לפני כשבועיים יזמה מצרים הפסקת אש, וישראל קיבלה אותה מיד. החמאס דחה אותה על הסף (לפי גרסתו, היא נוסחה מאחורי גבו ולכן לא חייבה אותו), והאש נמשכה ביתר שאת. ההסברה הישראלית מיד יישרה קו להביא זאת כהוכחה נוספת לשאיפתנו לשלום לעומת הרצחנות של החמאס. נדבך נוסף בטיעון-העל השגור על עליונותנו המוסרית.
אתמול יזם שר החוץ האמריקני הפסקת אש, המקובלת על הספונסרים של החמאס, קטאר וטורקיה. בתום ישיבת קבינט, דחתה ישראל את היוזמה פה אחד. ההסברה הישראלית מיד יישרה קו וטענה שזה רק מוכיח שהחמאס שואף לשלום ומוסרי לעומת ישראל הרצחנית והשפלה. רגע, נפלה פה טעות. ההסברה הישראלית מיד יישרה קו כדי להראות כמה ההצעה של קרי מוטה לכיוון החמאס וכמה מנותקים האמריקנים מהמציאות של המזה"ת, שאותה כידוע רק אנחנו מבינים, כפי שניתן לראות מהצלחותנו האדירות.
האנלוגיה לעיל נשמעת קטנונית וילדותית, ובצדק נדחית ע"י השכל הישר. אך אני לא סתם מביא אותה. נתניהו וממשלתו הימנית-קיצונית הצליחו לשכנע את הציבור הרחב, לרבות חלקים גדולים מהמרכז-שמאל, בצדקתו ובנחיצותו של מבצע בעזה שהם אפילו לא תכננו ולא חפצו בו. דחיית הפסקת האש ע"י החמאס בשבוע הראשון למבצע היוותה את אחד הנדבכים המרכזיים בשכנוע הזה. הקו הראשוני במבצע היה "שקט ייענה בשקט", כדי להדגיש את העובדה שהמפר את השקט הוא החמאס. זאת כמובן תוך הסוואת המצב בעזה – המצור החונק והשליטה ההיקפית הישראלית-מצרית, בגיבוי העולם המערבי והערבי – כנורמלי. נורמלי כ"כ עד כדי השוואה לגבול בין ארה"ב למקסיקו. האנלוגיה לעיל צריכה רק להמחיש לנו את צדקת אמרתו הידועה של קלאוזוביץ: המלחמה היא המשכה של המדיניות באמצעים אחרים. כמו שישראל לא מעוניינת במלחמה, אלא רק בקידום מטרותיה המדיניות בעזה, כך גם החמאס. זו לא רצחנות מוסלמית, זה לא בני אור מול בני חושך – אלא שני צדדים רציונליים עם מטרות מדיניות ובטחוניות מנוגדות.
קל לנחש מה היתה אומרת ההסברה הישראלית, בסיוע התקשורת, לו טיוטת הפסקת האש של קרי היתה קרובה יותר לעמדה המדינית-בטחונית של הממשלה. היתה זו עוד "הוכחה" לכך שמדיניות הממשלה נכונה, כי האמריקנים והאירופים תומכים בנו. עוד "הוכחה" לרצחנות החמאס, שבוודאי היה דוחה את המתווה. עוד "הוכחה" שאנחנו בצד הצודקים והטובים, ולא רק בצד.
כפי שכבר כתבתי לאחר שנחטפו שלושת הנערים לפני מה שעכשו נראה כמו נצח: התרחיש המערער על צדקת דרכנו פשוט לא קיים. כל דיווח המגיע לאוזנינו בזמן המבצע מידי העיתונות המגויסת, שצינור האינפורמציה העיקרי שלה הוא דובר צה"ל ותדרוכי הממשלה (שכן אין לה אפילו כתב או מקורות עצמאיים בעזה), ארוז מראש בפרשנות אוהדת ומותאמת לנקודת הראייה שלנו. הממשלה אף פעם לא טועה, זה העולם שעוין אותנו, או האמריקנים שלא קולטים מה זה המזה"ת. ההרוגים החפים מפשע של צה"ל הם תמיד תוצאה של טעות מצערת, אף פעם לא טעות נפשעת. הטילים והמנהרות של החמאס מוכיחים שהוא ארגון אנטישמי שרק רוצה להרוג יהודים; העובדה שהוא שומר את הנשק האסטרטגי שהוא מפתח לשעת צורך כמו המבצע הזה לא מעידה על חשיבה אסטרטגית ורציונליות. ועובדות אחרות בכלל מוסתרות מאיתנו (היכנסו ללינק).
