יוצא לי לראות את האיור שהבאת, ועוד תמונות/מסרים דומים, אצל לא מעט חברים שלי בפייסבוק, ביניהם לא כאלה שאפשר להגדיר כ"ימנים".
והיום הבנתי משהו: יש מאחז אחרון אחד שבו נאחזים לא מעט ישראלים, כולל כאלה שמוכנים מחר בבוקר לסגת מכל הגדה ולתת לפלסטינים מדינה משלהם: הרצון/צורך להיות צודקים.
ממשלות ישראל הצליחו במשך השנים למסמס כמעט את כל האמון שהאזרחים רוחשים להם: אנחנו יודעים שהן לא מתכוונות לעשות שלום באמת (אלא רק לחשוף את "פרצופו האמיתי" של הפרטנר שהוא בעצם אויב), ואנחנו יודעים שהן לא באמת מסוגלות לספק לנו בטחון- הפער בין הרהב הרטורי לדרדלה בשטח גדול מדי, ומתרחב ממבצע למבצע. על ההשתמטות הממשלתית משלל החובות האזרחיות- כלכלה, בריאות, רווחה, תשתיות- אפשר לכתוב ספריות שלמות . המרירות הישראלית המוכרת היא תולדה של כל זה.
נשאר לנו הקש האחרון, שעליו אגב נתניהו מנגן בכשרון רב בשנים האחרונות- המוסריות שלנו. הידיעה האינסטינקטיבית שאנחנו א. נלחמים על קיומנו, וב. עושים כל מה שאפשר כדי לא לפגוע בחפים מפשע.
הפחד הזה לאבד את המשלט האחרון ולהפוך לתמונת ראי של הגרועים שבאויבינו מוביל להכחשה די חזקה: ניסיתי לומר לכמה אנשים היום ואתמול ששיעור הלא מעורבים שנהרגו עד כה עומד על 75%, כלומר שעל כל טרוריסט הרוג יש 3 לא טרוריסטים הרוגים, וכמעט חטפתי מכות. אני שומע באולפנים פעם אחר פעם דוברים צבאיים וממשלתיים מסבירים שהפעולה היא "כירורגית" וש"אין הרבה נפגעים בצד השני", ואף איש תקשורת לא מערער על האקסיומה השקרית הזאת. הפחד לחשוף את הפעילות הישראלית כפעילות נקמה גרידא גורם להסטת העיניים, והליכה אחרי דוברים שבימים רגילים, ועל עניינים רגילים (תקציב הבטחון, תהליך השלום) היו גורמים לגיחוך ציני אצל כל מי שהיה מאזין להם, או מראיין אותם.
אני לא בטוח שיש לזה פתרון, אפשר רק לקוות שאיכשהו יהיה פה פעם תהליך שלום אפקטיבי, כדי שלא נמשיך להיגרר למטה, לרמה המוסרית הלא קיימת של חמאס.
וכדאי וצריך להזכיר זאת שוב, למרות שזה מובן מאליו: חמאס הם חארות. צואות בדמות אדם, שמוכנים לפגוע בישראלים על שום ישראליותם, ולא משום סיבה אחרת. הענין הוא שאת הנצחונות הצבאיי הגדולים שלה ישראל נחלה כשחשבה מהראש, והעמידה בראשה אנשים קרי רוח. מתישהו שכנענו את עצמנו שצריך לדבר עם האויב "בשפה שלו", ומאז מתברר לנו שבהיאבקות הבוץ הזאת האויב יותר מיומן.
אני נוטה להאמין שאם נמשיך בדרך הנוכחית, גם הוכחת היתרון המוסרי שלנו תהפוך מיותרת בשלב מסוים (כבר עכשו יש קריאות לנתק לעזה את החשמל כמו שפוטין היה עושה). מנגד, האלימות בתוך הקו הירוק רק תגבר – נגד ערבים ונגד שמאלנים.
"…המוסריות שלנו. הידיעה האינסטינקטיבית שאנחנו א. נלחמים על קיומנו, וב. עושים כל מה שאפשר כדי לא לפגוע בחפים מפשע."
א. אני מקווה שאין חילוקי דעות כאן.
ב. גם אם לא כ"כ נשתדל המוסריות שלנו בסדר גמור – גם אם אחוז הנפגעים ה"בלתי מעורבים" היה 99.9999% מי שאחראי למותם הוא החמאס.
