על שלטון ואדלסון

בימים אלו זוכים אזרחי ישראל להבין באופן המוחשי ביותר מהן ההשפעות ההרסניות של יחסי ההון והשלטון בישראל. לא, אני לא מדבר על אהוד אולמרט, שאף אחד לא יופתע אם יצליח להתחמק שוב מאימת הדין בפרשת הולילנד, וגם לא אם חלילה ייבחר שוב לכנסת (אם כי אף אחד לא יצביע לו לראשות ועד הבית). אף מעילה בכספי ציבור ושום פרויקט דירות שקודם תמורת שוחד לא יכולים להמחיש לנו כמה מחויבותו/ה של נבחר/ת ציבור למממנים שלו/ה באה על חשבון המחויבות לבוחריו/ה, כפי שממחישים זאת נתניהו ואיל ההון שלו, שלדון אדלסון, ערב הבחירות בארה"ב.

כל מי שעוקב אחרי הבלוג לא יחשוד בי בחיבה יתרה לנתניהו, אבל יחד עם זאת גם יתקשה למצוא הרבה דברי ביקורת שלי כנגדו. הדבר העקבי ביותר, וכמעט היחידי, שטענתי כנגדו הוא השימוש המופקר שלו ברטוריקת שואה כשהוא דן באיום האיראני, כפי שלמשל עשה ביום השואה האחרון. אולם גם את זה אני לא זוקף לגמרי לחובתו, כי אני סבור שהוא לא עושה את זה ממניעים פסולים, אלא כנראה משילוב של הלך רוח נפשי מאוד מסוים בהתחשב בסביבה המשפחתית והאידיאולוגית שלו, יחד עם רצונו לגייס דעת קהל ישראלית ותמיכה בינ"ל בבלימת הגרעין האיראני. למעשה, עיקר הביקורת שלי בנושא זה הוא דווקא על הציבור, שמקבל בזרועות פתוחות את ה"מנהיגות המאמללת" של נתניהו (אך לעניות דעתי, חלה שחיקה לאחרונה ביכולת הציבור לבלוע זאת שוב ושוב). למעט עניין זה, אין לי אובססיה יתרה לתקוף את נתניהו, והסיבה לכך כנראה נעוצה בכך שאני לא רואה בכך כל טעם. כבר מזמן איבדתי את האמון ביכולתה של המערכת הפוליטית לייצר חלופה אמיתית למדיניות המדינית-בטחונית הנוכחית, כמו גם למדיניות החברתית-כלכלית (אבל זה כנראה נושא לפוסט אחר). כמעט כל הדברים הרעים שעוברים על ישראל בשנה האחרונה כנראה היו קורים בצורה כזו או אחרת תחת כל ראש ממשלה אחר שהמערכת מסוגלת לייצר והציבור מסוגל לבחור, יהיה שמו נתניהו, ברק, שרון, אולמרט, לבני, פרס או יחימוביץ' (ואם שכחתי מישהו, זה לא בכוונה). אפילו יקיר השמאל רבין לא היה מסוגל לעשות הרבה עם הרכבי הכנסת שנבחרו מאז שנרצח. אלא שהתערבותו של נתניהו בתוך מערכת הבחירות האמריקנית, ולטובת מועמד בעל סיכויים קלושים להיבחר, היא מעשה הפקרות מדינית של ממש, והיא נחלתו בלבד.

נתחיל מסיכוייו של רומני. מצבו של רומני בסקרים החל להדרדר בתחילת החודש, לאחר ועידת המפלגה הדמוקרטית (ובמיוחד בעקבות נאומו של הנשיא לשעבר ביל קלינטון, שהסביר לאמריקנים ברהיטות שאי אפשר לסתום את הגרעון הענקי בתקציב האמריקני באמצעות קיצוץ במיסים. מומלץ לצפות בנאום.) בניסיון לשנות את המגמה, תקף רומני באופן לא ממלכתי את תגובתו של אובמה לאחר רציחת השגריר האמריקני בלוב בשבוע שעבר, אך עורר עליו ביקורת קשה, אפילו בקרב הפרשנים השמרנים. עוד אלו מדברים, וזה בא: הקלטת סתר מתוך ארוע פרטי לתורמים, בו רומני משמיץ 47% מן האמריקנים, בשל היותם "פרזיטים" (נשמע מוכר, לא?). לא רק הניתוק והיהירות של רומני ה"אמיתי" נחשפו פה, אלא גם טפשותו, שכן מסתבר שמתוך ה-47% האלה יש לא מעט יוצאי-צבא ופנסיונרים שמרנים אחרים שמצביעים לרפובליקנים, או לפחות היו מצביעים, לפני ששמעו מה הוא חושב עליהם. אבל עוד לפני ששמעו, סקר שפורסם לאחרונה שנעשה לפני חשיפת הקלטת, מעיד על פער של 8% שנפתח לטובת אובמה. עם זאת, יש גם סקרים אחרים, פחות נוראיים עבור רומני.

