השקרים של דובר האמת נתניהו

איך זה יכול להיות שכל העולם מפגרים, חוץ מאיתנו? מה, אף אחד לא קולט עם מי יש לנו פה עסק???

כנראה בהשפעת הספר "1984", כבר שנים שאני מחזיק באופן אובססיבי בדעה שאין אמת אחת בעולם, לא כזאת שאפשר להגיע אליה לפחות. אדם פועל על פי רוב לפי הסביבה שהוא חי בה, ומושפע ממנה באופן מכריע. שימו אדם שפוי בבית משוגעים, ואחרי כמה זמן, או שיהפוך למשוגע בעצמו, או שיחשוב שהוא המשוגע היחיד.

כאלה גם אנחנו. התודעה שלנו מוגבלת לשיח של השרדות, אנטישמיות ושואה. זה לא רק נתניהו שמזכיר את השואה כל יומיים, זה מתחיל כבר במערכת החינוך. הלקח ההיסטורי היחיד שאנחנו מכירים הוא מהסכם מינכן. הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על צדקת דרכנו הוא במקרה הטוב בחירת עובדות מאוד סלקטיבית, ובמקרה הרע שקרים גסים. כנראה תמהיל.

כך אנחנו מגיעים שוב ושוב לאותו צומת. אחת לכמה שנים קמים עלינו לכלותנו. וזה הופך בסופו של דבר לנבואה שמגשימה את עצמה (לא מבחינת המציאות כמובן, רק מבחינת התפיסה שלנו אותה). התבנית המוכרת כבר שם, נשאר רק לצקת לתוכה את הבלילה, והופ, יוצאת עוגה עם שפם קצר מתחת לאף. דברי הרהב של נאצר, שהיו יותר wishful thinking ונועדו לטשטש את העובדה שמדובר בנמר של נייר, התנפצו ב-67. ערפאת היה להיטלר המסתתר בבונקר בבירות. וכך גם היטלר האחרון אחמדינג'אד ירד מהבמה ההיסטורית לאחר שציית לחוקה האיראנית ולא התמודד שוב לנשיאות.

וכך, מתוך ה"אמת", שלנו כלומר, אנחנו צועקים. ואף אחד לא שומע. כמה אטומים יכולים להיות שם בעולם. מה, הם לא עשו שתי יחידות בגרות על השואה? "אתם לא מבינים שהם רוצים להשמיד אותנו?" צועקים אנחנו, המסכנים. המדינה המסכנה ביותר בעולם. זאת שמחזיקה נשק גרעיני, צוללות גרעיניות ליכולת מכה שניה, וברית אסטרטגית והדוקה עם המעצמה הגרעינית הכי חזקה בתבל, עם לובי חזק מאוד בוושינגטון. "אנחנו לא נלך יותר כצאן לטבח!"

*

כבר שנים שנתניהו מטשטש בכוונה לציבור את ההבדל שבין אנרגיה גרעינית לבין נשק גרעיני. לדידו, אין הבדל, וזאת גם ה"אמת" שלנו. הוא לא מוכן שלאיראן תהיה שום יכולת להעשיר אורניום. כלום. לא רק לרמות הנדרשות לייצור נשק גרעיני, לא רק לרמה של 20%, גם לרמה של 3% הוא לא מוכן. הרי הם מרמים, הם לא באמת מתכוונים, הם זאב בעור של כבש. It takes one to know one.

את הדקויות האלה הוא לא מעביר לציבור. כל העשרה איראנית זה אושוויץ.

חילוקי הדעות האלה שיש לו עם הקהילה הבינ"ל, לרבות ארה"ב, מוצגים כטמטום עולמי. כחזרה על מינכן. כחזרה לפייסנות. אבל אף אחד בעולם, כולל רוסיה, כולל סין, לא באמת מוכן ורוצה לקבל איראן חמושה בנשק גרעיני. והמעצמות כולן, שכידוע לא תמיד רואות עין בעין, הצליחו להסכים ביניהן על הטלת סנקציות כבדות על האיראנים. סנקציות שבזמנו נתניהו עצמו הטיל ספק ביעילותן ובהיקפן, וכעת הוא מנכס אותן.

אבל אי אפשר להגיד לאיראן: אין לכם זכות לתכנית גרעינית אזרחית! כי יש להם. היא מעוגנת באמנת ה-NPT, האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני. ואיראן, יחד עם כל העולם, חתומה על האמנה הזו – אמנה שמתירה לכל מדינה את הזכות לפתח אנרגיה גרעינית, בתנאים מגבילים הכוללים פיקוח הדוק. רגע, לא כולם חתומים על האמנה הזו. זאת ישראל, זה אנחנו, שלא חתומים על האמנה, שפיתחנו נשק גרעיני מאחורי הגב של העולם, וכעת דורשים לשלול את הזכות לפיתוח אנרגיה גרעינית ממדינה שחתומה על האמנה ונתונה לפיקוח המחמיר ביותר בעולם. חתיכת חוצפה יש לנו. אבל את ה"אמת" הזאת אף אחד כאן לא רואה. רק כאן.