"וכדאי וצריך להזכיר זאת שוב, למרות שזה מובן מאליו: חמאס הם חארות. צואות בדמות אדם, שמוכנים לפגוע בישראלים על שום ישראליותם, ולא משום סיבה אחרת"
ומה זה אומר על האנשים שבחרו חמאס בבחירות דמוקרטיות?
כפיר,
1) מי שאחראי למותם של אנשים הוא מי שהרג אותם. ישראל לא חייבת להמשיך באסטרטגיה של הפצצות מהאוויר, שהביאו עד כה למותם של כ 75% בלתי מעורבים. האסטרטגיה הזאת נבחרה כדי לחסוך בדם חיילים שלנו. אם תרצה, ישראל מוותרת על פעולה שתשמיד את איום הטילים ותציל חיי אזרחים משני הצדדים, כדי לחסוך בחיי חיילים שלה (של ישראל).
את האמירה הצדקנית של גולדה מאיר- "לעולם לא אסלח לערבים על שלימדו אותנו להרוג את בניהם"- כדאי לקבור יחד עם עוד כמה אמירות ומעשים (ומחדלים) שלה.
2) אי אפשר להשמיד את חמאס. חמאס פה כדי להישאר. האסטרטגיה היחידה היעילה היא להעלות חלק מחמאס על מסלול אזרחי/מדיני. לצערי, לא נוכל להשיג צדק מוחלט, או להיפרע מחמאס כמו שהיינו רוצים. לעומת זאת, מפגש של אינטרסים- ישראלים ופלסטינים- יכול להניב הסכם שלום. שלום הוא שקט. שקט טוב לכולם, ויגרום לפרחי הרוע (משני הצדדים) לנבול.
לגבי הבחירות של הפלסטינים- אנשים בוחרים במי שמביא להם הישגים. מפא"י הנהיגה את הישוב העברי מתקופת המנדט אל עבר מדינה ריבונית, וזכתה לדיבידנדים. חמאס גירש את ישראל מעזה, וזכה לתמורה בקלפי.
"מי שאחראי למותם של אנשים הוא מי שהרג אותם"
מסכים – מי שאחראי למותם הוא מי שהרג אותם – חמאס הרג אותם ברגע שירה מהבנין שלהם, ופעם נוספת ברגע שמנע מהם לברוח כאשר תגובת ישראל באה.
"ישראל לא חייבת להמשיך באסטרטגיה של הפצצות מהאוויר, שהביאו עד כה למותם של כ 75% בלתי מעורבים. האסטרטגיה הזאת נבחרה כדי לחסוך בדם חיילים שלנו. אם תרצה, ישראל מוותרת על פעולה שתשמיד את איום הטילים ותציל חיי אזרחים משני הצדדים, כדי לחסוך בחיי חיילים שלה (של ישראל)."
אם ישראל הייתה רוצה לחסוך גם בכסף היא הייתה משתמשת בחיל התותחנים לא בחיל האוויר – אבל כנראה שיש שיקולים בלתי מוסריים לחסוך בחיי האוייב.
אגב לטווח הרחוק יותר זה היה גם חוסך בחיי חיילי האוייב משום שהם לא היו מנסים זאת שוב.
"2) אי אפשר להשמיד את חמאס. חמאס פה כדי להישאר."
וזאת מנין לך?
אם רוצים אפשר הכל.
ולא במחיר חיי חיילינו אלא במחיר חיי האוייב.
כפיר,
גם אם חמאס מחזיק בתושבי עזה כבבני ערובה, ומסתתר מאחוריהם- הרג של אנשים שלא עשו כלום הוא פסול מבחינה מוסרית.
אף אחד מאיתנו איננו רוצח, אבל מפעם לפעם, כששומעים על רוצח/אנס/סדיסט אכזרי במיוחד, בהחלט אפשר לחשוב על איזו פעולת נקמה פרטית כמו בסרט הוליוודי רע במיוחד.
הרג עקיף, של לא מעורבים, מצריך חתיכת מנגנון הגנה והדחקה עצום בגודלו, כזה שמכבה את כל המוסר האישי/חברתי. המחשבה לפיה הרג של אזרחים לא מעורבים ירתיע את האויב היא גם לא נכונה אמפירית- חפש "לידיצה" בגוגל- וגם פסולה מוסרית. מי שעושה דבר כזה שם את עצמו בשורה אחת עם מיליציות אסד בסוריה, בני ההוטו והטוטסי ברואנדה, החמר רוז' בקמבודיה, ושאר מפלצות אדם שגדשו ועודם גודשים את כדור הארץ.