אלא שהסקרים האלה לא מספרים את הסיפור האמיתי. כידוע, הבחירות האמריקניות לא מוכרעות על פי רוב הקולות, מה שהאמריקנים קוראים popular vote (ואילו היו, בוש הבן לא היה נבחר לכהונתו הראשונה), אלא לפי שיטת ייצוג עקיף (ה"אלקטורים") של כל מדינה בפדרציה (שיטה שבה המנצח בכל מדינה גורף את כל האלקטורים שלה). בשיטה זו, יש משקל מכריע למדינות שבאופן מסורתי נחשבות מתנדנדות (כמו פלורידה, שהכריעה את הכף לטובת בוש הבן ב-2000). בניתוח הסקרים הנוכחים לפי האלקטורים בכל המדינות, ובפרט במדינות המתנדנדות, עולה שאובמה לא רק מוביל במספר האלקטורים מקרב המדינות הבטוחות (כלומר במדינות שבהן יש פער ניכר לטובת אחד המועמדים), אלא מוביל בהפרש קטן בקרב הבוחרים בכמעט כל המדינות המתנדנדות, כשמלכתחילה הוא זקוק לנצחון בפחות מדינות מתנדנדות מאשר רומני (ראו גם את הניתוח המצוין הזה). כשלוקחים את כל זה בחשבון, יחד עם מגמת ההתחזקות הנוכחית של אובמה, הזמן הקצר שנותר עד לבחירות, ובכך שצפויים עוד שני עימותים פומביים בין המועמדים – תחום שאובמה מיומן בו, ורומני לא ממש עושה רושם שיוכל לו, במיוחד לנוכח הפאשלות האחרונות שלו, שהן כולן במישור הוורבאלי – דרוש הרבה מעוף לדמיין תסריט שבו רומני מנצח. במילים אחרות, סיכוייו של רומני לזכות בבחירות נמוכים, ואולי אף קלושים. (ראו סקרים של ניו-יורק טיימס, CNN, האפינגטון פוסט, ואת הסקירה הכללית בג'רוזלם פוסט. לתשומת הלב, חיפשתי ולא מצאתי סקר אלקטורים באתר של רשת פוקס ניוז, שתומכת באופן גלוי ברומני. ייתכן שיש כזה, אבל עצם העובדה שלא ניתן למצוא כזה בקלות כנראה מדברת בעד עצמה.)

ועל הסוס הזה שם נתניהו את כל כספו. כלומר, את כל כספינו (הוא כידוע לא נוהג להוציא מכספו). ביום חמישי פורסם שנתניהו מככב בתשדיר תעמולה לא רשמי התומך ברומני. התשדיר מכיל נאום של נתניהו בו הוא תוקף במשתמע את הממשל האמריקני על אי הצבת קו אדום לאיראן, ומיועד כנראה ליהודים במדינות המתנדנדות, בפרט בפלורידה, המכילה יהודים קשישים רבים כמו ההורים של סיינפלד. כמובן שזה לא תשדיר בחירות רשמי, ו"כמובן" שנתניהו באופן רשמי לא מביע תמיכה באף מועמד – זו גרסתו לפרוטוקול, אבל על מי הוא עובד? רק לפני חודשיים קיבל נתניהו את רומני בזרועות פתוחות ("אנחנו מכירים כבר כמה עשורים, משום מה אתה נראה בדיוק אותו דבר. אתה גם חבר אישי חזק שלי וגם ידיד אמת של ישראל, ולכן תענוג לקבל אותך כאן" – עכשו נסו לדמיין את נתניהו אומר דברים דומים לאובמה), וה'פוטו-אופ' לא משאיר הרבה מקום לספק. גם אם אין לנתניהו שליטה על אילו מהמפלגות מציגות אותו בתשדיריהן (הלא רשמיים), הרי שהתנהלות בעלת פחות משוא-פנים מצדו מלכתחילה היתה מונעת את זה. יתרה מזו, אם התשדיר כ"כ לא מייצג אותו, פתוחה בפניו הדרך לפנות אל יהודי פלורידה ולומר מפורשות שהוא לא תומך באף אחד מן המועמדים. אך ככל הנראה לא נזכה לראות זאת, והסיבה לכך ברורה. לכל היותר נזכה לראות ממנו מסרים חשאיים ומרגיעים לאובמה, כפי שעשה בסופ"ש זה בשולחו את שר הבטחון ברק לרם עמנואל. בעניין זה, מסתבר, דווקא כן חשוב לו לשמור על פרופיל נמוך.