זו לא עיתונות, זו תעמולה. אם לא משנה מה המאורע בשטח, כי תמיד ניתן יהיה לצפות מראש איך יתפרש המאורע הזה על-ידינו, אז מה פה בדיוק החדשות? העצוב הוא שיש חלקים הולכים וגדלים בציבור שהיו רוצים שכך תתנהל העיתונות גם בימי שגרה. בנוסף לאלימות הגוברת המופנית נגד ערבים ושמאלנים, ניתן לראות גם בהתנהלות המשת"פית של התקשורת בתמיכתו הגדולה של הציבור דגל אדום נוסף המונף לעבר הדמוקרטיה הישראלית. מה שנשאר ממנה.
***
עדכון:
כך נראית עיתונות אמיתית. לא צינור העברת התדריכים של משרד ראש הממשלה, אלא בדיקת העובדות. השוואה בין הצעת קרי להפסקת אש להצעה המצרית מראה שהן דומות למדיי. "בצדק, אם כך, הגיב בכיר בפמלייתו של קרי ל'הארץ': 'הטיוטה היתה מבוססת על ההצעה המצרית שישראל תמכה בה בלב שלם. אם ישראל מתנגדת לטיוטה הזו, הרי שהיא מתנגדת לתוכניתה שלה עצמה'".
***
כך פועל הגיון ההסלמה. הוא נראה בלתי נמנע מבפנים (גם אוגרים שרצים בלי הפסק על גלגל בכלוב חושבים, מן הסתם, שאם יפסיקו הם יספגו חבטות כאלה נוראיות שזה לא משתלם). מי שלכוד בו לא יכול לדמיין פתרון שאינו מנוסח במונחי העימות העכשוויים. הם יורים טילים? אז ודאי שהפתרון היחידי שניתן להעלות על הדעת הוא מערכת הגנה מטילים. הם חופרים מנהרות? אז ודאי שהפתרון היחידי שניתן להעלות על הדעת הוא הקמת יחידות צבאיות שמתמחות בלוחמת מנהרות. כל צעד נראה טבעי, כל מסקנה מתחייבת.
עיצרו הכל וקיראו את הניתוח הרהוט של עידן לנדו.
חיים שרירותיים 
"כפי שכבר כתבתי לאחר שנחטפו שלושת הנערים לפני מה שעכשו נראה כמו נצח: התרחיש המערער על צדקת דרכנו פשוט לא קיים."
לשמאל הקיצוני זה נראה כמו נצח שהרי מה זה רצח של שלושה נערים לעומת הסבל הפלשתיני – לרב עם ישראל זה היה אתמול בערב.
דווקא תרחישים כאלה קיימים – "חייל צה"ל חטף פעוט יהודי מאחד מישובי עוטף עזה והשתמש בו כמגן אנושי מול פלשתיני חמוש שסירב להרוג את החייל משום שלא רצה לפגוע בילד. מכיוון שהתמהמה הפלשתיני המוסרי נורה ונפצע".
רק שתרחישים כאלה אינם קורים.
"זאת כמובן תוך הסוואת המצב בעזה – המצור החונק והשליטה ההיקפית הישראלית-מצרית, בגיבוי העולם המערבי והערבי – כנורמלי."
רגע לא הבנתי – כווולם מצדיקים אותנו? השמאל הציוני, אירופה (שביום רגיל מחרימה מוצרים מההתנחלויות ומגנה את ישראל) מצרים (שבד"כ מתייצבת לימין הפלשתינים) והעיתונות הערבית (!!!)?
בעצם לא כולם – השמאל הקיצוני ותומכי החמאס אינם מצדיקים אותנו.
