תופעה סוציולוגית ידועה ברבים היא הזדהות-יתר של מיעוטים אתניים עם הזהות הקולקטיבית של המדינה. בישראל הדוגמא העדכנית ביותר היא העליה הרוסית של שנות ה-90, שבקרב יוצאיה שיעור גבוה מן הממוצע מזדהה עם ערכים "לאומיים" ישראליים (כפי שהם התקבעו בשיח): מיליטריזם, סירוב לנסיגות משטחים כבושים תמורת שלום, והדובדבן שבקצפת – שנאת ערבים (אזרחים ולא-אזרחים באותה מידה). הקדימו אותם בכמה עשורים העולים מהמזרח ומצפון אפריקה, וסממנים אלו עדיין בולטים בקרב אלו מביניהם שלא "השתכנזו". יש לציין שאפילו בקרב הפלסטינים האזרחים, שאינם יכולים לתמוך בערכים הלאומיים האלו מכיון שהם ערבים, תמצאו שיעור גבוה למדיי של אנשים שיחששו (לפחות כלפי חוץ) לערער על מדיניותם של מוסדות המדינה שמדירה אותם מהחברה ומהשלטון ומפקיעה מהם אדמות (ומה שמקומם באמת את הישראלים הוא אותם ח"כים ערבים "חצופים" שמעזים – בחסות החסינות הפרלמנטרית – להתבטא ולהפגין את מה שהאזרחים הפלסטינים לעולם לא ירשו לעצמם לעשות, ואולי אף לחשוב).
ההסבר לתופעה המתוארת אינטואיטיבי למדיי. כמיעוטים וכזרים (מדובר במהגרים אחרי הכל), מוצאים את עצמם העולים מרוסיה והספרדים באופן "טבעי" כאינם שייכים לשדרה המרכזית של החברה (היהודים האשכנזים). עצם יהדותם של רבים מעולי רוסיה מוטל בספק, והם נאלצים ללכת כברת דרך ארוכה הרבה יותר מהישראלי הממוצע כדי להוכיח אותה, אפילו אם הם רשומים כיהודים. והעולים הספרדים, שעלו ארצה ממדינות ערביות, נאלצו לבדל את עצמם מהערבים להם הם כ"כ דומים – בשפה (בספרו "מפריח היונים" נוקב אלי עמיר בשם "ערבית יהודית" לניב שבו דיברו היהודים בעיראק), בתרבות (לדוגמא המוזיקה המזרחית, לפני שעברה 'גיור'), ואף בזהות (אינטלקטואלים מזרחיים מסוימים אימצו בשנים האחרונות את הגדרת זהותם כיהודים ערבים). יתרה מזו, מיעוטים אלו סבורים שהחובה להוכיח את נאמנותם לכלל חלה עליהם, ושהפגנת ה"פטריוטיות" הזו היא כרטיס הכניסה שלהם לשדרה המרכזית של החברה. בשל כך אולי איננו צריכים להתפלא שהססמא "בלי נאמנות אין אזרחות" מקורה דווקא במפלגה המייצגת (מתיימרת לפחות) עולים חדשים מחבר העמים, שחיים יום-יום את ההווייה הזו.
ניסחה זאת היטב שרה בנינגה, שדיברה מגרוני בהפגנה בשיח' ג'ראח לפני כשלוש שנים (ההדגשה שלי):
[…] יש גם ימין חדש בעיר. ימין שטוף קנאה וגזענות שמפתה את ההמון ברטוריקה לאומנית. הימין החדש לא מתעניין בשלומם וברווחתם של בני אדם. הימין החדש מתעניין רק בנאמנות אתנית, שבטית, ליברמנית. עבור הימין החדש עניי עירך קודמים רק אם הם יהודים. ומה שהופך אדם ליהודי הוא העובדה שהוא לא ערבי. […] הימין החדש הוא העגלה הריקה שירדה מהפסים – יהודים, דתיים וחילונים, שאין בהם דבר פרט לשנאת האחר: הערבי, הפליט, השמאלן.