מכיון שנתניהו שם את כל יהבו על רומני, כדאי לבחון האם הנשיא רומני ישרת את האינטרסים הישראליים מול איראן יותר טוב מאובמה. בחינה כזו מעלה ממצאים קצת מפתיעים. ראשית, בביקורו בארץ רומני לא הביע שום עמדה התומכת במתקפה אמריקנית, ובאירוע התרמת הכספים שקיים רומני בביקורו הוא לא סטה מעמדתו של אובמה בנושא האיראני. לא תוכן דבריו שונה משל אובמה, אלא הסגנון שלהם: לבן, עשיר, ומתחנפן – כמו שאנחנו אוהבים (טוב, לא כולנו). אלא שכדאי לנו לתהות האם רומני – איש עסקים ומושל לשעבר שעיקר התמחותו בכלכלה ובכסף ולא ממש בקיא או אפילו מתעניין במדיניות חוץ – הוא מי שאנחנו צריכים מול איראן, ועוד בתקופה שבה נתניהו עצמו טוען שהזמן אוזל – כלומר אין זמן לנשיא חדש ללמוד את המודיעין, לאייש מחדש משרות של יועצי בטחון ושרי קבינט, ולגבש מדיניות. רומני כנשיא גם לא ממש יקל על ישראל לתקוף לבדה, כפי שעשתה בסוריה (לפי פרסומים מסוימים), מהסיבה הפשוטה שבניגוד למקרה הסורי, לישראל פשוט אין את היכולת לגמור את העבודה לבדה, כפי שהודלף לאחרונה ע"י הרמטכ"ל האמריקני ואפילו אושר ע"י אהוד ברק בראיון הנודע לשמצה מאחורי הפסנתר. בשביל להשיג יותר מדחייה של שנה-שנתיים-שלוש, ישראל צריכה את האמריקנים. אולם גיבוי של רומני לישראל לתקוף לבדה אין משמעותו שארה"ב מוכנה להכנס למלחמה נוספת במפרץ, כפי שישראל כאמור צריכה. הציבור האמריקני מודאג יותר מהכלכלה המקרטעת, ולא ממש מעוניין במלחמה נוספת על כל השלכותיה הכלכליות. בכל זאת, למדו שם דבר או שניים מאז מלחמת המפרץ השניה, ומהבחינה הזאת, דווקא לרומני, הרפובליקני שמאוד דומה אידיאולוגית לבוש הבן, יהיה קשה יותר מלאובמה ליזום מלחמה נוספת מבחינה ציבורית. אמנם לא יהיה קשה במיוחד לכל נשיא לפתוח במלחמה נגד איראן אם זו תתקוף יעדים אמריקנים בתגובה לפעולה ישראלית, אלא שסביר מאוד שזה לא יקרה: האיראנים ישאפו להשאיר את ארה"ב מחוץ למלחמה – הם פנאטים רציונליים אחרי הכל. גם במקרה בו ישראל תבצע את התקיפה הראשונה וארה"ב תישאב למלחמה כדי לגמור אותה מהר יותר ולייצב את שוק הנפט והכלכלה העולמית, כל נשיא מכהן – אוהד או לא אוהד לישראל – לא ממש ירוויח פוליטית מכל העניין, במיוחד אם נתן לישראל אור ירוק לתקיפה שיצרה את המצב הזה מלכתחילה. על כן, תקנו אותי אם אני טועה, אבל אני לא רואה פה שום יתרון ברור של רומני על אובמה, בוודאי לא יתרון ברור מספיק שיאזן את ההימור הפרוע שנתניהו עושה.