נו לפחות אפשר לשים את הדברים בפרופורציה.
בקשר לקרי פתרונות בע"מ – לא ברור האם הבנאדם אידיוט או שהוא אידיוט:
כנראה שאין רף נמוך מידי שהוא לא ידחוף את מדיניות החוץ של ארה"ב מתחתיו – הוא עורר עליו את חמתם לא רק של הישראלים אותם הוא מתעב למרות שהוא מנסה לשמור על מראית עין, אלא אפילו של מכחיש השואה אבו עבאס בכך שתמך במתווה המשרת את האינטרסים של החמאס.
פרסמתי עדכון: השוואה שנערכה בין הטיוטה המצרית לטיוטה של קרי מראה שהן זהות למדיי, למעט זהות הספונסרים (לא רק מצרים, אלא שילוב של קטר, טורקיה, הליגה הערבית, האו"ם, ארה"ב והאיחוד האירופי). קלאוזוביץ ממשיך לחייך בקברו: המלחמה היא המשכה של המדיניות באמצעים אחרים.
תודה על העדכון. אכן, מסתבר שתמיד עדיף לקרוא ולהשוות, ולא רק לקבל חומר לעוס מלשכת ראש הממשלה. דווקא רביד, הביקורתי ביוםיום, נפל בפח? מוזר ומעניין (אם כי ג'ון קרי הרוויח את כל מילות הביקורת עליו בצדק. הוא הברקה קטנה מאד, לדעתי).
עוד משהו- ישנה טענה לפיה המסמך שהעבירה לשכת ראש הממשלה לעיתונאים איננו מדויק, בלשון המעטה
(אני מתייחס לטענה הזאת בספקנות, משום שלא ראיתי אותה מתגלגלת מעבר לציוץ הזה).
לגבי חמאס- הוא הפך לדמון כל כך שטני עבור הישראלים, עד שאפשר להאמין לכל דבר שיאמרו עליו. הסיפור הויראלי הנוכחי מדבר על מתקפת מוות בראש השנה המתקרב, שבה היו אמורים לצאת מאות (ואולי אלפי) לוחמי חמאס מהמנהרות, להרוג ולחטוף את חברי הקיבוצים, להתקדם בתוך ישראל כשהם מחופשים לחיילי צה"ל ולזרוע הרס רב, ויתכן שגם להגיע עד ירושלים ולכבוש אותה, או לפחות את הר הבית (ואולי להקים שם מסגד, מי יודע). ראשיתו של הסיפור הזה בידיעה האקסקלוסיבית מאתר NRG
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/600/825.html?hp=1&cat=875&loc=0
בידיעה מצוטטים "מקורות בטחוניים". לידיעה הזאת אין שום תימוכין מאף מקור אחר, ואפילו לא מראש הממשלה עצמו, שאמור היה לעשות בה שימוש נרחב אילו היתה נכונה (ע"ע "חמאס חטף את שלושת הנערים, ויש לי הוכחות").
מהצד השני- הטיפול במנהרות הוא מטרה ראויה בהחלט, גם אם כל הדרך לטיפול הזה היתה עקומה במיוחד. השאלות המעניינות הן- כמה מתשתית מנהרות התקיפה הושמד, באיזה היקף, ומה יובטח לישראל כחלק מהפסקת האש?
בכל הקשור לטפול במנהרות- הציבור הישראלי ממודר וממוסך. כתבינו לענייני צבא מתעסקים בכל דבר פרט לבירור הנקודה הזאת. לגבי הפסקת האש- כניסתה לתוקף תניע, לדעתי, תהליכים פנימיים אינטנסיביים מאד במערכת הפוליטית והצבאית שלנו.
תודה, אורן.
אכן, העובדה שגם בעיתון הארץ נפלו בפח הזה מאכזבת מאוד.
מסכים לגבי קרי. אך אני לא משוכנע שהבעיה היא בו כמו שהיא במדיניות חוץ לא ברורה, לא עקבית ולא מתועדפת.