על בסיס ההסכמה ה"ערכית" הזו מצליחים לשבת ביחד בקואליציית ימין פעם אחר פעם הנציגים של יהדות ספרד והעולים מרוסיה. אולם מעבר להסכמתם ההדדית "לדפוק" את הערבים, לא נותר הרבה במשותף, אם בכלל. להיפך, תהום עמוקה פעורה בעיניהם באשר לתפיסת היחסים הרצויים בין דת למדינה וביחס לממסד הרבני, וקשה בכלל להצביע על ערכים משותפים כלשהם בין האתאיסטים הרוסים שבזים עמוקות לתרבות המזרחית ה"נחותה" לבין הספרדים המסורתיים שסולדים מההתבוללות של עצי האשוח ואכילת חזיר. ועל כן אנו רואים את המאבק הערכי-זהותי הזה בכל מערכת בחירות, החל מהנאש קונטרול המיתולוגי של 99, דרך הדרשות של הרב עובדיה לפני הבחירות הקודמות, בהן אמר שהצבעה ל"ישראל ביתנו" במקום לש"ס עלולה להשפיע על מקום המצביע בעולם הבא, וכלה בתשדיר הגיור בפקס שנחנך אמש. כנראה שמלבד השנאה לערבים וסימון האויבים מבית, אין למפלגות האלה מה להציע לבוחריהם, ועל כן נמשיך לראות את המאבק הזה גם בבחירות הבאות, אחרי ארבע שנים נוספות שיישבו שוב באותה הקואליציה. מסתבר שהזלזול באינטליגנציה לא כל כך מפריע לבוחרים שלהם.
תשדיר הגיור בפקס של ש"ס נדון כבר רבות. נדמה לי שיוסי גורביץ כיסה את כל מה שניתן לומר על הגזענות של התשדיר (העברית העילגת בפי דוברת הרוסית, המבטא המוקצן, אפילו המאבטח הרוסי שברקע). ואבחנתו אודות השופט רובינשטיין, שכבר פסל תשדיר של "עוצמה לישראל" בגין גזענות (וגם תשדיר של בל"ד) אך לא ראה כאן גזענות אסורה, היא לא פחות ממבריקה. על הציניות של ש"ס, שבעצמה הואשמה ע"י יהדות התורה כתומכת ב'סולמית גיור' בפרשת הגיורים הצבאיים, לאחר שעובדיה יוסף נתן להם את הסכמתו, הצביע יאיר אטינגר בהארץ.
אין זה צריך להפתיע איש שהגזענות הש"סית, שהופנתה רבות כנגד ערבים, תאילנדים וסודאנים, מופנית עתה וביתר שאת גם כלפי ישראלים שעלו ארצה מכוח חוק השבות (קרי, יהודים). זו טבעה של גזענות, גם אם מסווים אותה כמניעת התבוללות ונישואי תערובת כאילו המאה ה-20 מעולם לא התרחשה (ואני לא מתכוון לגרמניה, אלא דווקא ליחסי הגזעים בארה"ב). אך צר לי מאוד שחרף אותה גזענות, וחרף היעדרם המוחלט של ערכים משותפים כלשהם פרט ללאומנות, ימשיכו העולים הישנים-חדשים מרוסיה לתת את ידם לברית המיעוטים הימנית-דתית-לאומנית אשר לא תורמת להם דבר אך מאפשרת ומתחזקת את שלטון הליכוד, כמעט ברציפות מאז 1977. אני יודע, אני יודע, זה לא רק שהימין לא עושה עבורם כלום, גם מפלגת העבודה אכזבה אותם לא אחת. אולם משום מה נוטים העולים להיות סלחנים הרבה יותר כלפי הליכוד.