אז אם מדובר לא רק במועמד בעל סיכויים נמוכים, אלא באחד שלא באמת ייטיב את עמדתה של ישראל מול איראן, למה בכל זאת מהמר עליו נתניהו ומתגייס לטובתו? למה בכלל הוא מהמר והופך את ישראל מקונצנזוס על-מפלגתי בארה"ב למחלוקת פוליטית, תוך חשיפת יהודי אמריקה כבעלי נאמנות כפולה? איך אפשר להסביר את זה? האם הוא באמת חושב שלרומני יש סיכוי וששווה לנסות לעזור לו? מסופקני. אפילו אם המירוץ היה צמוד ושקול לא בטוח שזה היה הצעד הנבון הדרוש ממדינאי שקול, ואחת כמה וכמה לא במירוץ כמו זה. מה גם שנתניהו הוא זה שטוען שניתן בקלות להזיז את אמריקה (יוטיוב), ללא קשר לזהותו המפלגתית של הנשיא, באמצעות שימוש בקבוצות לחץ כמו אייפא"ק על הקונגרס (שבו בשנים האחרונות יש בדר"כ רוב לרפובליקנים), ובאמצעות פנייה לדעת הקהל. יתרה מזו, כשלונו של נתניהו בחודש האחרון "להזיז את אמריקה", בנסיונו לגרום לאובמה להציג קווים אדומים לאיראן באופן פומבי, נבע בעיקר בגלל העיתוי של ערב הבחירות ותדמיתו של נתניהו כמתערב בעניינים לא לו. אובמה לא סומך על נתניהו ורואה בו כמנהל מטה הבחירות של רומני (סקפטיים? ראו גם פה), ולכן הוא החליט שלא להיפגש איתו בסוף החודש, כשיבקר נתניהו בארה"ב לרגל עצרת האו"ם. הלחצים הפומביים הנוספים של נתניהו בעיתוי הזה, כך מסתבר, רק מביאים עוד נזק לעמדה הישראלית.

אז שוב, איך אפשר להסביר את התנהלותו של נתניהו? מה, הוא לא מבין לבד את כל מה שכתבתי?! בוודאי שכן. נתניהו הוא הרי אדם חכם, אף אחד לא חולק על זה, ואת הפוליטיקה האמריקנית הוא בוודאי מכיר היטב. לא נותר אלא רק הסבר אחד: המחויבות לאיל ההון שלו, שלדון אדלסון, יהודי אמריקני שמממן חינמון יומי, שכבר הפך לעיתון הנפוץ ביותר במדינה, שכל מטרתו לייצר תמיכה ציבורית לנתניהו. (וזו בדיוק הבעיה בחינמון הזה, חבריי הימנים: החינמון לא תומך באידיאולוגיה ימנית, אלא בנתניהו הפוליטיקאי. אם נתניהו יחליט מחר לבצע התנתקות מס' 2 או מו"מ על בסיס קווי 67, החינמון ימשיך לתמוך בו, שלא יהיה לכם ספק.) היעדר כל מודל עסקי רווחי לחינמון ותמיכת המערכת, כמדיניות, בצורה עיוורת בנתניהו (לראייה, מעולם לא הובעה מילת ביקורת אחת נגד נתניהו עצמו, וזה מתמיה לאחר ארבע שנים בשלטון, במיוחד כשחושבים שנתניהו נוהג רבות לזגזג בעמדותיו) לא משאירים מקום לספק בכך שמדובר פה בקשרי הון-שלטון ברורים בין אדלסון לנתניהו, גם אם משפטית זה נכנס לאיזשהו תחום אפור שאיננו פלילי. ומי שמקבל, צריך לפעמים גם להחזיר, ונתניהו פשוט נקרא לדגל, גם אם לא מפורשות. הוא מבין לבד את מה שאדלסון מצפה ממנו לעשות. אדלסון לא "סתם" תרם למסע הבחירות של מיט רומני 10 מיליון דולר, ולפי הדיווח הזה התחייב לתרום בסה"כ 100 מיליון דולר.

יחסי הון-שלטון – זה ההסבר ההגיוני היחיד להתנהלותו המדינית המופקרת של נתניהו: להרעת היחסים עם ממשל אמריקני ועם נשיא מכהן שסיכוייו להיבחר בשנית גבוהים, להפיכת התמיכה בישראל מקונצנזוס על-מפלגתי אמריקני למחלוקת במערכת הבחירות, להפניית זרקור לעבר נאמנותם הכפולה של יהודי ארה"ב (זרקור שממנו הם תמיד חששו), ולתמיכה במועמד חסר סיכוי אשר גם אם ייבחר, לא ייטיב, ואולי אף יירע כפי שהראיתי, את מצבה המדיני של ישראל מול איראן (אך שימו לב, רומני דווקא ייטיב את מעמדנו המדיני מול הפלסטינים, אלא שבניגוד לאיראנים, הפלסטינים אינם מהווים לפי נתניהו עצמו סכנה כ"כ חמורה – ולא סתם חמורה, נתניהו מדבר על שואה והשמדה. אם זהו השיקול של נתניהו, אז גם על כך יש להרים גבה אחת או שתיים). וכפי שציינתי בתחילת הפוסט, אף מעילה בכספי ציבור, אף פרויקט דירות שקודם תמורת שוחד, גרנדיוזי ככל שיהיה, ושום סקנדל מזומנים במעטפות לא יכולים להמחיש לנו עד כמה מחויבותו/ה של נבחר/ת ציבור למממנים שלו/ה באה על חשבון המחויבות לבוחריו/ה, על חשבון האינטרס הציבורי – במקרה הזה, האינטרס הלאומי והבטחוני – ועד כמה מסוכנים יחסי הון-שלטון לציבור, כפי שממחישים זאת נתניהו ואדלסון כעת. אם נשכיל להבין זאת, השניים יהיו ראויים סוף סוף לתודה.