מסכים איתך גם לגבי הפסקת האש. ייתכן מאוד שתחולל שינויים פוליטיים, אולי גם בינ"ל, אבל אני חושש שזה סתם וישפול תינקינג.
נושא המנהרות הוא ספין מוצלח למדיי של משרד רה"מ. לא מכיון שאינן קיימות, אלא כי ידעו כל הזמן על קיומן, גם כשהסכימו להפסקת האש המצרית (אגב, הנוסח של קרי בכוונה מערפל את נושא הריסת במנהרות בזמן הפסקת האש הזמנית – לא אוסר ולא מתיר אותו). ההצפה של הנושא הזה נועדה לשמר את התמיכה במבצע הצבאי, שלא ממש מצליח להפסיק את ירי הרקטות – עילת המבצע כזכור. ובניגוד למנהרות, אנחנו לא צריכים את תדרוכי דובר צה"ל כדי לדעת אם חיסלנו את איום הטילים.
הרשה לי לחלוק עליך בנושא "ספין המנהרות":
להבנתי, המבצע הזה הלך לכיוון של סטטוס קוו רע לישראל: ישראל תקפה ותקפה, וחמאס ירה וירה (רקטות). אני חושב שבמשך כעשרה ימים (אין לי חשק לבדוק כרוניקה כרגע) רעדו לביבי-בוגי-גנץ הביצים, ולכן לא נכנסו רגלית לתוך רצועת עזה.
בחלק הראשון של המבצע חמאס תקף פעם אחת ממנהרה, וזה איכשהו נבלע בשאון מטוסי הקרב המפציצים. תקיפת המנהרה השניה של חמאס היא זאת ששברה את הסטטוס קוו, וחייבה את הכניסה של צה"ל לרצועה.
הכניסה לרצועה לא היתה מתוכננת מראש, ולא לוותה בתכנית מסודרת. היא התגלגלה, כמו כל המלחמה הזאת, בהתאם לנסיבות, ומכאן גם ההפעלה הלא פרופורציונלית של כח- כשאין מושג איפה האויב ומה יכולותיו, מפציצים כמו משוגעים.
חייבים להודות שזה עבד. צה"ל קיבל, במחיר לא קטן של הרוגים, את השטח שבו הוא רוצה לטפל במנהרות. (יתכן שצה"ל עושה עוד דברים ברצועה, אבל אין לי או לנו מושג, כי כאמור- אנחנו ממודרים).
היקף תופעת מנהרות התקיפה, והמחסור במודיעין ובתכניות, הם אחד המחדלים הגדולים שידעה מדינת ישראל. העובדה שנתניהו מכהן 5 שנים מתוך ה 9 שעברו מאז ההתנתקות מסמנת אותו כאחראי הראשי למחדל. לדעתי, דרושה פה ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט בדימוס שלא לוקח שבויים (מיכה לינדנשטראוס?) שתברר ביסודיות את כל הדרוש, ותערוף את הראשים שצריך לערוף. את זה שממשלות נתניהו לא מספקות לנו חינוך, בריאות ורווחה כבר הבנו. אבל לא לספק בטחון? אם ביזת הקופה הציבורית של נתניהו זה להשתין עלינו מהמקפצה, מחדל המנהרות זה לפתוח לנו את הפה כדי לוודא שהשתן נכנס (מצטער, זה מה שיצא לי כרגע).
חייבים מילה על בוגי: האיש שכרמטכ"ל הגיש צבא מקולקל לדן חלוץ (שבתורו לא טרח לתקן) הוא האיש שטמן את ראשו בחול בחמש השנים האחרונות, וקיווה כנראה ש"יהיה בסדר". אילו יש בו טיפת יושרה, הוא אמור לסיים את חייו כמו גורודיש- מנודה ומוקצה באיזה חור באפריקה. ווישפול ת'ינקינג.
נתניהו, חוץ מלשלוט על סדר היום התקשורתי בישראל, לא מצליח בשום דבר. למזלו, הוא מצליח בדבר היחיד הכי חשוב.