עד שלא יצליחו מפלגות השמאל לזכות באמונם של המיעוטים – העולים מרוסיה, הערבים, וכן, גם עדות המזרח שלאחר כמעט 20 שנות שלטון רצופות של ש"ס מצבם רק הלך והדרדר – נמשיך כולנו להיות לכודים בקואליציית מיעוטים המבוססת על שנאה, לאומנות, וכלכלת שוק דורסנית המחלקת פירורי קצבאות לחברות הקואליציה. רק כינונה של קואליציית מיעוטים חלופית (כפי שהשכיל לעשות אובמה) והנהגת מדיניות של סובלנות, שוויון וכלכלה סוציאל-דמוקרטית – מדיניות ששמה במרכז את טובתו של האדם, ולא את השנאה לאחר – ייטיבו באמת את מצבם של המיעוטים (כמו גם של מעמד הביניים וכלל החברה, לתשומת ליבו של יו"ר ש"ס לחילוניים יאיר לפיד), ואולי אף יתייתר הצורך שלהם להפגין "פטריוטיות" חלולה. אך לאור ההתנהלות של מפלגות השמאל במערכת הבחירות הזו (ובקודמותיה), נראה שהיום הזה עדיין רחוק.
מעניין לעניין באותו עניין
רם כהן, מנהל בי"ס בזרם הממלכתי, נמצא בסכנת פיטורין בשל מאמר דעה שפירסם בהארץ בו קרא להצביע למפלגות מסוימות. כמה מגוחכת היא טענת הסכנה מפוליטיזציה של מערכת החינוך, כאשר היתה זו המערכת הפוליטית עצמה אשר הקימה ומתקצבת מערכות חינוך מפלגתיות נפרדות, הן לש"ס והן לחרדים האשכנזים (ואני לא אזכיר את החינוך הממלכתי-דתי וישיבות ההסדר שכנראה לא מוציאים מתוכם הרבה שמאלנים). אבל אולי יש בכל זאת הבדלים. אם מנהל מרשת "מעיין החינוך התורני" יקרא להורי תלמידיו להצביע לש"ס, הוא לא בהכרח יחטא בפוליטיזציה, אלא רק יפעל מתוך היגיון בריא לשמור על היקף התקציבים. ועם הגיון בריא קשה להתווכח.
חיים שרירותיים 
יניב,
לצערי, טבע האדם או דרכו לשרוד בחברה שלנו היא על ידי בריונות – כדי להרגיש שייכות או כדי להוכיח שאני חלק מהחברה אני חייב להשמיץ, להסית, לשלול את הלגיטימיות של כל אוכלוסיה החלשה ממני, לפי סדר היררכי/ סדר העלייה לארץ… בלימודים קראתי מאמר מעניין שמדבר על איך העדות הספרדיות יוצאות נגד התרבויות שגדלו ומאמצות עמדות לאומניות נגד ערבים כדי להרגיש יותר חזקים, טובים ובמעמד גבוה מהם…. אם תרצה אביא לך בשבת…
קשה לחיות כאן…
עדי
היי עדי,
מתגובתך עולה הסוגיה עתיקת היומין: האם מדובר אמנם בטבע האדם, או שמא בתכונה נרכשת מהחברה? או לכל הפחות טבע האדם שהחברה יכולה לרסן?
לא ניתן להטיל ספק ברווח הפסיכולוגי, הן של העולים מרוסיה והן של עדות המזרח, בהרגשת העליונות על פני הערבים המחזקת את תחושת השייכות לחברה. זה למעשה מה שמאפשר את המשך קואליציית המיעוטים הלאומנית-דתית שאני מדבר עליה, שפרט לתחושת הרווח הזו לא מועילה למיעוטים אלה בדבר.
אולם ניתן אולי לדמיין מדינה מקבילה, בה האליטות הפוליטיות לא משסות את המיעוטים אלה באלה, באותו הפרד ומשול (קפיטליסטי) מפורסם שמה לעשות, עובד היטב. אולי בחברה המדגישה את המשותף ולא את המפריד, והדואגת לכלל החברה כחלק מערכיה הבסיסיים, תופעה זו לא תתקיים, לפחות לא בהיקפים שאנו רואים היום. אולם בשביל שזה יתקיים, צריך שהחברה תגיע סוף-סוף להסכמה לגבי מה טיבו של המשותף. ואת זה כנראה לא נראה בישראל בדור הקרוב.
נ.ב.
תביאי את המאמר. זה חומר טוב?
