התחלה מבטיחה: לפני שבע שנים, עשינו טיול שורשים בארגנטינה. בכל יום בטיול, אכלתי סטייק מהחלק הכי טעים ורך בפרה (למביני עניין, bife de lomo), תמיד בדרגת עשייה "jugoso" – התרגום לעברית ("עסיסי") לא מעביר את החוויה כמו התרגום לאנגלית, "juicy". הדרך הטובה ביותר לאכול היתה לנעוץ מזלג בבשר, לחתוך חתיכה, לטבול אותה ב"מיץ" שיצא ממנה, וללעוס באיטיות. כל ביס היה חגיגה בפה. כך יום-יום, במשך שלושה שבועות. כיום אני כבר לא עושה דברים כאלה, לא עושה ולא יכול. אפילו לא ביס אחד.
את הפוסט הזה אני רוצה לכתוב כבר זמן-מה. אבל ה"רגישות" החדשה שהפגין ראש הממשלה בנוגע לבעלי חיים, הפולמוס האחרון בין יובל נח הררי (מחבר "קיצור תולדות האנושות"), גארי יורופסקי, ותומר פרסיקו, והתחקיר ה"מזעזע" של כלבוטק על זוגלובק הפכו אותו גם לאקטואלי. להמשיך לקרוא
חיים שרירותיים 