בהקשר הזה, עצם העובדה שהוא משווק במפורש שהוא וצה"ל *הופתעו* מכמות המנהרות, ולכן צריך להמשיך את המבצע, זה כבר מתקרב להשתנה מהמקפצה. זה כמובן יכול לחזור אליו בבומרנג, כפי שאתה סבור, אבל אני לא מאמין שכך יקרה. וכאמור, אני בכלל סבור שהם משקרים. אין דרך להסתיר מהמזל"טים חפירה של כ"כ הרבה מנהרות. אולי הופתעו מהיעילות של המנהרות, אבל לא מקיומן ולא מהיקפן. ושוב, למקד את התקשורת במנהרות ולא ברקטות שלא פוסקות (זוכר את לבנון השניה?) זו הברקה.
לגבי סדר היום התקשורתי- נתניהו בסך הכל צועד בתלם שחרשו לו קודמיו, בעיקר ברק ויעלון, האסטרטגים של עיצוב דעת הקהל הישראלית מאז שנת 2000
ברק אחראי על קונספצית "חשיפת הפרצוף האמיתי", לפיה כל הצעות השלום של ישראל- מטרתן לקבל לגיטימציה בינלאומית להפעלה של כח, אחרי שהצד השני ידחה אותן. יעלון הוא זה שהגדיר את האינתיפאדה השניה כחלק ב' של מלחמת העצמאות, ובכך מנע נקודת יציאה ריאלית מהעימות ההוא, והפך כל עימות ישראלי פלסטיני למלחמת קיום.
בנסיבות כאלה, דעת הקהל הישראלית תאכל כל מה שיגישו לה. אומרים פיגוע דגל בראש השנה? מקובל. אומרים חיסול ירי הרקטות? הולך. עוברים לחיסול המנהרות? goes without saying.
מאחר ותהליך מדיני אמיתי הוא מוקצה מחמת מיאוס בימין ובמרכז, אז הכל נמדד בכח ובצבא. על הרקע הזה, שתי הערות חצי משעשעות:
– לאחרונה גילינו שהפלסטינים הם אולי "השטן הקטן", אבל "השטן הגדול" היא קטאר: אותה מדינה זדונית שמממנת את חמאס ואת אל ג'זירה, ורק בגללה מעזים הניה ומשעל להרים את ראשם המנוול. ראשית ניתנה הפקודה לכתוש את המוצב הקדמי של נסיכות האופל הזאת- אל ג'זירה כמובן. בשלב הבא ידון הקבינט, ככל הנראה, בהפצצת קטאר מן האוויר. אם זה לא יחסל את איום המימון של חמאס, יתכן ונצטרך להיכנס לשם קרקעית.
אמר מי שאמר שכשכל בעיה נראית כמו מסמר, אז משתמשים בפטיש. את זה אני עוד יכול להבין. אני פחות יכול להבין את היחס שלנו לבעיות כאל ים, ואת השימוש שלנו בכפית כדי לייבש אותו.
– היום בבוקר האזנתי ליאיר שמיר (שר החקלאות של מדינת ישראל) מדבר בגל"צ. הוא דיבר על העיר התת קרקעית בעזה, שמעליה יש הסוואה של בתים וחיים כאילו רגילים. אין ספק, העזתים המנוולים האלה- מעמידים פנים שהם אוכלים, ונושמים, וישנים, וכל זה כהסוואה לפרצופם האמיתי- חפרפרות מנהרה מרושעות.
הבעיה היא, שהעולם קונה את השקר העזתי, ולכן אין לנו ברירה אלא לחשוף אותו- להפציץ את כל עזה של מעלה, עד שהעולם יראה את עיר המנהרות האפלה שמתחת להריסות ולגופות שיפונו. זאת חשיבה מחוץ לקופסה במיטבה.
הים והכפית – ענק.
עוד שתי תוספות- קטאר ונתניהו.
1) באיחור מסוים קראתי אתמול את הכתבה ב YNET על קטאר- אותו תמנון על שבגללו אנחנו סובלים כל כך
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4550841,00.html
משפט המפתח מהכתבה הוא זה: "שום פרט בביוגרפיה, בגאוגרפיה או בדמוגרפיה של קטאר לא יכול היה להכין אותנו לעובדה המהממת של המאה ה-21: עם צבא של 11,500 חיילים סדירים בלבד, קטאר היא כרגע הבריון הכי חזק במזרח התיכון – זה שאי-אפשר איתו, ובוודאי שאי-אפשר בלעדיו".