אני לא רואה את עצמי מפלצת, ולא מחפש מנגנוני הצדקה להרג של אנשים שלא עשו דבר. ילד יתום הוא ילד יתום. אם שכולה היא אם שכולה. סבל הוא סבל, שכול הוא שכול. יש מספיק ממנו בעולם. אני לא רוצה להוסיף אליו, אלא למנוע אותו.
החיים קדושים, לא הדם והאדמה. כל עוד דבקנו במגדלור המוסרי הזה, פרחנו ושגשגנו, ואף ניצחנו במלחמות. כשהחלטנו לקדש דם ואדמה התחלנו להפסיד, והפכנו את החברה שלנו לחברה אלימה שמאבדת את החמלה שלה הן כלפי אחרים, והן כלפי עצמה.
ואל תבוא לי עם "אוסלו". תהליך שלום ניסינו פעם אחת,. מלחמות ומבצעים אנחנו מנסים כמעט בלי הפסקה. מותר לנו לנסות עוד פעם פעמיים לעשות שלום. להילחם תמיד אפשר.
"הרג של אנשים שלא עשו כלום הוא פסול מבחינה מוסרית"
קודם כל הם באמת לא צריכים לעשות כלום – כלומר מי שמספק את דירתו ע"מ שיוכלו לירות ממנה טילים לעבר ישראל לא נכנס לקטגוריה הזו.
"ומה עם בנו בן ה3 שלא חטא?" תשאל –
תשובה: מי שהרגו הוא אביו מולידו.
בדומה לכך ונניח שהאב התנגד וחמאס איים על חייו והשתמש בדירתו – עדיין: כשתבוא התגובה מי שהרג אותו הם אנשי החמאס.
ובאופן עוד יותר כללי – רוב תושבי עזה בחרו חמאס.
ואם כולם ימותו (ובתוכם גם כאלה שהצביעו לארגון הטרור השני פתח) מי שהרג אותם זה החמאס או הם עצמם.
אני לא יודע לפי איזה עקרונות מוסריים אתה הולך אבל המוסר שלי הוא שכאשר ערבי רוצה (לא ביצע רק רצה והתפקשש לו) להרוג יהודי דינו מוות.
זה לא אומר שאני כאדם פרטי אעשה לו משהו אבל זו כן חובתה של המדינה.
אני אתחיל מהסוף של מה שכתבת: אני מבין ש"זה לא אומר שאני כאדם פרטי אעשה לו משהו אבל זו כן חובתה של המדינה" זה הדיסקליימר החדש, כי נער שרוף אחד זה די והותר. העניין הוא שההגדרה שלך עבור בן מוות- "ערבי רוצה (לא ביצע רק רצה והתפקשש לו) להרוג יהודי"- היא בעייתית משהו.
מה זה "רוצה"? מהרהר בכך בזמן ארוחת הערב? אומר לחבר שלו "בוא'נה, אלה שרצחו את הנערים בגוש עציון- גברים גברים. כל הכבוד להם"? אם יזדמן לו אקדח ויהודי- ירה? בוחן כליות ולב יש רק אחד. אנחנו, בני התמותה, נאלצים להסתפק בראיות, לא בהנחות מקדימות שמבוססות על סטראוטיפים ו/או משאלות לב.
או שאולי "תומכי חמאס"? בבחירות שנערכו, אגב, לפני 8 שנים, בחירות שבהן השתתף חמאס באישור ובתמיכה של ישראל וארה"ב? ישראל, אגב, יודעת לדבר עם חמאס יופי יופי- אם לגבי מעבר סחורות, אם לגבי שחרור חייל חטוף. אם ישראל מדברת עם הארגון המשוקץ הזה, מה אתה רוצה מתושבי עזה?
לגבי הילד בן השלוש. ילד הוא ילד. הוא לא אשם בשום דבר, גם אם אבא שלו כן אשם, או שהשלטון בעזה משתמש בו כבמגן אנושי. אין מה לעשות- לפעמים האויב נבזי במיוחד, והרג ילדים קטנים עדיין לא בא בחשבון. אתה מוכן להתיר את דמו של ילד בן שלוש, ובעצם משמש תמונת מראה להתרת הדם מהצד השני- של התינוקת שלהבת פס ז"ל, או של שלושה נערים מגוש עציון שלא עשו דבר. זה שם אותך במקום נמוך יותר מחנין זועבי (נניח), ואני בטוח שאתה לא רוצה להיות מוזכר איתה בנשימה אחת.
"בוחן כליות ולב יש רק אחד. אנחנו, בני התמותה, נאלצים להסתפק בראיות, לא בהנחות מקדימות שמבוססות על סטראוטיפים ו/או משאלות לב."