"בלימודים קראתי מאמר מעניין שמדבר על איך העדות הספרדיות יוצאות נגד התרבויות שגדלו ומאמצות עמדות לאומניות נגד ערבים כדי להרגיש יותר חזקים, טובים ובמעמד גבוה מהם…. "
אני חושב שיש בעמדה הנ"ל יש לא מעט גזענות כנגד עדות המזרח בתוספת זלזול באינטיליגנציה שלהם:
עדות המזרח הן ברובן נגד הערבים מסיבה נורא נורא פשוטה והיא משום שהמזרחיים מכירים את הערבים מקרוב. הם הרי חיו תחת העריצות הערבית מאות בשנים.
היחס של המזרחיים לערבים דומה ליחס של האשכנזים לנוצרים (ידוע שהייתה ברכה מיוחדת לפני ברכות השחר שהאשכנזים היו מברכים: "שימותו הגויים בבוקר" (ביידיש זה נשמע יותר טוב)).
זה שלמזרחיים/ תימנים יש לא מעט כנגד האליטות האשכנזיות ששלטו במדינה (ויש אומרים עדיין)
בין עקב פרשיות כמו ילדי תימן (שקרובתה של אישתי הייתה כמעט אחת מהן (נמנע ברגע האחרון)) או הגזזת (מזה היא לא הצליחה להמלט לצערה), זה לא אומר שאין להם דעה נוספת לגבי הערבים שאיננה קשורה כלל לרגשי נחיתות אלא משום שהם יודעים מה זה לחיות תחת שלטון ערבי.
דוגמית:
אצל יוצאי חבר העמים הסיבה היא לגמרי אחרת – הרצון לסיים מלחמות בניצחון ממש(כמו בארצות מוצאם ראה ערך רוסיה-גאורגיה) ולא באיזה סיום "בערך" מגומגם, שנותן לערבים תקווה להמשך.
נדמה לי שהיישוב היהודי ערב מלחמת העצמאות הכיר ערבים לא פחות טוב מיוצאי מדינות ערב. יתרה מזו, במלחמת העצמאות נפלו 6000 חללים – אחוז מכלל האוכלוסיה היהודית, כלומר יותר אבדות (בוודאי כחלק יחסי אבל גם אבסולוטית) מאשר כל קהילה יהודית אחרת בארצות ערב בפרק זמן כה קצר. ולמרות זאת, האוכלוסיה הזו לא פיתחה את אותה הלאומנות שהיא מנת חלקם של המהגרים מרוסיה ומארצות ערב.
כמות הנופלים אינה משנה לעניין זה.
מה שמשנה היא העובדה שבני עדות המזרח חיו תחת העריצות הערבית.
כשאתה כותב מה משנה ומה לא משנה, מומלץ שתוסיף נימוק, או לכל הפחות את המילה "לדעתי". 6000 הרוגים לא משנים? מעניין לשמוע מדוע. זה כמו להגיד שליהודים האשכנזים לא היה משנה 6 מיליון הנספים, אלא רק העריצות והאפליה של הרייך.
מלבד זאת, אתה שוכח שארץ ישראל של לפני 48 לא היתה שונה משאר מדינות ערב, מהבחינה שיהודים חיו בה כמיעוט בתוך רוב ערבי ותחת שלטון זר (בריטי, צרפתי, טורקי). רק שנים ספורות קודם ל-48 קיבלו מדינות ערב עצמאות (ובמקרים רבים זו היתה "עצמאות", בוודאי בתקופת מלחמת העולם השניה).
כמות הנופלים אינה משנה ל ד ע ת י,
משום שמה שהשפיע על יהדות המזרח הוא היחס המשפיל מצב הערבים במשך מאות שנים.
לדוגמא סבתה של אישתי נישאה בתימן בגיל 9!!!
מדוע?
הערבים היו חוטפים נערות יהודיות אלא אם כן היו נשואות לכן היו חייבים להתחתן בגיל כזה.
אסור היה ללכת עם נעל עם סוליה שלמה ליהודי (העקב על הקרקע)
אסור היה ליהודים להדפיס ספרים.
אסור לרכב על סוס.
ועוד…
אני חושב שכבר דיברנו על זה.
אם יהודי נפל בקרב מול הערבים הוא לפחות עשה זאת כשווה פחות או יותר, אם הוא חי חיים של השפלה המצב שונה.