אתה מבין, בנאדם? צבא של 11,500 חיילים סדירים בלבד! איך הם עושים את זה? זה מנוגד לכל הגיון ישראלי מהשנים האחרונות, לפיו הצבא הוא הוא המדד לעצמתה של מדינה. עשית צבא? מה עשית בצבא? איפה היית בצבא? הטבות ליוצאי צבא. בוז למשתמטים מהצבא. מסתבר שהצבא-שיש-לו-מדינה מתקשה להכיל, לוגית, מצב של מדינה שמשתמשת במנופים שאינם צבא כדי להתעצם (איזה מזל שקוסטה ריקה המפורזת לא נמצאת במזרח התיכון).
כמובן שקטאר נטולת הצבא היא "בריון", ולא, חלילה, מדינה עם אמצעים, מטרות ואינטרסים. בריון. הגיוני.
דיפלומטיה? כלכלה? שלום? מצטער, לא בבית ספרנו. אגדות אורבניות של שמאלנים. רסיסים בישבן. הנה, מיד אנחנו מוציאים אותם, וחוזרים להילחם בחמאס. ובחיזבאללה. ובאבו מאזן. ובאובמה ובקרי ביחד.
2) לגבי נתניהו שמוביל סדר יום תקשורתי- לא תמיד זה מצליח לו. לפני הבחירות האחרונות, למשל, הוא לא הפסיק לטחון על בטחון-בטחון-בטחון וירושלים-ירושלים-ירושלים. בסוף הוא איבד 11 מנדטים שהלכו, בין השאר, למפלגה עם סדר יום אזרחי מובהק.
נראה לי שגם במלחמה הזאת הוא מתחיל לאבד את השליטה על סדר היום. המנטרה החדשה שלו היא "פירוז הרצועה"- יעד בלתי ישים בעליל. קורה לו מה שקרה לאולמרט, שדיבר על החזרת החיילים בלבנון השניה, ונבחן, בסופו של דבר, לפי דבריו אלה. נתניהו ניסה לברוח מיעד לא בר השגה, אבל זה בסוף השיג אותו, כחלק מאופי המלחמה הזאת, שמתגלגלת לה מעצמה, בעוד מנהיגינו נגררים אחריה ותופסים בישבנה.
יהיה מעניין בקרוב, אחרי המלחמה, כשהשכול והכשלון יופנמו בקרב הציבור (והפוליטיקאים).
נקודה מצוינת לגבי המטרה החדשה של פירוז הרצועה. הצרה העיקרית עם הפוליטיקה של היום שארחי היא שהשמאל לא יתקוף את נתניהו על השגת פשרה דיפלומטית, ולצערי גם לא יעז לטעון שהפשרה הדיפלומטית היתה יותר מאפשרית לפני המבצע, ההרוגים, ההרס ו-3 מיליארד ש"ח, ואילו הימין ממילא יתקוף כל סיום שאינו כוחני. על כל פנים, חשוב לזכור שמאז 77, הימין אף פעם לא הפסיד בחירות על סדר יום מדיני-בטחוני, ושטיעונים רציונליים בדר"כ לא משכנעים בוחרי ימין להצביע שמאלה (אבל לגמרי משכנעים בכיוון ההפוך). יהיה מעניין, אבל לא בהכרח טוב יותר.
כמו שאני רואה את זה (ולמען הגילוי הנאות- התחזיות שלי בדרך כלל מוטעות):
1) הליכוד מת. קרה לו מה שקרה למפלגת העבודה- מפלגה רקובה ומסואבת שמצביעים לה בעיקר אנשים מבוגרים שתקועים על תקליט שרוט שקופץ להתחלה כל הזמן. כרגע יש קרע כמעט מוחלט בין ראש הליכוד לבין חברי מפלגתו, צעירי הליכוד שייכים לאגף הימני-הזוי של הפוליטיקה הישראלית, ותיקי הליכוד חיוורים יותר מפניו של ג'ון קרי אחרי ששמע מה אומרים עליו בממשלה. התקווה הלבנה הגדולה של המפלגה הוא גדעון סער- לא כריזמטי או מנוסה יותר מבוז'י הרצוג, נניח.