אבל מי לשיטתנו צריך להחליט למי יש זכות ולמי אין זכות להפיק אנרגיה גרעינית? מהם הקריטריונים בדיוק? שלמוסלמים אסור? מי יקבע למי מותר ולמי אסור? אנחנו? ארה"ב, כי היא המעצמה החזקה? היא לא ניסתה כבר ללכת נגד כל העולם מול סדאם חוסיין, ואז זה לא הסתיים כ"כ טוב? ואם היא לא תקשיב לנו – היא בכל זאת חזקה יותר מאיתנו – מה אז, על סמך מה נבוא אליה בטענות? מי לעזאזל צריך לקבוע?!!

אמנת ה-NPT. היא המוסכמת על כל המדינות, היא המעוגנת בחוק הבינ"ל, ואף על פי שהיא בוודאי רחוקה משלמות, היא זו שצריכה לקבוע, כפי שהיתה עד עכשו הבסיס להטלת הסנקציות. פשוט אין שום מנגנון אחר.

*

כנגד חברותה של איראן באמנת ה-NPT  יוצא עכשו נתניהו. הוא לא מוכן לשום העשרה. גם לא תחת הפיקוח ההדוק ביותר. שוב ושוב הוא חוזר באוזנינו על כך שהצנטריפוגות ממשיכות להסתובב, תוך הסתרת העובדה שאיראן כמעט לא צוברת את האורניום המועשר לדרגה של 20 אחוז, אלא ממירה אותו לשימוש בכור האזרחי.

לפני שהאפשרות של הקלת הסנקציות עלתה בכלל על הפרק, הוא "דורש" – קבל עם ועולם, ממש – שלא יעזו להקל בהן. ומה בדיוק תעשה דרישה פומבית כזו מצד ראש ממשלת ישראל למרחב התמרון הפוליטי של רוחאני מבית, בזמן שהעם האיראני משווע להקלת הסנקציות?

ולכבוד הנאום באו"ם, הוסיף נתניהו אנלוגיה היסטורית חדשה, כזו שלא התרחשה בשנות ה-30. מוזר. צפון קוריאה – שגם היא היתלה בעולם. הוא רק לא מציין שתי עובדות: אחת, צפון קוריאה מלכתחילה לא היתה חתומה על כל נספחי אמנת ה-NPT, והפיקוח עליה לא היה מלא ורציף. שתיים, צפון קוריאה גירשה את הפקחים ופרשה מאמנת ה-NPT, זמן רב לפני שביצעה בהצלחה ניסוי גרעיני. אם איראן תנסה לחקות אותה, תפרוש מהאמנה ותסלק את הפקחים – הרי יהיה זה קאזוס ביילי מפורש לתקיפה צבאית, אם לא עבור הקהילה הבינ"ל אז בוודאי עבור ישראל. (להבדלים נוספים מול צפון קוריאה, ראו כאן)

אבל העולם לא מבין. מרוב שהעולם לא מבין, נתניהו מצליח לטשטש את העובדה שדעתו אינה מקובלת גם בישראל. שר הבטחון בקדנציה שעברה, אהוד ברק – לא בדיוק יונה גדולה – הביע הסכמה ליכולת הפקת אורניום מוגבלת של האיראנים (עד 20 אחוז). גם בכירי מערכת הבטחון – מאיר דגן, אפרים הלוי, יובל דיסקין (לא אנשים שאני מחבב במיוחד, עליי להודות) – יצאו בפומבי נגד עמדותיו. בקדנציה שעברה, לא היה לנתניהו רוב בקבינט הבטחוני לתקיפה חד-צדדית, וכשניסה לעקוף את היותו במיעוט, באמצעות העלאת רמת הכוננות (לזה לא צריך אישור קבינט), הוא נתקל בסירוב מצד הרמטכ"ל וראש המוסד , מחשש שזה ידרדר אותנו למלחמה לא חוקית.

אבל זה לא צריך להפריע לו. נישא על כנפי אהדה תקשורתית – הוא הרי ראש הממשלה של "כולנו" – הוא איים מעל בימת האו"ם לתקוף באופן חד-צדדי מדינה אחרת, בזמן שהעולם המערבי שעל שולחנו אנחנו נסמכים החליט לבחון אפשרות לפשרה דיפלומטית, המבוססת על פיקוח מוגבר, ויממה בלבד לאחר שנפגש ביחידות עם אובמה. כל זה כחודש בלבד לאחר שישראל ושדולת אייפא"ק ניסו לדחוף את ארה"ב לתקיפה בסוריה, בניגוד לדעת הקהל האמריקנית. כל זה על רקע תהליך הולך וגובר בציבור האמריקני של הגברת החשדנות כלפי שדולת אייפא"ק. "אנטישמיות, אנטישמיות" נצעק, כאילו זה רלוונטי, אבל האמריקנים מבינים היטב שלוביים חזקים בוושינגטון בדר"כ לא משרתים את האינטרסים שלהם, הם רק פתאום שמים לב שגם אייפ"ק הוא לובי.

אבל נתניהו בשלו, והמציאות לא תפריע לו ליישם את הלקח היחיד שהוא מכיר. טוב, לפחות לאיים בזה. למזלנו, או לרוע מזלנו, תבחרו אתם, אף אחד כבר לא מאמין לו.