דבר נוסף בני עדות המזרח ברובם (או לא מעט מהם) דוברי ערבית – ולכן הטיוח של התקשורת הישראלית המנסה ליפות אמירות ערביות (כדי "לא לפגוע בתהליך") אינה מגיעה אליהם – הם מבינים את המקור.
כן, דיברנו על זה כבר. הטיעון שלך הוא טיעון דטרמניסטי של התנגשות ציוויליזציות ודתות, ובפרט רדיפת האסלאם את היהודים. זהו לצערי טיעון המכיל משתנה אחד ולא מסוגל להסביר את המורכבות של המציאות, ולכן אני לא מקבל אותו. יתרה מזו, כשאני מצביע על החורים בטיעון הזה, אתה ממלא אותם בהסבר כלשהו, לרוב מאולץ ולא קשור לכלום.
לדוגמא, הרוסים לא ספגו השפלה ממוסלמים, אלא דווקא מהשלטון הרוסי לדורותיו. ולמרות זאת, הם עדיין שונאים את הערבים הרבה יותר מאשר את בני העם הרוסי שהשפיל אותם, וכפי שאתה ציינת, מעריצים את הפגנת הכוח מצד אלו שהשפילו אותם.
לדוגמא, עדות המזרח שונאים את הערבים כי הם זוכרים את שנות ההשפלה תחת שלטון איסלאמי. אבל זה לא מסביר מדוע המזרחים שהתערו בחברה והתבססו כלכלית אינם שותפים לרגשי הלאומנות (בוודאי לא באותה הקיצוניות).
לדוגמא, צאצאי עדות המזרח גדלו בארץ ולחמו בכל המלחמות מאז מלחמת העצמאות. לפי ההסבר שלך אודות היהודים הותיקים של דור תש"ח, הלחימה בערבים כשווה מול שווה אמורה לגבור על תחושת ההשפלה שהותירה אחרי האמפריה העותומנית. אבל אצל עדות המזרח, ההשפלה נשארה למרות הלחימה בערבים ולמרות כל הנצחונות של צה"ל.
כ"כ הרבה חורים לסתום.. תהרוג אותי, אני לא מבין למה כ"כ קשה לך לקבל הסבר סוציולוגי מלומד, שלא אני המצאתי, על כך שמיעוטים אתניים שמרגישים מודרים מהמיינסטרים נוטים "לפצות" את עצמם על כך באמצעות תחושה והפגנה של "פטריוטיזם", שבארץ מתבטא בעיקר בשנאת ערבים ובהעדפת פתרונות של כוח. אם תקבל את ההסבר הזה, או תסבור שהוא אמנם אינו מדויק אבל בכל זאת יש דברים בגו, זה יהיה כ"כ נורא???
"לדוגמא, הרוסים לא ספגו השפלה ממוסלמים, אלא דווקא מהשלטון הרוסי לדורותיו. ולמרות זאת, הם עדיין שונאים את הערבים הרבה יותר מאשר את בני העם הרוסי שהשפיל אותם, וכפי שאתה ציינת, מעריצים את הפגנת הכוח מצד אלו שהשפילו אותם."
אני לא סגור לגבי זה שהרוסים שונאים את הערבים זה נתון שאינני זוכר שהבאת לו ביסוס כלשהו.
הם יותר בכיוון של הכרעה כמו שכבר ציינתי.
מדוע העולים מרוסיה לרב מדברים רק טובות על מולדתם – אינני יודע וזה נושא למחקר אחר. אבל מעולים שהייתה לי אינטראקציה איתם, זה יותר מאפיין את העליה האחרונה מאשר את הקודמת. להזכירך הרבה ממקימי המדינה היו ממוצא רוסי, וגם כאשר "שמש העמים" רצח מליונים הם המשיכו לסגוד לו.
"לדוגמא, עדות המזרח שונאים את הערבים כי הם זוכרים את שנות ההשפלה תחת שלטון איסלאמי. אבל זה לא מסביר מדוע המזרחים שהתערו בחברה והתבססו כלכלית אינם שותפים לרגשי הלאומנות (בוודאי לא באותה הקיצוניות)."