 ***
לאחר סיום כתיבת הפוסט נוכחתי לדעת שיוסי שריד הקדים אותי על גבי עיתון הארץ של יום שישי. זה למעשה ממחיש ביתר שאת את חוכמתו של הרב עובדיה יוסף, שכבר לפני מספר שנים אמר: "ארור המן, ארור יוסי שריד".

מודעות פרסומת

34 מחשבות על “על שלטון ואדלסון

  1. אני מסכים לגמרי עם כל מה שכתבת על נתניהו, אבל רק לשם הדיוק, אני חושב שזה קצת מוקדם להספיד את הקמפיין של רומני. הוא אמנם בצרות גדולות אבל חודש וחצי זה הרבה זמן בפוליטיקה, ושינוי של כמה אחוזים בפלורידה ואוהיו ופתאום הכול פתוח. כל זה כמובן לא מפחית מהטפשות בהתנהגות של נתניהו.

    • ברור, בפוליטיקה הכל יכול לקרות. אבל שים לב שלא מעט צריך לקרות רק בשביל שהמערכה תהיה שקולה.

    • אהלן,
      כפי שכבר ציינתי בפוסט עצמו, להמר על אחד המועמדים גם כשהמירוץ צמוד זה לא הדבר האחראי ביותר לעשות.

    • סקר שמנבא נצחון למועמד כזה או אחר **חודש** לפני הבחירות אינו אלא קמפיין בחירות של המועמד. בעיקר אם לוקחים בחשבון זינוק מטאורי כזה של 6% בתוך שבוע! זה פשוט מגוחך…
      שום סקר לא יכול לחזות (גם אם בסוף יצא שהוא צודק, אגב…) נצחון למועמד חודש מראש. יתרה מזו – גם אם בסוף מועמד X יקבל יותר קולות ממועמד Y, אין זה מבטיח נצחון כפי שראינו בבחירות 2000 בין בוּש לגור.

    • היי גרישה,
      נדמה לי שהתכוונת להגיב לכפיר ולא פה…
      על כל פנים, אני מסכים איתך שהסקר הזה, בהיותו סקר כלל-ארצי ולא לפי האלקטורים, צריך לקבל יחס יותר שקול ובוודאי לא מצביע על יותר מאשר מגמה.
      אבל שים לב שבפוסט עצמו דנתי בסקר כלל-ארצי שנתן לאובמה יתרון של 8% חודשיים לפני הבחירות, כך שאי אפשר מצד אחד להתהדר בסקרים האלה כשהם נוחים לטענת הפוסט ומנגד להכחיש אותם כשהם מצביעים על נתונים אחרים. הנקודה העיקרית היא ששום ראש ממשלה ישראלי לא צריך להכניס את האף למערכת בחירות אמריקנית – זה לא עוזר לישראל ולא עוזר ליהודי ארה"ב, וגם אם ההימור יצליח, זה עדיין בגדר הימור פרוע ומסוכן.

    • אם ההימור יצליח רומני תמיד יישאר ההוא שנבחר תודות להתערבות של ישראל בענייניה הפנימיים של ארה"ב. אחרי פולארד לא בטוח שאנחנו צריכים את זה