צודק – אני מניח שנאלץ להסתפק בלהוציא להורג רק את אלה שאשכרה ניסו והתפקשש להם ובוודאי את אלה שכלואים ומצהירים על ימין ועל שמאל שהם משתוקקים לכך.
אבל סחתיין על ההשוואה לרצח שלהבת פס הי"ד- רוצח ערבי מכוון במיוחד לעגלת תינוקת, כי הוא רוצה להרוג תינוקות יהודים כי הם יהודים.
אתה משווה אותו לנסיון ניטרול מחבל שעומד לירות (שוב) על ילדים יהודים, ובמקרה עומדים לידו אזרחים שלפי הסטטיסטיקה תומכים בירי שלו.
הילד בן ה3 הוא חף מפשע – ואם יפגע צריך להעמיד את אביו לדין בהאג.
אתה טוען שאין בעזה ילדים הרוגים, או שבעזה (בניגוד לסוריה) ההורים לא אוהבים את הילדים שלהם?
יניב אתה מכחיש את תרבות השקר של הפלשתינים?
כפיר, אתה מתעלם בכוונה מהשאלות שלי?
הנה אני אתייחס:
1. האם יש ילדים הרוגים בעזה?
כן.
2. האם ההורים שלהם אוהבים אותם?
כן.
3. האם ההורים האלה ישלחו את ילדיהם (בני ה3 – 12) למות כשהידים?
תלוי אם הם מוסלמים מאמינים תומכי חמאס. אם הם כן אז כן.
אם הם לא תומכי חמאס אלא תומכי גא"פ אז כן!
איך זה מסתדר עם שאלה מספר 2?
"אללה הוא אכבר"
4. האם רוב עזה מורכבת ממוסלמים תומכי חמאס?
כן – הם בחרו החמאס בבחירות דמוקרטיות ואין איזו אופוזיציה המתנגדת לחמאס חוץ מהקיצונים יותר.
5. האם למי מתושבי עזה (נכון גם לתושבי יו"ש הערבים) איכפת כאשר טיל שירו הארגונים פגע ביהודים חפים מפשע?
כנראה שלא – להיפך הם יצאו בחלוקת ממתקים ברחובות.
6. לאור (לחושך) 1-5 צריך לבזבז תחמושת יקרה כדי לא לא לפגוע "בחפים מפשע"?
כן!
בדיוק באותו אחוזון של תושבי עזה שיצטערו כאשר טיל יפגע ביהודים חפים מפשע – כל שאר התחמושת צריכה להיות ארטילרית.
7. מדוע אם כן משתמשים בתחמושת מדוייקת ויקרה?
כי אנחנו לא מוסריים!
התבטאות מעניינת של נציג הפלסטינים במועצת זכויות אדם באום בקשר לירי הטילים מעזה.
מעניין כמה זמן הוא עוד יחיה:
באמת התבטאות מעניינת. אני מניח שעכשו זה משנה את כל גישתך כלפי הערבים.
1. לא ענית על השאלה שלי
2. אני מניח שעכשו זה משנה את כל גישתך כלפי הערבים – לא אבל אני מניח שזה כן הזיז משהו כאשר לפעמים יש בתוכם דוברי אמת אבל השאלה היותר חשובה היא:
3. האם זה שינה את גישתך כלפי ישראל כאשר אתה שומע פרטים כאלה ממי שיש לו יותר אמינות בעיניך?
אז אי אפשר להאמין למילה שהערבים אומרים, בגלל "תרבות השקר" שלהם (לא פחות: שקרים הם חלק אינטגרלי מהתרבות שלהם!), חוץ מהפעמים בהן הם אומרים את בדיוק מה שאתה חושב.
מעציבה אותי מאוד שאלתך השלישית: "האם זה שינה את גישתך כלפי ישראל כאשר אתה שומע פרטים כאלה ממי שיש לו יותר אמינות בעיניך?"
אם זה מה שאתה מבין ממני לאחר שאתה קורא את הבלוג מעל לשנתיים, ובמיוחד בתגובה לפוסט הנקרא "האמת שלנו, האמת שלהם", שפורסם בסמוך לפוסט שדיבר על נרטיבים – אז אני לא מוצא הרבה טעם לענות. הרי כתבתי כ"כ הרבה, והובנתי כ"כ מעט.
חיים שרירותיים 
יוצא לי לראות את האיור שהבאת, ועוד תמונות/מסרים דומים, אצל לא מעט חברים שלי בפייסבוק, ביניהם לא כאלה שאפשר להגדיר כ"ימנים".
