הכיוון שבו נעה ההיסטוריה

רוב הזמן, אנחנו עסוקים מדיי בניסיון לצוף מעל לרפש הפוליטי: הספינים, מאבקי הכוח והפרשנויות בגרוש מאת אלו שבדומה לפוליטיקאים, גם הם מתפרנסים מכל זה. הרבה מסכי עשן, הרבה דיווחים מטעם, הרבה הסברה לצרכי פנים (במסווה של הסברה כלפי חוץ). נדיר מאוד לקבל בסמיכות זמנים גבוהה יחסית שלושה אירועים המאפשרים לנו הצצה אל התמונה הרחבה והגדולה, מעבר לריבים המתוקשרים בין לפיד לבנט או בין ח"כ פנינה תמנו-שטה למד"א.

הסכם הביניים בין מדינות המערב לאיראן, הסנקציות המתגבשות והמתהדקות ע"י האיחוד האירופי כנגד ההתנחלויות, והסכם המסגרת שתגיש בקרוב ארה"ב על שולחן המו"מ – כולם מעידים שהפור כבר נפל, ומכאן השאלה המעניינת היחידה היא כמה זמן זה עוד ייקח, ו/או כמה יכאב לנו עד אז.

השקרים של דובר האמת נתניהו

איך זה יכול להיות שכל העולם מפגרים, חוץ מאיתנו? מה, אף אחד לא קולט עם מי יש לנו פה עסק???

הם מ-ט-ו-מ-ט-מ-י-ם

תגידו, הוא באמת חושב שכולם, כ-ו-ל-ם, מטומטמים? 

(צפו גם בוידאו)

דיווח מתוכנית החלל האיראנית

בחירות: זמן לאחדות

אנחנו נבקש יחד מנדט מהציבור כדי להנהיג בעוצמה את מדינת ישראל בשנים הבאות. זה יחזק מאוד את הממשלה, זה יחזק מאוד את ראש הממשלה ולכן זה יחזק מאוד את המדינה.

***

אנחנו כבר בקלחת בחירות, וכבר הספקנו לשכוח שרק שבוע לפני שפוזרה הכנסת, עמד נתניהו על בימת האו"ם ושיחק עם עצמו את משחק הציורים. כשלעגתי לנאום שלו, תוך הדגשת חשיבותו לנתניהו כאמצעי להשבת הפופולריות הדועכת שלו, היו בוודאי קוראים שהרימו גבה, או שלפחות סברו שהנאום של ביבי, גם אם משמש לצורך עלייה בסקרים, בכל זאת חשוב למאמץ נגד איראן. באחת התגובות אף הואשמתי בזלזול בראש ממשלה שנלחם על קיומנו באמצעות הטוש האדום (ואין ספק שטוש זה עוד יוזכר בתולדות הציונות לצד דגל הדיו ומגש הכסף). תגובה זו אמנם נותרה לבדה בבלוג, אבל ככל הנראה מייצגת רבים רבים בציבור שאכן חושבים כך. ובעוד נתניהו משתמש ברטוריקה תקיפה ואמצעים חזותיים אינפנטיליים, הציבור שהולך אחריו שולל, או שלחלופין מפחד מהחלטה מטומטמת שהוא עוד עלול לקבל (כמוני), לא שם לב (או הסתפק בלנשום לרווחה) כשהודיע נתניהו שאופס, טעינו, כלומר הטעינו, מרחב החסינות שאמור היה להיסגר בדיוק ערב הבחירות בארה"ב היה בלוף, דוחות סבא"א שהקפדנו לפקפק באמינותם פתאום שכנעו אותנו שאפשר לחכות לאביב (שזה במקרה היתה גם עמדתו של אובמה האנטישמי מלכתחילה), ובינתיים, מכיון שגם ככה הכל מעולה במדינה, אפשר להקדים את הבחירות.

האזנת סתר

הלו? הלו! את שם שרה'לה?

נו? איך הייתי? ראית, נכון? אל תגידי לי שלא ראית!

כן, אני יודע שכבר ראית אותי נואם באו"ם מספיק פעמים, אבל זה לא אותו דבר. אני כבר לא סתם השגריר באו"ם.

