ביותר, גם אם זה לא נראה כך כרגע.

    • 1. אני דווקא חושב שהרבה יותר קל לטפל בסוגיות העומק עצמן (ואני בעד כל מה שהצעת) מאשר לשנות את הסמלים של המדינה. אבל אולי אני נאיבי, ושניהם קשים באותה מידה.
      2. אני לא משוכנע כמוך שהמפלגות הערביות הקיימות יסכימו להיכנס לממשלה לפני שנגמר הכיבוש. יש עניין כבד לאחריות מיניסטריאלית, והם חכמים מספיק להבין שצה"ל בשטחים ימשיך בהרגלו, אפילו אם מתקיים מו"מ אמיתי. אבל זו נקודה פתוחה לגמרי. חד"ש היתה חלק בקואליציה של רבין, אבל לא נשאה באחריות מיניסטריאלית. זה הכי קרוב שהגענו עד עתה.
      3. המרכז הישראלי מתאפיין, לפחות בימינו, בכך שהוא שונא גם חרדים, גם מתנחלים וגם ערבים. זה הד.נ.א. הפוליטי שביסוד הצלחתם של לפיד האב, שרון, אולמרט, ולפיד הבן. זאב שטרנהל כתב מספר פעמים בחוכמתו על כך שהמרכז הפוליטי תמיד העדיף לשתף פעולה עם הימין הלאומ(נ)י על פני השמאל הקוסמופוליטי/קומוניסטי, עד שהימין עלה לשלטון והשתלט גם על המרכז. הוא התייחס לפשיזם באירופה, אבל זה תקף כמעט לגמרי גם כאן.
      4. אהבתי את הסיפור על סבא שלך ועל ה"קאמבק" שעשתה השואה לחיי הצברים.

  8. פינגבק: לא רק קשקוש פוסט-מודרניסטי | חיים שרירותיים

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s