כאן ההסבר הוא פשוט – זה לא קשור למי שהתערה או התבסס כלכלית, זה קשור לכמה טוב הדור החדש יודע ערבית (והדור הולך ופוחת) וכמה הוא מבין את מה שאומרים הערבים ע כ ש י ו, והאם זה מזכיר להם את מה שאומרים במשפחתם על הזכרונות מהגלות.
"לדוגמא, צאצאי עדות המזרח גדלו בארץ ולחמו בכל המלחמות מאז מלחמת העצמאות. לפי ההסבר שלך אודות היהודים הותיקים של דור תש"ח, הלחימה בערבים כשווה מול שווה אמורה לגבור על תחושת ההשפלה שהותירה אחרי האמפריה העותומנית. אבל אצל עדות המזרח, ההשפלה נשארה למרות הלחימה בערבים ולמרות כל הנצחונות של צה"ל."
ההשפלה לא נשארה אבל הסיפורים מבית סבא כן (בינתיים, זה הולך ודועך ובפרט אם לא מבינים מה הערבים אומרים בערבית כמו שהסבא והאבא הבינו).
"כ"כ הרבה חורים לסתום.. תהרוג אותי, אני לא מבין למה כ"כ קשה לך לקבל הסבר סוציולוגי מלומד, שלא אני המצאתי, על כך שמיעוטים אתניים שמרגישים מודרים מהמיינסטרים נוטים "לפצות" את עצמם על כך באמצעות תחושה והפגנה של "פטריוטיזם", שבארץ מתבטא בעיקר בשנאת ערבים ובהעדפת פתרונות של כוח."
דווקא הטיעון הזה הוא חד מימדי ולא מביא בחשבון את יחסי יהודים – ערבים במשך מאות שנים.
בכלל נדמה שזה מאד נח לשמאל הקיצוני לברוח מהמציאות ע"י תליית כל/רב הבעיות בתיאוריות סוציולוגיות כאלו ואחרות.
אני מציע קודם כל להקשיב היטב למה הצד השני אומר ב ע ר ב י ת – ואין הכוונה כאן רק לפירוש המילולי של המילים אלא גם לקונטקסט האיסלאמי של המילים. ללא זה ותוך התעלמות מכך אפשר הכי הרבה להגיע לתיאוריות "מזרח תיכון חדש" נוסח השוטה פרס.
ושוב, אני לא מקבל את הדטרמיניזם הדתי שלך.
אני לא מקבל את העצמת הקיצוניות האסלאמיות כאילו אין רבדים בחברה הערבית, כאילו לא אומרים בערבית גם דברים אחרים, וכאילו שערבים לא מסוגלים להבין אנגלית.
אני לא מקבל את החורים בהסבר שלך, שמחייבים התנהגות מסוימים כאשר מדובר בערבים (לאומנות ושנאה) אבל התנהגות אחרת כשמדובר בקומוניסטים לשעבר (הערצה ואפילו זיקה תרבותית).
כדי לגשר על הפערים בינינו, שחלקם נובעים מאי הבנה, אציין שברור שהשנאה לערבים והעדפת פתרונות של כוח קשורה קשר הדוק לסכסוך היהודי-ערבי. אני מעולם לא טענתי אחרת. בשל הסכסוך הזה, מרבית האוכלוסיה בארץ לא מחבבת ערבים ומעדיפה פתרונות של כוח, אך יש הבדלים בעוצמת השנאה ובעוצמת הכוח המועדף. את העוצמות הגבוהות ביותר תמיד תמצא (לא רק בישראל אלא בכל העולם) בקרב המעמדות הנמוכים והמודרים מהמיינסטרים (הרוסים ועדות המזרח של הפריפריה) וגם בקרב שומרי מסורת ודתיים (שעליהם לא דיברתי בפוסט). אחד ההסברים לעוצמות הגבוהות בקרב המעמדות הנמוכים הוא ההסבר שטענתי: הם מפצים על הדרתם מהחברה באמצעות הגברת ההזדהות עם הלאומיות. אלא שהלאומיות המוגברת הזו של האוכלוסיות המוחלשות והמודרות איננה מיטיבה בפועל את מצבן, ובמיוחד לא את מצבם של הרוסים, שהאינטרסים שלהם מנוגדים לאינטרסים הצרים של הממסד הדתי, אך בשל הלאומיות הם משתפים פעולה בכל ממשלה. זו טענת הפוסט ותו לא.