אין לליכוד סדר יום, אין לו מצע, יש גבול לאינרציה.
2) הימין החדש מורכב מליברמן ובנט. הם שרים, יש להם נסיון, הם מדברים בקול ברור, הם פונים לקהלים שונים שחושבים אותו דבר, והכי חשוב- צעירים יצביעו להם. בפוליטיקה נורמלית הם היו מתאחדים, אבל השיטה הפוליטית בישראל מעודדת הליכה בנפרד (נושא שווה דיון נפרד לגמרי), כך שלא בטוח שיהיה איחוד של "היהודי ביתנו" או משהו דומה.
3) המלחמה הזאת חשפה את הפנים האלימות והפשיסטיות של הרחוב הישראלי, אבל אני חושב שמדובר, עדיין, בקהל קטן יחסית למה שמפומפם ברשתות החברתיות וב"הארץ". היתה פה איזו עווית, תגובת נגד להבנה האינסטינקטיבית שמהמלחמה הזאת לא תצמח שום תועלת. מין רצון לכופף את המציאות בכל הכח. אבל זה יעבור.
רוב הציבור הישראלי הוא מה שמכונה "מרכז". אנשים רוצים שקט, ורוצים מישהו שיוביל אותם לשם. ליברמן ובנט מייצרים רעש. לבני ולפיד משלבים מתינות מדינית עם שפה שהישראלים מבינים ואוהבים. שוב, בפוליטיקה נורמלית הם היו רצים יחד, לא בטוח שזה מה שיקרה. בכל מקרה, במרכז הישראלי (לבני-לפיד-כחלון?) נמצא ראש הממשלה הבא.
4) מפלגת העבודה לא תחזור להיות מפלגת שלטון. היא יכולה להיות גלגל קדמי מועיל בממשלת מרכז, אבל לא יותר מזה, וחבל, כי בניגוד לליכוד, אנשים טובים הולכים להיות בה חברי כנסת, ורוצים להשפיע דרכה. בפוליטיקה נורמלית העבודה ומרצ היו מתאחדות וממנפות כח של כעשרים מנדטים. ישראל, שיטה פוליטית, וכו'.
5) נכון שהימין אף פעם לא הפסיד בחירות על סדר יום מדיני-בטחוני, אבל "תקופת קמפיין הבחירות" (3 חודשים בערך) היא כמו בועה בזמן, שמתחוללים בה תהליכים שלפעמים אינם קשורים למה שהיה קודם. הגימלאים ב 2006, לפיד ב 2013- דברים מוזרים קורים. נתניהו ניסה לקחת את השיח הפוליטי של בחירות 2013 לכיוון המדיני ("איראן", "ירושלים", "בטחון ישראל"). לא הצליח לו. אלוהים יודע על מה יהיו הבחירות הקרובות
פרשנויות יש לנו די והותר. אבל מה הפתרון?
אגב, ציינת את המצוקה בעזה בשל היותם סגורים ומסוגרים שם. מדוע לא לדבר על הגטו שאנחנו נמצאים בו כאן כבר ששה עשורים ויותר?
שלום, תרצה.
בפוסט הזה ובקודמיו על צוק איתן אני לא עוסק בפרשנות על המבצע עצמו, אלא בשיח הציבורי המעוות אודותיו.
השאלה שהעלית "אבל מה הפתרון?" לא תוכל לקבל מענה אמיתי ללא תיקון השיח. מדיון על בני אור נגד בני עוולה לדיון על מהם האינטרסים שלנו ומהם האינטרסים שלהם. מדיון על האם אנחנו צודקים לדיון על מהי הדרך החכמה לפעול.
על הגטו שלנו כתבתי לפני כמה פוסטים. זהו בעיקר גטו נפשי ורגשי, ואני לחלוטין תומך ביציאה ממנו.