    • שלום עידו ויניב,
      בעיניי שניהם גרועים, אך אובמה גרוע יותר.
      מה שמשעשע בכל העניין הוא שלדעתי התקשורת הישראלית תומכת אובמה בעיקר בגלל שזה רע לביבי (עכשיו אפשר לעטוף את זה ב1000 תירוצים אחרים מדוע the one שבחר לנאום את הנאום הראשון שלו במדינה מוסלמית, שמספיק מבט קצר באנשים שבחר להקיף עצמו בהם כדי ללמוד על יחסו למדינת ישראל ושמתחמק מפגישות עם ראש ממשלת ישראל – טוב יותר למדינת ישראל):
      כאשר אובמה חטף בעימות אמרו שעימותים לא משפיעים על הסקרים,
      כאשר עכשיו יש שינוי משמעותי בסקרים לטובתו של רומני אז אומרים שסקרים הם לא מדוייקים (מה שנכון אגב ובמיוחד בארה"ב כמו שנאמר, אבל לא ראינו זאת כאשר אובמה הוביל)
      ובכלל בואו נדבר על הסיבות האמיתיות להתנגד לרומני: מועמד לנשיאות ארה"ב האומר שיעביר השגרירות לירושלים (ממש מזעזע! מה יהיה על השאיפות הלאומניות של הפלסטינים לגבי ירושלים? ועל "תהליך השלום" הטרוריסטי, ולמרות שאינני סגור אם זה אכן יתבצע (השגרירות) עצם האמירה זה משהוא שלא נשמע מעולם אאל"ט מפי מועמד לנשיאות ארה"ב).
      מבחינת הגרעין האיראני – דווקא אובמה רע לישראל, הוא הוכיח זאת בקדנציה הנוכחית כאשר לא זז מילימטר אא"כ הצליח מדינות נוספות להצטרף לתוכנית (ראה סוריה ולוב) וגם אז ארה"ב בהנהגתו הייתה רק חלק מהקואליציה ולא מנהיגתה – עם רקורד כזה ולמרות ה"התחייבויות" שנתן בע"פ עדיף לנו שלא יבחר.
      בד"כ אומרים בנושאים שקשה לדעת האם האלטרנטיבה יותר טובה:
      better the devil you know
      במקרה הזה הdevil הוכיח שהוא מעל ומעבר כדי שכל אלטרנטיבה תהיה טובה יותר.

    • אתה לא שונה בהרבה בעיני מאותו שמאלני שאמר לי שכאשר אובאמה ייבחר כל המתנחלים יצטרכו להתחיל לארוז. אני מציע לך להיכנס לאתר "כלכלה אמיתית" (מומלץ גם סתם ככה) כדי לראות עד כמה אין הבדל אמיתי בין שניהם. האם רומני הציב אולטימטום לאיראן? התחייבות כלשהי עם "בשר"? אז הוא יעביר את השגרירות מפה לשם וכולם ימחאו לו כפיים. אל תתפלא אם זה כל מה שהוא ייעשה (חוץ מהרבה חיוכים וטפיחות על השכם כמובן)

    • אגב, גם לא בטוח שהוא יעביר את השגרירות. הקונגרס האמריקני מזמן העביר חוק שמחייב להעביר את השגרירות לירושלים, אבל כל נשיא מאז שעבר החוק דחה אותו מטעמים "בטחוניים". כן, גם בוש הבן דחה אותו. לא צריך להאמין לכל מילה של מועמד לפני הבחירות (מומלץ גם בתוך ישראל).

    • עידו,
      אינני מבין את הקשר בין התגובה שלך למה שכתבתי.
      אומנם אני רבע רומני אך אינני תומך רומני.
      יניב- אתה צודק והדגש שלי היה על האמירה ולא על הביצוע שכרגע בערפל.

    • גם האמירה לא חדשנית במיוחד. גם בוש הבן לפני שנבחר ב-2000 וגם מקיין לפני 4 שנים הבטיחו להעביר את השגרירות לירושלים.
      וכפי שציינתי, כבר ב-95 הקונגרס העביר חוק שמחייב את הממשל להעביר את השגרירות לירושלים, ומאז כל נשיא דחה את ביצוע החוק. כל דחייה היא בחצי שנה, כלומר שבוש הבן שכל כך מתגעגעים אליו (אולי לא אתה, אבל אחרים) דחה את החוק שלפני הבחירות התחייב לקיים 16 פעמים. אז, שלא יעבדו עליכם.

    • יניב לא דן כאן האם מועמד כזה או אחר הוא נטול אינטרסים או לא. ברור לשני הצדדים אינטרסים משלהם.
      לב העניין כאן, לטעמי, הוא ההתנהגות של נתניהו שהינה על גבול האי-רציונאלית. התנהגות שמתחייבת עקב הקשר ההדוק שלו לשלדון יקירנו. זכותו של מר. אדלסון לתרום גם את כל הונו, אם יחפוץ בכך, למיט רומני. הבעיה מתחילה כאשר נתניהו פועל בהפקרות כלפי עמו-שלו. כלומר, נתניהו *חייב* לפעול כך (לא מתוך בחירה אלא מתוך הכרח) עקב הקשרים שלו עם שלדון אדלסון.