יניב אתה מוכן להביא מקור לכך שהרוסים הם "מעמד נמוך" ו "מודרים מהחברה"?
כי אני חושב שזה לא נכון או יותר מדוייק: כבר הרבה מאד זמן אינו נכון, בדיוק להיפך, לא רק שהם השתלבו בחברה, לרוב הם ממעמד סוציואקונומי גבוה.
ואם כך אז לא רק שהתיאוריה הסוציולוגית לא תופסת אלא מופרכת לגמרי.
אבל מה לא עושים שהלאומיות הבריאה היא בעצם "מחלה" הנובעת מסיבות כלכליות/דתיות/סוציואקונומיות, הרי ללא הסיבות הללו כולנו היינו מצביעי מר"צ.
התגובה הקודמת שלי קצת עושה הפשטת יתר של הרוסים (זה לא כך בפוסט). אחדד.
המשותף לרוסים ולעדות המזרח הוא הדרתם מהשדרה המרכזית של החברה, שנחשבה במשך שנים רבות להיות האשכנזים, במיוחד מדור תש"ח. הכוונה שלי בהדרה היא התחושה שקיבלו שתי האוכלוסיות האלו – אתם אאוטסיידרים.
אצל עדות המזרח ההדרה הרבה יותר מובהקת – כמה שנים לקח עד רמטכ"ל מזרחי, וכמה שנים עוד ייקח עד ראש ממשלה מזרחי, ושים לב איך האשכנזים ברחו ממפלגת העבודה כשפרץ – מזרחי שלא השתכנז – עמד בראשה. כמו כן, מדובר בהדרה כלכלית מתמשכת, ובכך שרוב היהודים במעמדות הנמוכים הם מעדות המזרח ומתגוררים בפריפריה.
אצל הרוסים, אתה צודק שיש פחות הדרה (במיוחד במישור הכלכלי, למזלם הם הגיעו עם השכלה, אבל אל תשכח את מגזר המאבטחים והמנקות), אבל אתה שוכח שבניגוד לעדות המזרח שכבר 3 דורות בארץ, פה מדובר בעולים חדשים מדור ראשון, שהזרות שלהם במקרים רבים מאוד בולטת – במבטא, בפקפוק ביהדות שלהם, בגטאות של דוברי רוסית שנוצרו בארץ ומשמרים את התרבות שלהם. הסטראוטיפים המופיעים בתשדיר של ש"ס הגיעו מאיפשהו.. עכשו, שים לב להבדלים כיום בין הרוסים שהגיעו בעליות של שנות ה-70 (והתערו יותר בחברה) לעומת הרוסים של העליה המסיבית של שנות ה-90, שבה תמצא יותר לאומנות (מה שאתה מכנה לאומיות "בריאה").
מה נשמע יניב?
לא הבאת ביסוס למה שההסבר הסוציולוגי מנסה לטעון.
יכול להיות שבאופן כללי ההסבר נכון ויכול להיות שלא. לפי מה שאני מכיר לפחות כאן בישראל, הוא או לא נכון בעליל או זניח לגמרי בהשוואה לפקטורים אחרים המשפיעים על החברה הישראלית.
אני מכיר לא מעט עולים מרוסיה ש:
1. הם חלק מהשדרה המרכזית של החברה.
2. עלו בשנות ה70.
3. הם בעלי דעות לאומיות בריאות ("לאומניות" על פי סמנטיקתך).
ליברמן (עלה בסוף שנות ה70) ומפלגתו הוא דוגמא קטנה.