והיום הבנתי משהו: יש מאחז אחרון אחד שבו נאחזים לא מעט ישראלים, כולל כאלה שמוכנים מחר בבוקר לסגת מכל הגדה ולתת לפלסטינים מדינה משלהם: הרצון/צורך להיות צודקים.
ממשלות ישראל הצליחו במשך השנים למסמס כמעט את כל האמון שהאזרחים רוחשים להם: אנחנו יודעים שהן לא מתכוונות לעשות שלום באמת (אלא רק לחשוף את "פרצופו האמיתי" של הפרטנר שהוא בעצם אויב), ואנחנו יודעים שהן לא באמת מסוגלות לספק לנו בטחון- הפער בין הרהב הרטורי לדרדלה בשטח גדול מדי, ומתרחב ממבצע למבצע. על ההשתמטות הממשלתית משלל החובות האזרחיות- כלכלה, בריאות, רווחה, תשתיות- אפשר לכתוב ספריות שלמות . המרירות הישראלית המוכרת היא תולדה של כל זה.
נשאר לנו הקש האחרון, שעליו אגב נתניהו מנגן בכשרון רב בשנים האחרונות- המוסריות שלנו. הידיעה האינסטינקטיבית שאנחנו א. נלחמים על קיומנו, וב. עושים כל מה שאפשר כדי לא לפגוע בחפים מפשע.
הפחד הזה לאבד את המשלט האחרון ולהפוך לתמונת ראי של הגרועים שבאויבינו מוביל להכחשה די חזקה: ניסיתי לומר לכמה אנשים היום ואתמול ששיעור הלא מעורבים שנהרגו עד כה עומד על 75%, כלומר שעל כל טרוריסט הרוג יש 3 לא טרוריסטים הרוגים, וכמעט חטפתי מכות. אני שומע באולפנים פעם אחר פעם דוברים צבאיים וממשלתיים מסבירים שהפעולה היא "כירורגית" וש"אין הרבה נפגעים בצד השני", ואף איש תקשורת לא מערער על האקסיומה השקרית הזאת. הפחד לחשוף את הפעילות הישראלית כפעילות נקמה גרידא גורם להסטת העיניים, והליכה אחרי דוברים שבימים רגילים, ועל עניינים רגילים (תקציב הבטחון, תהליך השלום) היו גורמים לגיחוך ציני אצל כל מי שהיה מאזין להם, או מראיין אותם.
אני לא בטוח שיש לזה פתרון, אפשר רק לקוות שאיכשהו יהיה פה פעם תהליך שלום אפקטיבי, כדי שלא נמשיך להיגרר למטה, לרמה המוסרית הלא קיימת של חמאס.
וכדאי וצריך להזכיר זאת שוב, למרות שזה מובן מאליו: חמאס הם חארות. צואות בדמות אדם, שמוכנים לפגוע בישראלים על שום ישראליותם, ולא משום סיבה אחרת. הענין הוא שאת הנצחונות הצבאיי הגדולים שלה ישראל נחלה כשחשבה מהראש, והעמידה בראשה אנשים קרי רוח. מתישהו שכנענו את עצמנו שצריך לדבר עם האויב "בשפה שלו", ומאז מתברר לנו שבהיאבקות הבוץ הזאת האויב יותר מיומן.
אני נוטה להאמין שאם נמשיך בדרך הנוכחית, גם הוכחת היתרון המוסרי שלנו תהפוך מיותרת בשלב מסוים (כבר עכשו יש קריאות לנתק לעזה את החשמל כמו שפוטין היה עושה). מנגד, האלימות בתוך הקו הירוק רק תגבר – נגד ערבים ונגד שמאלנים.
"…המוסריות שלנו. הידיעה האינסטינקטיבית שאנחנו א. נלחמים על קיומנו, וב. עושים כל מה שאפשר כדי לא לפגוע בחפים מפשע."
א. אני מקווה שאין חילוקי דעות כאן.
ב. גם אם לא כ"כ נשתדל המוסריות שלנו בסדר גמור – גם אם אחוז הנפגעים ה"בלתי מעורבים" היה 99.9999% מי שאחראי למותם הוא החמאס.
"וכדאי וצריך להזכיר זאת שוב, למרות שזה מובן מאליו: חמאס הם חארות. צואות בדמות אדם, שמוכנים לפגוע בישראלים על שום ישראליותם, ולא משום סיבה אחרת"
ומה זה אומר על האנשים שבחרו חמאס בבחירות דמוקרטיות?