נו אז למה את מתווכחת אם ראית?

ואיך היו תנועות הידיים? הדגישו את המסר?

והאיור של הפצצה?

תודה שרה'לה! פחדתי שתחשבי שזה היה אינפנטילי.

מה ז'תומרת קצת?

שרה!

שרה!

טוב, עיזבי. הפצצה לא היתה רעיון שלי. רציתי איור של טיל, אבל פחדתי שלא כל הטיל ייכנס לפרֵיים. תגידי, מה אומרים עליי בארץ?

לא שלחת את העוזרת לרחרח בסופר?

נו, מה ציפית מהמתנשאים האלה ברחביה? שלחת אותה לקטמון?

יופי, אמרתי לך שלא אינפנטילי.

שרה! שרה!

מה עם סקרים, פרסמו כבר משהו?

טוב מה לעשות, חגים, מגיע להם חופשה. אבל תראי תראי, אחרי הסקר הבא אף פרשן לא יעז לתת סיכוי לקומוניסטית הצווחנית הזאת.

כן, כן, קראתי. אני עם ארי גמרתי. לא צריך אותו. שלדון הבטיח לי מהדורה חגיגית. מהשער ועד הכפולה של האמצע, רק ביבי. הגיע הזמן, לא? אל תשכחי לשלוח את העוזרת לרכבת להביא עותק.

אבל דיברנו על זה! אני לא אשלם על המשלוח כשמחלקים את זה חינם.

יופי! יופי!

ואיך הילדים שרה'לה?

מצוין. אני אצטרך אותם כשאחזור.

כן, צריך כבר להתחיל לעבוד על השנה הבאה. הזמן טס, את יודעת איך זה.

כן, כן, אני די בברוך. את התוכניות של אושוויץ עשיתי, ברווז גרעיני עשיתי, פצצה מצוירת עשיתי, יהיה קשה להתעלות על עצמי. טוב, בשביל זה משלמים לי.

יופי. אז נשיקות שרה'לה. גם לילדים. ותגידי להם שיתחילו להעלות רעיונות. שיחשבו בגדול. משהו כמו משוך בגזר. לא יודע, צריך לעבוד על זה. אבל שיתחילו, שלא יחכו לי, אני די עמוס פה.

על שלטון ואדלסון

בימים אלו זוכים אזרחי ישראל להבין באופן המוחשי ביותר מהן ההשפעות ההרסניות של יחסי ההון והשלטון בישראל. לא, אני לא מדבר על אהוד אולמרט, שאף אחד לא יופתע אם יצליח להתחמק שוב מאימת הדין בפרשת הולילנד, וגם לא אם חלילה ייבחר שוב לכנסת (אם כי אף אחד לא יצביע לו לראשות ועד הבית). אף מעילה בכספי ציבור ושום פרויקט דירות שקודם תמורת שוחד לא יכולים להמחיש לנו כמה מחויבותו/ה של נבחר/ת ציבור למממנים שלו/ה באה על חשבון המחויבות לבוחריו/ה, כפי שממחישים זאת נתניהו ואיל ההון שלו, שלדון אדלסון, ערב הבחירות בארה"ב.

לקנות שימורים או לא לקנות? זו השאלה

התקיפה האיראנית ממשיכה לעלות ולרדת לסירוגין מהכותרות, ועימה גם מפלס החרדה הלאומית. כשההתבטאויות בנושא מצד רה"מ ושר הבטחון מחריפות, כפי שהיה בשבועיים שקדמו לראיונות של פרס, מפלס החרדה עולה. כשחוזר השקט התעשייתי, או כשהממשל האמריקני מרגיע את ישראל, המפלס יורד. וחוזר חלילה כבר כשנה. הספקנים המקצועיים, "למודי הקרבות" בעיני עצמם, וגם אלו הנתונים בהכחשה המתחייבת כחלק מהמגורים במזה"ת – כולם משוכנעים שהכל דיבורים בעלמא ושבסופו של דבר לא יהיה כלום. ולעומתם, החרדתיים המקצועיים עוקבים בדאגה, אוגרים מזון ומרעננים את המסיכות. בין אם אתם בראשונים ובין אם אתם באחרונים, ובמיוחד אם אתם שרויים באי-הוודאות המתבקשת, חשוב להתבונן במצב בכלים רציונליים לפני שמסיקים מסקנות. פוסט זה יהווה, איפוא, מעין מורה נבוכים לישורת האחרונה אליה אנו נכנסים, ולבסוף גם יענה על השאלה שבכותרת.