ציטוט קטן מוויקי:
"למרות שרוב העולים מברית המועצות תומכים במדיניות ליברלית בנושאי דת ומדינה, בשל היותו של ציבור זה חילוני ברובו, הם נמנעו מלתמוך במפלגות שמאל שהציגו מצע דומה בנושא, עקב עמדותיהן הפשרניות לגבי הפלסטינים וזיהוי השמאל עם הקומוניזם הסובייטי. כך למשל תעמולת הבחירות של אהוד ברק התבססה על הפצת ספר ברוסית המתאר אותו כגיבור מלחמה של ישראל. פרשנים פוליטיים טענו לאחר הבחירות, כי לספר זה הייתה השפעה מכרעת בניצחונו של ברק בבחירות. כמו כן, גם אהדתו הגדולה של ציבור העולים לאריאל שרון נעוצה בעברו הצבאי המפואר ובדימויו הכוחני."
אהלן כפיר וסליחה על העיכוב בתשובה.
כיום לאחר הבחירות הנושא כולו נראה לא רלוונטי, אבל בכל זאת חשוב לי להבהיר את עמדתי.
ראשית, הטענה שלי מתגובתי הקודמת היתה שעולי שנות ה-70 יותר מתונים מעולי שנות ה-90, בגלל שהיה להם יותר זמן להיקלט בשדרה המרכזית של החברה. תגובתך לא סתרה זאת. להיפך, דוקא עולים אלו הם כן בעלי דעות לאומיות "בריאות". ושים לב לסמנטיקה של דעות "לאומיות" – זו בדיוק הטענה שלי, שהם מחזיקים בדעות לאומיות כדי להרגיש שייכים ללאום וכדי להוכיח את שייכותם.
שנית, ליברמן ומפלגתו הם דווקא אינדיקציה מצוינת, לא קטנה. כפוליטיקאי, אנחנו רואים שליברמן מקצין ומגמיש את עמדותיו לפי צרכיו, כך שעמדותיו לא באמת ידועות לנו (אבל מן הסתם זזים על הסקאלה שבין לאומנות ללאומיות "בריאה"). אבל. ליברמן מכיר את החברה הרוסית יותר טוב משנינו ביחד, ואם הוא בוחר במסרים לאומניים ואנטי-ערביים במערכת הבחירות (הקודמת), אז כנראה שהוא סבור שהמסה הגדולה של העולים (קרי, של שנות ה-90) מזדהים יותר עם עמדות אלו, וגם פה יש אלמנט של להרגיש שייך ללאום (והם צריכים את זה הרבה יותר מעולי שנות ה-70) באמצעות עמדות קשוחות ושרטוט גבולות הלאום, כך שהערבים מחוצה להם (בכפוף להצהרת נאמנות) ומכאן משתמע שהם בפנים (הם הרי יסכימו להצהיר "נאמנות" בלי קושי).
שלישית, ברור שיש עוד הרבה גורמים שמשפיעים על הציבור הרוסי: הערצת הכוח, שנאת השמאל המזוהה עם הקומוניזם, העדר שורשים דמוקרטיים, יהירות תרבותית על פני הערבים (וגם המזרחים אגב). הם לא זניחים, אבל תמיד כשבאים לתאר את המציאות בהכללות (בפוסט כינסתי את הרוסים יחד עם עדות המזרח), לא קולעים לרמת הדיוק המירבית. אבל אני רואה לנגד עיניי עובדה אחת שקשה להתווכח איתה. גם הצברים של 48 באו מתרבות רוסית קומוניסטית וכוחנית, וגם אנשי רוח בולטים בחברה (יוסי יונה, שלמה בן עמי, אלי עמיר, סמי מיכאל למשל) הם מתרבות מזרחית ומבינים ערבית. אלא שככל שאדם מרגיש (והרגשה היא דבר סובייקטיבי) שהוא חלק אינטגלי מן החברה, וכמובן עוזרת גם רמת השכלה גבוהה, כך הוא יותר חופשי לגבש דעות פוליטיות עצמאיות ומורכבות יותר מהדעות ה"לאומיות" והקונצנזואליות. אין זה אומר בהכרח שהוא יבחר בדעות שמאליות, אבל הסיכויים לכך גבוהים הרבה יותר.
פינגבק: שלי יחימוביץ', למרות הכל | חיים שרירותיים
פינגבק: העם! דורש! שינוי קטן! (ומהיר) | חיים שרירותיים