שבע עשרה שנים חלפו, ועדיין לא הופקו הלקחים

 

והחביב עליי במיוחד:

מודעות פרסומת

את בהריון ושוקלת לבצע הפלה?

את בהריון ושוקלת לבצע הפלה?
חשוב לנו שתדעי שזו הבחירה שלך.
אבל לפני שתעשי זאת, כדאי שתדעי שמתוך 10 נשים שמבצעות הפלה, 9 נשרפות באש הגיהנום.

טלפני עכשו לאגודת מופרעת. סודיות ואחריות.

האזנת סתר

הלו? הלו! את שם שרה'לה?

נו? איך הייתי? ראית, נכון? אל תגידי לי שלא ראית!

כן, אני יודע שכבר ראית אותי נואם באו"ם מספיק פעמים, אבל זה לא אותו דבר. אני כבר לא סתם השגריר באו"ם.

נו אז למה את מתווכחת אם ראית?

ואיך היו תנועות הידיים? הדגישו את המסר?

והאיור של הפצצה?

תודה שרה'לה! פחדתי שתחשבי שזה היה אינפנטילי.

מה ז'תומרת קצת?

שרה!

שרה!

טוב, עיזבי. הפצצה לא היתה רעיון שלי. רציתי איור של טיל, אבל פחדתי שלא כל הטיל ייכנס לפרֵיים. תגידי, מה אומרים עליי בארץ?

לא שלחת את העוזרת לרחרח בסופר?

נו, מה ציפית מהמתנשאים האלה ברחביה? שלחת אותה לקטמון?

יופי, אמרתי לך שלא אינפנטילי.

שרה! שרה!

מה עם סקרים, פרסמו כבר משהו?

טוב מה לעשות, חגים, מגיע להם חופשה. אבל תראי תראי, אחרי הסקר הבא אף פרשן לא יעז לתת סיכוי לקומוניסטית הצווחנית הזאת.

כן, כן, קראתי. אני עם ארי גמרתי. לא צריך אותו. שלדון הבטיח לי מהדורה חגיגית. מהשער ועד הכפולה של האמצע, רק ביבי. הגיע הזמן, לא? אל תשכחי לשלוח את העוזרת לרכבת להביא עותק.

אבל דיברנו על זה! אני לא אשלם על המשלוח כשמחלקים את זה חינם.

יופי! יופי!

ואיך הילדים שרה'לה?

מצוין. אני אצטרך אותם כשאחזור.

כן, צריך כבר להתחיל לעבוד על השנה הבאה. הזמן טס, את יודעת איך זה.

כן, כן, אני די בברוך. את התוכניות של אושוויץ עשיתי, ברווז גרעיני עשיתי, פצצה מצוירת עשיתי, יהיה קשה להתעלות על עצמי. טוב, בשביל זה משלמים לי.

יופי. אז נשיקות שרה'לה. גם לילדים. ותגידי להם שיתחילו להעלות רעיונות. שיחשבו בגדול. משהו כמו משוך בגזר. לא יודע, צריך לעבוד על זה. אבל שיתחילו, שלא יחכו לי, אני די עמוס פה.

להמשיך לקרוא

לעשות סדר דחוף בערוץ 10!

ח"כ אנסטסיה מיכאלי, טרי טרי מהיום:

כשאני פותחת ערוץ 10 אני רואה תוכניות בידור שמראות כביכול עד כמה נעים להיות הומו. הגיע הזמן שנעשה סדר בעניין. מאיפה יש לערוץ 10 זכות לשדר תוכניות שמראות כמה כיף לרקוד ולהתאפר

כצופה ותיק של ערוץ 10, אין לי מושג על מה היא מדברת.

להמשיך לקרוא

דגל ישראל על האוטו: האם זה פטריוטי? שתי דעות

לרגל יום העצמאות ולנוכח השסע הגובר בעם, שניתן לראות אותו מדי שנה על הכביש, כשכמחצית הרכבים נוסעים עם דגל ישראל מתנוסס בגאון וכמחצית ללא הדגל כבכל יום, הבלוג חיים שרירותיים מתכבד להביא שתי דעות בנושא, מהמלומדות שיש. אנא מכם, הצביעו בסוף הפוסט לדעה ששיכנעה אתכם יותר.

להמשיך לקרוא

התינוקת שוב בוכה

– אוף, התינוקת שוב בוכה
– היא לא רעבה?
– שבעה לגמרי, לא יונקת
– חיתול?
– בדקתי
– אולי גזים?
– עשתה כבר
– אולי קר לה?
– לא
– אז אולי חם לה?
– גם לא. היא לבושה כמו שצריך.
– טוב, אז זה כנראה בגלל יום השואה.

הערב בכלבוטק: השפתיים שנשארו חתומות

יום שלישי, השעה 18 ו-24 דקות בדיוק, סלים ג'ובראן, על פי נתוני משרד המשפטים שופט ערבי בבית המשפט העליון, עומד בשעת שירת "התקווה", על פי נתוני משרד הפנים ההמנון הלאומי. אך סלים ג'ובראן לא עמד כדי לשיר את התקווה. לא ולא. סלים ג'ובראן עמד כדי לא לשיר את התקווה.

המצלמה הנסתרת חושפת חד וחלק: השפתיים נשארות חתומות. סלים ג'ובראן, שופט בבית המשפט העליון, ערבי, לא שר את התקווה, לא שר את התקווה. אני חוזר, לא שר את התקווה.

לא ניתן להכחיש זאת, לא ניתן לסתור זאת. בעוד השופטים, ראש הממשלה והנשיא שמסביבו, יהודים, שרים ומזייפים, השופט סלים ג'ובראן, ערבי, לא שר בחוצפתו. כנראה שלא יאה לו.

להמשיך לקרוא