ככה זה בגטו

דבר מופלא קורה עכשו בארץ. מצד אחד, בערך חצי מאוכלוסיית המדינה, אם לא יותר, נמצאת בקו האש של הרקטות של החמאס, ומקבלת זאת בהכנעה. אף אחד לא פוצה פה, לא מפגין, לא מתנגד למה שקורה – לא בכנסת, לא בתקשורת, אפילו לא בקרב האליטות ה'שמאלניות'. ומהצד השני, אף אחד לא באמת מאמין שהמבצע הנוכחי ישיג איזשהו הישג כלשהו, מלבד הפסקת אש קצרה ושברירית ששררה גם לפני המבצע.

קשה לתפוס את המשמעויות הפוליטיות של האמור לעיל. היה אולי אפשר להבליג על כך בהבנה אילו היה מדובר במצב זמני של חירום. אבל מצב החירום הוא תמידי. גם אי אפשר להאשים בכך את הזכרון הקצר של הציבור ולחכות להתפכחותו – הרי כולנו זוכרים את המערכה הקודמת של עמוד ענן רק לפני שנה וחצי, על הציפיות הגדולות שהיו בתחילתה והצוק האיתן עליו הן התנפצו בסופה. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

לא רק קשקוש פוסט-מודרניסטי

הבלוג הזה עסק בעברו לא מעט בנרטיבים. המילה 'נרטיב' מעוררת אצל רבים את האסוציאציה "קשקוש פוסט-מודרניסטי", אבל נרטיבים עשויים רבות להסביר דברים שבפרספקטיבה של זמן נראים לא מובנים. למשל, למה לפני מאה שנים נערות חילקו בחגיגיות ובהתלהבות פרחים לחיילים שיצאו למלחמה שנמשכה 4 שנים ושינתה את פניה של אירופה. למשל, למה טענו אזרחי הקונפרדרציה תומכי העבדות שלינקולן הוא דיקטטור ושביטול העבדות הוא מעשה אנטי-דמוקרטי שפוגע בזכותם להחזיק עבדים. ודוגמא אחרונה, למה סברו הלבנים בדרא"פ שאפרטהייד בדרום אפריקה הוא הדבר הצודק, המוסרי ואף רצון האלוהים (קיראו כאן).

חשוב לציין שנרטיב הוא לא בהכרח מילה גסה. הסיפור שקבוצה כלשהי מספרת לעצמה חיוני למימוש מטרותיה. אם למשל עם כלשהו יוצא למלחמה מול עם אחר, סביר להניח שהשלטון יצליח לגייס יותר חיילים בעלי מוטיבציה אם ישכנע את העם שהם נלחמים בצד הצודק והמותקף, ולא בצד הרשע והתוקפן. לא בכדי אין אף שלטון בכל העולם שיאמר לאזרחיו ערב מלחמה: "תראו, אנחנו לא הכי צודקים בעולם, ותכ'לס, גם לצד השני יש קייס לא רע." במילים אחרות, הנרטיב הוא אמצעי של המנהיגים להנהיג את העם אל היעד אליו הם רוצים להגיע. זהו אמצעי למימוש המדיניות, אולי אפילו האמצעי הראשון במעלה.
להמשיך לקרוא

הכיוון שבו נעה ההיסטוריה

רוב הזמן, אנחנו עסוקים מדיי בניסיון לצוף מעל לרפש הפוליטי: הספינים, מאבקי הכוח והפרשנויות בגרוש מאת אלו שבדומה לפוליטיקאים, גם הם מתפרנסים מכל זה. הרבה מסכי עשן, הרבה דיווחים מטעם, הרבה הסברה לצרכי פנים (במסווה של הסברה כלפי חוץ). נדיר מאוד לקבל בסמיכות זמנים גבוהה יחסית שלושה אירועים המאפשרים לנו הצצה אל התמונה הרחבה והגדולה, מעבר לריבים המתוקשרים בין לפיד לבנט או בין ח"כ פנינה תמנו-שטה למד"א.