כפיר,
1) מי שאחראי למותם של אנשים הוא מי שהרג אותם. ישראל לא חייבת להמשיך באסטרטגיה של הפצצות מהאוויר, שהביאו עד כה למותם של כ 75% בלתי מעורבים. האסטרטגיה הזאת נבחרה כדי לחסוך בדם חיילים שלנו. אם תרצה, ישראל מוותרת על פעולה שתשמיד את איום הטילים ותציל חיי אזרחים משני הצדדים, כדי לחסוך בחיי חיילים שלה (של ישראל).
את האמירה הצדקנית של גולדה מאיר- "לעולם לא אסלח לערבים על שלימדו אותנו להרוג את בניהם"- כדאי לקבור יחד עם עוד כמה אמירות ומעשים (ומחדלים) שלה.
2) אי אפשר להשמיד את חמאס. חמאס פה כדי להישאר. האסטרטגיה היחידה היעילה היא להעלות חלק מחמאס על מסלול אזרחי/מדיני. לצערי, לא נוכל להשיג צדק מוחלט, או להיפרע מחמאס כמו שהיינו רוצים. לעומת זאת, מפגש של אינטרסים- ישראלים ופלסטינים- יכול להניב הסכם שלום. שלום הוא שקט. שקט טוב לכולם, ויגרום לפרחי הרוע (משני הצדדים) לנבול.
לגבי הבחירות של הפלסטינים- אנשים בוחרים במי שמביא להם הישגים. מפא"י הנהיגה את הישוב העברי מתקופת המנדט אל עבר מדינה ריבונית, וזכתה לדיבידנדים. חמאס גירש את ישראל מעזה, וזכה לתמורה בקלפי.
"מי שאחראי למותם של אנשים הוא מי שהרג אותם"
מסכים – מי שאחראי למותם הוא מי שהרג אותם – חמאס הרג אותם ברגע שירה מהבנין שלהם, ופעם נוספת ברגע שמנע מהם לברוח כאשר תגובת ישראל באה.
"ישראל לא חייבת להמשיך באסטרטגיה של הפצצות מהאוויר, שהביאו עד כה למותם של כ 75% בלתי מעורבים. האסטרטגיה הזאת נבחרה כדי לחסוך בדם חיילים שלנו. אם תרצה, ישראל מוותרת על פעולה שתשמיד את איום הטילים ותציל חיי אזרחים משני הצדדים, כדי לחסוך בחיי חיילים שלה (של ישראל)."
אם ישראל הייתה רוצה לחסוך גם בכסף היא הייתה משתמשת בחיל התותחנים לא בחיל האוויר – אבל כנראה שיש שיקולים בלתי מוסריים לחסוך בחיי האוייב.
אגב לטווח הרחוק יותר זה היה גם חוסך בחיי חיילי האוייב משום שהם לא היו מנסים זאת שוב.
"2) אי אפשר להשמיד את חמאס. חמאס פה כדי להישאר."
וזאת מנין לך?
אם רוצים אפשר הכל.
ולא במחיר חיי חיילינו אלא במחיר חיי האוייב.
כפיר,
גם אם חמאס מחזיק בתושבי עזה כבבני ערובה, ומסתתר מאחוריהם- הרג של אנשים שלא עשו כלום הוא פסול מבחינה מוסרית.
אף אחד מאיתנו איננו רוצח, אבל מפעם לפעם, כששומעים על רוצח/אנס/סדיסט אכזרי במיוחד, בהחלט אפשר לחשוב על איזו פעולת נקמה פרטית כמו בסרט הוליוודי רע במיוחד.
הרג עקיף, של לא מעורבים, מצריך חתיכת מנגנון הגנה והדחקה עצום בגודלו, כזה שמכבה את כל המוסר האישי/חברתי. המחשבה לפיה הרג של אזרחים לא מעורבים ירתיע את האויב היא גם לא נכונה אמפירית- חפש "לידיצה" בגוגל- וגם פסולה מוסרית. מי שעושה דבר כזה שם את עצמו בשורה אחת עם מיליציות אסד בסוריה, בני ההוטו והטוטסי ברואנדה, החמר רוז' בקמבודיה, ושאר מפלצות אדם שגדשו ועודם גודשים את כדור הארץ.
אני לא רואה את עצמי מפלצת, ולא מחפש מנגנוני הצדקה להרג של אנשים שלא עשו דבר. ילד יתום הוא ילד יתום. אם שכולה היא אם שכולה. סבל הוא סבל, שכול הוא שכול. יש מספיק ממנו בעולם. אני לא רוצה להוסיף אליו, אלא למנוע אותו.
