הרבנות הראשית: תפקיד כפוי טובה, במדינה אחרת

לפני כארבע שנים התחתנו. לא רציתי לגעת ברבנות עם מקל, אבל השארתי את הבחירה לבת-זוגי, שפגיעה יותר (בהיותה אישה) לפסיקות בית הדין הרבני. לאחר שיחות רבות ובחינת הנושא החוקי לעומק, היא השתכנעה שעדיף בלי, ונסענו לפראג. רכשנו "חבילת חתונה" באחת מסוכנויות הנסיעות, ללמדנו שמכל פגיעה בזכויות אזרח יש מי שמרוויח. התאכזבתי לגלות שמכ-7 זוגות ישראליים שרכשו את ה"חבילה", היינו ככל הנראה הזוג היחידי שעשה זו מבחירה אידיאולוגית. חודשיים לאחר מכן, התחתנו בטקס רפורמי מול פחות מ-200 מוזמנים. הטקס היה דומה למדיי לטקס האורתודוקסי, ואני משוכנע שמי מהאורחים שלא עקב בדקדקנות אחר הלכותיו, או לא התעניין ושאל, כלל לא הבחין בהבדלים (לא שזה היה משנה לי). אבל השינויים הקטנים שנעשו בטקס – כתובה שוויונית, קידוש החתן לצד קידוש הכלה, האפשרות שניתנה לאמי ולאחותי להשתתף בשבע הברכות, וניהול הטקס בידי אדם שפוי שידעתי מראש שלא יתחיל לזיין את השכל עם גימטריה או בדיחות קרש שהוא סבור שחילונים אוהבים – ולא פחות מכך, התחושה שאני עושה זאת מבחירה ולא עם פקיד דת שמחזיק אותי בביצים, היוו עבורי הבדל של שמיים וארץ (תרתי משמע).