הסכם הביניים בין מדינות המערב לאיראן, הסנקציות המתגבשות והמתהדקות ע"י האיחוד האירופי כנגד ההתנחלויות, והסכם המסגרת שתגיש בקרוב ארה"ב על שולחן המו"מ – כולם מעידים שהפור כבר נפל, ומכאן השאלה המעניינת היחידה היא כמה זמן זה עוד ייקח, ו/או כמה יכאב לנו עד אז. להמשיך לקרוא

הכלבים נובחים, השיירה נשארת

מסימניה של תקופת הספינים. עיתון הארץ "חושף" החלטה מדינית של האיחוד האירופי. החשיפה יוצרת את הפולמוס התקשורתי הרגיל, עם מרואיינים בעלי סקס-אפיל גבוה כדני דיין ויריב אופנהיימר. התקשורת מדווחת על "לחץ כבד" בלשכת נתניהו, וזו בתגובה מכנסת "דיון בהול", עם צוות מצוין שרובו מכהן כבר שנים רבות, אך לא הצליח למנוע את ההחלטה: ציפי לבני, נפתלי בנט, זאב אלקין, ויעקב עמידרור. ומהדיון יוצא נתניהו כשבפיו בשורה שכבר שמענו פעמים רבות – משהו כמו צביעות, וסוריה, או צ'כוסלובקיה, היטלר, גרעין, נצח נצחים, מה אתם באים אלינו, וכד'. להמשיך לקרוא

בחירות: זמן לאחדות

אנחנו נבקש יחד מנדט מהציבור כדי להנהיג בעוצמה את מדינת ישראל בשנים הבאות. זה יחזק מאוד את הממשלה, זה יחזק מאוד את ראש הממשלה ולכן זה יחזק מאוד את המדינה.

***

אנחנו כבר בקלחת בחירות, וכבר הספקנו לשכוח שרק שבוע לפני שפוזרה הכנסת, עמד נתניהו על בימת האו"ם ושיחק עם עצמו את משחק הציורים. כשלעגתי לנאום שלו, תוך הדגשת חשיבותו לנתניהו כאמצעי להשבת הפופולריות הדועכת שלו, היו בוודאי קוראים שהרימו גבה, או שלפחות סברו שהנאום של ביבי, גם אם משמש לצורך עלייה בסקרים, בכל זאת חשוב למאמץ נגד איראן. באחת התגובות אף הואשמתי בזלזול בראש ממשלה שנלחם על קיומנו באמצעות הטוש האדום (ואין ספק שטוש זה עוד יוזכר בתולדות הציונות לצד דגל הדיו ומגש הכסף). תגובה זו אמנם נותרה לבדה בבלוג, אבל ככל הנראה מייצגת רבים רבים בציבור שאכן חושבים כך. ובעוד נתניהו משתמש ברטוריקה תקיפה ואמצעים חזותיים אינפנטיליים, הציבור שהולך אחריו שולל, או שלחלופין מפחד מהחלטה מטומטמת שהוא עוד עלול לקבל (כמוני), לא שם לב (או הסתפק בלנשום לרווחה) כשהודיע נתניהו שאופס, טעינו, כלומר הטעינו, מרחב החסינות שאמור היה להיסגר בדיוק ערב הבחירות בארה"ב היה בלוף, דוחות סבא"א שהקפדנו לפקפק באמינותם פתאום שכנעו אותנו שאפשר לחכות לאביב (שזה במקרה היתה גם עמדתו של אובמה האנטישמי מלכתחילה), ובינתיים, מכיון שגם ככה הכל מעולה במדינה, אפשר להקדים את הבחירות. להמשיך לקרוא

האזנת סתר

הלו? הלו! את שם שרה'לה?

נו? איך הייתי? ראית, נכון? אל תגידי לי שלא ראית!