אני לוזר? הנרטיב הפוליטי בצל הגרעין האיראני

המתקפה המתקרבת על איראן ממשיכה לככב בכותרות, ואף העלתה הילוך בזמן האחרון, ונראה שהיא כנראה תעסיק אותי בזמן הקרוב מעל דפי הבלוג הזה. בפוסט הבא אנסה להעריך – שוב, אך ביתר נחרצות – מה מצפה לנו. בפוסט הזה אתמקד בראיונות שנתן פרס אמש לאמצעי התקשורת, ובעיקר אתייחס לתגובה המאוסה של לשכת נתניהו לראיונות אלו.

פרס יצא אמש לתקשורת בהתנגדות לתקיפה חד-צדדית באיראן ללא תיאום מוקדם עם ארה"ב. יציאתו לתקשורת, יש לזכור, נעשתה לאחר שנתניהו וברק עצמם התראיינו לתקשורת בשבועיים האחרונים במטרה לגייס תמיכה ציבורית: נתניהו בסדרת ראיונות לטלוויזיה בהם הוא ביקש להוריד ממנו את הלחץ מצד מפקדי צה"ל המתנגדים למבצע, וברק בראיון ביזארי במיוחד לכתבלב החביב שלו, ארי שביט. יציאתו של פרס לתקשורת כנגד רה"מ ושר הבטחון היא כנראה עדות נוספת לחוסר האמון שהשניים משרים על סביבתם, ונראה שאם כולם כ"כ דואגים, אולי כדאי שגם אנחנו נתחיל לדאוג באמת, ולא רק לקטר (על כך ארחיב בפוסט הבא). בויכוח האם ראוי שנשיא מדינה ייצא נגד ראש הממשלה בפומביות כזאת כנראה שפרס יפסיד, אבל אלו אינם זמנים "רגילים" גם לדעתם של נתניהו וברק, ובמציאות האבסורדית שנוצרה פה, כשמהלכים צבאיים ודיפלומטיים מנוהלים מעל דפי העיתון – מציאות שתרמו לה לא מעט נתניהו וברק עצמם – נראה שהכל כשר. אך היתה זו תגובתה הארסית של לשכת נתניהו לראיונות של פרס שהרתיחה אותי, וכתיבה פוליטית היא תמיד במיטבה ברותחין.

הגרעין האיראני: עדכון לחודש יולי

אמנם הכותרות בנושא הגרעין האיראני אף פעם לא דועכות לגמרי, אך נראה שבימים האחרונים ההדלפות שוב במגמת עלייה. בסוף השבוע האחרון התעסקו בסוגיה ביתר שאת הפרשנים הצבאיים והפוליטיים של עיתון הארץ, כשעמוס הראל קובע, ללא שום סייג, שנתניהו וברק כבר החליטו לתקוף. בתחילת השבוע, בזמן ביקורו של מיט רומני בישראל, צוטט יועץ בכיר של המועמד לנשיאות, המצהיר שרומני יגבה את ישראל אם תחליט לתקוף. במקביל, הודלף שתוכנית המגירה האמריקנית לתקיפה באיראן נדונה עם נתניהו בזמן הביקורים האחרונים של צמרת הממשל (ביניהם שרת החוץ קלינטון והשבוע מגיע גם שר ההגנה פאנטה), מתוך מטרה להניא תקיפה ישראלית חד-צדדית. בטמקא דיווח רון בן-ישי (בטון לא מבוהל, יש לציין, אולי כי הבהילות אינהרנטית) שהאיראנים מקצרים זמנים ושבקצב הנוכחי יהיה ברשותם מספיק חומר בקיע לייצור פצצה בינואר-פברואר (כלומר, עוד פחות מחצי שנה).

זה כמובן לא הכל. גם המערכת הפוליטית הפנים-ישראלית מפזרת רמזים ללא הרף בנושא.