      תקנו אותי אם אני טועה…

    • אם ברק נסע על דעת עצמו (על סמך מה קבעת זאת?), אז אדרבה. אני מדמיין את הפגישה ביניהם:

      רם עמנואל: ברוך הבא מר ברק! תרצה קצת גפילטע פיש? נשאר קצת מהחג.
      אהוד ברק: בשמחה, רם!
      רם עמנואל: אז אהוד, במה זכיתי לכבוד?
      אהוד ברק: רם, בשם מנהיגי מפלגת העצמאות לדורותיה, אני רוצה לשלוח דרכך
      מסר של פיוס לנשיא אובמה. ממשלת ישראל והעומד בראשה לא
      מתערבים בבחירות שלכם באמריקה.

      רם עמנואל: אני מודה לך, אהוד. הנשיא ישמח לשמוע את זה! ביבי שלח אותך?
      אהוד ברק: אהה.. במחשבה שניה, אני אוותר על הגפילטע.

  2. יניב, אני מסכימה עם דבריו של "גרישה". נתניהו מחוייב לפעול לפי התכתיב של אדלסון. ולא ליהפך. אדלסון הוא בעל המאה והדעה. הוא יתמוך בנתניהו באמצעות החינמון היומי, ישראל היום, כל עוד נתניהו יעשה כדברו. המשולש עליו מדבר שריד, רומני-ביבי-שלדי אומר שאדלסון עושה שימוש בהונו כדי להכתיב לאמריקאים במי לבחור. את נתניהו, קוסם הרטוריקה, הוא מגייס גם כן למען אינטרסים אישיים. נתניהו הוא עושה דברו.
    כללית, אני סבורה שההון נעשה רלוונטי במחוזותינו יותר מכל דבר אחר. תשכחו מערכים, ממוסר, ומצדק. תשכחו מדמוקרטיה ובחירה חופשית, תשכחו מנאמנות ומקונצנזוס ציבורי – הכל אינטרסים של בעלי הון.
    על כך נאמר – If you can't beat them – join them – הניסיון מלמד כל מנהיג לא לשחות נגד הזרם של אילי ההון.

    • כן, אבל למה "גרישה" עם גרשיים? זהו שמי האמיתי. על טרגיית קיומי יניב יוכל להסביר לך בפירוט רב! :-)

    • הגרשיים אינהרנטיים לשם גרישה, ולכן אין בהם צורך.
      על טרגדיית הקיום שלך אני אצטרך רוחב יריעה של פוסט שלם.

    • כן – אני מסכים עם זה שישראל היום תומך בביבי. זה גם די שקוף לכל הקוראים שלו.
      העיתון לערביסטים חושבים או האולמרטון לעומת זאת מנסים כבר שנים לטעון שהם אובייקטיבים.
      אבל מה שבאמת מזעזע זה שפתאום נפקחו עיני הרב'ה שריד למימון חיצוני (כביכול, אישית אינני חושב שזה המקרה אבל נזרום) בעל אינטרסים זרים לאינטרסים של מדינת ישראל ועם ישראל בה בשעה שבמשך לא מעט זמן המימון האירופי (בעל האינטרסים הציוניים למהדרין כידוע) משמן את גלגלי מפלגתו וסניפיה במערך השלטון התקשורת ובתי המשפט של ישראל.
      גלגול העיניים וההתממות שלו ושל מי שמחזיק בדיעותיו מזעזע יותר מהאשמות ביבי שהקשר בינן לבין האמת הוא ספקולטיבי בלבד.

    • כפיר,
      נדמה לי שדילגת על המשפט הזה:

      וזו בדיוק הבעיה בחינמון הזה, חבריי הימנים: החינמון לא תומך באידיאולוגיה ימנית, אלא בנתניהו הפוליטיקאי. אם נתניהו יחליט מחר לבצע התנתקות מס' 2 או מו"מ על בסיס קווי 67, החינמון ימשיך לתמוך בו, שלא יהיה לכם ספק.

    • יניב – כנראה שדילגת על עמדותיו הפוליטיות של שלדון אדלסון:
      אדלסון ידוע בעמדותיו הימניות. הוא הביע התנגדותו להסכמי ועידת אנאפוליס בשלהי כהונתם של ג'ורג' בוש ואהוד אולמרט.
      כך שהטענה הנ"ל שהבאת היא כנראה ללא אחיזה במציאות.