החיים קדושים, לא הדם והאדמה. כל עוד דבקנו במגדלור המוסרי הזה, פרחנו ושגשגנו, ואף ניצחנו במלחמות. כשהחלטנו לקדש דם ואדמה התחלנו להפסיד, והפכנו את החברה שלנו לחברה אלימה שמאבדת את החמלה שלה הן כלפי אחרים, והן כלפי עצמה.
ואל תבוא לי עם "אוסלו". תהליך שלום ניסינו פעם אחת,. מלחמות ומבצעים אנחנו מנסים כמעט בלי הפסקה. מותר לנו לנסות עוד פעם פעמיים לעשות שלום. להילחם תמיד אפשר.
"הרג של אנשים שלא עשו כלום הוא פסול מבחינה מוסרית"
קודם כל הם באמת לא צריכים לעשות כלום – כלומר מי שמספק את דירתו ע"מ שיוכלו לירות ממנה טילים לעבר ישראל לא נכנס לקטגוריה הזו.
"ומה עם בנו בן ה3 שלא חטא?" תשאל –
תשובה: מי שהרגו הוא אביו מולידו.
בדומה לכך ונניח שהאב התנגד וחמאס איים על חייו והשתמש בדירתו – עדיין: כשתבוא התגובה מי שהרג אותו הם אנשי החמאס.
ובאופן עוד יותר כללי – רוב תושבי עזה בחרו חמאס.
ואם כולם ימותו (ובתוכם גם כאלה שהצביעו לארגון הטרור השני פתח) מי שהרג אותם זה החמאס או הם עצמם.
אני לא יודע לפי איזה עקרונות מוסריים אתה הולך אבל המוסר שלי הוא שכאשר ערבי רוצה (לא ביצע רק רצה והתפקשש לו) להרוג יהודי דינו מוות.
זה לא אומר שאני כאדם פרטי אעשה לו משהו אבל זו כן חובתה של המדינה.
אני אתחיל מהסוף של מה שכתבת: אני מבין ש"זה לא אומר שאני כאדם פרטי אעשה לו משהו אבל זו כן חובתה של המדינה" זה הדיסקליימר החדש, כי נער שרוף אחד זה די והותר. העניין הוא שההגדרה שלך עבור בן מוות- "ערבי רוצה (לא ביצע רק רצה והתפקשש לו) להרוג יהודי"- היא בעייתית משהו.
מה זה "רוצה"? מהרהר בכך בזמן ארוחת הערב? אומר לחבר שלו "בוא'נה, אלה שרצחו את הנערים בגוש עציון- גברים גברים. כל הכבוד להם"? אם יזדמן לו אקדח ויהודי- ירה? בוחן כליות ולב יש רק אחד. אנחנו, בני התמותה, נאלצים להסתפק בראיות, לא בהנחות מקדימות שמבוססות על סטראוטיפים ו/או משאלות לב.
או שאולי "תומכי חמאס"? בבחירות שנערכו, אגב, לפני 8 שנים, בחירות שבהן השתתף חמאס באישור ובתמיכה של ישראל וארה"ב? ישראל, אגב, יודעת לדבר עם חמאס יופי יופי- אם לגבי מעבר סחורות, אם לגבי שחרור חייל חטוף. אם ישראל מדברת עם הארגון המשוקץ הזה, מה אתה רוצה מתושבי עזה?
לגבי הילד בן השלוש. ילד הוא ילד. הוא לא אשם בשום דבר, גם אם אבא שלו כן אשם, או שהשלטון בעזה משתמש בו כבמגן אנושי. אין מה לעשות- לפעמים האויב נבזי במיוחד, והרג ילדים קטנים עדיין לא בא בחשבון. אתה מוכן להתיר את דמו של ילד בן שלוש, ובעצם משמש תמונת מראה להתרת הדם מהצד השני- של התינוקת שלהבת פס ז"ל, או של שלושה נערים מגוש עציון שלא עשו דבר. זה שם אותך במקום נמוך יותר מחנין זועבי (נניח), ואני בטוח שאתה לא רוצה להיות מוזכר איתה בנשימה אחת.
"בוחן כליות ולב יש רק אחד. אנחנו, בני התמותה, נאלצים להסתפק בראיות, לא בהנחות מקדימות שמבוססות על סטראוטיפים ו/או משאלות לב."