כן, אני יודע שכבר ראית אותי נואם באו"ם מספיק פעמים, אבל זה לא אותו דבר. אני כבר לא סתם השגריר באו"ם.

נו אז למה את מתווכחת אם ראית?

ואיך היו תנועות הידיים? הדגישו את המסר?

והאיור של הפצצה?

תודה שרה'לה! פחדתי שתחשבי שזה היה אינפנטילי.

מה ז'תומרת קצת?

שרה!

שרה!

טוב, עיזבי. הפצצה לא היתה רעיון שלי. רציתי איור של טיל, אבל פחדתי שלא כל הטיל ייכנס לפרֵיים. תגידי, מה אומרים עליי בארץ?

לא שלחת את העוזרת לרחרח בסופר?

נו, מה ציפית מהמתנשאים האלה ברחביה? שלחת אותה לקטמון?

יופי, אמרתי לך שלא אינפנטילי.

שרה! שרה!

מה עם סקרים, פרסמו כבר משהו?

טוב מה לעשות, חגים, מגיע להם חופשה. אבל תראי תראי, אחרי הסקר הבא אף פרשן לא יעז לתת סיכוי לקומוניסטית הצווחנית הזאת.

כן, כן, קראתי. אני עם ארי גמרתי. לא צריך אותו. שלדון הבטיח לי מהדורה חגיגית. מהשער ועד הכפולה של האמצע, רק ביבי. הגיע הזמן, לא? אל תשכחי לשלוח את העוזרת לרכבת להביא עותק.

אבל דיברנו על זה! אני לא אשלם על המשלוח כשמחלקים את זה חינם.

יופי! יופי!

ואיך הילדים שרה'לה?

מצוין. אני אצטרך אותם כשאחזור.

כן, צריך כבר להתחיל לעבוד על השנה הבאה. הזמן טס, את יודעת איך זה.

כן, כן, אני די בברוך. את התוכניות של אושוויץ עשיתי, ברווז גרעיני עשיתי, פצצה מצוירת עשיתי, יהיה קשה להתעלות על עצמי. טוב, בשביל זה משלמים לי.

יופי. אז נשיקות שרה'לה. גם לילדים. ותגידי להם שיתחילו להעלות רעיונות. שיחשבו בגדול. משהו כמו משוך בגזר. לא יודע, צריך לעבוד על זה. אבל שיתחילו, שלא יחכו לי, אני די עמוס פה.

להמשיך לקרוא

אולמרט לראשות ועד הבית

לראשונה בתולדות המדינה, הורשע ראש ממשלה לשעבר בעבירה פלילית. ולא סתם עבירה פלילית, אלא עבירה של הפרת אמונים. נראה שמרוב ההמולה סביב הזיכויים בשני הסעיפים האחרים וה"מעשה המגונה" של הפרקליטות בדמוקרטיה (לא פחות) שלא היה ולא נברא (כתב על כך רז בפוסט מצוין), שכחנו של מי האמונים שהפר אולמרט. אז כדאי להזכיר: אולמרט הפר את האמונים שלנו, הציבור ששלח אותו לשרת אותנו בממשלה, כהונה שבמהלכה שירת כשר בשני משרדים וגם כיהן כמ"מ ראש הממשלה, כלומר מס' 2. במסגרת כהונותיו כשר התמ"ת וכשר התקשורת, העניק אולמרט הטבות לגופים כלכליים שייצג חברו הקרוב, אורי מסר. להמשיך לקרוא

שוטי השטעטעל

מספרים על שוטה השטעטעל, אשר בכל שבוע, כשעה לפני כניסת השבת, התקבצו כל יהודי העיירה סביבו כדי לשפר את מצב רוחם. זקן העיירה היה ניגש אל השוטה, ומציג בפניו בחירה בין שני מטבעות: מטבע של זלוטי אחד ומטבע של שני זלוטי. השוטה היה מתבונן במשך דקות ספורות בשני המטבעות, מתעמק וחוכך בדעתו. לבסוף, היה בוחר במטבע הזלוטי הבודד, לקול צהלת ההמון המתפקע מצחוק.