    • כרגע זה ויכוח תאורטי לגמרי, כי לא נראה את ביבי משנה את מדיניותו בקרוב, אבל ההשערה שלי היא שאדלסון יתמוך בכל מדיניות שביבי ימכור לו כ"טובה ליהודים". אדלסון הוא סוג של ליכודניק, כמו שהוא רפובליקני, ובעיניי זו הזדהות יותר ערכית, זהותית ומבוססת על אמון אישי מאשר תמיכה אידיאולוגית פרופר. שלדון מכיר את ביבי שנים, סומך עליו באופן אישי (בניגוד לאולמרט) ולדעתי יהיה לו חשוב יותר לשמור על צינור פתוח לשלטון הישראלי (שנותן יתרונות בפני עצמו). את זה הוא יכול לעשות רק עם ביבי כראש הליכוד (בממשלה או באופוזיציה), הוא לא יוכל לעשות את זה עם פוליטיקאים אחרים ממפלגות שוליים ימניות (אולי אולי עם היו"ר הבא של הליכוד בתסריט מופרך שביבי יפרוש מהליכוד כמו שרון). אבל שוב, זו רק השערה, שכנראה לא תיבחן בזמן הקרוב.

  3. א. בתור מי שעבד כחבר וועדת קלפי בכל מערכות הבחירות האחרונות מטעם מר"צ הייתי שמח לדעת היכן המיליונים של הקרן החדשה לישראל ולמה כל פעם חתמתי שאני עובד בחינם (רגע! הם גנבו ממני כדי לממן ג'קוזי לזהבה גלאון?)
    ב. http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2012/09/blog-post_23.html

    • התרגום העברי שלך לקרן הזו הוא שקרי (אני לא מאשים אותך אתה עושה זאת בתמימות (בדיוק כפי שאתה מתנדב לקלפי)) התרגום המילולי הנכון הוא:
      הקרן – ל"ישראל חדשה"! (כלומר הקרן לשינוי ישראל (חינוך מחדש ל"אספסוף" הבוחר ליכוד אני מניח אבל לא רק))
      יחי ההבדל הלא קטן.
      לא יודע אם לזהבה גלאון אבל שאל את נעמי חזן/משפחת ליאל על סעיפיה(כולל דיפלומט לשעבר, מנכ"לית הקרן ואשת תקשורת)/ועוד כהנה וכהנה עורכי דין (שופטים בעתיד) ועיתונאים שמומנה עבורם "השתלמות בחו"ל" תמורה המרתם לעושי דברה של הקרן.

  4. הי יניב,

    קראתי עכשיו את שני הפוסטים האחרונים וכרגיל היו מצוינים ומענינים.
    1. יכולת לקרוא לפוסט האחרון: שלטון ושלדון
    2. אמנם איני תומך בד"כ בתאוריות קונספירציה למיניהן אך נראה לי שמטרת העל של ביבי ושלדי היא למנוע בכל מחיר התקדמות כלשהיא בנושא הפלסטיני, ולשם כך הם מנסים לעשות הכל שאובמה לא יבחר ויחזור לעסוק בנושא בכוחות מחודשים וללא מורא הקול היהודי. אני חושד שאפילו הגרעין האירני לא באמת כ"כ מפחיד אותם ורק משמש לצורך הפלת אובמה. קשה להאמין שרק זה דוחף את ביבי לתקיפה באיראן אבל מי יודע.

    • תודה רבה! תמיד נחמד לשמוע מחמאות!
      1. "שלטון ושלדון" – אכן היה מוצלח הרבה יותר.
      2. אני נוטה להסכים איתך שנתניהו מדבר על איראן אבל חושב על ההתנחלויות, וזה צריך להחמיר את הביקורת עליו אפילו יותר (כפי שציינתי בקצרה בסוף הפוסט), כי לא רק שהוא מסכן את היחסים עם ממשל אובמה הבא באופן מופקר ורק על דעת עצמו (ואפילו השגריר מייקל אורן, מינוי של נתניהו, חזר לארץ כדי להזהיר את נתניהו מפני המשך ההפקרות), אלא הוא מוליך שולל את הציבור בדיבורים על שואה שניה כשלא זה מה שמעסיק אותו (אלא הזירה הפלסטינית). כפי שהראיתי, אם שעון החול אכן אוזל, אובמה עדיף על פני רומני לפי כל קנה מידה: הזמן, היכולת הפוליטית בתוך ארה"ב לצאת למלחמה, האשראי הבינ"ל, ואין-ספור התחייבויות פומביות שנתן בנושא קבל עם ועולם.

  5. פינגבק: בחירות: זמן לאחדות | חיים שרירותיים

  6. פינגבק: כמה הערות על נצחונו של אובמה | חיים שרירותיים

  7. פינגבק: הכיוון שבו נעה ההיסטוריה | חיים שרירותיים

  8. פינגבק: אחח, איזה כיף! המאה ה-19 חזרה | חיים שרירותיים

  9. פינגבק: התירוץ שיצליח | חיים שרירותיים

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s