צודק – אני מניח שנאלץ להסתפק בלהוציא להורג רק את אלה שאשכרה ניסו והתפקשש להם ובוודאי את אלה שכלואים ומצהירים על ימין ועל שמאל שהם משתוקקים לכך.
אבל סחתיין על ההשוואה לרצח שלהבת פס הי"ד- רוצח ערבי מכוון במיוחד לעגלת תינוקת, כי הוא רוצה להרוג תינוקות יהודים כי הם יהודים.
אתה משווה אותו לנסיון ניטרול מחבל שעומד לירות (שוב) על ילדים יהודים, ובמקרה עומדים לידו אזרחים שלפי הסטטיסטיקה תומכים בירי שלו.
הילד בן ה3 הוא חף מפשע – ואם יפגע צריך להעמיד את אביו לדין בהאג.
אני פרשתי, ברשותך.
ה״אמת״ שלהם – פאליווד
ועוד מה״אמת״ שלהם:
http://www.haaretz.com/mobile/1.603796
אתה טוען שאין בעזה ילדים הרוגים, או שבעזה (בניגוד לסוריה) ההורים לא אוהבים את הילדים שלהם?
יניב אתה מכחיש את תרבות השקר של הפלשתינים?
כפיר, אתה מתעלם בכוונה מהשאלות שלי?
הנה אני אתייחס:
1. האם יש ילדים הרוגים בעזה?
כן.
2. האם ההורים שלהם אוהבים אותם?
כן.
3. האם ההורים האלה ישלחו את ילדיהם (בני ה3 – 12) למות כשהידים?
תלוי אם הם מוסלמים מאמינים תומכי חמאס. אם הם כן אז כן.
אם הם לא תומכי חמאס אלא תומכי גא"פ אז כן!
איך זה מסתדר עם שאלה מספר 2?
"אללה הוא אכבר"
4. האם רוב עזה מורכבת ממוסלמים תומכי חמאס?
כן – הם בחרו החמאס בבחירות דמוקרטיות ואין איזו אופוזיציה המתנגדת לחמאס חוץ מהקיצונים יותר.
5. האם למי מתושבי עזה (נכון גם לתושבי יו"ש הערבים) איכפת כאשר טיל שירו הארגונים פגע ביהודים חפים מפשע?
כנראה שלא – להיפך הם יצאו בחלוקת ממתקים ברחובות.
6. לאור (לחושך) 1-5 צריך לבזבז תחמושת יקרה כדי לא לא לפגוע "בחפים מפשע"?
כן!
בדיוק באותו אחוזון של תושבי עזה שיצטערו כאשר טיל יפגע ביהודים חפים מפשע – כל שאר התחמושת צריכה להיות ארטילרית.
7. מדוע אם כן משתמשים בתחמושת מדוייקת ויקרה?
כי אנחנו לא מוסריים!
התבטאות מעניינת של נציג הפלסטינים במועצת זכויות אדם באום בקשר לירי הטילים מעזה.
מעניין כמה זמן הוא עוד יחיה:
באמת התבטאות מעניינת. אני מניח שעכשו זה משנה את כל גישתך כלפי הערבים.
1. לא ענית על השאלה שלי
2. אני מניח שעכשו זה משנה את כל גישתך כלפי הערבים – לא אבל אני מניח שזה כן הזיז משהו כאשר לפעמים יש בתוכם דוברי אמת אבל השאלה היותר חשובה היא:
3. האם זה שינה את גישתך כלפי ישראל כאשר אתה שומע פרטים כאלה ממי שיש לו יותר אמינות בעיניך?
אז אי אפשר להאמין למילה שהערבים אומרים, בגלל "תרבות השקר" שלהם (לא פחות: שקרים הם חלק אינטגרלי מהתרבות שלהם!), חוץ מהפעמים בהן הם אומרים את בדיוק מה שאתה חושב.
מעציבה אותי מאוד שאלתך השלישית: "האם זה שינה את גישתך כלפי ישראל כאשר אתה שומע פרטים כאלה ממי שיש לו יותר אמינות בעיניך?"
אם זה מה שאתה מבין ממני לאחר שאתה קורא את הבלוג מעל לשנתיים, ובמיוחד בתגובה לפוסט הנקרא "האמת שלנו, האמת שלהם", שפורסם בסמוך לפוסט שדיבר על נרטיבים – אז אני לא מוצא הרבה טעם לענות. הרי כתבתי כ"כ הרבה, והובנתי כ"כ מעט.
פינגבק: מגינים אנושיים | חיים שרירותיים