כך היה מדי שבוע. בפעם אחת שאל אותו לאחר מכן בשקט זקן העיירה: למה לא בחרת במטבע של שני הזלוטי? הביט בו השוטה כשני רגעים, ולבסוף ענה: אילו בחרתי בשני זלוטי, כל אלו היו באים?

להמשיך לקרוא

כחומר ביד היוצר

מאז שנולדתי, תמיד קיבלתי גיבוי מההורים שלי. בפעמים בודדות בילדותי שבהן התקשיתי במקצוע מסוים או ביחסיי עם מורה מסוים/ת, הוריי דאגו לתמוך בי ולחזק אותי במקצוע, ומעולם לא הטילו דופי במורה או בחשיבות המקצוע. בפעם אחת מיותרת בחיי, אמו של חבר ללימודים הצליחה להקנות לעצמה השפעה רבה מדיי על חיי. ייתכן מאוד שזה נבע מכך שבניגוד להוריי, היא לא הפצירה בי להשקיע, אלא נתנה לי פתרון פשוט יותר: היא השמיצה את המורה, אולי אף קיללה אותה, וקבעה שהיא לא מבינה כלום מהחיים שלה – גם זה סוג של גיבוי. הקשבתי לה, והתוצאות לא איחרו לבוא: היחס שלי למקצוע הידרדר, היחס שלי למורה התנכר, והישגיי התמעטו בהתאם.

כדרכן של אנלוגיות, גם אנלוגיה זו איננה מושלמת, אולם אני סבור שניתן ללמוד ממנה לא מעט. לכן לא באמת הופתעתי לשמוע ולקרוא מה היו ההשלכות של ההפגנה שהתרחשה בשכונת התקוה לפני למעלה משבוע (הפגנה של הממשלה כנגד האופוזיציה, כהבחנתו המדויקת של שלום ב'): אלימות גוברת של התושבים כנגד האפריקאים שבשכונתם, כפי שניתן לראות כאן, כאן וכאן. זה מה שקורה כשמקבלים גיבוי ממסדי לתסכול ולזעם. זה מה שקורה כשח"כים מהקואליציה מכנים את האפריקאים סרטן בגוף האומה. זה מה שקורה כשח"כים מהקואליציה טוענים שהאפריקאים באים לכאן מכיון שטוב להם כאן, ולכן צריך לגרום להם להרגיש שרע כאן. זה מה שקורה כששר הפנים טוען שהם מעבירים איידס לנשים שהן אנסו. המסר לתושבים הוא חד-משמעי: האפריקאים הם השטן, אתם הקורבנות, זעמכם מוצדק, ואנו נגבה אתכם. שימו לב להבדל בין תקיפותו של המסר הזה, כפי שיצא בהפגנה וכפי שיוצא חדשות לבקרים מהפה הג'ורה של שר הפנים ירא-השמיים, לבין הריפיון של המסר ההפוך המגנה את האלימות, שמגיע מאותם מנהיגים עצמם כשהתקשורת מתעמתת איתם על הנזק שהם הסבו. אזרחי ישראל כבר למדו היטב להבחין בין מסר תקיף ומהימן לבין מסר שנאמר מהשפה אל החוץ, כמס שפתיים לתקשורת או לקהילה הבינ"ל התובעים פוליטיקל-קורקטנס. לכן, למרות שנתניהו גינה את האלימות ואת לקיחת החוק לידיים, כל עוד הוא לא עושה זאת באותה נחרצות שהתרגלנו לשמוע ממנו בכל פעם שהוא מדבר על הסכנה האיראנית או ההסתה הפלשתינית, המסר מההנהגה נותר ברור, התוצאות בשטח בהתאם.

אלי ישי קובל על פופוליזם. לא נגענו.

להמשיך לקרוא